הטור "Omertime" (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר
הפועל ירושלים חוותה תקופה קשה בשבועות האחרונים. הייתי מנסה לשים פה איזשהו סופרלטיב מיוחד שממתג את התקופה הזו כזאת שהפכה את השנה הזאת לשנה הקשה בשנים האחרונות של המועדון – אבל זה פשוט לא נכון. לצערה, הפועל ירושלים די מוכרת עם מצבים כאלה. מצבים בהם היא נשארת במפעל אחד בלבד כאשר כבר באמצע העונה היא ניצבת בפני סיכומי עונה מאכזבים מאוד ולא מחמיאים במיוחד.
לתקופה הקשה הזאת, יש מגוון הסברים. החל מהוורסטיליות הטקטית ויכולות ניהול המשחק הבינוניות של יותם הלפרין, החיסרון של קילפטריק לצד הבעיות הרבות בקו האחורי ועד בעיית גישה עמוקה שלוותה באינטנסיביות נמוכה ומגוחכת לעיתים קרובות מדי. בין היתר, שינויי הסגל שבאו להפועל ירושלים – הם אחד מהגורמים המשמעותיים שהביאו להפועל ירושלים את התקופה הרעה הזאת.
שלא תבינו אותי לא נכון, השינויים שערכו בהפועל ירושלים בין אם בקו הקדמי עם חיזוק דומיננטי בדמות ג'ון אגבונו ובין אם בקו האחורי עם חיזוק מרשים בדמות נועם דוברת – הם נהדרים. כל המשמעויות שמלוות את ההחתמות האלה חיוביות עבור הפועל ירושלים גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. אז מה כן הבעיה? העובדה, שבהפועל ירושלים בראשותו של יותם הלפרין, ציפו שההבאה של שחקנים שאינם "מתלבשים" על הסיסטם של הפועל ירושלים, תעבור ללא שינוי טקטי כלשהו. לדוגמה, שסולימאן בריימו נכנס לתוך המערכת, יותם הלפרין המשיך בשלו. המשיך בשלו, והכל התקדם כרגיל. כנראה, שהפועל ירושלים התרגלה לטוב מדי ושהגיעו ג'ון אגבונו ונועם דוברת, השתנו הרולים של גייטס ואובה ויצא מהמשוואה שון קילפטריק – חשבו שגם זה יעבור בלי שום מאמץ מיוחד. טעו. וואחד טעות.
כי את הזהות שהפועל ירושלים אימצה לעצמה בדמות הגנת החילופים האוטומטיים, אי אפשר לשמר בכל מחיר. ואכן, אחרי שהיה לירושלים את הזמן לעשות חושבים ולבצע את השינויים הטקטיים הנדרשים היא חזרה טוב יותר ויעיל יותר. לא בהכרח בגלל שהשיטה והפילוסופיה עצמה עדיפה לפה או לשם, אך בוודאות, בגלל שהשיטה פשוט מתאימה יותר לסגל השחקנים הנוכחי של הפועל ירושלים ולסט היכולות שלו. אז בואו נציץ לרגע, בתצורה החדשה של המערכת ההגנתית של הפועל ירושלים בעידן פוסט הגנת החילופים.
אז הפועל ירושלים, לא זנחה את הגנת החילופים לגמרי. אין סיבה שיותם הלפרין ישים בצד את פילוסופיית ההגנה שהוא חושב שהיא היעילה ביותר. אבל, גם במקרה כזה, יש צורך לבצע התאמות ולהפעיל את חוש היצירתיות הטקטית כדי לחפות על השינויים שנעשו.
לדוגמה כאן, הפועל לא מסתפקת בחילוף הגנתי פשוט כמו שהתיימרה לעשות פעם. היא מבצעת חילוף משולש במסגרתו שגב מקבל את עומר טל ומאחורי החילוף, כדי למנוע את אופציית המסירה פנימה, להאט את קצב המשחק ולשתק את המנוע ההתקפי של היריבה. כך, וורקמן מקבל את צ'אצ'אשווילי בצבע וגרשון את המצ'אפ היותר פשוט לניהול. שעון רץ, התקפה תקועה ופוזשן הגנה מוצלח.
גם כאן, החילוף הוא לא אוטומטי וכלאחר יד אלא הרבה יותר שקול, מתוחכם ויעיל. אגבונו יוצא לפליימייקר לאחר הפיק&רול ודוברת כמו במכונה משומנת ואוטומטית מחליף עם אדם אריאל בחילוף משולש שמבוצע במקצועיות ובתיאום רב. ביצוע טוב.
הפוזשן הזה לדוגמה, הוא דוגמה מושלמת לעד כמה הפועל ירושלים שונה ואינה מתפשרת על חילופים כמו שבעבר. מהלך Weave נפוץ במסגרתו הרבה הנד-אופים וחסימות מתרחשות והפועל ירושלים – לא מחליפה. היא מחכה ועובדת באגרסיביות ובאינטנסיביות עד שלקראת סוף השעון היא מבצעת את החילוף המיוחד ובעצם מחסלת את ההתקפה היריבה.
אז כן, החילופים שנעשים חכמים יותר ומחושבים יותר אבל הבשורה האמיתית היא לא זו. הבשורה האמיתית, היא שלהפועל ירושלים יש כרגע עוד כלי התקפי ברשימה. הגנת ה-Drop. רענון קצר – הגנת הדרופ היא הגנה במסגרתה בזמן שהגארד השומר עובר מעל החסימה ומנסה לקצץ כמה שניתן את יתרון הגארד היריב, הסנטר עומד נמוך ומחכה להכיל את החדירה של הגארד ו/או של הגלגול של הגבוה.
ממש כמו כאן, כשבריימו עומד נמוך וסוגר את כל האופציות שמסתיימות בצבע, אובה עובר מעל החסימה ועם המון רצון ואגרסיביות הופך את הזריקה של גליל עליון ללא רלוונטית ואת היתרון שהיא יצרה ללא קיים.
כאמור, לכל הגנת פיק&רול יש תעדוף שונה. יש אזורים מהם הוא מעדיף שייקחו זריקה ויש אזורים מהם לא. בהגנת הדרופ, אזור המיד ריינג' הוא האזור המועדף. הגבוה שעומד נמוך מונע כניסה לצבע, ההליכה מעל החסימה מקשה על זריקה לשלוש ואזור המיד ריינג' נהיה הפשרה המועדפת על ידי ההתקפה היריבה. כך גם פה, עוד זריקה רעה של גליל עליון נוצרת בעקבות הגנת הדרופ.
בגלל אותו רווח שנוצר לפתע לפליימייקר, בעוד הגבוה והרכז סוגרים עליו משני הכיוונים, מקשים מאוד על קבלת ההחלטות שלו. הוא גורם לו לחשב מחדש, בתנועה, את היתרון שיש לו, את זוויות המסירה שיש לו ואת המצבים שהוא צריך לנצל. כתוצאה מכך, נוצרות החלטות רעות. החלטות שמהן ההגנה חיה.
יפה לראות, אם כי באיחור קל, את הפועל ירושלים מבצעת את ההתאמות הנדרשות כדי למקסם את הסגל שלה. ויש לה. נפלה ההבנה בקרב הצוות המקצועי, שגם אם הבסיס אותו בסיס והאמונות המקצועיות נשארו דומות – כל שינוי דורש התאמה. ואולי טוב לדעת שלמדו זאת בהפועל ירושלים רגע לפני שהודיעו רשמית על החתמתו המרשימה של הגארד קיי. סי. ריברס (שעליו, תאמינו לי, עוד נדבר בהרחבה). אז אולי ניתן לחוש תחושת אכזבה ולחשוב מה היה קורה אם ההתאמות היו נעשות לפני המשחק המכריע מול פרומיטיי או לפני שבוע הגביע, אבל בינתיים – אפשר פשוט לשמוח. כי עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
0 תגובות