“זאת עונה שישית שאני פותח פה אבל היא הכי מיוחדת עבורי, ואני מאוד מתרגש כי אני יודע כמה התפקיד הזה משמעותי”, כך הצהיר קפטן הפועל ירושלים החדש, בר טימור, במסיבת העיתונאים החגיגית שקיימה הקבוצה במלון קראון פלאזה בירושלים לכבוד פתיחת עונת 2019-20, ב25 באוגוסט 2019. אלא שכעת, אחרי שהעונה הסתיימה, טימור עוזב את הקבוצה שבה שיחק במשך 6 שנים ובה הפך לסמל בתקופה שהשטר משתלט על הרוב המוחלט של השחקנים ולא הלב, ולראיה ההחלטה של השחקן שלא לחתום במכבי תל אביב ב2017. הסיבה לעזיבה של האיש שהניף בעונה האחרונה את גביע המדינה ברורה וידועה לכל חובבי הכדורסל הישראלי: הפיחות במעמדו המקצועי של טימור בן ה28 תחת המאמן עודד קטש. אלא שדבר זה לא חדש בכלל בקדנציה השנייה של קטש בירושלים, שהחלה בפברואר 2018. זה כבר הפך לנוהל קבוע; הקפטן משלם מחיר מקצועי כבד.

“יש עניין של חיבור בין שחקנים למאמנים ויש חוסר חיבור. במקרה של קטש וטימור יש חוסר חיבור וראינו את זה גם בנבחרת ישראל, המעמד של בר גם בנבחרת ישראל ירד אצל עודד קטש רק בכך שאפילו לא היה במשחק האחרון”, כך אומר אריה ליבנת, כתב הכדורסל של “הארץ”, על חוסר ההתאמה בין קטש לטימור. ליבנת מוסיף: “עודד הוא לא מאלה שנוטה חסד לשחקנים על סמך הגיל שלהם או על סמך הניסיון שלהם או על סמך המעמד שלהם, הוא או הולך עם השחקנים שהוא מאמין בהם, בסוגריים תמיר בלאט ובסוגריים גל מקל בזמנו, או פשוט הולך לפי מי שטוב, אז מי שטוב משחק. מי שפחות טוב בעיניו, או שפחות עונה על הצרכים שהוא מחפש, ישחק פחות. האמת שדווקא בר בעצם שיחק אצל עודד כשהוא הגיע ולא היה רכז בכלל לפני 3 עונות ובר אפילו שיחק רכז ופשוט היה פחות טוב בעמדה הזאת, אז זה הכל עניין של מה שאתה מצפה משחקנים”.

יעקב מאיר, כתב הכדורסל של “ישראל היום”, מביא את הסיבה לכך שטימור ורוב השחקנים הישראלים בירושלים בשנים האחרונות מקבלים פחות הזדמנויות: “עוד לפני שנהיה קפטן אפשר היה להרגיש שקטש לא מחזיק ממנו מקצועית ואנחנו יודעים שאם זה היה תלוי בקטש אוחיון היה נשאר בקיץ שעבר ובר היה עובר לחולון. בכלל אפשר לראות שרוב השחקנים הישראלים לא פרחו אצל קטש בשנים האחרונות, ללא קשר לגילם ומעמדם. הסיבה העיקרית לדעתי היא הדרישות הגבוהות של קטש והרמה הגבוהה של הזרים בשנים האחרונות בהפועל ירושלים”.

קדמו לטימור יותם הלפרין וליאור אליהו, ששימשו כקפטנים בירושלים וסבלו מפיחות במעמד המקצועי אצל קטש. במשחק חצי גמר הפיינל פור בליגה הישראלית נגד הפועל חולון ב2018, כשירושלים סיפקה הופעה רעה, קטש העדיף שלא להעלות לפרקט ביד אליהו את הלפרין שהיה בן 34 בזמנו, ולמרות שלשחקן ניסיון עשיר במעמדים הגדולים, הן ביורוליג והן בישראל עם ירושלים אצלה שיחק ושימש כקפטן מאז 2013, הוא התייבש על הספסל במשך כל 40 הדקות וראה את חבריו מפסידים 80:76 לחולון שהייתה נטולת הכוכב הגדול גלן רייס ג’וניור. ההתייבשות של הלפרין על הספסל הייתה מפתיעה שכן אצל קטש הקרדיט שלו לא ירד באופן משמעותי, עד לחצי הגמר כאמור. מאז הלפרין כבר הפך למנהל הספורטיבי בירושלים של קטש, אך סביר להניח שאת המשחק ההוא, שהיה למעשה האחרון שלו בקריירה, הקפטן לשעבר לא ישכח עוד שנים רבות קדימה.

הסיפור של אליהו שונה מהסיפור של הלפרין. בעוד במקרה של הגארד לא היה ידוע על קרע מסוים ביחסים עם קטש, אצל אליהו הכביסה המלוכלכת הצליחה לצאת החוצה. הפורוורד הוותיק קיבל את תפקיד הקפטן בעונת 2018-19 אחרי שהלפרין פרש, אך היחסים בינו לבין קטש לא היו טובים, וזה עוד בלשון המעטה. בהפסד של ירושלים למכבי ראשון לציון 77:72 בבית מכבי בינואר 2019, אליהו שיחק 9 דקות בלבד וכשירד לספסל ביצע תנועה המדמה זריקת בקבוק מים לעברו של קטש. לאחר מכן, כשהמאמן התעכב על הטעויות שביצעה הקבוצה בהפסד, אליהו היה המוקד המרכזי ובעקבות הביקורת שהעביר קטש התפתח עימות קולני בין השניים. קטש אמר לאליהו “תשתוק”, הקפטן החזיר ב”אל תשתיק אותי”, וקטש סיים את הדיון במשפט שפגע במיוחד באליהו: “אתה לא ראוי להיות הקפטן”. קטש זרק את אליהו מהאימון ושלח אותו לביתו, כאשר זמן קצר לאחר מכן הקפטן גם הושעה מהקבוצה. למרות המקרה המדובר, אליהו המשיך כקפטן ברגע שחזר מההשעיה.

ליבנת ניסה להסביר את ההבדל בין קטש לבין מאמנים אחרים: “עודד הוא לא מאמן של כוכבים בעיקרון. יש מאמנים שהם אנשי כוכבים למשל אריק שיבק. אריק שיבק זה מאמן שזורם עם השחקנים הטובים, הוא יודע למצות את הפוטנציאל ולהפוך אותם לעוד יותר טובים, ועודד יש לו את השיטות שלו והוא פחות מאמן של כוכבים, הוא מאמן של שיטה ודרך אחרת”.

המעמד המקצועי של אליהו אצל קטש התבטא היטב במספרים. עד שקטש הגיע באמצע עונת 2017-18 לירושלים, אליהו שיחק 22.8 דקות בממוצע למשחק. ברגע שקטש הגיע לקבוצה, אליהו שיחק 18.5 דקות בלבד למשחק, כשבפלייאוף המספר אף ירד ל18 דקות למשחק, וכשאליהו מונה לקפטן בעונת 2018-19 הוא שיחק 16.5 דקות למשחק בעונה הסדירה ו15.3 דקות בפלייאוף. מעבר לכך, בזירה האירופית קטש שיתף את אליהו שהיה בזמנו בן 33 ל11.2 דקות למשחק בליגת האלופות של פיב”א בעונה שבה הפורוורד שימש כקפטן, כשבחלק מהמשחקים הוא לא שיחק ובצמד המשחקים נגד טנריפה הספרדית השחקן שהה על הפרקט במשך 7 דקות בלבד במצטבר בדרך להדחה מהמפעל. אליהו, שהרוויח 500 אלף דולר נטו, עזב בסיום עונה שבה הניף את גביע המדינה, כשבחצי גמר הפיינל פור בליגה שיחק 9 דקות בלבד בדרך להדחה על ידי מכבי ראשל”צ, במה שהיה משחקו האחרון בקבוצה.

“אני לא חושב שיש קשר בין היותם קפטנים לבין הפיחות במעמדם. צריך לזכור שהלפרין ואליהו היו כבר הרבה אחרי שיאם ולדעתי זו הסיבה העיקרית בגללה לא קיבלו דקות ומעמדם המקצועי היה בנסיגה”, כך אומר מאיר על המקרה של הלפרין ואליהו.

ליבנת מצביע על השוני בין המקרים של הלפרין ואליהו לבין המקרה של טימור: “במקרה של יותם וליאור בכל מקרה היה מדובר בסוף קריירה, ליאור עוד המשיך עוד שנה אחת באשדוד אבל זה כבר היה פחות טוב וגם ירד ליגה, ויותם כבר היה בסוף הקריירה אז זה קצת שונה מבר כי בר באמת היה באמצע הקריירה, אפילו קצת בשיא של הקריירה ובמידה מסוימת בטח בגיל של שיא הקריירה אז זה היה עניין של חיבור”.

ומה באשר למספרים של טימור? הקפטן האחרון של ירושלים דווקא שיחק לא מעט דקות בתחילת הקדנציה של קטש, אך בעונת 2018-19 הוא ירד ל18.5 דקות למשחק בעונה הסדירה ו17.3 דקות בפלייאוף, כשבעונה שבה שימש כקפטן שיחק טימור 18.4 דקות בעונה הסדירה ו15.3 בלבד בפלייאוף, כולל 8 דקות בהפסד בחצי גמר הפיינל פור בליגה לראשל”צ, שהתברר כמשחקו האחרון בקבוצה. גם באירופה מעמדו של טימור הלך ופחת: בעונת 2018-19 הוא שיחק 11.3 דקות בליגת האלופות ולא שותף בין השאר בהפסד לטנריפה ברבע הגמר שהדיח את הקבוצה מהמפעל, ובעונת 2019-20 טימור גם לא שותף במספר רב של משחקים ושיחק בממוצע 8.1 דקות.

ליבנת דיבר על כך שטימור נשאר בקבוצה של קטש לעונה נוספת ולא עזב כבר לפני שנה: “אני חושב שבר לא היה צריך להמשיך איתו כבר בעונה הזו, עודד אפילו רצה לשחרר אותו בקיץ שעבר אבל ההנהלה מאוד-מאוד אוהבת את בר והיא רצתה אותו, הוא גם דמות חיובית מאוד בחדר ההלבשה, זה גם משמעותי כלפי האוהדים, וסמל זה משמעותי גם. תמיד צריך למצוא את האיזון בין מה שמי שמאמן באותו רגע את הקבוצה רוצה לבין מה שלמועדון ולאוהדים חשוב. אי אפשר שיבוא מאמן וישר יסלק את כל הסמלים, ומצד שני גם קשה לכפות על מאמן שחקנים שהוא לא רוצה, אז צריך למצוא איזון. שנה אחת עודד נכנע ועכשיו ברגע שעודד ממשיך לעוד עונה אז בר טימור באופן טבעי, מה גם שהוא מרגיש בירידה והוא לא מוצא את עצמו, אז הוא הולך”.

ליבנת סיפק נקודת מבט מעניינת על יחסי המאמן-שחקן שהיו בין קטש להלפרין: “במקרה של יותם הלפרין ועודד קטש יש הערכה הדדית גם ברמה האישית, אבל זה לא השחקן שעודד היה בוחר בשום שלב בקריירה. יותם גדל על עודד כי הוא עשור אחריו הגיע כשחקן אבל אלה שחקנים עם אופי אחר, בדיוק הפוך לגמרי, עודד היה אחד שלוקח על עצמו מאוד ודומיננטי, ויותם היה נותן לדברים לזרום, יותר שחקן קבוצתי, ולכן זה מלכתחילה לא היה מתאים”.

האם קטש כמעט ולא מייחס חשיבות לתפקיד הקפטן? רמי מנדל מ”רדיו ירושלים” ומעיתון “כל העיר” הירושלמי מביא זווית מרתקת משלו. “בדרך כלל שחקנים גדולים שהופכים להיות מאמנים לא רואים את תפקיד הקפטן כתפקיד בעל משמעות אלא בלהטיל מטבע, וקטש למעשה רוצה ומתייחס לשחקן שיכול לשלוט לו בחדר ההלבשה, ובגלל שבליגה שלנו הקפטן צריך להיות ישראלי אזי מבחינת קטש זה רק סרט על היד”.

מה יהיה העתיד של הקפטן הבא של הקבוצה תחת קטש? האם גם הוא יספוג מכה מקצועית קשה? ליבנת מצא מקרה שבו השידוך בין המאמן לכדורסלן ישראלי בכיר בקבוצה דווקא הצליח לא רע בכלל. “זה לא אומר שעודד לא יכול להצליח עם כוכבים או לא יכול להצליח עם שחקנים עם שם. דורון שפר בסוף הקריירה שלו שיחק אצל עודד בגליל והיה שם חיבור נהדר כמו שהיה חיבור ביניהם כשחקנים לפני זה במכבי (תל אביב) ובנבחרת ישראל”.

ההערכה היא שעידן זלמנסון, עבורו זו תהיה העונה השנייה בירושלים, ימונה לקפטן. ליבנת משוכנע שהפעם היחסים המקצועיים בין המאמן לקפטן יהיו הרבה יותר טובים: “אני מניח שזלמנסון יהיה כי אין מישהו אחר. אולי אם פלדין היה ממשיך אז הוא היה הופך להיות הקפטן או ג’ייקובן בראון אם הוא לא היה עוזב באמצע הקורונה. אני חושב שעידן זה שחקן שמתקדם, שעודד רצה אותו, ואין סיבה שהוא ילך אחורה. הפועל ירושלים כמו עוד הרבה קבוצות הולכות להיחלש בעונה הבאה, התקציב קוצץ ועידן זלמנסון יהיה ממש עמוד תווך. גם כמות הישראלים המובילה תרד, אז עידן זלמנסון יהיה סופר משמעותי בקרוב”.

ימים יגידו אם דווקא הקפטן הבא של הקבוצה יצליח להתקדם מבחינה מקצועית תחת קטש. מה שבטוח זה שהעזיבה של טימור, השחקן המזוהה ביותר עם ירושלים בשנים האחרונות, מסמלת מגמה מדאיגה של דעיכה מקצועית שעוברים הקפטנים בקדנציה הנוכחית של קטש.