הטור “Omertime” (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר
עונת כדורסל כיפית ומרתקת הגיעה לסיומה. כמות הסיפורים מהעונה הזאת – כמעט בלתי ניתנת לתיאור. יורדת מפתיעה, החתמת זרים באמצע עונה, החלפות מאמנים, אלימות אוהדים, בעיות עם שופטים ועוד ועוד. ובכל זאת, למרות כל סיפור כזה או אחר שקרה כאן, הסיפור האמיתי והגדול ביותר הוא ללא כל ספק הפועל חולון. קבוצת כדורסל שהתחילה את העונה בכדורסל אפרורי ובינוני למדי. החליטו לפטר מאמן, מאמן זר שהגיע בקול תרועה רמה לכאן. לא רק זה, גם בסגל הסגולים לא פחדו לעשות שינויים. זרים באו, זרים הלכו כאשר המטרה היא אחת – ללכת עד הסוף.
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
אם לקראת סוף העונה הסדירה היה ניתן לראות אנשים רבים שעוד מאמינים שחולון מועמדת לאליפות, ההתמקמות שלה במקום 4 הנמיכה את סיכוייה מאוד. איך חולון עם הקהל שמצליח להעלות לה מספר דו ספרתי של נקודות תצליח להסתדר ללא יתרון ביתיות? לא ברור….
והיא הצליחה. והיא זכתה. והיא אלופה. וכדי לסכם את העונה שלה, בחרתי לקחת את משחק הגמר. לקחת את משחק הגמר ואת אחד מהשחקנים המשמעותיים ביותר של הפועל חולון העונה. לא רגלנד, לא מגי, לא מנקו. שחקן אחר. שהאהבה אליו, היא כמעט קונצנזוס. כריס ג’ונסון.
מי שקרא את שתי המילים האחרונות ולא ממעריצי ניתוחי ההגנה, וודאי כבר נטש את הכתבה. ואם אתם מכירים אחד כזה, תקראו לו חזרה. כי הנושא של הכתבה היום כלל לא יהיה ההגנה של ג’ונסון. אלא דווקא הצד השני, ההתקפה. כן, נדבר פה על שחקן שנח 52 שניות במשחק הגמר בזמן שהוא 16% משלוש. הזוי. נדבר פה על שחקן שכבר מזמן אינו איום מחוץ לקשת, ומשחק 98% מהמשחק של קבוצתו. מגוחך.
זה כי ההגנה שלו טובה כל כך? נתחיל ונגיד שכן. אבל חייבים לסייג – גם שחקני הגנה נהדרים ככל שיהיו, לא מקבלים את הקרדיט הזה. אז בסופו של דבר, אין דרך להתכחש לאיכויות ההתקפיות של ג’ונסון. הן חייבות להיות שם. איכויות התקפיות שלא נמדדות באחוזי קליעה. אלא בדברים האחרים, אלו שמעבר לסטטיסטיקה. על אילו דברים אני מדבר? בואו ונדגים. אחרת כמעט ולא יאמינו לי.
נתחיל ממשהו קל. חולון מבצעת פיק&רול והרצליה מגיבה לו בחילוף משולש. כלומר, כדי למנוע מיסמאטצ’ סנדי כהן שאמור היה להיכנס פנימה עם קייזר מחליף את אונואקו בשמירה על ג’ונסון ויוצא החוצה. וג’ונסון החכם, מזהה במהלך הזה יתרון פוטנציאלי. הוא לא עושה את המהלך המובן מאליו שהוא תלישה לכיוון הבייסליין שם היה מחכה לו כהן. הוא הולך בדיוק הפוך כדי לתקוף את אותה יציאה של סנדי כהן לכיוונו (מה שנקרא, קלוזאאוט). ניצול יתרון מבריק ונקודות קלות.
בואו נסתכל על התרגיל שכאן. תרגיל שדרך אגב, כלל לא מערב את כריס ג’ונסון בשום שלב. יותר מזה, במהלך שאני עומד להראות כאן, ג’ונסון אפילו לא הולך לגעת בכדור. אבל זה לא מוריד מהתרומה שלו. הרעיון של התרגיל הוא עלייה מחסימה ללא כדור של קייזר למגי ומשם להעניק לו חסימת עומק בלי כדור של אותו קייזר. פשוט וקל. ואכן מגי יוצר יתרון ומכריח את שחקני הרצליה להתכווץ ולעזור. אומרים שכאשר נוצר יתרון הפעולה הבאה היא זו שתכריע האם היתרון יגדל או ייעלם. ג’ונסון, דואג שהוא יכפיל את עצמו. במקרה הזה, ג’ונסון מבין שהוא חייב לחתוך כדי לפנות קו מסירה נוח לרגלנד. הוא יכול היה לעלות למעלה לחצי פינה על פי חוקי הספייסינג הרגילים. אבל ג’ונסון יותר חכם מזה. הוא חותך פנימה, נועל את באב ובעצם הופך את רגלנד לשחקן הפנוי ביותר על המגרש. ומשם, הנעת כדור ושלשה חשובה. החלטה קטנה, פשוטה ומשנת משחק.
או בפעם הזאת, כשמול האזורית של הרצליה ג’ונסון רק מחפש את הפרצה. הוא מנסה ליצור יתרון מפיק&רול אחד, ונכשל. בא פעם שנייה, בזווית הנכונה, במיקום הנכון. משחרר את החסימה בדיוק שצריך, קורא את העזרה ולאן הולך כל שחקן הגנה ונמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות כדי לפנות קו מסירה אליו. אלה הדברים הקטנים, שעושים את השחקנים הגדולים.
גם כאן, ג’ונסון מתערב במהלך שלא לו אך עדיין מצליח לפצח הגנות אזוריות קשות מאוד לפיצוח. הוא מזהה מהלך פיק&רול של קייזר, מזהה את אמצע ההגנה שחשוף בגלל אזורית 3-2 שהרצליה שומרת ומייד מגיב. מגיב בחיתוך פנימה למרכז ההגנה. החיתוך המסויים שמכריח את התגובה הכי חריפה של ההגנה ובהתאם לכך יוצר את היתרון הכי גדול עבור ההתקפה. פשוט, קל וכל כך יעיל.
לא מעטים הסרטונים שמעידים על חוכמתו הרבה של ג’ונסון. תראו את הפוזישן הזה. ג’ונסון, שיודע שההגנה ההרצליינית תגיב על הפיק&רול שלו בהדג’ במסגרתו שני שחקנים יתנפלו על מוביל הכדור – פועל בהתאם. בפעם הראשונה הוא משנה את כיוון החסימה ובעצם מטעה את ההגנה. ואת מסכת ההונאה הוא לא מסיים בזה. בחסימה השנייה הוא מבצע slip (חיתוך לתוך הצבע במקום חסימה) נהדר היישר לתוך הצבע. משם, המרחק ל-2 נקודות קלות הוא באמת אפסי.
או בדוגמה הזאת, שממחישה נהדר את הרוח והלב יחד עם החוכמה שמאפיינת את כריס ג’ונסון. זה מתחיל עם פיק&רול שמביא לו את קרביץ כמצ’אפ. הוא מבקש לרווח לו, מבין שהוא נמצא ליד פינה ריקה ומתחיל לפעול. בנחישות אין קץ ובאגרסיביות יתרה הוא נועל בצורה מושלמת את קרביץ ומכריח אותו לבצע עבירה. נהדר.
אני מקווה שהכתבה הזאת, מעבר לכך שאולי עזרה לכולנו לראות קצת כדורסל איכותי ולהבין מעט יותר עליו, עזרה לכם גם להבין למה כתבת סיכום העונה שלי, שעוסקת בהפועל חולון, מדברת ברובה על כריס ג’ונסון. אולי זה כי במובן מסוים, כריס ג’ונסון הוא תמונת מראה להפועל חולון. שחקן עם המון מוגבלויות מקצועיות. מוגבלויות שאולי ממבט מהצד ייראו ככאלה שהופכים אותו ללא רלוונטי לרמה גבוהה. ובכל זאת, עם אופי, עם חוכמה, עם רוח ועם לב – הוא מתעלה על עצמו. ולפתע, הופך לא רק לרלוונטי, אלא גם לאלוף המדינה. ועכשיו תקראו את הפסקה הזאת פעם נוספת, רק הפעם אל תחשבו על כריס ג’ונסון. תחשבו על הפועל חולון. אין דרך יותר טובה מזאת לסיים את הכתבה. והאמת, שגם את העונה.
0 תגובות