יש לא מעט סיבות למה אני אוהב כדורסל. המתח, החוכמה והריגוש שהמשחק הזה מביא לי ולעוד מיליוני אנשים ברחבי העולם הם בלתי נתפסים, אבל מעבר לכל זריקה מבלי אפשרית או משחק משובח ובלתי נשכח יש משהו שמושך אותי אל המשחק הזה יותר מכל – הסיפורים. כי בסוף כשמנקים את הכל – כדורסל הוא תרבות, הוא היסטוריה, והוא מורכב מאנשים. העונה, לפני כל משחק של הפועל ירושלים ביורוקאפ (בהנחה שהמילואים יאפשרו לי) אביא פה סיפור, זווית קצת אחרת. אותו כדור – רק מהצד. ואל תדאגו, את הניתוחים המקצועיים נשאיר לבוקר שאחרי המשחק.

והפעם: יחד ננצח? על יצור הכלאיים שנקרא צדביטה אולימפיה

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או

היום בערב תפגוש הפועל ירושלים את אחת הקבוצות הכי מיוחדות בעולם, למעשה, למיטב ידיעתי – וידיעתו של צ'אט GPT – היא, מילולית, מיוחדת במינה. איחודים בין קבוצות ספורט שונות הם דבר די ידוע, גם פה בישראל היו לא מעט כאלו (ואף מילה על ניסיון האיחוד בין עפולה לאילת שנכשל בקיץ האחרון). גם ליגות של שתי מדינות שונות הן לא משהו מאוד נדיר (הליגה הבלגית-הולנדית לדוגמא) אבל קבוצה שמורכבת משתי קבוצות שונות ומשתי מדינות שונות – זה כבר משהו מיוחד, וזה גבירותיי ורבותיי, חתיכת סיפור.

החתן – אולימפיה לובליאנה:

בשנת 1946 הקימו מספר סטודנטים באוניברסיטת לובליאנה קבוצת כדורסל שנקראה, באופן אירוני, "אחדות", כמה שנים לאחר מכן הם התאחדו עם קבוצת הכדורסל של המרצים שלהם, ולאחר מספר גלגולי שמות נסגרו על שם סופי "אולימפיה לובליאנה". די מהר המועדון הפך למועדון הכדורסל הבכיר ביותר בסלובניה, גם לגברים וגם לנשים. במשך שנים הוא שלט בליגה הסלובנית וזכה ב-17 אליפויות סלובניה, 8 אליפויות יוגוסלביה, גביע ספורטה ואליפות הליגה האדריאטית. עם השנים הקבוצה התחילה בנסיגה איטית לאחור, פחות הופעות במפעלים האירופאים, פחות תארים, פחות מהכל. בישראל, הקבוצה מוכרת בעיקר בעקבות כמה עונות ביורוליג ובזכות יותם הלפרין ששיחק שם שנה אחת, אך לא מעט שחקנים גדולים אחרים עברו שם – בנו אודריך, שרונאס יאסיקביצ'יוס וראדיסב צ'ורצ'יץ' הם רק חלק מהשמות. אבל השם שאני רוצה שתזכרו בהקשר הזה הוא איבו דאנו, הסמל הכי גדול של לובליאנה, חבר בהיכל התהילה של פיב"א ואחד משלושת השחקנים היחידים של לובליאנה שגופייתו הופרשה – נחזור אליו בהמשך.

הכלה: צבדיטה זאגרב

בשנת 1991 הקימו מספר חובבי כדורסל קבוצה בשם BC בוטניץ' – ע"ש השכונה בה הוקמה הקבוצה. הקבוצה התקדמה לאט, בשנת 2001 העפילה לליגת העל הקרואטית, את הפריצה הגדולה שלה עשתה בשנת 2005 כשחברה בשם "אטלנטיק גרופה" השתלטה על המועדון ושינתה את שמו ל"צדביטה זאגרב". לאט לאט החברה, בראשותו של איש עסקים צבעוני בשם אמיל טדסקי החלה להזרים כספים רבים במטרה לנצח את העירונית – ציבונה זאגרב – ולהעפיל למפעלים האירופיים. שתי משימות שהושלמו בהצלחה כעבור כמה שנים.

השידוך:

למרות ההצלחה של צדביטה, משהו לא עבד, הקבוצה לא ממש הצליחה לצבור קהל ולטענת טדסקי, השלטונות בזאגרב לא ממש רצו בהצלחת הקבוצה החדשה עם הכסף הגדול. בראיון שערך בשנת 2022 תיאר טדסקי את הרגע שבו עלה הרעיון:

"למעשה, זה היה הרעיון של אמיל טדסקי ג'וניור, בני. ערב אחד הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא מתוסכל משני דברים: כמות הצופים במשחקים ויחסה של העיר זאגרב וראש העיר דאז כלפי צדביטה – מועדון ששיחק ביורוליג שלוש פעמים בחמש שנים, שיחק בגמר היורוקאפ, זכה בחמש אליפויות ובגביעים רבות בתחרויות גביע. מעל הכל, מועדון שהביא את ברצלונה, פנאתינייקוס, מכבי לזאגרב – בקיצור, המועדונים הגדולים ביותר באירופה. הוא כעס על כך שלאחר כל מה שנאמר, לא יכולנו לקבל מעמד נורמלי לחלוטין בעיר שלנו, שלא לדבר על מעמד טוב יותר. העובדה היא שהם עבדו נגדנו במכוון. ואז, אמיל ג'וניור נתן לי רעיון: 'למה לא לעבור ללובליאנה?'". אגב, אמיל טדסקי ג'וניור היה מעורב לאחרונה בשערוריה ביזארית, בניסיון לעכב מעבורת אליה איחר הוא התקשר למנהל האבטחה של המעבורת וטען שהוא מאבטח את ראש הממשלה הסלובני. הוא נעצר ושוחרר לאחר מכן.

טדסקי לא בזבז זמן, מהרגע שהרעיון הראשוני עלה ועד האיחוד חלפו חודשים ספורים שבסופם החלה הקבוצה המאוחדת לשחק בליגה הסלובנית וביורוקאפ. צדביטה עצמה הפכה לקבוצת בת בשם צדביטה ג'וניור והיא עדיין משחקת בליגת העל הקרואטית – אך לא ממש מצליחה לגדל שחקנים. בקרב האוהדים החתונה התקבלה ברגשות מעורבים. בצד הקרואטי היו כאלו שהתעצבנו על המעבר ועל כך שהקבוצה לא באמת תמשיך להתקיים בקרואטיה, ומהצד הסלובני הסתייגו בעיקר כי רוב המאמנים, השחקנים ואנשי ההנהלה היו דווקא קרואטים. כשנשאל על כך באותו הראיון טדסקי ענה: "יש לי הרבה כבוד להיסטוריה ולמסורת. פגשתי לאחרונה את איבו דניו האגדי. (זוכרים אותו? א"ה) התחבקנו, בירכנו זה את זה בחום, והוא הודה לי על כל מה שאנחנו עושים למען אולימפיה. 'אבל, מר איבו, אולימפיה איננה, עכשיו היא התמזגה עם מועדון אחר', אמרתי לו. אבל הוא ענה במהירות שהוא כמובן יודע שהשם משתנה, ואמר שהיום זה צדביטה, אבל בסדר, בשבילי זו משפחה אחת עכשיו. זה לא קשור לסלובנים ולקרואטים. לא אכפת לי בכלל מאיפה מישהו מגיע". לפעמים אני פשוט צוחק מהשטויות האלה.

הקבוצה, שירשה באופן חוקי את התארים, ההיסטוריה והמסורת של שתי הקבוצות משחקת בלובליאנה ולמעשה אין לה כין זכר לקבוצה הקרואטית ההיא. מרגע האיחוד בעונת 2019/20, צבדיטה אוליפיה הפכה, או חזרה, להיות הישגית במיוחד וזכתה ב-5 אליפויות סלובניה, 5 גביעים ו-4 סופרקאפים. באירופה הקבוצה הפכה למשתתפת קבועה ודי בכירה ביורוקאפ. בסגל עצמו אפשר למצוא שחקנים כמו יאקה בלאזיץ' ואלכסיי ניקוליץ' וגם אחד, ז'יגה דניו, הנכד של אחד הסמלים הגדולים ביותר של אולימפיה לובליאנה.