אייטו גרסיה רנסס הוא שועל ותיק בכדורסל האירופאי. כמה ותיק? את תפקידו הראשון כמאמן ראשי הוא קיבל ב-1973. הכדורסל המודרני כבר עבר כמה שינויים מאז, אבל גרסיה ידע להתאים את עצמו אליהם, ועדיין מצליח לעשות את זה. זו הסיבה שמאז שהוא קיבל את משרת האימון הראשונה שלו הוא מאמן ברמות הגבוהות כמעט בלי הפסקה. כשהוא דיבר במסיבת העיתונאים לאחר המשחק מול אנאדולו, קשה היה שלא היה לחוש אמפתיה כלפיו; הוא גמגם קלות, ספק בגלל האנגלית רצוצה, ואולי דווקא בגלל חוסר האונים שחש – כפי שמרגיש מאמן שקבוצתו לא ברמה של הליגה בה היא משחקת. כשהוא נשאל האם הוא חושב שניצחונות בליגה הגרמנית, לכשתתחיל, יעזרו לאלבה לצבור ביטחון גם ביורוליג הוא עצר ואמר "אם ננצח". בהמשך הוא גם הוסיף שניצחון יעזור להם לצבור ביטחון, אבל הוא לא יודע מתי זה יקרה, ולרגע הוא נשמע כמי שמדבר על חיסון לקורונה ולא על ניצחון בכדורסל.
כנראה שכפי שהוא הצליח לגעת בכל מי שצפה במסיבת העיתונאים, גרסיה הצליח לגעת גם בשחקנים שלו – מול צסק"א אלבה הציגה כדורסל קבוצתי, שיחקה חכם ונלחמה על כל ריבאונד. היא הקבוצה השנייה ביורוליג בניסיונות מחוץ לקשת (אחרי ריאל שמובילה בקטגוריה הזאת באופן מסורתי כמעט) – זה הסגנון שלה ובזה היא טובה. הפעם היא קלעה בכ-35% ולקחה 17 ריבאונדים בהתקפה שאפשרו לה לזרוק שוב ושוב עד שקלעה. וזה נתון שמראה על קבוצה שרוצה לנצח, ושיש לה עבור מי לנצח; עבור האיש המבוגר ושובה הלב על הקווים.
מהמאמן המבוגר ביותר – למאמן הצעיר ביותר, מרטין שילר האוסטרי. זו פתיחת העונה הטובה ביותר של ז'לגיריס מאז 13\2012, אז פתחה את העונה בחמישה ניצחונות רצופים. למרות שהגיע מאוחר בקיץ, שילר הצליח לגרום לז'לגיריס להיות קבוצת ההגנה הטובה ביותר במפעל – היא היחידה מלבד זניט שסופגת פחות מ-70 נקודות למשחק (זניט שיחקה רק שני משחקים). בראיון לאחר הניצחון על אנאדולו הוא התייחס לטקטיקה ההגנתית שלו – רוטציה בקו האחורי ובשמירה על מיצ'יץ', הרכז המוביל של אנאדולו, כך שהשחקן שישמור אותו תמיד יהיה רענן. מאז פתיחת העונה רק שחקן אחד בז'לגיריס שיחק מעל ל-30 דקות במשחק (גריגוניס שיחק 32 במשחק הראשון), ושילר מחלק את הדקות באופן כמעט שווה בין כולם. לז'לגיריס גם אין כוכב אחד מוביל – הם משחקים כדורסל קבוצתי, מניעים את הכדור נכון ומגיעים לזריקות פנויות – ולראייה היא ראשונה במפעל באחוז "הזריקות הטובות". היתרון הגדול בזה שאין כוכבים בקבוצה הוא שהיעדרות של שחקן אחד כמעט ולא תשפיע. יחד עם זאת, מישהו יצטרך בסופו של דבר לקחת על עצמו יותר ולהוביל ברגעי ההכרעה, בין אם לקראת סוף העונה הסדירה או בפלייאוף. יהיה מעניין לראות אם יש לה את השחקן שיכול לעשות את זה. אל תתפלאו אם זה יהיה רוקאס יוקובאיטיס בן ה-19, שקיבל הכי הרבה דקות בניצחון על אנאדולו ומסתמן כאחד הכשרונות העולים במפעל.
מי שלא מצליח בינתיים להשתמש ברוטציה שלו כפי שהוא רוצה הוא יאניס ספירופולוס. החולשה של דראגן בנדר במשחקים האחרונים ובאחרון בפרט כבר הוזכרה ביומיים האחרונים כמעט בכל מדיה. גם הרגליים הכבדות של זיזיץ' בהגנה וחוסר התיאום שלו עם הגארדים הן בעיות שהספיקו להיות מוכרות בזמן המועט שעבר מפתיחת העונה. כל זה מוביל את יאניס לשחק דקות ארוכות עם אותם שחקנים, ובדקות האחרונות של המשחק הם פגיעים יותר לטעויות שנובעות מעייפות. עוז בלייזר שיחק מעולה נגד אולימפיאקוס. הוא מעולם לא היה כוכב – הוא שחקן ליגה טוב, טוב מאוד אפילו, שאמנם לא מצטיין באף צד של המשחק אבל יודע לעשות הכל מהכול. והנה, הוא לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים ומוכיח שהוא יכול להיות שחקן רוטציה לגיטימי ביורוליג. טוב תעשה מכבי (ובמיוחד אם תחזור הליגה הישראלית) אם תחתוך את בנדר בסוף החוזה ותבין שלפעמים גם לשחקן ליגה ישראלי מקבוצה קטנה בליגת העל מגיע חוזה גבוה.
טורניקה שנגליה הוא כבר כמה שנים אחד השחקנים הטובים ביורוליג. שחקן גבוה עם משחק פנים מעולה, אגרסיביות, יד רכה וחדירה טובה. במשך השנים האחרונות הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של באסקוניה. רבים ציפו שהעונה הוא יצליח לעשות את המעבר הזה – מראש לשועלים לראש לאריות. אולם בינתיים זה לא עובד ממש. זו עדיין הקבוצה של מייק ג'יימס ו-וויל קלייבורן. שאנגליה מתמודד העונה עם מצב חדש – הוא אמנם משחק דקות משמעותיות, אך הוא רק שלישי בהיררכיית הזריקות בקבוצה. שימו לב לנתון הבא: בשלושה משחקים מתוך הארבעה שצסק"א שיחקה העונה ביורוליג שנגליה לא קלע בספרות כפולות. בעונה שעברה כולה (28 משחקים) זה קרה רק פעמיים. העונה ביורוליג ארוכה, וצסק"א, שמשחקת בשתי מסגרות, תעשה לנכון אם תיתן יותר מנוחה למייק ג'יימס וקלייבורן. זה גם ישמור עליהם רעננים יותר וגם ייתן לשנגליה את ההזדמנות להוביל ולהיכנס לעניינים. אם שלושתם יהיו בכושר טוב וילמדו לשחק ביחד זו תהיה קבוצה שיהיה קשה מאוד לעצור.
לא הזכרתי את הניצחון הגדול של באיירן על פנרבחצ'ה, את המשחק המצוין שהיה בין ברצלונה לפנאתינייקוס ואת פתיחת העונה המזעזעת של ריאל מדריד. היורוליג העונה מלא במשחקים צמודים, הפתעות, סיפורים מרגשים וכדורסל איכותי. כל שנשאר לנו לאחל הוא שמספר ההדבקות יהיה מועט ונמשיך מדי שבוע לצפות במפעל המרתק הזה.
0 תגובות