את תהליך בניית הקבוצה של הפועל ירושלים גרסת 24/25 ליוו כמה אמירות מרכזיות, הראשונה שבהן, נאמרה ממש מפיו של המאמן יונתן אלון בראיונות בפודקאסטים של "כיפה אדומה" ו"שוט", היה היתרון שבהמשכיות, לא פחות משמונה שחקנים נשארו מהסגל של העונה שעברה, ומתוך הזרים שהגיעו – אחד כבר שיחק בישראל בזמן מלחמה, ג'סטין סמית' שמו.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

האמירה השנייה לא ממש נאמרה, אך אפשר היה לראות אותה לפי פרופיל השחקנים שהגיעו לבירה. הפועל ירושלים היא קבוצה שמשחקת בשני סגנונות, הסגנון האיטי, זה שהתרגלנו אליו בתקופת דז'יקיץ', ייפול על הידיים המוכרות של ספידי סמית' והכתפיים הרחבות של אוסטין וויילי. כששניהם על המגרש, הפועל ירושלים הציגה כדורסל מחושב, איטי – ואם להגיד את האמת, בשלב זה של העונה לא ממש טוב או מוצלח.

מהצד השני, כאשר ג'ארד הארפר וג'סטין סמית' עלו על הפרקט, נדמה היה שהאדומים התחילו את האימונים שלהם לקראת מקצה 100 מטרים באולימפיאדת לוס-אנג'לס הבאה עלינו לטובה. המשחק הפך להיות מהיר ו"שמח" כמו שמגדיר אותו עודד קטש, אחד מהמנטורים של אלון. הארפר חדר אל הסל שוב ושוב, הקבוצה יצאה למתפרצות וג'סטין סמית' הוכיח שאפשר להיות סנטר גם כשאתה מגרד ביום טוב את 2 המטרים.

Jared Harper – Photo credit: Yehuda Halickman

ואז, תוך פחות משבוע, הפועל ירושלים איבדה את שני הסנטרים שלה, שהצטרפו לנמרוד לוי שנפצע טרם פתיחת העונה. וכך, בעקבות שאננות מיותרת אחרי פציעתו של לוי, בסופו של חודש אוקטובר, מחזיקת הגביע נשארה כשאת עמדות הפנים שלה תופסים גבי צ'אצ'אשווילי (הנהדר עד כה) וכריס ג'ונסון, שבגילו המתקדם לא באמת יכול להוות איום בהגנה או בהתקפה לסנטרים גדולים וחזקים. אך לפעמים, משברים הם גם הזדמנות לשיפורים.

בפני דן שמיר ניצבות כרגע שתי דילמות, הראשונה נוגעת לדרך הבחירה של שני שחקני החיזוק שיביא, האם הוא בורר את מה שמתאים יותר לקבוצה, או לחילופין – מביא את השחקן הכי טוב שיש כרגע בשוק, ועם השאר נסתדר.

Justin Smith and Austin Wiley – Photo Credit: Yehuda Halickman

במידה שיבחר באופציה השנייה, אין באמת עוד דילמה. אך אם יבחר דווקא להעדיף התאמה על איכות הוא ניצב בפני שאלה שייתכן ותכריע את עתיד העונה של הפועל ירושלים: האם נשארים בתוכנית המקורית ומביאם סנטר "קלאסי", כזה שיכול לתפוס עמדה בצבע, לקבל את הכדור, להוריד אותו פעם אחת לרצפה ולהעיף כל מה שבא בדרכו בדרך אל הסל, או שהולכים בגישתו של פורסט גאמפ, גישה שאפשר לקרוא לה "רוץ ילד, רוץ", מביאים סנטר שיכול לאיים גם מחצי מרחק (ולכו תדעו, אולי גם מ-3), שיכול לסיים פיקנרול במסירה החוצה או בפלואוטר, אך לא חזק במיוחד? התשובה לשאלה הזאת, היא גם זו שתקבע מיהו שחקן החיזוק השני שילבש את המדים האדומים.

ומילה לסיום גם על המשחק עצמו בו הביסו הירושלמים את הפועל חולון: כשקבוצה שיודעת ואוהבת לשמור מחליטה שהיא גם רצה בכל הכוח, ועושה את שני הדברים ברמה טובה – מאוד קשה לעצור אותה.