רובן נייברגר הוא אחד המאמנים הלוהטים בכדורסל הישראלי. נייברגר מוביל את אליצור נתניה לעונה מצוינת נוספת בליגה הלאומית, כשהוא ממוקם במקום השני בטבלה עם מאזן 7:17. לאחרונה, בראיון לכותב שורות אלו בפודקאסט “התשיעית באירופה” מבית אתר “ספורטס רבי”, נייברגר דיבר על הכל. בנוסף לדברים שאמר על בן שרף ועודד קטש, הציטוטים הבולטים של נייברגר נמצאים לפניכם, כשהפרק המלא זמין כאן להאזנה.

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

על הביקור של דייויד רובינסון בישראל: “וואו, זה מרגש. דייויד רובינסון היה אמור להגיע לארץ לפני כחודש, בדרך לארץ הם עצרו בניו יורק, אמא שלו לא חשה בטוב, חזרו הביתה ולא הגיעו בסופו של דבר, אז אמרתי: ‘טוב, הוא כבר לא יהיה פה השנה’. ואז הוא נחת בארץ, וג’סטין כמו ג’סטין שהוא איש שקט, מופנם וצנוע, לא סיפר לאף אחד, ובבוקר המשחק מישהו שאל אותו: ‘אתה צריך כרטיסים למשחק היום בערב?’, אז הוא אמר: ‘אה, כן, אני צריך שני כרטיסים’. שון דניאל או מישהו אמר לו: ‘יש לך אורחים? על שם מי לרשום?’, אז הוא אמר: ‘ההורים שלי הגיעו’ בשקט ובצניעות שלו. ישבתי לפני המשחק בחוץ ואז דייויד רובינסון הגיע לאולם וראה את הקרנבל שהיה שם, את המוזיקה בחוץ ואת איך שזה נראה במשחקים אצלנו, והוא התחיל לצלם את האולם מבחוץ, את המוזיקה ואת הילדים, ואותי זה ריגש. ישבתי בצד ואמרתי: ‘רגע, זה הבחור שהייתי קם לראות בלילה כשהייתי ילד, והוא היום בא לראות אותנו ומצלם אותנו’, וזה היה פשוט מרגש ומדהים.

“הוא נכנס לאולם בצניעות האופיינית שלו, כמובן שהוא מסתובב עם הבייגלה של המלאכים על הראש, רואים שהוא כוכב ענק. הוא ישב בצניעות בצד ואז ראיתי את הילדים מתחילים לגשת אליו, להצטלם ולחתום, והוא לא פספס אף ילד. בסבלנות רבה הוא פשוט הצטלם עם כולם, היה נחמד לכולם עם חיוך, פשוט איש מיוחד ומדהים. כמובן שאחרי המשחק שוחחנו קצת, ג’סטין ערך בינינו היכרות. שוחחנו קצת על ג’סטין, ישראל וכדורסל, הוא איש מאוד-מאוד מיוחד. הסיפור שהכי ריגש אותי זה שהמשחק הראשון הלך להארכה, כמעט הפסדנו אותו, והוא התחיל לצאת מהמגרש ועבר לספסל שלנו, ואז קלענו את הסל שהכניס אותנו להארכה. במקום להמשיך מן הסתם הביתה הוא נשאר לראות את המשחק ופשוט התיישב על הספסל שלנו. בעצם, בכל ההארכה אדון האדמירל יושב לי על הספסל. זה היה מטורף. הסתובבתי לספסל באיזשהו שלב ואמרתי לו: ‘אתה רוצה להיכנס?’, סימנתי לו עם היד ‘חילוף, חילוף’. הוא חייך, צחק והיה על הספסל כאחרון השחקנים, עמד, מחא כפיים וצעק, רק היה חסר שייקח מגבת ביד ויתחיל לנופף במגבת.

Ben Saraf and David Robinson – Photo Credit: Yehuda Halickman

“גם במשחק השני לקראת סוף המשחק הוא פשוט עבר ליד הספסל ועמד לידו עד הסל ברגע האחרון, היה שם איזשהו טיפ של דורי (סהר) מריבאונד התקפה שניצח לנו את המשחק, והוא גם קפץ, השתולל עם השחקנים וחיבק אותם. במחצית של אותו משחק, אגב, הוא ירד איתנו לחדר ההלבשה, לא נכנס לחדר ההלבשה אלא עמד בדלת, וברגע שסיימתי את התדרוך שלי והשחקנים יצאו החוצה הוא עצר אותם אחד-אחד, נתן להם כיפים, מילות עידוד, אולי איזה טיפ, אני לא יודע כי המשכתי הלאה, אבל פשוט ראו שהוא מחובר ועשה את זה בשקט ובצניעות האופייניים לו, אז זה היה סיפור מגניב ומרגש”.

איזה דברים מעניינים אנשים לא יודעים עליו: “לא נולדתי בארץ. עליתי לארץ בגיל 5 וחצי, נולדתי בצרפת. מעבר לזה, ביום של משחק יש לי ריטואל קבוע, כמו שלשחקנים יש את הלו”ז הקבוע וריטואל קבוע. יש לי ריטואל קבוע ביום של משחק, מתי אני מתארגן ומתלבש, איזו מוזיקה אני שומע באוטו, אני מתגלח תמיד ביום של משחק גם אם התגלחתי יום לפני ואני נראה בסדרב יש לי איזשהו ריטואל קבוע של איך אני מתארגן ברמת האוכל, לבוש וביגוד, מתי אני מתקלח, מה אני שומע באוטו. אלה שני דברים שלא יודעים עליי”.

נייברגר הרחיב בנוגע לקשר שלו לצרפת: “נולדתי בצרפת וגדלתי בצרפת, ההורים שלי הם צרפתים ונולדו בצרפת, סבא וסבתא שלי נולדו בפולין ואחרי השואה עברו לצרפת. הייתי שם עד גיל 5 וחצי בעיר קטנה שנקרית מץ ליד לוקסמבורג באלזס, ועליתי לארץ. מאז נסעתי לבקר, הייתי נוסע לבקר את סבא וסבתא מצד אמא שעדיין נשארו לגור שם, מצד אבא הם עלו לארץ ביחד איתנו שנה לפנינו. צרפת זו עוד מדינה באירופה שנחמד להיות בה, אין לי יותר מדי חיבור למדינה. אני דובר את השפה באופן שוטף, ומעבר לזה אני ישראלי לכל דבר ואוהב את המדינה שלנו”.