טור אוהד של עירוני קריית אתא
מול הפועל ירושלים זה התחיל ממש לא טוב – מינוס 21 נקודות, תחושה שהכול קורס. אבל קריית אתא לא נשברה. היא רצה. היא לוחצת. היא קולעת. היא חוזרת. לאט־לאט, דרך שלשות, דרך אנרגיה מהספסל, דרך נואה לוק שפשוט קלע מכל מצב – המשחק התהפך. זה היה Run & Gun במלוא מובן המילה: לא יפה, לא מושלם, אבל חי.
אבל מה עושים כשיש גארד מהטובים ביורוקאפ – ג’ארד הארפר – שפשוט ברגע שהפועל ירושלים הייתה צריכה אותו כדי לשמור על היתרון, הוא היה שם. עוד צעקנו בסיום המשחק ליונתן אלון, מאמן הפועל ירושלים:
“איזו קבוצה עם תקציב כזה נמוך עושה בעיות לקבוצה עם תקציב גדול פי כמה”.
לפחות הוא פרגן בריאיון בסוף המשחק.
Yonatan Alon – Photo credit: Yehuda Halickman
אחרי ההחמצה בדקות הסיום מול הפועל ירושלים ניגשו אליי אוהדים ואמרו:
“איך פספסו? היו צריכים לעשות אחרת…”
אז הזכרתי להם את ההפסד הצורם לפני שנתיים מול הפועל באר שבע, כשסטיבנס פספס לייאפ מתחת לסל בשנייה האחרונה. זה ההבדל בין גניבת ניצחון להפסד צורם.
Amin Stevens – Photo Credit: Yehuda Halickman
אם מסתכלים סטטיסטית על מה שהכריע את המשחק – מעבר לרבע הראשון – זה קו העונשין. קריית אתא הלכה לקו רק שש פעמים, בעוד הפועל ירושלים זרקה 19 זריקות עונשין. אולי היה צריך להשקיע יותר בחדירות ובסחיטת עבירות. אבל דבר אחד ברור: נלחמו – וגם למדו.
כי שבוע אחר כך, ברעננה, קיבלנו תסריט מאוד דומה – רק עם סוף אחר. שוב פתיחה לא טובה. שוב התקפה שלא באמת נכנסת לקצב. שוב פחות נקודות מהממוצע העונתי. ושוב, בדיוק ברגע שבו המשחק אמור לברוח – קריית אתא נשארת. לא מתרגשת. מחכה לרבע שלה.
וכשהרבע הרביעי הגיע, בדיוק כמו מול ירושלים – זה הגיע בבת אחת: הקצב עלה, הול השתלט, ההגנה ייצרה עצירות, ושלשה אחת של הוכשטטר חתמה ערב של אופי.
Yuval Hochstadter – Photo Credit: Yehuda Halickman
ההבדל לעומת המשחק מול ירושלים?
קריית אתא הלכה לקו 24 פעמים וזרקה משמעותית פחות שלשות – 22 זריקות בלבד, לעומת 38 מול הפועל ירושלים.
וזה אולי הנתון הכי חשוב משני המשחקים האלה: קריית אתא קלעה פחות מהממוצע העונתי שלה – גם בהפסד וגם בניצחון. כלומר, השיטה לא חיה רק על מספרים. היא חיה על מומנטום. על היכולת לייצר ריצה. שגם אם 30 דקות לא הולך – מספיקות חמש דקות טובות כדי להפוך תוצאת משחק.
Run & Gun של קריית אתא היא לא “לרוץ כל הזמן”. היא לדעת מתי לרוץ. לדעת מתי לשחרר. ובעיקר – לדעת שלא משנה מי היריבה ומי הקהל, המשחק מוכרע בשאלה אחת: מי מוכן ללחוץ על הגז ברגע האמת.
מול ירושלים זה היה הארפר בדקות הסיום. מול רעננה – זו הייתה קריית אתא.
Jared Harper – Photo credit: Yehuda Halickman
וזה ההבדל בין הפסד שמחזק לבין ניצחון שמגדיר קבוצה.
והמבחן האמיתי? יהיה ביום שני, מול שרון אברהמי ומול הפועל העמק. שרון אברהמי מומחה בלעצור משחק רץ עם אזורית. אני זוכר את הניצחונות מול הפועל חולון ונס ציונה לפני שנתיים שהוא פשוט שיבש את שיטת המשחק שלהם דרך האזורית. זה יהיה מבחן לבנטוב ולקבוצה לראות איך הם ממשיכים את האופי "הבלתי שביר" , לוחצים על הגז ומביאים רבע של 30 נקודות ברגע שהם יכולים.
קרית אתא עדיין לא ניצחה את הקבוצה הזו והגיע הזמן לרשום עוד הישג ברשימת ההישגים השנה.
יאללה אתא 💙
Sharon Avrahami and Eldad Bentov – Photo Credit: Yehuda Halickman
0 תגובות