הפועל חולון תתארח באיטליה למשחקה הראשון אי פעם בשלב הבתים השני בליגת האלופות מול ברינדיזי. השם המוכר ביותר שתפגוש קבוצתו של המאמן סטפאנוס דדאס הוא זה של ג’יימס בל. הסמול פורוורד (בן 29, 1.98 מטר) כיכב בחולון בעונת 2016/17, וכעת הוא ישחק לראשונה נגד האקסית. בראיון מיוחד שהעניק בל לאתר לקראת המשחק (הפודקאסט המלא מצורף), השחקן סיפר בין השאר על התקופה שלו בחולון, העונה ששיחק תחת דייויד בלאט, המטרות שלו ועוד.

על העונה המוצלחת של ברינדיזי עד כה (מקום שני בליגה האיטלקית): “אני חושב שזאת כוחה של הקבוצה אם להגיד את האמת. הרבה אנשים יודעים שדיאנג’לו (האריסון) נעדר כרגע, ופשוט יש לנו את המנטאליות של ‘השחקן הבא בתור’. אני חושב שזה גרם לכולנו להתקרב והראינו את זה על הפרקט”.

סוד ההצלחה: “אני חושב שיש לנו חבורה נהדרת של אנשים, זה קשה להסביר. המאמן צירף בחורים עם אופי חזק ולכולנו יש את אותן המטרות ואנחנו משחקים עבור אותו דבר. כולנו חברים וזה בוודאי עוזר”.

כדורסל בתקופת הקורונה: “זה תמיד שונה לשחק את המשחק ללא אוהדים וזה דבר שאתה צריך להתרגל אליו, במיוחד באיטליה. יש כמה מקומות עם קהל גדול יותר מאשר שיש במקומות אחרים בגלל התקנות והאזור, אז אני מרגיש שכאשר אתה משחק ללא אוהדים אתה באמת חייב להיות מאוהב במשחק כי זה הכל. אין הסחות דעת ודברים שיכולים להפריע לך בדרך כלל, אין רעש ביציעים ואין אוהדים שמתנפלים אליך או תגובות אחרי שאתה קולע את הזריקה, זה כדורסל טהור. אתה באמת חייב לאהוב את המשחק כדי להוציא לפועל כפי שאתה אמור לעשות”.

איך מתמודדים עם היעדר הקהל: “זה לוקח אותך חזרה לסיבות שבגללן אתה באמת עשית את זה, למה באמת התאהבת במשחק, כשהיית משתפר עם החברים שלך או מתחרה איתם, וזה מה שזה נהיה כעת, אתה חייב לאהוב את זה”.

העונה שבה שיחקת בחולון תחת המאמן דן שמיר: “אהבתי לשחק עבור המאמן שמיר. אני עדיין מדבר עם המאמן, עבר הרבה זמן אבל ממש נהניתי לשחק אצלו וגם נהניתי לשחק עם קאליף (וואייט). קאליף היה בחור ששיחקתי נגדו במכללות. בשנתיים מתוך 4 השנים שלי במכללות הפסדנו לקבוצה של קאליף, אני חושב שהייתי בשנת הג’וניור ובשנת הסניור. רק לשחק עם אחד החברים שלי בסיטואציה נוחה עם בחורים טובים שהיו צנועים ולא אנוכיים ופשוט רצו לשים את חולון על המפה, אני יודע שיש לחולון היסטוריה גדולה, אבל רצינו לבוא ולהתחרות בכל משחק ואני חושב שהראינו את זה על הפרקט”.

הזכייה ביורוקאפ עם דרושפאקה של המאמן דייויד בלאט בעונת 2017/18: “העונה הזאת הייתה מדהימה עבורי. למרות שנפצעתי, נשארתי והייתי באימונים, דיברתי עם צוות המאמנים וראיתי את המשחק מזווית הראייה שלהם, זאת הייתה חוויית למידה. הדרך שבה המאמן בלאט רואה את המשחק היא שונה מאשר כל מאמן אחר ששיחקתי תחתיו, ורק לקבל מעט ממה שהוא רואה וללמוד את המשחק מהפרספקטיבה שלו היה מספיק בשבילי. אף אחד לא אוהב להיפצע, אף אחד לא רוצה להיפצע, אבל אם הייתי יכול להיפצע בכל מקום אז זה יהיה אצל מוח כדורסל כמוהו”.

החוויות שלו במהלך אותה עונה: “זה היה מדהים. כל אימון היה אינטנסיבי, בכל תרגיל התחרינו, ומחוץ לפרקט היינו קרובים אפילו יותר. אני חושב שזה בהחלט מה שהפך אותנו למיוחדים. כולנו ידענו מה התפקידים שלנו, כולנו הבאנו ניסיון לשולחן וכולנו ידענו שאנחנו צריכים להקריב כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים. בסופו של יום כולם עשו את ההקרבות שלהם, ניצחנו ביחד משחקים קשים וכפי שאמרת כל זה גרם לכולם להיות במצב שבו הם נמצאים היום”.

המטרות שלו להמשך הקריירה: “המטרה שלי כשחקן כדורסל היא פשוט לנסות להשתפר בכל יום. אני לא יודע לאן זה יוביל אותי ואיפה אני אהיה בשנה הבאה או בזו שאחריה, אבל אני לא דואג לגבי זה אם להיות כן איתך. אני רק מנסה להשתפר בכל יום ולתת לקלפים ליפול בעצמם. אני תמיד אומר שמה שאמור לקרות לי אכן יקרה לי, ובמובן מסוים זה פשוט להשתפר בכל יום ולסמוך על התהליך. האל יחליט מה יקרה עבורי, חוץ מזה אני לא לחוץ משום דבר”.

הדרך שבה ברינדיזי תצליח לעבור את הבית הנוכחי בליגת האלופות: “אני חושב שאנחנו צריכים להאמין בקבוצה, להמשיך לשחק ביחד ולהמשיך לשחק את הכדורסל שלנו, לסמוך על תוכנית המשחק ופשוט לנסות ליישם את זה. אף אחד לא מושלם, אבל יש לנו 3 משחקי בית ברציפות ואם נוכל להיות הקבוצה הכי קשוחה שתצא לשחק אז אני חושב שיש לנו סיכוי לנצח בכל ערב”.

מסר אחרון לאוהדי חולון לקראת המשחק: “אני לא אשקר, קודם כל הייתי די מבואס כשלא הגענו לשם השבוע כאשר המועד של המשחק השתנה, אני מצפה לחזור וזאת תהיה הפעם הראשונה שאהיה שוב בחולון מאז ששיחקתי שם. לחולון תמיד יהיה מקום מיוחד בלב שלי, אני לא רוצה להגיד את זה אבל אני מצטער שאני נמצא בצד השני עכשיו”.