קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א

מעט מאוד אנשים היו ב"דולומיט ארנה" שבסלובקיה במשחק הפתיחה של אליפות אירופה עד גיל 18 לשנת 2017. על המגרש עלו הנערים המייצגים את איטליה ואוקראינה. ספק רב אם הסקאוטים שהגיעו לתחרות טרחו בכלל להגיע למשחק, אך גם מי שכן הגיע בשביל לראות את אלסנדרו פיולה האיטלקי, לא הכיר את הבחור כהה העור שעלה בחמישייה של הנבחרת האוקראינית. זה היה יוסוף סאנון בהופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים. את המשחק הזה, שנגמר בניצחון איטלקי 52:69 סאנון סיים עם 10 נקודות ו-7 ריבאונדים. הסקאוטים, מן הסתם, רשמו, והמשיכו הלאה. אבל סאנון לא עצר, יום לאחר מכן, במשחק נגד ספרד של ג'ואל פארה וסרג'י מרטינס הוא כבר קלע 24 נקודות. בסיומו של אותו טורניר הוא עמד על ממוצע של 19.3 נקודות (שני בטורניר) ו-3.4 חטיפות (ראשון). ולמרות שנבחרת אוקראינה סיימה את הטורניר במקום ה-12 בלבד, הסקאוטים כבר לא יכלו להתעלם וסאנון נכנס לרשימות של כל קבוצות ה-NBA. אבל, מה השתבש בדרך? למה סאנון, שנחשב לילד פלא אוקראיני לא הצליח לפרוץ, והאם בזכות מאמן מוכר אחד, יש לו עדיין סיכוי להגשים את החלום?

Issuf Sanon – Photo Credit: FIBA

יוסוף סאנון נולד ב-30 באוקטובר 1999 בדונייצק. כבר מהילדות הוא היה שונה בנוף, אביו היגר לאוקראינה מבורקינה פאסו בשביל ללמוד, שם הכיר בחורה אוקראינית שלימים הפכה לאשתו. לזוג נולדו שני ילדים, אך בעקבות מדינת הולדתו של האב – הם לא קיבלו באופן מיידי אזרחות אוקראינית ונתקלו בקשיים. יוסוף ראה באחיו הבכור שגדול ממנו ב-7 שנים מודל לחיקוי. לדבריו "כל מה שהוא עשה – אני עשיתי, הוא היה כמו אל בשבילי, ואז התחלתי לשחק כדורסל. אחרי כמה שנים חשבתי 'היי, אני יכול להיות טוב בזה'". כשהיה בן 14 החלה המלחמה בחבל דונבאס ומשפחת סאנון עברה מדונייצק לדניפרו, שם הצטרף יוסוף למסגרות הנוער של הקבוצה המקומית. כשראו במשרד הספורט האוקראיני את ההצטיינות של סאנון בגילאים הצעירים, הם מיהרו לסדר לו אזרחות וכך נסללה דרכו אל הטורניר שהכניס אותו לפנקסי הסקאוטינג ברחבי העולם.

את עונת 2018 החל סאנון בדנייפרו אך עד מהרה עבר לשחק באולימפיה לובליאנה, שם אף שותף ב-3 משחקי BCL למרות גילו הצעיר. מדוחות הסקאוטינג של אותה תקופה נכתב עליו "הוא שומר מצוין, אתלט וחזק. מגיע לסל די בקלות ומייצר לא מעט נקודות. ישנה בעיה בקליעה ל-3 ובאיבודים מרובים, וכן בעיה בחוסר בשפה האנגלית". בסוף אותה עונה הוא נבחר במקום ה-44 בדראפט ע"י וושינגטון וויזארדס, סאנון הגיע לליגת הקיץ שהפכה עבורו לאירוע לא נעים בכלל: "לא דיברתי אנגלית בכלל, השנה הראשונה שלי הייתה ממש קשה כי לא יכולתי אפילו לדבר עם חבריי לקבוצה. תארו לעצמכם, אנחנו משחקים כדורסל והם מנסים להסביר לי משהו. אני לא מבין כלום. הדרך היחידה שידעתי אם עשיתי משהו נכון הייתה לפי טון הדיבור של המאמן. חבריי לקבוצה פשוט השתגעו, ניסו להגיד לי משהו במהלך המשחק, ואני לא דיברתי אנגלית".

Issuf Sanon – Photo Credit: Eurocup

סאנון חזר ללובליאנה מתוך תקווה לשפר את האנגלית ואת הכדורסל ולחזור להגשים את החלום בליגה הטובה בעולם. אבל בלובליאנה הבלאגן חגג, הקוראים הנאמנים של הטור יזכרו שזאת הייתה העונה האחרונה של המועדון ההיסטורי לפני האיחוד עם צדביטה. עונה בה הקבוצה החליפה שלושה מאמנים וסאנון נדחק לקצה הרוטציה, כך שבארבעת החודשים האחרונים של העונה הוא לא שיחק בכלל. במקום זאת, הוא ניצל את הזמן לצפייה ב"נמלטים", מה שלדבריו עזר לו מאוד בלימודי האנגלית.

סאנון המאוכזב החליט לחזור לדניפרו, ובמשך 3 עונות אף העמיד ממוצעים לא רעים בליגה האוקראינית ובמפעלים האירופיים. משם הוא עבר לשיאוליי, שהפסיקה את פעילותה עם פרוץ המלחמה באוקראינה ונתנה לו רשות מיוחדת לעבור לפרומיטיי, שעברה לשחק בריגה והשתתפה בליגה האסטונית. בעונה שעברה, למרות הצעות מברצלונה וקבוצות ספרדיות נוספות, סאנון החליט להישאר בעיר שהוא למד להכיר וחתם ב-VEF ריגה. שם העמיד ממוצעים גבוהים במיוחד בפלייאוף בליגה ( 20.9 נקודות, 2 חטיפות, 4 ריבאונדים) ובעיקר בליגת האלופות (18). אך למרות כל הקבוצות, המאמנים והליגות שעבר, סאנון לא הצליח לשפר את האחוזים מ-3 ואיבודי הכדור. העונה, בסוג של ניסיון אחרון להציל את הקריירה שנחשבה פעם להבטחה לאחר עוד קמפיין טוב מבחינה אישית בנבחרת, שהפכה להיות "שלו", סאנון בחר לחתום בשלאסק ורוצלב, בעיקר כדי להישאר עם המאמן שלו – איינארס בגאצקיס.

הורידו את אפליקציית ספורטס רבי כדי לקבל ראשונים את הטורים של אלחנן הכהן על הפועל ירושלים

Ainars Bagatskis – Photo Credit: Basket.co.il