12 משחקי יורובאסקט התקיימו אתמול ברחבי אירופה, ולא פחות מ-263 כדורסלנים מלאומים שונים עלו אל הפרקטים הדומים. כולם, למעט שחקן אחד, קיבלו פחות דקות מדני אבדיה. רק 100 שניות של מנוחה היו לו במהלך ההפסד לפולין; לאור העובדה שלאורך הרבע הרביעי הוא לא חדר אפילו פעם אחת לסל, סיים עם 0 מ-4 לשלוש ולא קלע נקודה, קשה שלא להקיש מהשורה הסטטיסטית הזו למילה השחוקה – עייפות.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
לטור הדעה של אלחנן הכהן, שליחנו לקטוביץ
נבחרת ישראל תלויה לחלוטין באבדיה. זו עובדה ידועה, טבעית ואפילו מתבקשת. גדולה ככל שהייתה ההצגה של רומן סורקין בערב הפתיחה מול איסלנד, הזכרנו כי אלמלא 20 הנקודות ו-9 הריבאונדים של הכוכב מפורטלנד, העסק היה עלול להסתבך. ואמש, כשמספר 8 נותר די לבדו במערכה, ועוד נדרש לתפקד גם על תקן רכז במשך שלבים רבים מאוד, בעוד ההגנה הפולנית עטה עליו ומתרכזת בו וכמעט רק בו, הוא פשוט נגמר באיזשהו שלב.
זה היה הפסד מתסכל. קרוב. דחוק. ללא כדורסל איכותי במיוחד. הפסד שבסיכומו של קמפיין אנחנו עלולים לחזור אליו ולסמן אותו בתור הגרוש שחסר ללירה, או האגורה שחסרה לשקל. ככה זה. אפשר לדבר על השיפוט, ועל הקהל, ועל ג'ורדן לויד. בשורה התחתונה, זה נגמר על כמה מילימטרים שהפרידו בשלשה האחרונה בין סל ניצחון הרואי לבין היתקעות על הטבעת והתבאסות קולקטיבית.
Deni Avdija – Photo Credit: FIBA
הבעיות הישראליות בלטו לעין בתקופת ההכנה, וגם בניצחון על האיסלנדים הלא חביבים, והפכו לצרה של ממש בהגיע יריבה חזקה יותר ואגרסיבית הרבה הרבה יותר. הבעיה האקוטית והמרכזית ביותר נוגעת לעומק. הבטחנו להשתדל שלא להזכיר את תמיר בלאט במהלך הטורניר (מסתמן ששיקרנו), ואת הטיעונים בעניינו כולם גם כך כבר מכירים; והסיטואציה עם בן שרף ודני וולף לא הייתה בשליטה מלכתחילה; אלא שגם בתוך הסגל הקיים, ובדרך לגיבושו, נדרשות תשובות לכמה וכמה שאלות.
אמנם רק שני מחזורים מאחורינו (ושלושה בשניים מהבתים), ולכן צריך להתייחס לנתונים עם הדיסקליימר המתבקש, אבל הספסל הישראלי הוא הקצר ביותר עד כה ביורובאסקט 2025. המחצית הפחות בכירה בסגל, מהשחקן השביעי ועד ה-12, מקבלת יחד 33.4 דקות מהמאמן אריאל בית הלחמי. לשחקנים המקבילים באיסלנד יש מעט יותר (33.7), לגאורגיה 38.3 (אף שאלכסנדר דז'יקיץ' השתמש רק בעשרה שחקנים), למונטנגרו 39.5 ולסלובניה 39.9. כך ממשיכה הרשימה ועולה ומטפסת, עד ל-82.6 דקות בערב שמקבלים ששת השחקנים הפחות נחשבים ביוון. ישראל, כאמור, מתחת לכל 23 הנבחרות האחרות בטורניר.
אחרי ההתרסקות שנרשמה בכל פעם שאב"ה הוריד את החמישייה הראשונה לקחת אוויר נגד איסלנד, והעלה במקומה את המחליפים, הוא ממש ניסה להימנע מהרכבים חלשים ולא מאוזנים. זה לא באמת עבד לו; ים מדר, בחסות הפציעה המתמשכת והמדוברת, ואחרי ההכנה הלא אידיאלית, שיחק 31 דקות ולא הזכיר אפילו במעט את השחקן שהוא באמת. הוא, והנבחרת כולה, משלמים מחיר על היעדר הכשירות שלו. לנוח הוא לא יכול, כי אין מי שיחליף אותו גם כשהוא חלש או מסתבך בעבירות, והאמת היא שזה לא היה חייב להיראות ככה (אהמ, בלאט שוב מוזכר, סליחה. אהמ-אהמ, רועי הובר שוב חסר).
Yam Madar – Photo Credit: FIBA
מי שבנה על כך שבר טימור יוכל לתפוס את עמדת הרכז למשך דקות רבות, כנראה לא צפה בו יותר מדי בהפועל ת"א. ומי שקיווה כי איתן בורג יוכל לעשות זאת, מוזמן לתת לו צ'אנס ולאפשר לו לשחק כמה דקות כדי לפחות לנסות. ומי שמראש בנה על אבדיה שיחפה גם במשבצת הקריטית הזו, היה צריך לנהל טוב יותר את מכסת המנוחות המוגבלת שלו.
הנאמנות המוחלטת של אב"ה לחמישייה המובילה שלו נסדקה אחרי 26 הנקודות שקלעה הנבחרת במחצית הראשונה, והוא ביצע שינוי בקונספציה; לא עוד חמישייה גבוהה עם יובל זוסמן כגארד שני, אלא ציוות של קאדין קרינגטון לצד מדר. זה עבד לא רע והיה שווה קאמבק. למרות החטאות של זריקות פנויות לחלוטין, המתאזרח חסר הביטחון (עוד נגיע אליו בשלבים המתקדמים יותר של השבוע) הצליח לנפק מעצמו משהו. וזה מעודד. קצת. אולי.
גם לסורקין, בדומה לאבדיה, אפשר לתת את ההנחה השמורה למי שכוחו אזל לו. וגם כאן קשה להיות מופתע. לא קל לחזור על תצוגות שיא שכאלה בפערי זמן קצרים כל כך; ליאור אליהו, לדוגמה, שהוזכר כאן שלשום בתור הקודם שהגיע ל-30 נקודות במדי ישראל ביורובאסקט ב-2009, התכווץ גם הוא ל-12 נקודות במשחק שאחרי.
Roman Sorkin – Photo Credit: FIBA
זה לא רק זה. הפריחה הגדולה בקריירה של סורקין הגיעה מאז הוסט לעמדת הפאוור פורוורד במכבי ת"א. כסנטר, קשה לו להתמודד עם יריבים עטירי סנטימטרים, בשר וקשיחות, כמו אלו שהמתינו בצבע הפולני. אז על 9 הנקודות דיברנו ואותן הפנמנו והבנּו, אבל הנתון המדהים באמת הוא שהאיש סיים את הערב עם 32:36 דקות וריבאונד בודד. בסוף, את הכדור החוזר החשוב של המשחק, בהגנה, הוא השאיר ללויד שהחטיא מרחוק ורץ פנימה – כדי לנעוץ מקרוב את מה שהתברר כסל הניצחון.
אחרי כל הניתוחים והחפירות, אבדיה וסורקין הם זכרי האלפא של הנבחרת הזו. וייתכן שבלי יכולת משובחת של שניהם, אין לה באמת זכות קיום ברמות הללו. לקראת המשך הדרך, נדרשת חשיבה כיצד להוציא מהם את המיטב.
חלק מהבעיות לא ניתנות לפתרון בסגל הקיים. אבל בתוך המסגרת אפשר, למשל, להחזיר פה ושם את סורקין לעמדה מספר 4 לצידו של איתי שגב. או לדוגמה, להשתמש בזוסמן כגארד יוצר וגם לתת דקות לבורג, כדי להפחית את התלות במדר ולא לשחוק מדי את אבדיה. התשובות יינתנו בהמשך. לא בהכרח הערב.
לטור הדעה של אלחנן הכהן, שליחנו לקטוביץ
Jordan Loyd and Roman Sorkin – Photo Credit: FIBA
את זוסמן אפשר לשלוח בחזרה לארץ את בלגיה ננצח בלעדיו , הוא שחקן פחדן.
את בלאט באמת לא היה צריך בנבחרת את הובר ויעקב בהחלט כן.
נבחרת יוון שיחקה אתמול מול קפריסין (משחק עם תוצאה צפוייה) ונתנה לכוכב שלה להשאר על אזרחי – אולי שווה לאמץ את הרעיון ולתת לאבדיה ומדר לררות הערב את המשחק מהצד – במקרה הגרוע, שחקני ספסל יקבלו דקות, במקרה הטוב הם גם ישחקו טוב ויקבלו ביטחון
כל מילה. נקווה שהלקחים יופקו ושבקמפיין המשמעותי הבא חופיעו גם בלאט, שרף ווולפי. או אז יהפכו, אולי, הפנטזיות להתרגשויות ולהישגים.