קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א

אלחנן הכהן הוא שליח אתר "ספורטס רבי" לקטוביץ

כשאיתן בורג זומן לסגל הראשוני של הנבחרת לקראת אליפות אירופה הרבה גבות הורמו, הגארד, שיחל בקרוב את עונתו הראשונה ב-NCAA בדיוק סיים עונה די בינונית בבני הרצליה. למרות זאת, בורג שרד ניפוי אחרי ניפוי ובסופו של דבר טס עם הנבחרת לאליפות. אחרי שני משחקים שיובש על הספסל, בורג נזרק למים העמוקים דווקא נגד צרפת, אמנם בדף הסטטיסטיקה נרשמו לו 5 נקודות בלבד, אך כל מי שראה את המשחק יודע שהוא היה בורג מרכזי בניצחון הענק. (סליחה על זה, זה היה חזק ממני). בשיחה שערך עם "ספורטס רבי" בבוקר שאחרי המשחק הרכז מספר שגם הוא לא האמין שיכנס לסגל הסופי, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך ולנסות:

"עם יד על הלב אני אגיד שבאמת לא ממש האמנתי שאני אהיה בסגל הסופי אבל באתי בצניעות, עבדתי מאוד קשה, נתתי מהגוף ומהלב. אמרתי במקרה הכי גרוע אם זה לא יתאים השנה, ובאמת אני לא אקח חלק באליפות הזאת, אז שאני אגיע לארצות הברית בכושר קצת יותר טוב. אני חושב שהגישה הזאת בעצם שחררה אצלי איזה משהו ונתנה לי איזשהו חופש מסוים וביטחון, וככה באמת יצא".

את הראיון המלא אפשר לראות ביוטיוב: 

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

נגד איסלנד לא קיבלת דקות, נגד פולין שתי דקות. מה עובר בראש כשאריאל בית הלחמי מעלה אותך לפרקט דווקא נגד צרפת?

"אמרתי, 'זה לא משהו שיכול לחמוק לי מהידיים. אני לא יכול לאפשר לזה לחמוק לי בין הידיים', אז בראש ובראשונה הייתי שם באנרגיות. זה היה הכי חשוב. ולאחר מכן התחלתי לחבר פעולות, מה שהקנה לי עוד קצת כמה דקות. הבנתי שזה התפקיד שלי, לעלות מהספסל ולנסות לשנות את המומנטום, ולהביא אנרגיות וכל מה שיעזור באמת לנבחרת לנצח".

אפשר להגיד שכל הקריירה שלך אתה תמיד איכשהו אנדרדוג. זו פוזיציה שאתה אוהב?

"זו פוזיציה שהתרגלתי אליה. בוא נגיד את זה ככה: אני חושב שמהרגע שבאמת עזבתי את מכבי בית דגן כשהייתי בן 14 או 15, מהרגע הזה כבר שיחקתי רוב החיים כאנדרדוג, אבל בכל מקום שאני מגיע, גם אם מצפים ממני וגם אם לא – אני לא מתעסק בזה, אני מתעסק בעצמי ובעבודה שלי".

קשה שלא להתייחס לשריקות הבוז בהמנון נגד נבחרת פולין. מה הרגשתם?

"צמרמורת. זה כואב לי באופן אישי. זה מאוד צרם לי לשמוע את היחס הזה. ככל שהם יותר הגבירו את שריקות הבוז יותר הגברנו את הצעקות, צעקנו את ההמנון ממש חזק, התגאינו בסמל, התגאינו בדגל, במי שאנחנו, בלאום שלנו. אנחנו לא מתביישים אף פעם, זה כבוד, זו זכות גדולה להיות פה במדים האלה, בסיטואציה הזאת, בטח פה בפולין. אתה שומע את הבוז ואתה רואה את כל השנאה. וזה הכי כיף בעולם היה לנצח את המשחק הזה אתמול (הראיון נערך בשלישי)".

עד כמה הקהל עזר נגד צרפת?

"וואו, איזה בוסט עצום. עצום, עצום. גם תוך כדי שריקות הבוז עוד שמענו את ההמנון. לא רק אנחנו, גם הם, החבר'ה ששאגו את ההמנון. ואתמול הרגיש שאנחנו גם בכמות וגם באיכות גוברים על הכל. זה כיף, זה כיף שאנחנו כבר לא באים והישראלים מפוחדים. ממדינה. אנחנו באים. ואנחנו פה. ואנחנו פה כדי להישאר. ואני מת על זה שכולם אוהבים את זה וכולם ביחד. ואיך אני אגיד את זה? יש לנו משפט בנבחרת שמלווה אותנו מההתחלה – אני אוהב את זה. אז אני מאוד אוהב את זה, ותודה לכל מי שהגיע אתמול, זה לא מובן מאליו".

לפני 3 שנים התראיינת לפודקאסט "התשיעית באירופה". אמרת שם שהשחקן שאתה הכי חולם לשחק איתו זה דני אבדיה. אז דבר ראשון – איך זה להגשים את החלום? ודבר שני – מה המטרה לעוד 3 שנים מפה?

"קודם כל זה כיף חבל על הזמן. זו פעם ראשונה שאני משחק עם דני. שיחקתי נגדו פעם אחת בליגת בתי הספר כשהייתי בן 17 והוא בן 18. כמובן שהוא פירק אותנו. עכשיו איתו ביחד זו סגירת מעגל ממש נחמדה, אבל עוד פעם – זה רק הסיפתח. אני מקווה לשתף פעולה עם דני בנבחרות גם בעתיד ואני מקווה לשחק עם דני או נגד דני בליגה הטובה בעולם. אני מרגיש שזה תלוי בי".

אתה חלק מתופעה באמת די גדולה של נהירה של שחקנים אירופאים ובמיוחד ישראלים לליגת המכללות. מה הוביל אותך לשם?

"אני חושב שבאמת ההזדמנות. היו לי הצעות ממכבי, חולון, הפועל ת"א והפועל ירושלים, אבל ברגע שהתקשרו מהמכללות אז אמרתי 'טוב, מה אני יכול להפסיד? זה מעניין'. אז הלכתי וראיתי בעיניים שלי. ומה שראיתי בעיניים – תודה, בסוף העיניים לא משקרות – זה פשוט אין ספור אפשרויות להשתפר. רמת המקצוענות זה משהו שבצער רב אני אומר – אין פה בארץ. אין פה. זה כסף אחר שמשקיעים בפסיליטיז, במתקנים, במאמנים, בכל מה שיש לדבר הזה להציע".

איך מקבלים בטנסי את העובדה שעוד לא הגעת לאימונים?

"הם קצת על קוצים. אני כל הזמן בשיח מולם, גם מההתחלה, בשקיפות מלאה. כל הזמן דאגתי להגיד להם: 'תקשיבו חבר'ה, לא בטוח שאני אהיה בסגל הסופי, אז כרגע יהיה רק את האימונים, נעבור ניפוי ונראה'. וכל פעם הייתה את שיחת הטלפון הזאת של: 'חבר'ה, עברנו עוד שלב'. ואתה שומע שמחה מהולה בעצב מהצד שלהם. אבל בסוף הם מפרגנים. אני חושב שזה כבוד גדול להיות שחקן מכללות ביורובאסקט. אני לא יודע כמה כאלה יש פה – לא משהו שבדקתי – אבל זה כבוד, אני חושב, גם עבורי וגם עבורם".

איך מתכוננים ללוקה דונצ'יץ'?

"לפני לוקה יש בלגיה. כבודו של לוקה במקומו מונח, אגב, המשחק נגדו זה גם יום ההולדת שלי, ככה שיש אקסטרה רצון לנצח. אבל בלגיה – הכי חשוב קודם כל לבוא ולהיות מרוכזים במשחק הזה. נבוא לנצח, בטח עם הקהל המדהים שהגיע אתמול ותמך בנו, מביאים לנו את הכוח. וזה מלוא הפוקוס כרגע – בלגיה".

מה התקרה?

"אנחנו נגיע כמה רחוק שאנחנו נביא את עצמנו. יש לנו מאמן נהדר, יש לנו שחקנים נהדרים ויש לנו קהל מדהים. ואנחנו מרגישים את זה. הרגשנו אתמול מה שעשינו לכל המדינה. וזו עוצמה אדירה שאנחנו מקבלים מכולם, וזה הכי מיוחד שיש. ואני בטוח שכבר במשחק הבא אנחנו נבוא בתשוקה ואנרגיות מטורפות".