שרון אברהמי הוא מאמן העונה שלי. את תואר מאמן העונה הסדירה בליגת העל נתתי לשמוליק ברנר בזכות ההגעה עם העולה החדשה מכבי עירוני רמת גן עד המקום השלישי בטבלה תוך שהיא סיימה מעל הפועל ירושלים והפועל חולון, אבל את תואר מאמן העונה כולה ראוי לתת לאברהמי (גם במקרה שיונתן אלון או סטפאנוס דדאס יזכו באליפות), שכעת עשה היסטוריה והוביל את עירוני קריית אתא לראשונה בתולדותיה לחצי גמר הפלייאוף בזכות סוויפ של 0:3 ברבע הגמר על ר"ג. עוד בסיום העונה הסדירה התלבטתי האם הזוכה צריך להיות ברנר או אברהמי, שכן לתת לשני אנשים את התואר זה לא משהו שיקרה במציאות, וחשבתי שיהיה נכון ללכת עם הראשון אך גם לציין שהסדרה ביניהם תכריע מי הזוכה של העונה כולה. אז בסוף נמצאה הנוסחה לתת את הכבוד הראוי לשניהם, כשמאמן העונה הסדירה הוא ברנר ומאמן העונה כולה הוא אברהמי.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

יש כל כך הרבה סיבות שבגללן אברהמי ראוי לתואר הזה, ואנסה לעבור על כולן. ראשית, אחרי שכבר בעונה שעברה הוא היה אחד ממאמני העונה בזכות ההישארות בליגה עם קריית אתא בעונת החזרה שלה לבמה הגדולה, אברהמי הצליח לרשום עונה אפילו יותר טובה, דבר לא מובן מאליו בכלל לאור העובדה שלרשותו עומד התקציב הכי נמוך מבין 13 הקבוצות. אברהמי, שכה מזוהה עם המועדון, הוביל את קריית אתא להישגים היסטוריים של חצי גמר גביע המדינה והגעה לבית העליון, כשהדובדבן שבקצפת הוא ללא ספק ההעפלה לחצי גמר הפלייאוף בזכות הסוויפ מול ר"ג שעל הנייר הייתה פייבוריטית.

אברהמי, שנוהג לעשות חיים קשים לשופטים, עשה לעצמו שם של מאמן שמפתיע את הקבוצות הגדולות. הוא ניצח בבית את הפועל חולון, לאחר מכן הנחיל בדרייב אין הפסד ראשון להפועל תל אביב, המשיך לניצחון חוץ מדהים על מכבי תל אביב וחזר מפיגור דו ספרתי לניצחון בית על הפועל ירושלים, במשחק שממנו בן שרף נעדר בעקבות פציעה. גם הסדרה מול רמת יכולה להיחשב דוגמא לכך, כשפעם אחר פעם קבוצתו חזרה מפיגור והובילה את היריבה למקומות לא נוחים כפי שהמאמן אוהב לתאר, כאשר הדברים המרכזיים שעולים לראש הם הנטרול של מנגוק מתיאנג והחיים הקשים שמהם סבלו ג'יי פי טוקוטו, איתי מושקוביץ ומייקל דבו.

הגיע הזמן לעבור לשחקנים שאברהמי קידם. הוא הביא את ג'יימס בייטמון שהפך ללהיט של הליגה, אמין סטיבנס הפך תחתיו לזר הטוב בליגה, אקיה פרואיט הגיע מהליגה הלאומית בעקבות המלחמה ומצליח לתרום את חלקו, ואייזיה מיוסיוס, שהגיע במהלך העונה מהליגה השבדית, סיפק כמה משחקים נהדרים לאחרונה אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא היה טוב, כאשר המאמן ראוי לקרדיט על כך ששלף אותו ברבע השלישי של משחק מספר 3 לאחר שבמחצית הראשונה הוא כלל לא שותף.

בגזרת הישראלים, כל סיפור מלמיליאן. רז אדם, שעד העונה היה לא יותר מישראלי לגיטימי בליגה, הפך לאחד הישראלים הטובים בליגת העל והיה אולי לשחקן המשתפר של העונה על אף שלא זכה בפרס כשהוא שיפר מאוד את יכולות הקליעה והייצור לאחרים; גיא פלטין, שהתקשה בקדנציה הקודמת בליגת העל במדי מכבי ראשון לציון שירדה לליגה הלאומית, השתפר מבחינה התקפית וכמובן זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה; ומעל הכל המאמן נתן את המפתחות לבן שרף בן ה-17 (כיום 18) וקיבל ממנו החזר שכלל את תואר תגלית העונה. גם תומר פורת המשיך בקו העלייה, והסיפור הגדול ביותר הוא ג'יי ג'יי קפלן, שקיבל הזדמנות בתחילת העונה ולא שיחק הרבה בשנים הראשונות שלו בקבוצה, נדחק לקצה הרוטציה במהלכה ולאחרונה קיבל הזדמנות מחודשת בעקבות מכת הפציעות והחזיר ובגדול, כשלשיאו הוא הגיע עם סדרה בלתי נשכחת מול ר"ג. גם יריב עמירם זכה לתרום במספר משחקים, ואפילו גל בייטנר הצעיר רשם משחק בלתי נשכח בניצחון הבית על ר"ג בבית העליון.

ומכת הפציעות היא ללא ספק הנקודה להמשיך ממנה. אברהמי היה שמח לקבל חיזוק של זר אחד לפחות בעקבות הפציעות של בייטמון, פלטין, שרף ואדם והעובדה שרק סטיבנס נחשב למניה בטוחה, אלא שהוא לא קיבל. רק שבמקום להתלונן ולתת לתירוצים לנצח אותו, ובאמת שאף אחד לא היה מאשים אותו או מתייג את העונה/סדרה של קריית אתא כאכזבה, הוא בחר להגשים את החלום ולהגיע עד לחצי הגמר עם הסגל הקיים. במובן הזה, אולי המשחק של בייטנר ייצג את קריית אתא של העונה – בלי רכז מנוסה אחרי הפציעה של אדם בדקה הראשונה, הקבוצה הצליחה להציג אופי עצום, כשהיא הוכיחה שהשלם גדול מסך חלקיו. אותו משחק, על אף שלא הייתה לו חשיבות אמיתית, החזיר את הניצוץ לקריית אתא וגרם לה להאמין שהיא יכולה לגבור בסדרה על ר"ג.

רואים את החשיבות של אברהמי גם אצל שחקנים שעזבו את הקבוצה. כרם משעור רשם תחתיו את אחת העונות הטובות בקריירה, אך במדי ר"ג הוא פשוט לא היה טוב בסדרה. גם יותם חנוכי, שפתח את העונה בהפועל חולון בצורה טובה אך דעך ככל שהיא הלכה והתקדמה, הוא דוגמא טובה, כשהמאמן משוכנע ששנה נוספת תחתיו הייתה עושה לו טוב.

בשורה התחתונה, אברהמי לקח סגל שעד לא מזמן היה ברמה של הליגה הלאומית עד לטופ של ליגת העל. למרות שבינתיים הוא לא מועמד לקבוצות גדולות, נדמה שהעתיד פרוס לפני קבלן העליות, והוא ורוד מאי פעם. המאמן, שהוביל את נבחרת הנוער למקום השישי באליפות אירופה בקיץ האחרון ובעבר כבר זכה פעמיים באליפות אירופה לנבחרות עתודה כעוזר, ינסה לרשום הישג גדול בקיץ הקרוב עם שרף ועומר מאייר כשהמטרה היא להגיע לאליפות העולם, וברקע, מי יודע, אולי הפועל חולון תביע עניין, ואולי-אולי גם האקסית הפועל ת"א, שבה הוא אימן כזכור את נייט רובינסון. בקצב הזה, האיש מקיבוץ גניגר גם נמצא במסלול הנכון להגעה לנבחרת הבוגרת, ועוד לפני כן, סדרה טובה מול האדומים יכולה לשים אותו על הרדאר של עופר ינאי.