ג’יימס יאנג הוא אחד השחקנים בעלי הרזומה המרשים ביותר בליגת העל, בטח מקבוצה שאינה מכבי תל אביב או הפועל ירושלים. רק העובדה שהוא נבחר במקום ה-17 בסיבוב הראשון בדראפט 2014 על ידי בוסטון סלטיקס שעימה שיחק באן.בי.איי (בנוסף לתקופה קצרה בפילדלפיה) מעידה על שחקן בסדר גודל אחר, וזה עוד לפני שמדברים על כך שבעונת 2019/20 הוא היה מלך הסלים של ליגת העל כשכיכב במכבי חיפה עם 20.5 נקודות בממוצע.

אלא שבהפועל תל אביב הדברים פחות מסתדרים ליאנג בן ה-26 (1.98 מטרים). הוא הצטרף לאדומים במהלך העונה שעברה ונפצע במהירות, כשהעונה נדמה שהוא עדיין לא חזר לקצב שלו. עם זאת, הוא מפגין ניצוצות לעיתים וכך ראינו במשחק האחרון, כשהפועל ת”א הביסה בבית את הפועל גלבוע/גליל תוך שיאנג מפציץ 23 נקודות (3 מ-6 לשלוש) בדרך לחמישיית המחזור. בסך הכל, יאנג רושם העונה ממוצעים של 13.7 נקודות, 60% לשתיים, 24.5% בלבד לשלוש ו-6.2 ריבאונדים בדרך למדד 13.7 ב-26.6 דקות למשחק. נתון אחד שבו יאנג ממוקם גבוה מראה כמה השפעה חיובית יש לו: הסמול פורוורד הוא שמיני בליגה במדד הפלוס-מינוס (פלוס 59), כשכל השחקנים מעליו הם ממכבי ת”א או מהפועל ירושלים. רגע לפני שיאנג פוגש הערב (ראשון, 21:00) ביד אליהו את מכבי ת”א, בחרנו לפרסם את הראיון שערכנו איתו במדיה דיי של הקבוצה.

הפועל ת”א נבנתה העונה עם הרבה ציפיות, אך כרגע מאכזבת עם מאזן 6:4. “אני מתרגש מכל השחקנים החדשים שיש לנו עם הרבה כישרון”, פותח יאנג את הראיון, “יש לנו הרבה בחורים מנוסים בקבוצה, כך שאני חושב שיש לנו עומק טוב בקבוצה העונה ואני פשוט מתרגש לשחק עם כולם”.

יאנג מרגיש חובת הוכחה אחרי הפציעה המאכזבת בעונה שעברה. “בוודאות, אני חוזר לכל עונה כאן עם צ’יפ על הכתף והעונה זה אפילו גדול יותר, כך שהעונה כולם צריכים צריכים להיזהר, אנחנו מוכנים ואני בכושר טוב שלא הייתי בו כבר הרבה זמן. יש לנו קבוצה מצוינת עם צוות אימון מצוין”.

גם בעונה שבה היה מלך הסלים של ליגת העל חווה יאנג אכזבה, כשהריצה הנהדרת של מכבי חיפה נקטעה בעקבות הקורונה שהשביתה את המשחקים, והשחקן לא חזר ל”ליגת הקורונה”. “זה באמת היה גרוע כי עבדתי הרבה במהלך אותה עונה ובקיץ שלפניה, כשכך עשו כולם בקבוצה שלנו. זה באמת היה מבאס לראות איך הכל הסתיים כל כך מהר וזה בוודאות שם הרבה על הראש שלי, אבל עברתי יותר שנים וחוויות, זה חלק מהחיים ואנחנו צריכים לעבור את זה”.

איך יאנג התחיל לשחק כדורסל? “כשהייתי בן 3 לסבתא שלי היה סל קטן והיא הייתה לוקחת אותו לכל מקום שהיינו הולכים אליו, כשאני נוסע אני רואה תמונות היום ופשוט הייתי זורק איתה. התחלתי את המחנה הראשון שלי כשהייתי בן 4 למרות שהיה מותר רק החל מגיל 6, תמיד הייתי גבוה יותר מכולם, כך שהתחלתי מאותו מחנה וזה ממשיך מאז”.

מי היה עבור יאנג מודל לחיקוי? “בהתחלה זה היה ריק המילטון מדטרויט, הצורה שבה הוא היה יוצא מחסימות וזורק ודברים כאלה. אחרי ריק הייתי אומר טרייסי מקגריידי, הצפייה בו הרימה את המשחק שלי לרמה הבאה והוא המודל לחיקוי שלי גם היום”.

כששיחק בתיכון יאנג התחיל להפוך לשם חם בעולם הכדורסל והשתתף במספר אירועים חשובים בארצות הברית. “זה היה מטורף כי זה קרה מהר, לא הייתי הכישרון הבולט בתיכון, כנראה שהתחלתי לבלוט ושמו לב אליי. פתאום ראיתי אימיילים שנכנסו, כך שהייתי צריך להתאים את עצמי ולהמשיך לעבוד”.

יאנג שיחק במכללת קנטאקי. “בשנת הסניור שלי היו מאות מכתבים, הרבה מגייסים הגיעו לבית שלי. האמת שלא לקחתי ביקורים רשמיים, פשוט עשיתי אחד בקנטאקי, התאהבתי במקום ואמרתי שזה הבית”.

בקנטאקי, יאנג הגיע לגמר טורניר המכללות אך הקבוצה לא הצליחה לזכות בתואר. “זה היה מאוד מבאס כי היינו הקולג’ במקום הראשון, הפסדנו כמה משחקים ואז כולם אמרו לנו שאנחנו גרועים, זה הניע אותנו והגענו כל כך קרובים כשהפסדנו לדעתי ב-6 נקודות. זה היה שברון לב אבל גם הראה למה אנחנו מסוגלים”.

לאחר עונה אחת בלבד במכללות יאנג בחר להעמיד את עצמו לבחירה בדראפט. “יש הרבה לחץ היום, אי אפשר לעבור שום דבר במיוחד כשאתה בחור צעיר שמגיע מהתיכון, מצפים ממך לתת שנה אחת ואז להתקדם. זה בעיקר תלוי בצורה שבה אתה מתמודד עם הלחץ ומפתח את המשחק שלך”.

יאנג, שכמעט היה בן 19 כשנבחר בדראפט, לא מתחרט על כך שעזב בשלב מוקדם את כדורסל המכללות והגיע לאן.בי.איי בגיל מאוד צעיר. “אני לא רואה שנתיים-שלוש בתור סיבה לכך שצריך להישאר בקולג’, אם תגיע בגיל צעיר יהיו לך יותר שנים בליגה ועכשיו יש את הקבוצה החדשה בליגת הפיתוח. לדעתי זה יותר טוב מהקולג’, רואים מה המאמנים רוצים ומה צריך כדי להיות באן.בי.איי”.

יאנג ממשיך לדבר על קבוצת הפיתוח החדשה שמעמידה הליגה הטובה בעולם. “אני חושב שזה בכנות הולך לכיוון הזה, לשחק שנה ואז לעבור לליגת הפיתוח. האן.בי.איי משקיע הרבה יותר זמן בליגת הפיתוח מאשר התקופה שהייתי שם”.

יאנג עדיין בקשר עם מספר שחקנים מקנטאקי. “הייתי בקשר עם ג’וליוס (רנדל) בשנה שעברה ואיחלתי לו יום הולדת שמח, כך גם לאלכס פוית’רס, יש עוד בחורים שאני מדבר איתם”.

יאנג שמח לראות את הדברים שעושה ג’וליוס רנדל בניו יורק ניקס. “ג’וליוס עבר הרבה חשיפה, כולם היו על הראש שלו בהמון דברים והוא המשיך לעבוד, מה שקורה עכשיו מגיע לו, הוא מרגיש בנוח בניקס ורואים את זה על הפרקט”.

מאמנו האישי של יאנג הוא טריי דלטון. “טריי הוא הבחור שלי, הוא היה חלק גדול מקפיצת המדרגה שלי בחיפה, עבדתי איתו במשך פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. הוא לקח את הכדרור ואת שאר הדברים שלי לרמה הבאה”.

יאנג חוזר לרגע הבחירה בדראפט. “זה הגיע במהירות, חלום שמתגשם. יש לי סרטון של זה שאני יכול לצפות בו תמיד, אמא שלי וסבתא שלי היו שם, זה היה רגע מאוד מיוחד ואין במה גדולה יותר להיות בה כשאתה בן 18, לעולם לא אשכח את הרגע הזה”.

יאנג, שכאמור נבחר בסיבוב הראשון, לא הצליח לעמוד בציפיות באן.בי.איי למרות שקיבל הזדמנות בליגה בשנים 2014-2018. “זה קשוח, זה שם הרבה לחץ על בחורים והציפיות בשמיים על מי שנבחר בסיבוב הראשון, יש בחורים מהסיבוב השני שמתעלים. בכל שנה יש דראפט אחר וזה היופי של הדבר”.

יאנג התמודד עם אתגרים לא פשוטים בבוסטון. “זה תמיד היה קשה בשבילי כי הייתי הבחור הכי צעיר, המשיכו להחתים שחקנים בעמדה שלי שכבר היו בליגה כמו ג’יי קראודר וג’ראלד גרין. באותו זמן למדתי מהרבה מהם ומהמקצוענות שלהם, זה מה שעזר לי”.

בהפועל ת”א יש מספר צעירים מבטיחים. “זה מטורף כי אני רק בן 26, אני פשוט מנסה להראות לבחורים האלה איך לטפל בעצמם על הפרקט, לפעמים צריך להתבדח ולפעמים להיות רציניים אבל הם די בוגרים לגילם, כך שאין הרבה מה ללמד אותם חוץ מאשר את הדברים הקטנים”.

בבוסטון יאנג שיחק תחת בראד סטיבנס. “בראד היה מאמן מצוין, הוא יודע את הדברים שלו. הוא ישב איתי כמה פעמים רק כדי לדבר איתי ולראות מה המצב שלי, אהבתי את בראד הרבה בגלל זה”.

מי שהיה בזמנו נשיא הסלטיקה לענייני כדורסל הוא דני איינג’. “דני תמיד היה בסביבה, אני זוכר שבקדם העונה הוא היה נוסע ואוסף אותי, לפעמים הייתי הולך למשחקים איתו והוא תמיד היה פעיל עם השחקנים, המשרד שלו היה ממש מעל מתחם האימונים אז הוא תמיד הסתכל על הבחורים ודיבר איתם לפני או אחרי אימונים”.

איזה שחקן וותיק הכי עזר ליאנג בסלטיקס? “הייתי אומר שאוון טרנר, ביליתי איתו והוא היה שחקן וותיק, הוא תמיד היה הבחור המבוגר שמסתכלים עליו, הוא תמיד הראה לי מה לעשות על הפרקט ומחוצה לו ואני עדיין בקשר איתו, זה הבחור שלי”.

יאנג שיחק גם בליגת הפיתוח, דבר שיכול לאכזב בעקבות העובדה שהוא כבר לא היה באן.בי.איי. “זה היה כל כך קשה ולעולם לא הייתי אומר שהתהליך הוא קל, ובגלל זה אני פשוט משחק ואוהב את מה שאני עושה”.

איך יאנג הגיע לחיפה? “לסוכן שלי היו כמה אופציות בשבילי והוא אמר שישראל זה אחד המקומות שאמריקאים הכי משתלבים בהם ושזה מקום יפה, עשיתי תחקיר קצר ואמרתי למה לא. זה היה נראה כמו מקום עם מזג אוויר טוב ואוכל טוב כך, שאי אפשר לטעות בזה”.

מהן המטרות של יאנג? “המטרה המרכזית שלי היא להישאר בריא כדי לעזור לקבוצה כמה שיותר, להיות מנהיג על הפרקט ומחוצה לו ולהביא אותנו לאן שאנחנו צריכים, ואנחנו צריכים לנצח”.

בעונה שעברה יאנג שיחק מעט עם ים מדר בהפועל ת”א. “ים היה רכז מצוין, דיברנו ושיחקנו רק כמה פעמים אבל הוא תמיד ידע איפה צריך להיות על הפרקט ואיפה שאר השחקנים צריכים להיות, הוא גם כן היה שחקן הגנה מצוין”.

יאנג מחמיא למאמנו בהפועל ת”א, דני פרנקו. “כמו שבראד (סטיבנס) יודע את הפרטים הקטנים, כך גם דני. הוא אוהב לדבר איתנו על דברים מסוימים ומנתח דבריפ באיטיות כשיש צורך בכך כי לא תמיד כולם מבינים עד הסוף. הוא דואג שכולם יהיו על אותו דף”.

יאנג חולם לחזור לאן.בי.איי. “זו המטרה המרכזית שלי כרגע, אני רק בן 26 והזמן עובר אבל אין מקום אחר ללכת אליו”.

מה המאכל האהוב ביותר על יאנג בישראל? “אף פעם לא באמת אהבתי חומוס, אבל עכשיו אני מתחיל קצת לאהוב את זה”.

ביקשנו מיאנג לספר משהו מעניין שלא יודעים עליו. “אני אוהב לצאת להליכות ארוכות ולטיולים פשוט כדי לצאת מהסביבה הרגילה ולהיות נוכח”.

לסיום, איזה קעקוע יאנג הכי אוהב? “הקעקוע האהוב ביותר עליי הוא זה עם ציטוטים של סבתא שלי”.