ג’וש ניבו הוא אחד משחקני המפתח בהצלחה של מכבי תל אביב העונה ביורוליג. השחקן בן ה-25 (2.06 מטרים) רשם עליות ומורדות בעונת הבכורה שלו במדי הקבוצה, אבל לאחרונה הוא נמצא בכושר אדיר וללא ספק מהווה גורם מרכזי לכך שמכבי  סיימה את העונה הסדירה במקום החמישי בטבלה עם מאזן חיובי של 14:20. בסך הכל, את העונה הסדירה סיים ניבו עם ממוצעים נאים של 7.7 נקודות (63.8% לשתיים), 6.1 ריבאונדים (חמישי במפעל, 2.3 בהתקפה) ומדד 11.9 ב-22 דקות למשחק, וכעת, רגע לפני שהוא יתארח במונאקו למשחק הראשון בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול הקבוצה הצרפתית ביום שלישי הקרוב (21:15), הסנטר האמריקאי העניק ראיון מיוחד לאתר “ספורטס רבי” (הפודקאסט המלא זמין להאזנה).

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

עד כמה אתה מתרגש לקראת הכניסה לפלייאוף?

“עבורי באופן אישי אני מאוד נרגש לשחק בפלייאוף בפעם הראשונה. זו חוויה נהדרת עבורי לעבור את זה וכקבוצה אנחנו גם מאוד נרגשים, אבל אנחנו גם לא שאננים ואנחנו רוצים להיות מסוגלים לתת לעצמנו את הסיכוי הכי טוב להצליח לנצח, אז אנחנו מאוד מרוכזים ומנסים לראות מה אנחנו יכולים לעשות בסיבוב הראשון”.

מה סוד ההצלחה של מכבי העונה?

“אני לא בטוח אם יש סוד ספציפי, אבל הייתי אומר שבטוח שהאחווה בקבוצה היא טובה, על הפרקט ומחוצה לו, אני מרגיש כאילו יש לך קבוצה שמלאה בבחורים שבאמת אוהבים אחד את השני מחוץ לפרקט, וזה עוזר מאוד על הפרקט, אז אני חושב שזה המקרה עם הקבוצה הזאת. אני מרגיש שיש לנו קבוצה של בחורים בעלי אופי גבוה שהם לא אנוכיים ושאכפת להם אחד מהשני. אז אני חושב שזה מתורגם לפרקט ולמה שאתם רואים שאנחנו עושים טוב”.

ניבו מרחיב על האחווה שיש בקבוצה ועל החזרה של אלכס פוית’רס מפציעה. “כקו קדמי, אנחנו מאוד קרובים. יש לנו את הגב אחד של השני. אנחנו רוצים לראות אחד את השני מצליחים. אנחנו רוצים לראות אחד את השני מבצעים הכי טוב שאפשר. בקשר לאלכס, כולם מתרגשים לקבל אותו בחזרה. אני יודע שהיו שלושה או ארבעה חודשים ארוכים בשבילו לשבת בחוץ. אז זו הולכת להיות דחיפה נהדרת למורה שלנו לקבל אותו בחזרה או בפלייאוף, ככה שאנחנו מצפים לראות אותו בחזרה שם בחוץ”.

עד כמה עודד קטש קריטי להצלחת הקבוצה?

“אני מרגיש שאחד הדברים הכי גדולים עם המאמן זה הוא שהוא מאוד עקבי עם מה שהוא עושה, הגישה שלו, ההתנהגות שלו, הוא לא משתנה. אתה אף פעם לא רואה אותו מתרגש מדי, אתה אף פעם לא רואה אותו יותר מדי מדוכא, הוא מאוד שקול, אז אני חושב שזה מתורגם לקבוצה שלנו. כשאנחנו משחקים טוב, הוא לא במקום גבוה מדי; כשאנחנו מתקשים, הוא לא יורד יותר מדי; הוא בדיוק באמצע והוא עקבי עם הגישה שלו בכל יום – אותה התנהגות, אותו דבר בהכל. אז זה קצת נותן לנו תחושה של יציבות כדי שנדע למה אנחנו מצפים איתו, אנחנו לא הולכים לאימון או משחק בלי לדעת מה הוא הולך לעשות או להגיד, יש לנו רעיון וזה עוזר לנו שלא צריך לחשוב יותר מדי על דברים. בנוגע אליי, אני חושב שהוא פשוט מנסה לשים אותי בעמדה הכי טובה שאפשר כדי להצליח במהלך המשחקים”.

איך זה לקבל כדורים מלורנזו בראון ו-ווייד בולדווין? כמה מאתגר זה לעלות על אותו דף עם הרכז כדי לוודא שאתה מקבל את הכדור ב”סוויט ספוט” שלך?

“יש ערך גדול לכך שיש את שניהם על הפרקט. שניהם שחקנים נהדרים ושניהם באמת פליימייקרים טובים. אז כשיש את שניהם על הפרקט זה ללא ספק יתרון גדול עבורי ומשהו שאני אסיר תודה עליו”.

כקבוצה, הייתה לכם ריצה קשה בין ינואר לתחילת מרץ. מאז המשחק האחרון של מונאקו, הקבוצה רשמה מאזן של 1:7, שזה אחד הנתונים הטובים ביורוליג. באופן אישי וגם כקבוצה, איך יצאתם מהתלם הזה?

“אני רק חושב שיש לנו קבוצה של בחורים בעלי אופי גבוה. אז כשדברים לא הולכים כשורה, לא נתחיל להאשים אחד את השני, לא נתחיל לעשות פרצופים, לא נתחיל להפנות אצבע. אנחנו רק נתגבר ופשוט נתמיד בזה. אני חושב שזה העיקר אצלנו, כשהדברים נהיים קשים איתנו, אנחנו לא נכנעים לכל התחושות והרגשות שקל להיכנע להם. אז אני חושב שזה רק האופי של הקבוצה שלנו שאנחנו לא מתכוונים לוותר, אנחנו נמשיך לשחק ונמשיך לדחוף קדימה, וזה מה שעשינו”.

באופן אישי, מאז המשחק מול אפס, שהיה באמצע מרץ, הגעת לממוצע שקרוב לדאבל-דאבל והיה לך מדד יעילות של 14 ומעלה בכל משחק. איך הצלחת באופן אישי לייצר עקביות וכמה קשה עבדת לקראת זה העונה?

“אני חושב שזה פשוט לנסות בכל משחק להיות מרוכז ואני חושב שבמשך הרצף הקודם לא שיחקתי את הכדורסל הכי טוב שלי. אז פשוט ניסיתי להבין את זה ולהיכנס לכל משחק באותה גישה, לנסות להיות נעול, לנסות לעשות את הדברים שאני יכול לשלוט בהם, לנסות לעשות את התפקיד שלי ולעזור לקבוצה להיות במצב הכי טוב שאפשר. לנצח. אז אני חושב שבשבילי זה פשוט לנסות להיות עקבי, לנסות להיות מרוכז כל ערב”.

היה לך קשה בשני המשחקים מול מונאקו, למה זה קרה?

“לא הייתי אומר שהיה לי קשה מול מונאקו; זה רק כדורסל. לפעמים, חלק מהמשחקים, כמו ששחקן אחר מתנהל ומשחק טוב והמאמן הולך עם השחקן הזה, או לפעמים אתה לא מקבל הרבה הזדמנויות לקלוע ואתה יכול להשפיע על המשחקים בדרכים שונות. כששיחקתי מול מונאקו בחוץ, אני חושב שהיו לי 10 ריבאונדים. לא קלעתי הרבה, אבל הייתי אפקטיבי במשחק בדרכים שונות. אז אני לא חושב שהיה לי קשה מול מונאקו, הם לא עשו שום דבר כדי להוציא אותי מהמשחק שלי. רק שכדורסל הוא משחק של ניואנסים. הצלחות לא מוגדרות על הבוקס סקור, אז אני מאוד נרגש לקראת המצ’אפ בסדרה”.

אם כבר מדברים על מצ’אפ, אחד השחקנים בקבוצה השנייה מולה תתמודד הוא דונטה הול. בתקופה שלך בטקסס, שיחקת נגדו פעמיים, הוא היה באלבמה. גם אז הוא היה כל כך דומיננטי בריבאונדים ובמשחק במרץ היו לך 10 ריבאונדים, אבל היה לו גם דאבל-דאבל. מה הצלחת ללמוד עליו במהלך השנים מהמכללה וגם מהמשחקים האחרונים, ואיך אתה יכול לקחת את זה לסדרה נגדו?

“אני משחק נגד דונטה כבר זמן מה, מאז הקולג’, אז אני די מכיר את המשחק שלו. אני די יודע מה הוא עושה, די בטוח שהם יודעים מה אני עושה גם כן. זה הולך להיות משחק מצוין, הוא שחקן נהדר. אני מצפה למשחק ולפלייאוף נגדו”.

דיברנו על קולג’, בוא נחזור לילדות שלך ונדבר על זה קצת. שיחקת גם פוטבול וגם כדורסל כשהיית צעיר יותר. מה היה בכדורסל שמשך אותך יותר מפוטבול וגרם לך להיצמד אליו?

“שיחקתי פוטבול במשך שנה או שנתיים, אבל זה היה כשהייתי צעיר מאוד בחטיבת הביניים, לא הייתי גדול בכלל, אף פעם לא התחברתי לפוטבול – פשוט עשיתי את זה בשביל הכיף. אבל בנוגע לכדורסל, אני ממש נכנסתי לזה כי אחותי הגדולה שיחקה. היא הייתה מאוד טובה, אז עקבתי אחריה ומאוד נכנסתי לכדורסל. מאז, זו כבר היסטוריה”.

אמרת שהלכת בעקבות אחותך בנתיב הזה, אבל כשחקן, האם ניסית לדמות את המשחק שלך אחרי מישהו מסוים? באופן אישי, אחד הדברים שאני אוהב הוא הפלואוטר הקטן הזה שאתה זורק מהטופ אוף דה קי. מאיפה הבאת את זה ואחרי מי אתה מתווה את המשחק שלך?

“אני לא חושב שיש שחקן שאני מנסה לעצב אחריו את המשחק שלי. אני פשוט מנסה להיות ייחודי ולהיות עצמי. בנוגע לפלואוטר – אני חושב שזו הייתה השנה האחרונה שלי בקולג’, אחד המאמנים דיבר איתי על ניסיון להוסיף זריקה קשה ליד הטבעת, כי כולנו ידענו שנחשפתי לכולם שאני הולך להטביע הכל, אבל לפעמים ההגנה כבר שם, אז הוא רצה שכבר תהיה לי זריקה שאוכל לקלוע כשההגנה מונעת את ההטבעה. אז בנוגע לשנה האחרונה שלי בקולג’, ניסיתי לעבוד על הזריקה הזו וזה משהו שהיה מאוד יעיל בשבילי להעלות אותה מהר לפני שההגנה מגיעה לשם”.

התחלת את קריירת הקולג’ שלך בסנט פרנסיס. כשהלכת לשם, מה היו כמה מהמטרות שלך כשחקן צעיר שנכנס למערכת המכללות?

“בכנות, לא היו לי הרבה מטרות, כי ללכת לסנט פרנסיס, זו הייתה הבחירה היחידה שלי. לא היו לי הרבה אפשרויות כשיצאתי מהתיכון. אז כשהלכתי לשם, פשוט שמחתי לקבל מלגת דיוויז’ן 1, זו הייתה המלגה היחידה שלי, ככה שלא היו לי הרבה יעדים. פשוט שמחתי להיות שם, לשחק ברמה הזו. אז באמת כך הגעתי למצב הזה”.

עברת לטקסס, אבל היית צריך לשבת בחוץ שנה בגלל חוקי ההעברה. כמה קשה היה לך כמתחרה להיות מסוגל להתאמן עם הקבוצה אבל להידרש במשחקים תחרותיים, ומה היו האתגרים עבורך בשנתיים שלך על הפרקט שם?

“מה שבטוח זה שלשבת בחוץ שנה שלמה זה מאוד קשה. כל שחקן כדורסל רוצה לשחק בכל משחק. בנוגע לשנת הישיבה בחוץ, זה היה מאוד טוב עבורי, רק להיות מסוגל לעבוד על הגוף שלי, ואני חושב שזו השנה שבה הגוף שלי השתנה ושהצלחתי באמת להתמלא ולהתחזק. אז השנה ההיא הייתה ממש טובה עבורי ולהתפתחות שלי כשחקן, ואני לא מתחרט על זה ולא הייתי רוצה לשנות את זה, כי זו באמת הייתה שנה מכרעת עבורי ועבור הקריירה שלי, למרות שלא שיחקתי. השנתיים שם היו טובות, נהניתי מזה, היו הרבה עליות ומורדות, אבל בסך הכל נהניתי מאוד מהחוויה של לשחק בטקסס”.

הניסיון המקצועי הראשון שלך היה בישראל עם אילת. כמה קשה היה לך להיות מחוץ לבית במהלך אותה שנה ראשונה ואיך אותה עונה עזרה לך להגיע ליורוליג בעונה שאחרי?

“השנה הראשונה באילת הייתה ללא ספק קשה. אני חושב שזה מאוד קשה לכל שחקן מכללות שמגיע ישירות לאירופה, רק להתרגל להיות במדינה אחרת לבד. בשבילי זו הייתה שנת הקורונה, אז הכל נסגר, לא יכולת לעזוב את הדירה שלך וברור שלא יכולת לראות את המשפחה שלך שזה גם היה מאוד קשה, אז השנה ההיא ללא ספק הייתה קשה. זה היה לי קשה ומבחינת השנה ההיא, אני חושב שבמגרש זה מאוד עזר לי. אני חושב שהייתה לנו קבוצה טובה באותה שנה, הרבה ותיקים ששיחקו הרבה זמן, הם באמת הצליחו לעזור לי ולהראות לי איך הדברים עובדים באירופה. אז אני חושב שהשנה ההיא הייתה קשה במובן מסוים, אבל יחד עם זאת היא הייתה מאוד פורייה עבורי מבחינת היכולת להשתפר ולהציג את עצמי ברמה האירופית”.

איך זה היה לשחק עם ג’ו רגלנד?

“בנאדם, לשחק עם ג’ו היה מדהים. הוא באמת לקח אותי מתחת לכנפיים וממש עבד איתי כל יום. הוא היה… אני לא יכול להודות לג’ו מספיק, כי באותה שנה הוא באמת עזר לי להשתפר, הוא באמת עזר למשחק שלי. אני חושב שזה היה ברור מאוד לכל מי שצפה בו, שלי לשחק עם ג’ו היה משהו מיוחד. אז על הפרקט ומחוץ לפרקט הוא עזר לי מאוד, באימונים הוא תמיד היה איתי, הוא היה כמעט כמו מאמן, הוא תמיד היה עליי כל הזמן, הראה לי דברים שונים, הראה לי וידאו, הראה לי איך אני צריך לעשות דברים מסוימים והמשיך להניע אותי ולעודד אותי. אז באותה שנה, אם לא היה את ג’ו, בנאדם, אני לא יודע… בטוח שהוא עזר לי מאוד באותה שנה ולשחק נגדו זה מגניב, פשוט להיות מסוגל להתחרות מולו כי הוא גדול שחקן, אז זה תמיד כיף”.

אדם נוסף שנתקלת מולו בליגה בישראל הוא אריאל בית הלחמי, שהיה המאמן שלך באילת. הוא מישהו שתמיד מדבר עליך טוב. מה אתה מרגיש לגבי קבלת תפקיד מאמן הנבחרת הלאומית?

“המאמן, אני מאוד מתרגש בשבילו שהוא קיבל את תפקיד מאמן הנבחרת, זה היה מאוד עצום עבורו ועבור הקריירה שלו. מאוד נהניתי לשחק עבורו. הוא היה מאוד חשוב גם עבורי, רק מזה שהוא יכול לעזור לי ברגעים השפלים שלי. הוא תמיד היה שם בשבילי בכל פעם שנאבקתי על הפרקט, מחוץ לפרקט, כשהיו געגועים הביתה, מה שלא יהיה. הוא היה כמו דמות אב עבורי באותה שנה, רק הדריך אותי והדריך אותי באותה שנה, כי לא ידעתי כלום על כך שאירופה נכנסה למצב הזה, אבל הוא באמת עזר לי והדריך אותי”.

אני לא יודע אם אתה יודע, אבל היו דיבורים בתקשורת הישראלית על שחקנים שהופכים למתאזרחים, במיוחד אחרי שראינו מה לורנזו עשה בספרד. אם תתעורר הזדמנות, היית שוקל להתאזרח כאן ולזכות לשחק תחת בית הלחמי בנבחרת?

“כן, בטוח, זה יהיה משהו שאני אשקול. דרכון אירופי זה תמיד משהו חיובי וגם יכולת לשחק עבור מדינה אחרת. אז זה יהיה משהו שאני אשקול”.

אחרי אילת עזבת ליורוליג ושיחקת בז’לגיריס. דיברת על ההיכרות עם אירופה כששיחקת באילת, אבל כמה מהר הבנת שהרמה של היורוליג שונה מכל מה שחווית בעבר?

“אני חושב שהבנתי מייד שהרמה של היורוליג לא דומה לשום דבר שראיתי אי פעם. זו פשוט חיה אחרת. לוח הזמנים, השחקנים, התחרות, האינטנסיביות, זה משהו שבאמת צריך להתכונן אליו מנטאלית. אז מה שבטוח, כשהגעתי לשם, הבנתי מייד שזה הולך להיות משהו שהולך להיות מאתגר, אבל בסך הכל זה היה טוב”.

כקבוצה זו הייתה עונה די מאכזבת. לא זכית באליפות המקומית, סיימת אחרון (מלבד הקבוצות הרוסיות) ביורוליג. באופן אישי, איך היית מסכם את העונה שלך בז’לגיריס בליטא?

“כמו שאמרת, זו הייתה שנה קשה ומאתגרת עבור הקבוצה. עבורי באופן אישי, אני מרגיש שהצלחתי לעשות עבודה טובה, להראות מה אני יכול לעשות ברמת היורוליג ולהראות שאני יכול לשחק עם הטובים ביותא. אז אני בטוח אסיר תודה על ההזדמנות שז’לגיריס נתנה לי. זו הייתה שנה קשה עבור הקבוצה, אבל אני חושב שזה קורה מדי פעם כאשר קבוצות עוברות שנה קשה. בסך הכל הניסיון היה טוב. מאוד הערכתי לשחק שם והארגון היה נהדר, האוהדים היו מדהימים, אז זו חוויה שלא הייתי לוקח בחזרה”.

איך קרתה החתימה במכבי?

“רק עסקים כרגיל. בתקופת מחוץ לעונה, אתה צריך לראות מה הכי טוב בשבילך, לשקול את האפשרויות ופשוט להסתכל איפה אתה יכול לראות את עצמך משחק ולראות מה הסיטואציה הכי טובה תהיה, שיחקתי בעבר בישראל, אז אני כבר הכרתי את המדינה ואת הליגה המקומית. אז זה מקום שרציתי לחזור אליו ולשחק, איפה שידעתי שיהיה לי נוח לשחק בו, ככה שבשבילי זו הייתה החלטה קלה”.

הזכרת אפשרויות אחרות. האם היו לך אפשרויות אחרות ואם כן מה משך אותך לחזור לישראל? האם אולי הייתה חסרה לך החוויה הישראלית המלאה בעונת הקורונה – זה משהו שרצית לחוות?

“ברור ששיחקתי כאן בשנה הראשונה שלי בישראל, אז כבר ידעתי מהי המדינה וידעתי על מי הייתה מכבי. אז במהלך הפגרה, רק בשבילי באופן אישי רציתי לחזור ונהניתי מהזמן שלי בישראל בשנה הראשונה, ככה שחשבתי שלא יהיה אכפת לי לחזור. לשחק במכבי ברמת היורוליג, זו הייתה אחת הסיבות שחזרתי”.

דיברנו קצת על כדורסל. מבחינת החוויות האישיות שלך בישראל – כשאני מדבר עם שחקנים אחרים, הם מדברים על האוכל, האנשים – מה זה הופכת בשבילך את החוויה הישראלית לכל כך אטרקטיבית?

“כמו שאמרת, זה הכל. זה מקום נהדר עבור אמריקאי להיות בו ולשחק, מזג האוויר נהדר, האוכל נהדר, האנשים מדברים אנגלית, אז זה מעבר קל לאמריקאים לחיות ולשחק. אז בטוח שלראות את תנאי החיים עוזר לכל אמריקאי ששוקל להגיע לישראל, וזה עזר, כי כשאתה מאושר זה מתורגם לפרקט”.

אתה במכבי כבר עונה. עם שחקנים אחרים, דיברו הרבה על הארכת חוזה, אבל לא דיברו הרבה על מצב החוזה שלך לעונה הבאה. האם יש משהו שעובדים עליו, והאם אתה רוצה להישאר כאן בישראל ולהמשיך במכבי?

“בטוח. אני אוהב לשחק כאן, אז ברור שאשמח להיות כאן כמה שיותר זמן, אבל נראה מה יקרה”.

כמה קשה היה הפסד הגביע?

“ההפסד בגביע המדינה עבורנו היה קשה מאוד. אני חושב שכולם לקחו את זה מאוד אישית ומאוד קשה, כי אנחנו יודעים כמה הגביע אומר למועדון ולארגון, ואת ההיסטוריה של הזכייה. אז עבורנו זה היה מאוד קשה להפסיד את המשחק מול ירושלים וזה בהחלט השאיר טעם מר בפה שלנו, ואנחנו לא רוצים לחוות את זה שוב, ככה שאני חושב שזה משהו שמזין אותנו קדימה ונותן לנו מוטיבציה לסיים טוב את פלייאוף היורוליג ואז את הליגה המקומית בצורה טובה, ככה שזה משהו שמניע אותנו”.

דיברת על העונה הזו, עכשיו קצת על המשך הדרך. איך ג’וש ניבו רוצה לסיים את הקמפיין הזה וקמפיינים עתידיים עם מכבי, ואיך אתה רוצה להיזכר כשחקן מכבי?

“ברור שבאשר לי אישית, אני רוצה לזכות בהכל. אני רוצה לזכות ביורוליג, אני רוצה לזכות בליגה המקומית ושתהיה לי עונה מוצלחת, רק לנצח. בשבילי, אני רוצה להיות מוכר בתור ווינר ובתור חבר מצוין לקבוצה, מישהו עם אופי גבוה ושחקן כדורסל גדול”.