מסע בין ציפיות, אכזבות, הצלחות ויחסי ציבור

יונ 21, 2022 | כדורסל, ליגה

על ידי Omer Arian

הטור “Omertime” (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר

הרצה לאחור, קאט, כביש 1, אמצע עונת 21-22. נראה שהכביש המחבר בין תל אביב לירושלים יכל לחוש תחושה דומה של הזדהות. 2 הקבוצות הבכירות בארץ, כל אחת בעיר שלה, מכבי תל אביב והפועל ירושלים, חוו תחושה כואבת ודומה של בלבול. ירושלים שהחתימה ברעש ובצלצולים את אורן עמיאל בציפייה שיצעיד אותה קדימה לכמה שנים נאלצה להיפרד ממנו מוקדם מהצפוי. ומכבי, נאלצה להיפרד ממה שהיה נראה שלא ייפרד ממנה לעולם כל עוד זה תלוי בו ולא משנה מה יקרה – יאניס ספרופולוס. מה שהיה היה, ושתי הקבוצות היו במצב נמוך מאוד אחרי הפיטורים – אבל הסתכלו קדימה. וכפלסטרים זמניים, שתי הקבוצות החליטו לקחת “מאמן” לא מנוסה מהסגל המקצועי ולזרוק אותו לעמדת המאמן הראשי. וכך יותם הלפרין, שסיים קורס אימון בזום כמה חודשים לפני – נכנס לעמדת המאמן הראשי בהפועל ירושלים. וכך אבי אבן, סקאוטר נהדר ככל שיהיה – תפס את המשרה הלחוצה ביותר בספורט הישראלי. לצורך הסיפור שלנו, חשוב לזכור פרט נוסף. מכבי תל אביב פנתה לעודד קטש לפני שהלכה על אבי אבן. העובדה שהיה על מה לשחק ביורוליג ובליגה חייבה מאמן יותר מנוסה ויותר איכותי מאבי אבן. אבל המשא ומתן? הוא נפל על אורך החוזה. לא היה הגיוני עבור ראשי מכבי תל אביב שעודד קטש יבנה את הקבוצה לשנה הבאה והם סירבו להתפשר על חוזה לשנה וחצי. בסדר, זה היה, נחזור לימינו הקרובים יותר.

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunesSpotify או Google Podcasts.

ושוב, כששאר הקבוצות ביבשת מגיעות מלאות יותר ובטוחות יותר בעתידן המקצועי לשנה הבאה, הגיעו הפועל ירושלים ומכבי תל אביב עם הלשון בחוץ. היחידות ללא מאמן חתום ועם שעון שדופק תמיד בכל הנוגע לבניית הסגל. וההבדל הראשון בין השתיים – לפני שהתחיל עם בניית הסגל, התחיל עם בניית הציפיות. בהפועל ירושלים לדוגמה, השם הראשון שעלה – הוא יותם הלפרין. כן, היו ישראלים בכירים נוספים בשוק, או מאמנים זרים מהדרג הבינוני של אירופה. כולם מוכשרים יותר, מנוסים יותר, מוכרים יותר ומוכחים הרבה יותר, אבל הפועל ירושלים קיבלה החלטה. החלטה הגיונית למדי, להשאיר את אחד מהאנשים המוערכים ביותר במועדון בתוך המערכת ועל הדרך לעזור לו לצבור ניסיון בתחום האימון שרק התחיל והראה בו ניצוצות. החלטה מודעת ומושכלת שמתבססת על הידיעה שיהיה צורך בתשלום שכר לימוד (בדמות מאמן לא מנוסה של קבוצה גדולה) עבור הרווחים שייגררו מהתשלום הזה (בפוטנציאל, אחד המאמנים הישראלים המוכשרים ביותר). לקחו את ההחלטה, ויצאו לדרך.

Yotam Halperin – Photo Credit: Dov Halickman

לעומתה, מכבי תל אביב הלכה ובנתה ציפיות שונות לחלוטין. היה נראה מהדיווחים השונים שהתאספו מרחבי היבשת – שמכבי תל אביב מתאבדת על צ’אבי פסקוואל. כן, צ’אבי פסקוואל. שעל אף שיש אלו שלא נותנים לו את הקרדיט המספיק בוודאות מדובר באחד מהמאמנים המוכשרים, היצירתיים והבכירים ביבשת. ועליו הלכה מכבי תל אביב, בכל הכוח. וברשימת המועמדים כתוכנית ב’ מאמנים אירופאיים ברמת יורוליג מוכחת וטובה. בקיצור, צ’יף מוכח ומוכר – יהיה. כך הובטח בין השורות.

בפועל, בסופו של דבר, המציאות התגלתה כשונה לחלוטין ובמכבי תל אביב החתימו את עודד קטש. מאמן מוכר ומוכח בהחלט ברמה המקומית, בלי צל של ספק. גאון כדורסל אמיתי עם פילוסופיית משחק מהחדשניות, השלמות והאיכותיות שראינו כאן בארץ, אין שאלה. אבל האם הוא מתקרב באיזושהי צורה ברמת הניסיון ורמת ההתאמה ליורוליג, הזירה העיקרית והחשובה ביותר של מכבי תל אביב, לצ’אבי פסקוואל או לכל אחד מרשימת המועמדים האחרים של מכבי? ממש לא. ושלא תטעו, אני לא חושב שההחתמה של קטש רעה למכבי. ממש לא. יש המון יתרונות בהחתמת מאמן ישראלי. גם בכל הנוגע לקשר עם ההנהלה, החשיבות שהוא מעניק לשחקן הישראלי וההיכרות שלו עם הליגה וחוקיה השונים שנועדו בין היתר להגביל את מכבי תל אביב. ואם הוא מהבכירים ממאמני ארצנו ואחד מגאוני הכדורסל האמיתיים בישראל – אז למה לא?

Xavi Pascual – Photo Credit: VTB

בהפועל ירושלים לעומת זאת, נפלה לפתע ההזדמנות להחתמת מאמן זר. אבל לא מאמן זר רגיל. לא עוד אחד מאלו שנכשלו במועדון כמו פוטיס קאציקריס או דאיניוס אדומייטיס. ועל אף שהשם שלו לא קל יותר להגייה מאשר שניהם, אלכסנדר דז’יקיץ’ הוא סיפור אחר. בהפועל ירושלים קיבלו החלטה להנחית על חשבון יותם הלפרין אך ורק מאמן זר בכיר. בכיר באמת. ואין כמו קבלן תארים אמיתי, עם ניסיון בכל שלל הרמות באירופה ובאמריקה ואחד ממוחות הכדורסל המבריקים ביבשת כדי לאייש את העמדה הזאת. וביחד עם קלפי הפתיחה האלה ועם העובדה שירושלים מחזיקה מאמן שמושך שחקנים זרים אליו לקבוצה וכזה שמומחה בהוצאת המקסימום גם מקבוצות מעט מבולגנות ומוגבלות – היא יוצאת לדרך עם ראש מורם.

ולא רק בציפיות המקדימות או במציאות הנוכחית ראינו הבדל בין שתי הקבוצות – אלא גם בהד שאחריו. במכבי תל אביב לדוגמה, הבינו שכדי לרכך את הנפילה (הקיימת, אין צורך לייפות את המציאות) שבין מועמדות של פסקוואל שהוצג כרגל וחצי במכבי לבין עודד קטש, יש צורך בהפעלת יח”צ מסיבי. יותר מכך, יש צורך להסביר את השאלה הגדולה – מה לא היה ראוי בעודד קטש לבנות את הקבוצה אז, באמצע העונה הקודמת, שמספיק בשל עכשיו? הייתה זו תקופת הניסיון כמנהל מקצועי בגלבוע גליל שהכינה אותו?

Aleksandar Džikić – Photo Credit: ABA League

ומכונת היח”צ לא חסכה בכלים. בין אם זה עיבוי הצוות המקצועי בדיוויד בלאט, שמועות על החתמות של מיקי ברקוביץ’ או גיא פניני והתרפקות חוזרת ונשנית על העבר של קטש במכבי ועל הסמליות של ההחתמה. מערך יח”צני שלם שהופעל כדי להעביר את החתמת קטש חלק בעיני האוהדים. שחלילה, לא יזכרו את ההבדל בינו לבין פסקוואל. שחלילה, לא יזכרו את המרחק שבין הציפיות למציאות.

בסופו של יום, שתי הקבוצות יוצאות עכשיו לישורת המעניינת ביותר בחלון ההעברות הזה וזה החתמת השחקנים. גם ירושלים וגם מכבי מתחילות את הקיץ כמעט מאפס. כל אחת בשוק שלה, כל אחת עם התקציב שלה וכל אחת עם המגבלות והבעיות שלה. אבל לרגע בואו נעזוב לרגע את ההשוואה הישירה בין שני המאמנים האלה ונתמקד בהשוואה בין ציפיות לאכזבות והצלחות. הייתה פה קבוצה, שציפתה להמשיך עם מאמן עם ניסיון של חצי שנה כמאמן ראשי כדי לפתח אותו הלאה – וסיימה עם אחד מהמאמנים הזרים הבכירים ביבשת (בדרג הבינוני של אירופה). ומנגד, קבוצה שציפתה להחתים את אחד מטובי המאמנים ביורוליג, וסיימה עם מאמן מוכח ונהדר אבל בזירה המקומית בלבד. אם כל מועדון רוצה להסתכל על עצמו לביקורת עצמית, זאת אחלה של הזדמנות.

Nikola Vujcic, Oded Kattash and David Blatt – Photo Credit: Maccabi Tel Aviv

0 תגובות

כתבות שיעניינו אותך

Subscribe To Our Newsletter

Join our mailing list to receive the latest news and updates. 

You have Successfully Subscribed!