מכבי תל אביב ניצחה במחזור הפתיחה של עונת היורוליג, וזה הדבר המרכזי שהיא יכולה לקחת מהמשחק מול ז’לגיריס קובנה הליטאית. הקבוצה של המאמן עודד קטש לא הרשימה מספיק וניצחה בקושי 83:84 בהיכל מנורה מבטחים אחרי שהכדור האחרון היה בידיים של ז’לגיריס, אך בדיוק כמו המשחק של הפועל ירושלים מול דרושפאקה בליגת האלופות, השורה התחתונה היא זו שהכי חשובה.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

עם זאת, ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת שניצחון לא מרשים בפתיחת עונת יורוליג הוא פתח לצרות עתידיות. בעונה שעברה מכבי של יאניס ספרופולוס הציגה כדורסל רע מול באיירן מינכן וניצחה רק הודות לתצוגת ענק של סקוטי ווילבקין, כאשר איך העונה הזאת התפתחה כולם יודעים. הפעם, מכבי אומנם לא הציגה משחק התקפה מחריד, אך ההגנה שלה הייתה בעייתית מאוד. הרבע הראשון נגמר ביתרון 27:30, וברבע השני ז’לגיריס החלה לקחת פיקוד בדרך לסיום המחצית הראשונה ביתרון. רק ברבע השלישי מכבי הידקה את ההגנה וסיפקה משחק התקפה נפלא בדרך ל-17:25, אך אחרי שהיא כבר אחזה ביתרון דו ספרתי במהלך הרבע הרביעי המשחק כמעט ברח לה מהידיים. תבוסה של 43:26 בריבאונד (17:7 בהתקפה) זה לא משהו שיכול לעבור בשקט. חוץ מההגנה, למכבי יש גם בעיה בהתקפה: הקליעה מחוץ לקשת. 6 מ-24 לשלוש (25%) זה נתון נמוך, ורק במזל זה הספיק, שכן היריבה עמדה על 5 מ-19 (26.3%) מהטווח.

שני שחקנים היו מעל כולם במכבי: לורנזו בראון ובונזי קולסון. נתחיל עם מי שבמהירות הפך את ההופעות שלו במידה מסוימת למובנות מאליהן – בראון. הרכז, שהוביל את נבחרת ספרד לזכייה ביורובאסקט בזמן שהוא נבחר לחמישיית הטורניר, שלט בקצב מהפתיחה בדרך לדאבל-דאבל של 13 נקודות ו-11 אסיסטים, תוך שהוא חילק מסירות קסומות וחדר היטב. בזכותו, הקבוצה עמדה על יחס אסיסטים/איבודים מרשים של 3 (21 לעומת 7). הוא שיחק 34 וחצי דקות, ובהחלט היה ניכר עליו בדקות הרעות ברבע הרביעי שהוא עייף. העומס על בראון הוא גדול, וכשאין מחליף שהוא רכז טבעי אז נדמה שהבעיה הזו תלווה את הקבוצה לאורך העונה.

בנוגע לקולסון, הפורוורד רשם הופעת בכורה פשוט אדירה ביורוליג בשני צידי הפרקט, עם 16 נקודות (6 מ-7 לשתיים), 6 ריבאונדים, 4 חסימות (!), 2 אסיסטים ו-2 חטיפות. קולסון בעיקר היה גיבור הריצה של הקבוצה ברבע השלישי, ובאופן אישי כיף לראות אותו עושה את קפיצת המדרגה ליורוליג אחרי שבעונה שעברה הוא שיחק בליגת האלופות. כנראה שלקולסון הולך טוב במשחקי פתיחת עונה במסגרות אירופיות: בעונה שעברה הוא צלף שלשת ניצחון מפורסמת במדי קרשיאקה מול הפועל ירושלים בארנה, והעונה הוא סיפק את המשחק הזה. אני זוכר את עצמי שואל את קולסון שאלה במסיבת העיתונאים אחרי אותו סל ניצחון, ובהחלט משמח לראות אותו מככב כיום ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל האירופי.

שחקנים נוספים שנראו טוב בסך הכל הם ווייד בולדווין, אלכס פוית’רס ודארן היליארד. בולדווין סיפק כמה הברקות וסיים עם 15 נקודות (3 מ-6 לשלוש) ו-3 חטיפות אך גם יצא בחמש עבירות, פוית’רס הטביע בדרך ל-12 נקודות (4 מ-6 לשתיים) ו-5 ריבאונדים (4 בהתקפה) והיליארד צלף 8 נקודות (2 מ-3 לשלוש). פוית’רס שוב פתח כפאוור פורוורד לצד ג’וש ניבו (4 מ-7 לשתיים) ששיחק כסנטר בהרכב הגבוהים, ונדמה שקטש פוגע בול בעניין הזה שאולי מהווה את אחד הגורמים לכך שהקבוצה מדייקת בזריקות לשתיים (66.7% לשתיים), אם כי עדיין לא ראינו ששווה לתת לראשון לזרוק מחוץ לקשת, כשהפעם הוא סיים עם 0 מ-2 מהטווח. בעקבות הרכב הגבוהים, מי שעלה מהספסל הוא ג’רל מרטין שמתקשה להרשים עד כה, אך הפעם רוב הפעולות שלו באמת היו חיוביות וכללו בין השאר 4 ריבאונדים (2 בהתקפה), 2 אסיסטים ו-2 חטיפות. הבעיה היא שהכדורים של מרטין לא נכנסים מספיק (3 נקודות עם 1 מ-4 מהשדה). בנוגע להיליארד, הצלף דייק גם בזריקה לשתיים שלקח עם הבאזר של סיום הרבע הראשון, ואין שאלה בכלל שהוא הקלע הטוב ביותר בסגל. למרות זאת, משום מה הוא שיחק פחות מ-13 דקות.

נותר לדבר על השחקנים שבקושי שיחקו/לא שיחקו בכלל. אוסטין הולינס, שלא נרשם למשחקי גביע ווינר, נראה מבולבל במהלך הגנתי אחד ושותף ל-4 דקות בלבד בהן קלע 2 נקודות, כשלא ברור בדיוק איזה תפקיד הקבוצה מייעדת לו. בגזרת הישראלים, הקפטן ג’ון דיברתולומיאו שיחק כ-8 וחצי דקות ולא הרשים (2 נקודות עם 0 מ-3 לשלוש), אך רפי מנקו המשיך לקחת את ההזדמנויות שהוא מקבל בשתי ידיים בדרך ל-5 נקודות בפחות מ-6 וחצי דקות. הבכורה של מנקו ביורוליג הייתה חפה מטעויות, אך קטש עדיין לא נתן לו הרבה דקות, והמצב של השחקנים המקומיים בקבוצה רק מוכיח את הטענות שיש נגד קטש לאורך השנים על המעמד שהוא נותן לישראלים. ג’ייק כהן ויפתח זיו לא נרשמו למשחק, אך רומן סורקין וגיא פניני שכן נרשמו אפילו לא על על הפרקט. בנוגע לסורקין, הדבר מראה על חוסר אמון ביכולותיו, בטח כשבחמישייה עלו שני הסנטרים הטבעיים והישראלי בכל זאת לא עלה מהספסל כסנטר. פניני, שלפני המשחק קיבל המון אהבה מאוהדי מכבי ו”בא עד הגדר” אחרי שלא עשה זאת בהתחלה, היה יכול לדעתי לעזור בדקות הפחות טובות של הקבוצה. ברור שפניני מבוגר, ועדיין, היכולת לשנות משחק בזמן קצר עדיין נמצאת שם.

בצד של ז’לגיריס, מי שהיה מעל כולם הוא אקס מכבי, קינן אוואנס, שצלף 17 נקודות (5 מ-7 לשתיים) והוכיח לקבוצתו לשעבר שהיא אולי טעתה כשוויתרה עליו (מישהו ביקש רכז טבעי?) אחרי שנערך לכבודו טקס לקראת ההתמודדות. הפספוס היחיד הוא שאוואנס לא לקח את הזריקה האחרונה. חוץ ממנו, היו עוד כמה שחקנים שנראו טוב, אבל ז’לגיריס לא סתם נחשבת לאחת הקבוצות החלשות ביותר ביורוליג, כשהיא סיימה הפעם עם הרבה יותר איבודים מאסיסטים (8:15)!

אם נסכם, אז מכבי וקטש השיגו ניצחון זמני חשוב אך כזה שלא מבשר טובות לקראת העתיד. כבר בשישי הבא הקבוצה פוגשת את פנרבחצ’ה בחוץ, וזה מן הסתם כבר צפוי להיות הרבה יותר קשה. לא הייתי מסמן את מכבי כפייבוריטית, ואם היא לא תעשה קפיצת מדרגה משמעותית ביכולת, גם לא הייתי מסמן אותה כקבוצה שיכולה להגיע לפלייאוף.