בואו נדבר רגע על החלטות, ועל מי שמקבל אותם במשחקי כדורסל – המאמנים. דיוויד בלאט אמר פעם שמאמן כדורסל צריך לקבל בין 150 ל-200 החלטות קריטיות במשחק, מספר ההחלטות הכולל כנראה גבוה הרבה יותר. אבל האמת היא, שתהליך קבלת ההחלטות של המאמן מתחיל עוד הרבה לפני שהשופט "מפריק" בשפה הירושלמית את כדור הפתיחה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

ליונתן אלון הייתה לפחות החלטה גדולה וקריטית אחת לקבל לפני חצי גמר הגביע בו גברה הפועל ירושלים על בני הרצליה. החלטה שאי אפשר לשנות תוך כדי המשחק, אני מדבר כמובן על ההחלטה מי יהיו חמשת הזרים שיירשמו בטופס המשחק. על 4 מתוך 5 המשבצות לא הייתה שאלה, הארפר, ג'ונסון, סמית' ופיליפ הם באנקרים. ההתלבטות נגעה לשאלה האם הפועל ירושלים מסתכלת על עצמה או על היריבה. אם היא מסתכלת על עצמה – ממשיכים עם הסגל שרץ עד כה בצורה טובה ורושמים את מורגן. לעומת זאת, אם היא מסתכלת על היריבה – מול קבוצה שמשחקת עם שני גבוהים דומיננטיים כמעט כל המשחק, בטח כשאחד מהם הוא כריס סילבה המצוין – אתה רוצה את אוסטין וויילי איתך.

בסופו של דבר, יונתן אלון הלך על וויילי – וזה השתלם. הסנטר שחזר רק לפני שבוע מפציעה אמנם פתח לא טוב את הדקות שלו על הפרקט עם שתי עבירות מהירות, אך בהמשך ההשפעה שלו הייתה גדולה, וכשאני כותב גדולה אני מתכוון לזה מילולית ממש, הרוחב והאורך שלו שיפרו את הריבאונד של כל הקבוצה, ומלבד 10 הכדורים החוזרים שנרשמו לזכותו היו עוד כמה וכמה שלא היו נלקחים ללא הסגירה הטובה שלו את כריס סילבה, ב-13 דקות בלבד על הפרקט הוא הספיק לקלוע 5 נקודות, לקחת כאמור 10 כדורים חוזרים (5 מתוכן בהתקפה) לסחוט 4 עבירות ואפילו לקלוע 2 נקודות קריטיות מקו העונשין במהלך האחרון. אבל מלבד הנתונים היבשים הוא בעיקר הצליח לשמור על כריס סילבה, משימה שסמית' וצ'אצ'אשוולי לא ממש עמדו בה. ההחלטה השתלמה.

Austin Wiley – Photo Credit: Yehuda Halickman

גם בצד השני היו החלטות שהתקבלו לפני המשחק, ועד כמה שזה יישמע מוזר, יהוא אורלנד הוא המאמן הראשון העונה בליגה ובאירופה, שהגיע מוכן לאיש ושמו ג'ארד הארפר. הכוכב של הפועל ירושלים סיים את המחצית הראשונה עם 7 נקודות בלבד, מספר לא אופייני לו העונה. הסיבה לכך הייתה החלטה טקטית של יהוא אורלנד שאמר לשחקנים שלו דבר פשוט. בכל פעם שהארפר או קרינגטון מקבל חסימה מאחד הגבוהים של הפועל ירושלים הטיפול ההגנתי יהיה להשאיר את הגבוה פנוי ולקפוץ כאחוזי טירוף על הארפר/קרינגטון, או כמו שקוראים לזה בכדורסלנית – טראפ. וזה עבד, 9 איבודים היו להפועל ירושלים במחצית הראשונה, לפחות 4 מהם היו תוצאה ישירה של הטיפול ההגנתי הזה. (ארבעת האיבודים של טאריק פיליפ אגב הגיעו "בזכותו" הבלעדית ולא בגלל טיפול הגנתי כזה או אחר). במחצית השנייה זה כבר היה נראה אחרת, יונתן אלון עשה התאמות ולקח עוד החלטה, הפעם בדמות פייק-סקרינים שהשאירו את החוסם פנוי שנייה לפני ששני ההרצליינים מסתירים להארפר את הרצון לנשום או פשוט בפיק&רול של גבי צ'אצ'אשווילי שהביא שחקן פחות גדול מעמדה 4 לטראפ – מה שגרם לאורלנד לוותר על הרעיון. והארפר ניצל את זה היטב בדרך ל-24 נקודות סולידיות במקרה שלו. ועכשיו ליונתן אלון יש עוד החלטה לקבל – מי חמשת הזרים שישחקו בגמר, וינסו להביא לירושלים גביע שלישי ברצף, לראשונה בהיסטוריה שלה.

בקטנה

איגוד הכדורסל קיבל בשבועות האחרונים כמה החלטות, חלקן טובות (ההחלטה על פיצול חצאי הגמר לשני ערבים שונים), חלקן גרועות (מחירי כרטיסים גבוהים באופן חריג שהשאירו צופים רבים בבית) וחלקן בגדר תיקון עוולה מבורך – במשך שנים התלוננו הצופים שבאו למגרשים על עוצמת הרעש באירועי האיגוד, אך כל התלונות נתקלו באוזניים סתומות, כנראה בגלל הרעש. נדמה שמישהו בהרכב האנושי החדש שמנהל את האיגוד הבין, הרעש אמש בפיס ארנה בירושלים היה אמנם גבוה, אך לא כזה שגורם לנזק בעור התוף. האוזניים שלי מודות למי שקיבל את ההחלטה.

Yehu Orland – Photo Credit: Yehuda Halickman