הטור "Omertime" (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר
הסדרה של הפועל ירושלים מול הפועל גלבוע גליל סיפקה לנו הרבה עניין, סלים גדולים, גארבג' טיים ושערוריות למיניהן. הטרגדיה הגדולה של הסדרה הזו, היא שהיעדר הכלים של גלבוע גליל מנע מאיתנו לראות קרב מעניין וזירה טקטית שלמה שהתנהלה בין יותם הלפרין לגיא קפלן. ומושא הזירה הטקטית הזאת, היה שחקן אחד. שחקן אחד ושמו ג'יילן אדאמס.
כי ג'יילן אדאמס הוכיח בעונה הזאת בהפועל ירושלים שהוא רמה אחת מעל. בכישרון, ביכולות, בסטייל, בהכל. ואם הוא רמה אחת מעל כל השאר, מן הראוי שהוא יזכה ליחס מיוחד. יחס מיוחד מיותם הלפרין שמבחינתו היה חותם שמ-100% מההתקפות הירושלמיות היו נגמרות בידיים של האיש הזה. ויחס מיוחד מגיא קפלן שבדיוק בגלל אותה סיבה מעוניין ש-0% מההתקפות ייגמרו אצלו. וכך, רבו השניים במשך 120 דקות מ-4 משחקים שונים ומשונים. מי ניצח אתם שואלים? על אף שייתכן והתשובה ברורה, נשמור את הכרזת הזוכים הרשמית לסוף. נקווה שלא ידחפו לנו עסקנים לכתבה בינתיים.
גיא קפלן הגיע למסקנה שאף אחד משחקניו לא מסוגל לעצור את ג'יילן אדאמס כשהוא עם הכדור באחד על אחד. מסקנה נכונה ומתבקשת. ולכן, מה הבעיה? אי אפשר לנצח אותו עם הכדור? אז שלא יקבל את הכדור! וכך התחילה לה הגנה מעניינת מאוד של גלבוע שהיא מן וואריאציה של הבוקס&וואן הידוע והטוב. מהו בעצם בוקס&וואן? 4 שחקנים ששומרים הגנה אזורית שעיקרה לשמור על הצבע ועוד שחקן אחד עם משימה מיוחדת שנועד לנטרל מטרה מיוחדת של היריבה. אנחנו זוכרים את ההגנה הזאת מסדרת הגמר בה ניק נרס ניסה לנטרל את סטף קרי ומסדרת חצי הגמר בה אריק שיבק ניסה לנטרל את ג'רמי פארגו. אז קפלן לקח השראה, והחליט שארבעה שחקנים ישמרו ויחליפו על כל חסימה ועל כל תנועה בזמן ששחקן אחד שומר את אדאמס אישית. שומר, ולא עוזב. יאללה, נדגים.
כשאני מדבר על הדגמות בהקשר של סדרה אני אדגים את האלמנט הרצוי בכמה משחקים שונים. המטרה היא להראות התקדמות, עקביות והמשכיות. אז כאן, מהלך פיק&רול של אגבונו ודוברת. במהלכים כאלה לרוב, כל שחקני ההגנה מחוייבים לסגור את חמשת שחקני היריבה. שחקן מהצד יסגור את הגבוה המתגלגל והשחקן בפינה יסגור את השחקן שלו במטרה שלא ייווצר יתרון מספרי ליריבה. אבל רגע, בריסקר ממוקד באדאמס, מתרכז כל כולו בלמנוע ממנו את הכדור – איך הוא יכול לעזור? הוא לא. וכך וורקמן עם סל קל, ובריסקר במבט מאוכזב לשאר חבריו. אלו הרגעים שבהם אדאמס שווה 2 נק' מבלי לגעת בכדור.
או כאן, כשפיק&רול של דוברת ואגבונו משיג חילוף – נוצר מיסמאטצ'. אגבונו תופס עמדה, מקבל כדור ומבצע מהלך נפלא עד לסל קל. איפה העזרה אתם שואלים? על ג'יילן אדאמס. מרגע שהתקבלה ההחלטה שממנו לא עוזרים, אפילו לא קצת – הוא נוטרל. אבל הפועל ירושלים? הגיבה במהלכים בצד הקרוב אליו כדי לנטרל את העזרה שאמורה להגיע משם. התאמה נהדרת.
או כאן, כשבריימו עושה מהלך פיק&סלייד עם אובאסוהן (חצי חסימה וגלישה לקו השלוש). אובה מפחיד את גליל ובניה סרור ממהר לקפוץ עליו. אבל רגע, מי יטפל בסולימאן? אז זהו, שאף אחד. הגארד שצריך להגיב למהלך הוא בריסקר. בריסקר שמשותק רק מעצם היותו מצוות לג'יילן אדאמס. הפעם 3 נק' על שמו של ג'יילן אדאמס, מבלי שייגע בכדור.
אני חוזר למסקנה אליה הגיע גיא קפלן: אף אחד משחקניו לא מסוגל לעצור את ג'יילן אדאמס כשהוא עם הכדור באחד על אחד. אז אוקיי, הבנו איך הוא פשוט לא יהיה עם הכדור, אבל מה אם הוא קיבל אותו? בסדר גמור, הוא לא יהיה באחד על אחד! וכך, כמו מכונה אוטומטית, בכל פעם שגלבוע גליל העמיסה עליו טראפ בדמות שני שחקנים שקופצים עליו ומכריחים ממנו למסור את הכדור. ומשיעורי המתמטיקה שהייתי בהם, ואני בטוח שגם יותם הלפרין לא החסיר, למדתי שאם יש שני שחקנים על שחקן אחד – יש שחקן פנוי. לרוב. וברור לכולם שהאיכות ההתקפית של הפועל ירושלים בסיטואציות האלה תיקבע על פי היכולת שלהם להעביר את הכדור לשחקן הנ"ל.
אז כאן, ג'יילן אדאמס מקבל את הכדור (כבר מחדל, אבל זה פלוס מינוס על קו החצי) ומייד זוכה לשמירה כפולה ואגרסיבית. אז אובה פנוי, השומר שלו עסוק והכדור מייד זז אליו. חן כלפון מזהה שאובה פנוי, ומגיע אליו. התחנה האחרונה היא אדם אריאל מהפינה. לא הזריקה שגיא קפלן היה רוצה שתיזרק, ובצדק. ריווח טוב, תגובות נכונות, החלטות נכונות שוות נקודות. אבל את היתרון הראשוני? גלבוע גליל יצרה לירושלמים.
גם כאן, גלבוע גליל היא זאת שיוצרת את היתרון עבור ירושלים. היא זאת שמביאה עזרה, היא זאת שמכריחה את ההגנה שלה לזוז, היא זאת שמפנה את שחקני היריבה והיא זאת שמשלמת בשלשה פנויה של קיי-סי ריברס.
או כאן כששוב הטראפ של גלבוע פשוט עולה לה ביתרון מספרי של היריבה ושלוש נקודות קלות. קלות מידי.
הבנו איך ירושלים בכל מקרה הצליחה לקלוע נקודות, אבל במשחק מספר 3 אדאמס היה הסקורר המוביל. איך? אז ירושלים מצאה את הדרכים שלה בכל מקרה להפעיל את ג'יילן אדאמס. בין היתר, היו אלה הוצאות החוץ. בהוצאת חוץ מאוד מסובך ומורכב להביא טראפ ודאבל טים על שחקן יריב. בנוסף, הוצאת חוץ מאפשרת פואנטות קצרות וברורות שמקשות על היריבה ומקטינות לה את זמן התגובה. אז להלן מקבץ של שלוש הוצאות חוץ משלושה משחקים שונים, עם אותו אלמנט של חסימה לכיוון חוץ הצבע ושתוצאותיהן דומות – זריקה שעבור ג'יילן אדאמס היא בבחינת ליי-אפ. והתוצאה בהתאם.
גם משחק מעבר זו אופציה טובה עבור ירושלים. בהתקפת מעבר, כשהקבוצה היריבה במילא בתחושת פאניקה וחיסרון מספרי – קשה מאוד ליישם פתרונות הגנתיים כמו אלו שיושמו בהתקפה העומדת. ולכן, כל פעם שאדאמס הצליח לרוץ, הוא הצליח להיות באחד על אחד מול שחקן גלבוע גליל. וכל פעם שזה קרה, הוא יצר נקודות.
אז כמובן, שיותם הלפרין עשה נוקאאוט לגיא קפלן. נכון, ג'יילן אדאמס קלע רק 11 נק' בממוצע (הרבה פחות מהממוצע העונתי שלו) אבל מה זה משנה? הפועל ירושלים ניצחה בהפרש כולל של 101. העצירה של ג'יילן אדאמס הייתה צריכה להיות בבחינת כלי עבור קפלן. כלי שפספס את המטרה העיקרית שלו – ניצחון בסדרה.
אז מה למדנו? למדנו על כוחו של איום. אתה לא חייב להיות טוב במשחק מסויים כדי לתרום לו. אתה רק צריך שהקבוצה היריבה תפחד ממך. הכוח של הקבוצה היא בגרביטציה של השחקנים שלה. עד כמה הם מושכים לעצמם אש ומעסיקים את שחקני היריבה ואת מאמנה. למדנו גם, שאם בעתיד ירצו להגיד מאמני קבוצות את המשפט: "אם ננטרל את אדאמס, ננצח את הפועל ירושלים" הם כנראה לא יכולים להגיד את זה. הפועל ירושלים הוכיחה שמעבר לכך שמסביב לאדאמס יש לה כישרון וסגל עמוק ורחב – יש לה גם את הכלים הטקטיים להתמודד איתו. ועם כל ההבנות האלה, באה הפועל ירושלים לשלב חצי גמר הפליאוף. שם, היא תפגוש רמות ביצוע שונות לגמרי מזאת שהתנסתה מולה בגלבוע. גם מולן, אותם כלים ורעיונות ששימשו את יותם הלפרין מול גיא קפלן יהיו עבורו רלוונטיים. האם גודס מסוגל לחדש? האם יותם מסוגל להגיב? אלה כבר נושאים לטורים הבאים שלנו. יש למה לצפות.
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
0 תגובות