קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א

הכדורסל הישראלי הוא בסך הכל ענף די מוצלח, לפחות מבין ענפי הכדור הקבוצתיים. נכון – הכדורגל הוא עדיין הפופולארי ביותר פה, אבל יצא לכם פעם לנסות להסביר לאוהד כדורגל את ההישגים של קבוצות הכדורסל במונחים שהוא יבין? להשוות את ההישגים האירופיים של הישראליות להישגים אירופיים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם בכדורגל?

וכשקבוצות מגיעות להישגים גדולים, מי שמובילים אותן הם מאמנים גדולים. הכדורסל הישראלי הצמיח בשורותיו כמה מאמנים שהפכו לשם דבר אירופי ואף לאגדות – בכל זאת, כשאתה מוביל קבוצה לזכייה ביורוליג, כל עולם הכדורסל מכיר אותך.

אז מי המאמן הישראלי הגדול בכל הזמנים? בכתבה הבאה ננסה להשוות בין המועמדים המובילים.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

Honorable Mentions:

לפני שנתחיל נציין כמה מאמנים עם קריירות מכובדות שראויים לאזכור, גם אם הם לא מתחרים על תואר הגדול מכולם:

צביקה שרף – עם 10 אליפויות, 6 גביעים, ובעיקר 3 גמרי אליפות אירופה, שלצערו באף אחד מהם לא יצא עם ידו על העליונה, צביקה שרף הוא חלק בלתי נפרד מהפיכת מכבי ת"א לאימפריה שהיא.

יהושע רוזין – המאמן הראשון של מכבי ת"א, שהעביר במועדון כחצי מתקופת חייו, הוא עדיין, ובפער ענק, מלך הניצחונות של ליגת העל בכל הזמנים.

שמעון שלח – פעם, מזמן, האליפות של ליגת העל הייתה מאבק דו ראשי בין שתי התל אביביות. מי שהביא 4 אליפויות לצד האדום של העיר, הוא שלח.

ננו גינזבורג – ויש גם את האחד שעשה את הקריירה שלו אי שם הרחק באירופה. 5 אליפויות ו-4 גביעים בצ'כיה זה הישג שלא בא ברגל בעצמו, אבל ההישגים של מקום 7 באליפות העולם עם נבחרת כמו צ'כיה, והעפלה לאולימפיאדה, מציבים אותו בדרגה גבוהה אפילו יותר.

המועמדים:

רלף קליין

תארים: 11 אליפויות ישראל, 10 גביעים ישראלים, אליפות אירופה, גמר יורובאסקט.

לרלף קליין הייתה קריירת אימון ארוכה ומפוארת. הוא עמד על הקווים של הרבה קבוצות שונות בכדורסל הישראלי, אבל הוא מופיע ברשימה הזאת בגלל קבוצה אחת בלבד (וקצת הנבחרת, שעוד נגיע אליה) – מכבי ת"א.

יהושע רוזין היה הראשון. תחתיו מכבי ת"א ביססה עצמה בצמרת של הכדורסל הישראלי. אצל רלף קליין זה כבר היה עולם אחר – מעוד קבוצה תחרותית בצמרת הישראלית, מכבי של קליין הפכה לאימפריה בלעדית בקנה מידה מקומי ואחת שמאיימת על כל האחרות גם בקנה מידה היבשתי. קליין קיבל את המועדון עימו הוא מזוהה כל כך בקיץ 1969, כשהאלופה הנוכחית היא דווקא הפועל ת"א, ומאז מעולם לא הפסיד אליפות באף אחת מהקדנציות שלו בצד הצהוב. בקדנציה הראשונה שלו הוא החל לבנות את הבסיס לסגל שבקדנציה השנייה עשה את הבלתי ייאמן – אליפות אירופה בצהוב כחול ב-1977. בשנים שלאחר מכן קליין הגיע לשני גמרים אירופיים בהם הפסיד, אך בין השניים לקח שנת מנוחה בה הסגל שבנה זכה באליפות אירופה נוספת, תחת דאמיקו. כמובן שזה לא רשום על שמו, אבל קשה לחשוב שאין לו קשר להישג הזה.

וקליין אימן גם בנבחרת ישראל. הידעתם? מאז 1985 ישראל הגיעה רק פעם אחת לרבע הגמר באליפות אירופה – ב-2003. ב-4 האליפויות שקדמו ל-1985, ישראל הגיעה למעמד רבע הגמר 4 פעמים ברציפות, כולל הישג שיא של העפלה לגמר ב-1979. יכולים לנחש מי אחראי לכל 4 הטורנירים האלה? נכון, קליין.
ההישג הזה, של גמר אליפות אירופה לנבחרות, היום נראה לנו קצת כמו חלום רחוק מדי. בזמנו, קליין לקח את החלום הזה והגשים אותו, בדיוק כמו שעשה במכבי.

ולקינוח, ב-1993, כשהוא כבר לקראת שלהי הקריירה, קליין זכה בגביע המדינה עם הפועל ת"א. עופר ינאי אמנם עובד קשה על לשנות את המשפט הבא, אבל עדיין – נכון לכתיבת שורות אלו, זה עדיין התואר האחרון בו הם זכו.

פיני גרשון

תארים: 8 אליפויות ישראל, 7 גביעי ישראל, 3 אליפויות אירופה.

רלף קליין היה סמל מכביסטי עוד בימיו כשחקן בשנות ה-50, וככה נכנס לאמן במועדון מהדלת הקדמית והמכובדת. לעומתו, פיני גרשון התחיל את הקריירה מהמחתרת.

אנחנו עוד נעסוק במה שהפך את פיני לאחת מהגדולים ביותר בעידן היורוליג, אבל תחילה בואו נדבר על הקריירה המוקדמת שלו, כי לפני שהגיע ליד אליהו בצהוב, הוא עבר 15 פעמים קבוצות בכדורסל הישראלי. אז כן, שנות ה-70' וה-80' לא היו מרתקות במיוחד, אבל בשנות ה-90' פיני ביסס את מעמדו במגרשים: זה התחיל בעונת הדובדבנים – לאחר שקליין לקח עם הפועל ת"א את גביע המדינה, פיני והגליל השלימו הישג מרשים אף יותר, כשהוא מדיח את מכבי ת"א כבר בחצי גמר האליפות לראשונה בהיסטוריה, בדרך לניצחון בגמר על הפועל ת"א וקליין, ואליפות היסטורית לקבוצה מהצפון.

פיני המשיך לבירה, וגם שם היה חתום על הישג היסטורי. אחרי האליפות הראשונה לגליל, הוא ועדי גורדון הנהיגו את הפועל ירושלים לגביע ראשון בתולדותיה.

הוא לקח למכבי תארים, הוא הגיע גבוה, וככה מצא את עצמו בסופו של דבר במכבי. בשתי הקדנציות הראשונות שלו בצהוב ידע פיני להשלים את העול שהוא חובה ביד אליהו – לזכות בכל האליפויות. תוך כדי שהוא עושה את זה, הוא גם יוצר מכונה משומנת ששורפת את אירופה.

זה התחיל עם אליפות הסופרוליג של פיב"א, שרצה במקביל לעונת הבכורה של היורוליג, אחריה פיני עזב לשנתיים, וכשהוא חזר – מכבי הפכה למשהו שעדיין לא נראה כמותו בכדורסל הישראלי. לאף סגל שאף קבוצה העמידה אי פעם באולמות ישראל, אין קייס אפילו לערער על כך שהשושלת שבנה פיני בקדנציה השנייה שלו היא הקבוצה הגדולה ביותר שהייתה במדינת ישראל הקטנה.

ואולי לא רק בישראל, כי גם ביורוליג היא הייתה בלתי עצירה. שתי אליפויות אירופה רצופות בהובלת פארקר, שאראס ו-וויצ'יץ', כולל ניצחון היסטורי של 44 הפרש בגמר הראשון, הפכו את הקבוצה הזו למיתולוגית גם בקנה מידה אירופי. בשנה השלישית, הם העפילו שוב לגמר אך הפעם הפסידו.

דיוויד בלאט

תארים: 5 אליפויות ישראל, 6 גביעי ישראל, יורובאסקט, מדליית ארד אולימפית, יורוליג, יורוקאפ, יורוצ'אלנג', ליגה איטלקית, גביע איטלקי, ליגה אדריאטית, גמר NBA.

ראינו בגמר עונת 92-93 סדרת גמר שהיוותה את חילופי המשמרות בין פיני גרשון העולה לרלף קליין שכבר היה לאחר קריירה מכובדת. את מה שהיה בין פיני גרשון לדיוויד בלאט אפשר לתאר בהרבה דרכים, אבל חילופי משמרות לא יתאים כאן. צריך לפחות "חפיפה ארוכה".

בלאט פרץ דווקא כעוזר המאמן של פיני, כולל תקרית השנמוך המפורסמת. הוא היה חלק משמעותי מהסופרוליג של 2001 ובטח מהקבוצה ההיסטורית של 2004, לפני שהוא יצא לדרכו העצמאית.

אצל שני הקודמים ברשימה, תקופת האימון במכבי הייתה הגורם הבלעדי שהציב אותם במועמדות פה. קליין וגרשון בלי אליפויות אירופה הם עדיין כאלו עילויים? זו שאלה שהרבה יותר קל לענות עליה "לא" עבור המאמן הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם. מה גם, שרזומה התארים שלו מרשים גם בלי ה"אליפויות הקלות" שמגיעות כשאתה במכבי.

ובכל זאת, נתחיל מההישג הגדול ביותר שלו – יורוליג 2014. עשור קודם לכן פיני הרכיב קבוצה מאוסף שחקני על. בלאט לעומתו, הוציא מים מהסלע. השחקנים היו אלמוניים יותר, ומעטים האנשים שציפו שמכבי תסיים את העונה עם גביע היורוליג. לכן, הזכייה הזו בפני עצמה מבססת את מקומו של בלאט כמועמד ברשימה הזו.

נמשיך לקריירת הNBA הלא ארוכה – בין חובבי הכדורסל הישראליים תוכלו למצוא כאלו שעד היום לא סלחו ללברון ג'יימס על ההתנהלות שלו מול בלאט. מנגד, הספקנים ישאלו האם להגיע עם לברון לגמר בשנות ה-10' הוא הישג או עובדה מוגמרת שאין לה בכלל קשר למאמן. ובכל זאת – לסיים עונה סדירה במקום השני במזרח, ולהעפיל לגמר האליפות בליגה הטובה בעולם, נותן לך נקודות בתחרות על התואר "גדול המאמנים הישראלים".

וכמובן, אליפות היורובאסקט עם נבחרת רוסיה. רוסיה היא מדינת כדורסל גדולה, ועדיין זכתה רק פעם אחת באליפות אירופה מאז התפרקה ברית המועצות. זה קרה תחת דיוויד בלאט. זה לא היה הישג חד פעמי, כי עד היום בלאט חתום על הישגי השיא של הרוסים גם באליפות העולם (מקום 7) וגם באולימפיאדה (מדליית ארד בלונדון 2012). כשמאמן מסויים מחזיק בכל הישגי השיא של מדינה עם מסורת כדורסל עשירה, הוא כנראה ראוי לקרדיט גבוה.

ובאופן כללי, בלאט ידע לזכות בתארים בהרבה מקומות אליהם הגיע. בסנט פטרסבורג זכה ביורוצ'אלנג' (גביע אירופה השלישי בחשיבותו), עם טרוויזו באליפות וגביע ועם דרושפאקה ביורוקאפ.

הבחירה

האמת היא, ששלושתם בחירות ראויות למקום הראשון. הכדורסל הישראלי צריך בעיקר להודות שיצאו לו שלושה מאמני על כאלו.

כשניסיתי לבחור את המאמן הגדול מכולם בעיניי, הבנתי שהבחירה פה היא בין 3 סגנונות מאוד שונים של קריירות: הראשון בנה מועדון בהדרגה בדרך לטופ האירופי. השני לקח מועדון שהוא כבר מותג, ובנה בו יצירת מופת של המשחק. השלישי הגיע להישגי טופ דווקא כאנדרדוג, אבל היה גם מכונת תארים והישגים במקומות שונים.

ובכל זאת, את הבחירה שלי לתואר "המאמן הישראלי הגדול בכל הזמנים" אתן, בפער קטן, לפיני גרשון.