טור אורח של נדב כוכבי
אלכסנדר דז'יקיץ' כבר הספיק לקחת גביע, לשבור שיא מועדון בניצחונות רצופים ולהתחבר לשחקנים ולקהל הירושלמי יותר מהר מהמון מאמנים מקומיים.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
אבל את האמונות הטפלות והמיתוסים של האוהדים הוא ילמד להכיר רק השבוע: "יושב סופר את הדקות" הוא שיר הנאחס שאחריו תבוא ריצה של היריבה. לא עולים למשחק חשוב במדים שחורים ולפני גמר גביע ביתי, גם אם הוא נגד קבוצה מהלאומית, מתקשרים לעירייה לוודא שאף אחד לא בונה במות.
בשנים האחרונות נוספה להם גם קללת הפיינל פור של ליגת האלופות פיב"א, אחרי שנתיים בהן הובטח לירושלים לארח אותו בביתה אם תעלה והיא פספסה את המעמד בהפתעה – פעם אחת בגלל קריסה ברבע הגמר ופעם אחת בגלל התפרצות הקורונה שקטעה עונה היסטורית בה נראתה בדרך הבטוחה לזכייה במפעל.
העונה היא כבר עברה הרבה מבחנים מנטליים וכבר הספיקה לזכות בגביע, אבל כל המערכת יודעת שהיא תתקשה להסביר הפסד בסדרת רבע הגמר עם יתרון ביתיות לאא"ק אתונה שכבר איבדה את הכוכב שלה ונראית כרגע נחותה מבחינה מקצועית. רגע לפני שהיא מנסה לתקן את המעוות ולהגיע למעמד, דירוג תצוגות השיא של הקבוצות האחרונות שהגיעו לחצי גמר אירופי במפעל הקודם, בתקווה שאחת מהן תפנה מקום על הפודיום.
Hapoel Jerusalem lifts the State Cup – Photo Credit: Dov Halickman
2006 – מאיר בעל הנס
המעמד: גומלין רבע גמר היול"ב קאפ 2006 במלחה
תוצאה: ניצחון 74-56 על וירטוס רומא
הסיפור: בקיץ 2005, רכש את הפועל ירושלים האוליגרך הרוסי ארקדי גאידמק, כשאחת המטרות הייתה להחזיר את גביע יול"ב בו זכתה הקבוצה שנה לפני כן (עוד נגיע לכך) הביתה.
אין ספק שזה היה אחד הסגלים המוכשרים בתולדות המועדון עם שמות כמו הוראס ג'נקינס, מריו אוסטין, רוג'ר מייסון ומאיר טפירו. אבל לצד הכישרון, היה שם גם המון אגו וחדר הלבשה נפיץ שלארז אדלשטיין שאימן את הקבוצה לא ממש הייתה שליטה עליו. הדבר בא לידי ביטוי בכדורסל סוליסטי ובקבוצה לא יציבה שקשה היה לצפות מה תקבל ממנה במשחק על כל הקופה.
היא אמנם נהנתה מ"יתרון הביתיות", שבשיטת ההפרשים המשמעות שלו היא אירוח המשחק המכריע, אבל אף אחד לא בנה עליו כשרומא מגיעה עם מקדמה של 8 נקודות מאיטליה ומציגה לראווה את הכוכב הגדול ביותר שדרך על הפרקט במלחה. הוא אמנם היה בשלהי הקריירה ומעבר לשיא, אבל דיאן בודירוגה כבר היה בדרגת אליל בכדורסל האירופי והאחרון שתרצה לפגוש במשחק נוקאאוט. גם בסוף המחצית הראשונה, בה הפועל קלעה 25 נקודות ורק הגנה טובה מחזיקה אותה בסדרה אף אחד לא ממש האמין, אלא שאז הקבוצה הגיעה לשיא.
הגיבורים: הזרים איפסו כוונות והקפיצו את מלחה המלא, אבל מעל הכל זה היה הערב של אחד הסמלים הישראלים הגדולים בתולדות המועדון. בעונה לא פשוטה, בה התקשה להסתגל למעמדו כשחקן משלים והלך מכות עם שותפו לקו האחורי, מאיר טפירו הוציא את כל העצבים על האיטלקים עם 20 נקודות ומשחק אול-אראונד מצוין, כשהוא מקנח בשלשה על הפנים של בודירוגה (שבמהלך העוקב חטף גג מהדהד מרוג'ר מייסון, וכבר לא ישכח את הביקור באולם הצנוע) ואסיסט שסגר את הסיפור.
למה הם כאן: את המשחק הזה או תצוגות שיא אחרות של הקבוצה הזאת לא תמצאו בערוץ הגולד ובארנה לא יוציאו לשחקנים שלה גופיות רטרו. כי למרות השורה התחתונה המרשימה שכללה שני גמרים בארץ (בימים שמכבי הייתה אימפריה בקנה מידה אירופי) וחצי גמר יול"ב קאפ הקבוצה ההיא תמיד חסתה בצל ההצהרות הלא ריאליות של הבעלים, שגם דברים שפחות קשורים לכדורסל גורמים לנו לרצות לשכוח את התקופה שלו. אבל 11 שנים שלקח למועדון לשחזר את ההישג לימדו אותנו להעריך אותה. וכמה שהיה שווה לחכות…
Erez Edelstein – Photo Credit: Maccabi.co.il
2017 – עכשיו זה מתפוצץ
המעמד: חצי גמר היורוקאפ, משחק מספר 2 בארנה
תוצאה: ניצחון 79-66 על ולנסיה
הסיפור: בניגוד לגאידמק, אורי אלון שרכש את הפועל ירושלים ב-2013 דיבר הרבה על תהליך ונזהר מלהבטיח לאוהדים דברים כאן ועכשיו. אלא שאחרי שלוש שנים שהקבוצה עמדה בכל המטרות בזירה המקומית ולא הצליחה להפוך לכוח משמעותי באירופה, גם הוא איבד את הסבלנות וגייס את כל המערכת לעונה עם מטרה אחת ויחידה כששום עיקרון שהתגאו בו כמו שיתוף ישראלים וקידום צעירים לא יעמוד בדרך. בליגה הקבוצה של פיאניג'יאני אמנם זכתה באליפות, אבל אחרי עונה הפכפכה עם לא מעט תצוגות נפל. לעומת זאת, ביורוקאפ נטול חוקי הזרים, השלישייה האחורית ג'רלס-דייסון-קינזי בצוותא עם אמארה סטודמאייר, שלאט לאט התאקלם באירופה, הובילה אותה לחצי הגמר לראשונה מזה יותר מעשור. התבוסה בדרייב אין בתחילת השבוע של הסדרה התקבלה כחלק מהחבילה ובשוויון נפש, אלא שהפעם במשחק הראשון בספרד המשבר רק החריף. יתרה מזאת, ההפסד ב-15 נקודות ששיקף נאמנה את פערי הרמות כמעט ונשכח בצל החוויה ביציעים שזכתה לכינוי "פוגרום ולנסיה": עשרות האוהדים שטסו עם הקבוצה למשחק סבלו מהתנכלות של המאבטחים ובכלל לא הורשו להיכנס לאולם וחלקם זעמו על ההנהלה ועל גיא הראל ואורי אלון שלא יצאו מהאולם ובאו לעזרתם. גם החזר כספי על כרטיסי המשחק וכל הוצאות הנסיעה לא מנע משבר אמון בין שני הצדדים. במשחק השני החיכוכים בין ההנהלה לאוהדים הגיעו ליציע בדמות חרם עידוד של ארגון האולטראס בדקות הראשונות וקצת הקשה על האווירה, אבל את השחקנים זה לא ריגש והם ביצעו הטירוף של השחקנים ברבע הראשון גרם למחרימים להיבלע בין 9000 האוהדים הנוספים שוויתרו על מנוחת הצהריים של שישי והגיעו לדציבלים שגרמו ליריבה לנהל פסקי זמן בעמידה באמצע המגרש. ברבע השלישי ולנסיה הצליחה להפוך את התוצאה ונראה שהפועל תישאר רק עם המחמאות, אבל היו לה תוכניות אחרות.
הגיבורים: כל מי שלקח חלק ברבע האחרון שנגמר בתוצאה 26-9 יכול להיות פה, אבל מעל כולם היו 3 שחקנים שהמשחק הזה עזר להם לקבל את הכבוד המגיע להם בזיכרון שלנו: קרטיס ג'רלס, הבאנקר של הקבוצה שלא פגע בכלום בשלושה רבעים הראשונים ויותם הלפרין, אחרי כל כך הרבה שנים שהושמץ על תפקודו במאני טיים, התחלקו שווה בשווה ב-4 שלשות רצופות שהפכו את התוצאה. בצד השני של המגרש, טורנס קינזי ניצח על תצוגת תכלית בהגנה שהשאירה את ולנסיה ללא נקודות ב-5 דקות.
למה הם כאן: קלישאתי להגיד על ספורט שהוא כמו מאניה דיפרסיה. אבל מעט אנשים חוו את מה שחווינו עם הקבוצה של פיאניג'יאני כל ראשון ורביעי במשך עונה שלמה, ואין כמו השבוע בו כלום לא עבד ונגמר בחווית הכדורסל העוצמתית ביותר שרובנו חווינו במסגרת אירופית כדי להמחיש זאת. ומבחינה מקצועית הפועל אמנם הפסידה במשחק השלישי בוולנסיה ואת הסדרה, אבל נגד אחת היריבות החזקות שפגשה בכל שנותיה במפעל, שחודשיים לאחר מכן זכתה באליפות ספרד, זה הישג בפני עצמו.
Yotam Halperin and Bar Timor – Photo Credit: Dov Halickman
2004 – והגביע בארון
המעמד: גמר גביע יול"ב בשרלרואה
התוצאה: ניצחון 83-72 על ריאל מדריד
הסיפור: את הסוף שלו אתם כנראה מכירים ולא היה לכם ספק לאן כל זה מוביל, אבל לא כולם זוכרים את ההתחלה והאמצע שהפכו אותו לעוד יותר בלתי נתפס. 2003-2004 הייתה שנת שיא בספורט הישראלי ובכדורסל בפרט: נבחרת ישראל שברה בצורת של 20 שנה ברבע גמר אליפות אירופה, מכבי תל אביב זכתה ביורוליג לעיני 10000 צופים ביד אליהו, גל פרידמן מביא מאתונה את הזהב האולימפי הראשון בהיסטוריה ואריק זאבי מתכבד במדליית ארד משלו. דווקא בשנה הזאת הפועל ירושלים, שהמשחקים שלה באירופה בדרך כלל מעניינים רק את האוהדים שלה ואת עכברי הכדורסל, מצאה לכמה ימים את הדרך לשערי עיתוני הספורט.
בניגוד לשאר הקבוצות המוזכרות בכתבה, מאחורי הקבוצה של דרוקר לא היו מיליונרים שאפתניים שסיפקו הצהרות מפוצצות. שיחקו בה שלושה ולפרקים שני זרים והעונה שלה התחילה בהרבה בלאגן שההתאוששות ממנו נעצרה במקום החמישי בליגה. גם באירופה היא לא הייתה דומיננטית ובכל סדרות הנוקאאוט היא הפסידה את משחק החוץ, כשרק שמירה על הבית סייעה לה לעבור את ריטאס של רמונאס שישקאוסקאס וז'לז'ניק בדרך למפגש עם יריבה מספירה אחרת בגמר.
ריאל מדריד של לפני 20 שנה לא הייתה אימפרית כדורסל כמו היום, אבל עדיין נראתה גדולה על המפעל הזה, כשבסגל שלה מככבים לא מעט שמות שמעוררים געגועים אצל חובבי כדורסל אירופי כמו אלמר בנט, אלברטו הררוס ואנטוניס פוטסיס. אלא שלמשחק בבלגיה הפועל הגיעה עם אלפי אוהדים כשהיא משוחררת לחלוטין מלחץ, בידיעה שבמשחק אחד הכל אפשרי…
הגיבורים: באותו ערב כולם הגיעו לשיא בדיוק בזמן כדי לשלוט במשחק ולנצח יריבה חזקה ובעיקר עמוקה יותר. וויל סולומון וקלי מקארתי להטו מבחוץ, טונג'י אווג'ובי (איפה עוד מייצרים כאלה?) שלט בצבע וגם שחקני המשנה – עידו קוז'יקרו, ארז כץ ומשה מזרחי לא פחדו מהמעמד והיו האקס פקטור. אבל מעל הכל, סוד הקסם של העונה הזאת היה הרנסנס של דורון שפר שחזר בהדרגה להיות השחקן שהכרנו ואהבנו בשנות ה-90, אחרי שנתיים של מאבק בסרטן ושנה בקצה הספסל של מכבי. באותו גמר הוא ניהל את המשחק מצוין ולקראת הסוף, שריאל כבר קיזזה מ-15 ל-5 והעירה את כל השדים אצל הקהל המזוכיסט ולמוד האכזבות ביותר בספורט הישראלי, הוא חזר להיות אייס-מן וניער מעליו שני שומרים בדרך לסל מחצי מרחק שסגר את הסיפור.
למה הם כאן: זה יכול לקרות השנה, זה יכול לקרות שנה הבאה וזה גם יכול לקרות עוד 10 שנים: אבל גם אם וכאשר קבוצה של הפועל ירושלים תצליח לשחזר את ההישג ולזכות בתואר אירופי, קשה מאוד להאמין שהיא תהיה כל כך מיוחדת.
Sharon Drucker – Photo Credit: Yehuda Halickman
0 תגובות