המתקפה האיראנית בערב יום שלישי הגיעה גם לכדורסל. משחק טורניר ווינר נעצר באמצע הרבע הרביעי לקול ההתראות של פיקוד העורף. אל המרחב המוגן במלחה כולם ידעו להגיע בזכות ההנחיות של אנשי הפועל לב ירושלים לפני המשחק. המרחב המוגן אכלס את כלל הנוכחים באולם למשך כשעה, ואנחנו היינו שם ודיברנו עם השחקניות על האירוע. המשחק כמובן לא חודש והנוכחים התפזרו הביתה. אתר “ספורטס רבי” שוחח עם שניים משחקניות הפועל לב ירושלים בעודנו שוהים במרחב המוגן.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

שיר תירוש, אחת מהישראליות המובילות של הקבוצה אמרה: “מציאות הזויה, אני לא מאמינה שאנחנו כאן במציאות הזאת עדיין ועברה שנה, זה הזוי להתחיל ככה את העונה, עצוב, אני בסערת רגשות – לצאת ממשחק ולשמוע שהיה פיגוע בתל אביב, אזעקות בכל הארץ, אנחנו חיים במציאות הזויה אבל אני חושבת שלפחות מה שמשאיר אותי רגועה זה לנסות להרגיע את הזרות ואת האירופאיות כי הן בטוח יותר מפחדות מאיתנו ולעזור להן ולהשאר חיוביות. זה מה שנשאר עכשיו.

“כן, זאת פעם ראשונה (ששיר משחקת ויש אזעקות באמצע משחק), הזוי. איך שהן (הזרות) הגיעו היה יחסית רגוע, שאלתי אותן מה הן חושבות אם הן פחדו לבוא לארץ, הן היו די בסדר, הן אמרו שהן לא כזה פחדו למרות המצב והכל – וכן אנחנו מדברות איתן ומעדכנות אותן. למדנו משנה שעברה, כשהזרות היו פה וקרה ה-7 באוקטובר אז נלחצנו בעצמנו ולא תמיד היה בראש לעדכן אותן, השנה אנחנו הרבה יותר מודעות לזה ואנחנו מדברות איתן ומרגיעות אותן, מסבירות להן פחות או יותר מה המצב.

“הדבר שאני הכי רוצה בעולם כרגע זה שהחטופים יחזרו הביתה. לא אכפת לי אם תהיה עונה, לא תהיה עונה – לא משנה. הם צריכים לחזור הביתה וכמה שיותר מהר וכולם צריכים לחזור ושהחיילים כולם כבר יצאו לשלום והכל יגמר”.

זואי וואדו, הגארדית הצרפתית של הפועל לב ירושלים אמרה: “זה לא משהו רגיל בשבילי, אבל בסופו של יום אני כאן כדי לשחק כדורסל. זה מוזר שצריך לעצור את המשחק ולתפוס מחסה אבל ידעתי כשהגעתי לכאן שזה המצב ואני מודעת לזה. אני כאן כדי לשחק כדורסל ואני יודעת שאני צריכה להתמודד גם עם המלחמה שמתרחשת.

“קיבלתי את ההחלטה לבוא לארץ במהלך הקיץ ובאותו רגע המלחמה לא הייתה כל כך גדולה, וכשהגעתי הנה זה החמיר. ברור שקשה למשפחה ולחברים שלי ולכל האנשים שאוהבים אותי בבית לדעת שאני כאן. ניסיתי להתקשר אליהם ולדבר איתם כל יום כדי לומר שאני בסדר ושאני בטוחה. אבל עם אירועים מסוג זה זה כמובן ידאיג אותם. אני כאן ואשתדל לעשות ככל שביכולתי כדי להיות בטוחה וליידע אותם שאני בטוחה.

“המועדון היה נהדר ואני מכירה את כל אמצעי הזהירות שעליי לנקוט בהם אם משהו יקרה. זו הפעם הראשונה שהייתי צריכה לעשות את זה וידעתי שזה עלול לקרות. כולם מסביבי עוזרים לי לדעת מה לעשות ולוודא שאני בטוחה כי זה יכול להיות מפחיד עבור מישהו. האנשים הנהדרים סביבי עוזרים לי לוודא שאני בטוחה.

“כשהסוכן שלי סיפר לי על המועדון, הוא אמר שזו משפחה אחת גדולה וזה אחד הדברים הגדולים שאני רוצה לשחק בשבילם, אני רוצה להרגיש טוב בתור אדם לפני שאני מרגישה טוב על המגרש. אם אני מרגישה טוב כאדם, אז זה יהיה הרבה יותר קל לכולם וזה מה שהקבוצה הזו והמועדון הזה עשו, גורמים לי להרגיש שאני חלק מהמשפחה, חלק מהמועדון והם עושים עבודה נהדרת לגרום לי להרגיש בבית. כל הדברים באמת הרגיעו אותי. הקבוצה משחקת ממש טוב על המגרש ומה שהם עשו בשנה שעברה היה דבר גדול, אבל בסופו של יום הם אנשים טובים וזה מה שחיפשתי”.