אנדרו ויזנייבסקי אומנם שיחק במכבי תל אביב לפני יותר מעשור, בעונת 2009/10, אבל הוא עדיין מאוד מחובר לקבוצה. בימים אלה ניתן לראות אותו מצייץ בטוויטר על ההצלחה של הקבוצה בתקופה האחרונה תחת המאמן הראשי אבי אבן, שהיה עוזר המאמן בתקופה שבה הרכז האמריקאי (1.91 מטרים) שכיום כבר בן 40 שיחק במכבי ונבחר למצטיין גמר גביע המדינה בניצחון על בני הרצליה. כעת, רגע לפני סדרת רבע גמר הפלייאוף שתיפתח הערב (רביעי, 22:00) בספרד כשמכבי תפגוש את ריאל מדריד, ויזנייבסקי, שפרש בתחילת העשור הקודם מכדורסל, מדבר בראיון בלעדי ומרתק עם ה"ספורטס רבי" כשהפודקאסט המלא מצורף להאזנה על התקופה שלו בישראל בדגש על סדרת הפלייאוף שהקבוצה הפסידה בזמנו בתוצאה 3:1 לפרטיזן בלגרד.

לאחרונה אבן עצמו הזכיר את אותה סדרה מול פרטיזן, ושחקן העבר מרחיב על כך בתחילת הראיון: "אני יכול 'להרוג' את אבי על זה שהוא העלה את הזיכרון הרע הזה, אבל זה חלק מהחיים ואני מאוד מתרגש יחד עם מכבי על כך שהיא תהיה חלק מ-8 הגדולות בתקווה שהיא תוכל להגיע לפיינל פור. הוא צודק, ביורוליג הכל זה משחק של נקודות ומומנטום, והקהל יכול להשפיע בצורה עצומה על המומנטום של המשחק ועל הסגנון שלו. קצמן הוא שחקן ממש טוב וכך גם בו מקאלב ולורנס רוברטס שבסופו של דבר הפך לחבר שלי לקבוצה יחד עם ניקולה וויצ'יץ' באפס פילזן, אבל אני חושב שחלק מהבחורים האלה, נאמר בצורה עדינה, שיחקו מעל ראשם בסדרה הזאת. הרגשתי שבסדרה הזאת קצמן לא החטיא אפילו זריקה אחת. הוא קלע טוב, הייתה את ההתרגשות של הקהל והוא הצליח להיכנס לקצב. זו הייתה סדרה מעניינת. אנשים שוכחים, אבל אנחנו פירקנו אותם במשחק מספר אחד בבית והובלנו בערך ב-21 נקודות הפרש במחצית, וכולנו הרגשנו בקבוצה שאנחנו כל כך חזקים ועוצמתיים. אנחנו תמיד מדברים על הכישרון שהיה בקבוצה ההיא משחקן לשחקן, ובאמת הרגשנו שפרטיזן לא מספיק טובה כדי לנצח אותנו, אתה יכול לשאול את דורון (פרקינס). עלינו למחצית השנייה והם נכנסו לזון, וכשזה קרה והם התחילו לנצל את הסייז שלהם, האטנו את הקצב, התחלנו להחטיא שלשות וזריקות פנויות וזה כשהיה לנו את דייויד בלות'נטל שכולנו יודעים שהוא אלוף וקלע יוצא מן הכלל, ובאיטיות ובצורה מתודית הם חזרו למשחק הזה וניצחו אותו. אני זוכר את המשחק הזה כמעט כאילו הוא היה אתמול".

ויזנייבסקי המשיך: "הגענו למשחק מספר 2 והבסנו אותם ב-25, זה אפילו לא היה משחק, אז נקודת המבט שלנו הייתה שבשני משחקים היינו ביתרון של 20 ומעלה כשאת המשחק השני ניצחנו ב-25. אתה יכול לשאול את דורון, אלן אנדרסון והבחורים האלה, בגלל ששיחקתי במדי הכוכב האדום נגד פרטיזן הרבה פעמים וזכיתי באליפות עם ציבונה אני ידעתי איך הקהל הזה בבלגרד הלך להיות, ידעתי שהמקום הזה יהיה סולד אאוט, שהם יהיו שם שעתיים לפני המשחק, יעודדו, יצעקו, יירקו ויזרקו דברים, ואני אהבתי את הסביבה. באותו זמן, ידעתי איך הסביבה הזאת תגרום לקבוצה לשחק, כאילו הם נמצאים על הכתפיים של מישהו. נלחמנו קשה בשני המשחקים שם שהיו צמודים, אבל זאת הייתה סדרה קשה בשביל קבוצה שהייתה הרבה יותר טובה. להגנתם, היה להם סייז עצום. מוקדם יותר בעונה זה היה יותר הגיוני, בכל הנוגע לכימיה ולאיך הלך לקבוצה, אבל זאת סדרה אחת, ואני תמיד צוחק שאם היה לנו בסדרה הזאת את סופו שהגיע למכבי בשנה הבאה אז לא היינו מפסידים. בחור גדול אחד שיכול להכות בשחקנים כמו אלכס מאריץ' ו-ווראנש שהיה 2.29 מטרים. הם פשוט המשיכו להביא שחקנים בגודל עצום".

אותה סדרה לא עוזבת את רכז העבר של מכבי עד היום: "קצמן פשוט צלף את הכדור בסדרה הזאת, אני חושב שהוא קלע 7 שלשות במחצית השנייה. אני ודורון צפינו במשחק ביחד. הייתי חייב לעשות את זה כי זה היה אחד הדברים האלה ולא משנה כמה הקריירה שלך הייתה מצוינת. יש שני דברים שאני אומר על ספורטאי מקצוען: אתה אף פעם לא פורש כשאתה רוצה כי זו לא הבחירה שלך אלא של הגוף והחיים, והדבר השני הוא שלא משנה כמה הקריירה שלך מצוינת יש משחקים שחוזרים וזה אחד המשחקים האלה שאתה יושב שם ואומר שאתה לא חושב שהקבוצה הזאת של מכבי תישבר בכלל ושאנחנו מנצחים את הסדרה הזאת – ובנוגע אליי, זכיתי בתארי קליעה, בתואר השחקן המצטיין של הגביע בישראל, זכיתי באליפויות בציבונה והגעתי לחמישיית העונה ברוסיה, אז יש לי כל כך הרבה תארים. זאת הייתה קבוצה ממש-ממש טובה עם הרבה כישרון, ד'אור פישר, צ'אק אידסון, אלן אנדרסון, אנדרו ויזנייבסקי, דורון פרקינס הצעיר שעולה מהספסל וכך גם סטפן לאזמה שהפך לשחקן מצוין בפנאתינייקוס. אני עדיין לא מאמין שגיא פניני משחק כדורסל, חשבתי שהוא יפרוש לפני 10 שנים, חשבתי שהוא מבוגר יותר ממני אבל הוא יותר צעיר ממני".

על כך שהכוכב אלן אנדרסון לא קלע במשחק האחרון שבו הוא רשם 0 מ-9 מהשדה: "אנחנו מדברים על זה, כי אנחנו צוחקים על זה שלי היו 15 נקודות. אלן היה באמת כישרון עצום, אתה יכול לשאול את כולם בקבוצה הזאת, הוא יכל לעשות דברים מבחינה פיזית והתקפית ברמה כזאת שהייתה מצוינת. אני הייתי מבוגר יותר ממנו, כבר היו לי שנים ביורוליג, ועבור אלן זאת הייתה השנה הראשונה ביורוליג, הרבה אנשים לא שמים לזה – כל כך הרבה בחורים מגיעים ליורוליג ואנחנו חושבים שהם שחקנים מצוינים, ואז הם מתקשים. אני תמיד אומר את זה באמריקה וגם לוקה דונצ'יץ' אמר את זה – יותר קשה לשחק היטב ביורוליג מאשר באן.בי.איי, יש יותר מבנה, זה צמוד יותר ויותר פיזי. אני מאמין שאלן עדיין היה בעקומת למידה של איך להצליח במשחקי היורוליג, ובאותה נקודה כל מה שאלן ידע זה שאם הוא לא קולע אז הוא לא משחק טוב, כך שהוא ניסה לזרז זריקות. אלוהים אדירים, אני חושב שהוא אתגר את ווראנש ואת הבחורים הגדולים האלה בטבעת 800 פעמים. אני אוהב את פיני גרשון ואת שרון דרוקר, וזאת לא הייתה תוכנית המשחק שלנו – תוכנית המשחק שלנו הייתה למתוח אותם עד הקצה ולבעוט. זו הייתה הפעם הראשונה שאלן שיחק מול פרטיזן ובאווירה כזאת שאתה רוצה לשחק בה טוב, זה כמו לשחק ביד אליהו, אתה קולע זריקה והמקום מתפרץ, אז אתה רוצה לקלוע את הזריקה הזאת ואתה רוצה לעזור לקבוצה שלך".

ויזנייבסקי המשיך לגעת במשחק ההוא של אנדרסון: "אני ודורון קרובים מאוד, ואנחנו מדברים על ההתפתחות שלו כי זאת הייתה השנה הראשונה שלו ביורוליג ושהוא באמת נסע למקומות מסוימים באירופה וראה דברים שונים, ועל המחויבות המנטאלית שאתה צריך שתהיה לך כדי לזכות בזה – הסיפור הוא לא אני הלילה אלא הקבוצה, ואני רוצה לשחק טוב בשביל שהקבוצה תנצח. זה מה שאני עדיין אוהב בנוגע ליורוליג, אתה חייב שכולם ישחקו טוב. תסתכל על הקבוצה הזאת עכשיו, בתחילת השנה היו כמה בעיות בנוגע לכימיה, בחורים לא הסתדר והיו כמה דברים שקרו, ואבי ודורון יחד עם אנשים מלמעלה תיקנו את הבעיה הזאת, הם ניצחו שישה משחקים ברציפות ביורוליג ונראים כמו קבוצה שיכלה לנצח הרבה יותר. זה הכל תלוי באמונה עצמית, לצאת למשחקים כדי לנצח וליהנות מהרגע. אלן מאוד היה טרוד בלחזור לאן.בי.איי והוא הצליח לעשות זאת, ובסופו של יום אני חושב שאלן לא כל כך הבין בזמנו את הרגע. זה אחד הדברים שהטפתי לבן שלי, שכולנו שוכחים שאף אחד לא יוצא למשחק כדי לשחק רע, כשהאוהדים מגיעים למשחק זה טבעי, אתה אומר שהוא היה צריך לקחת את הזריקה הזאת, והרבה פעמים הרגע פשוט קורה ולפעמים אתה מסתכל למעלה על השעון ואומר שנותרו 4 דקות עד לסיום המשחק ואני שיחקתי רע במשך 36 דקות. אני ודריק שארפ מאוד קרובים, ואנחנו אומרים מה קורה אם דריק לא קולע את השלשה ההיא, הדינמיקה של מכבי תל אביב למשך שנים יכלה להשתנות".

על ההצלחה של אבן כיום במכבי בתור מי שעבד איתו: "אבי הוא קודם כל אדם מצוין, הוא היה עורך הווידאו כשהייתי שם, הבחור שהיה איתך על הפרקט, חיובי ותמיד שם כדי למסור לך לזריקות, הוא הגיע עם חיוך. כיבדת אותו כי הוא עבד קשה ונתן כל כך הרבה זמן למכבי, הלב שלו עם מכבי וזה סוג של מה שאני אלך איתו עם מה שהרגשתי לגבי מה שמכבי הייתה צריכה בשנים האחרונות. הרבה פעמים אנחנו מחפשים מאמן ומחפשים מי הבא שייכנס, אטורה מסינה או מישהו אחר, ואני חושב שבסופו של יום תסתכל על מה שפרטיזן עשתה, למה ז'ליקו אוברדוביץ' חזר? כי הלב שלו עם סרביה ובבלגרד. הלב של אבי עם מכבי, הוא אוהב את הקבוצה, את המועדון ואת המדינה, ומכבי מייצגת את כל הדברים האלה. בסופו של יום, לפעמים שחקנים ישיבו למישהו שהלב שלו הוא שם, כי אכפת לו. הוא לא חושב על מה תהיה העבודה הבאה שלו או על לעזוב את מכבי ולעבור לריאל. שוב, האם זה צעד גדול בשבילו? כן, בהחלט. רוב הזמן הזדמנות כזאת פשוט לא מגיעה ככה, אבל הוא נפל על זה בגלל שהיו כמה תקופות קשות במכבי בשנים האחרונות בגזרת המאמן, המאמן שהיה לפני אבי הוא מצוין אבל דברים לא כל כך הלכו השנה".

עוד על אבן: "אבי היה בסביבה, הוא צפה בהרבה כדורסל ביורוליג, ראה הרבה מהמאמנים האלה עובדים, הוא זכה ללמוד מכל הבחורים האלה, תחת פיני, דייויד בלאט, צביקה שרף, ולפעמים בחיים אתה יכול להסתכל על מה שהם עשו מצוין כי כל המאמנים האלה עשו דברים מצוינים – דייויד בלאט היה פנומן מבחינה טקטית ומאמן ממש טוב, Xs and Os, דואג שהקבוצה תהיה מוכנה. פיני היה פשוט אישיות מדהימה שסחבה את האישיות הגדולה הזאת ככוכב, הוא גרם לך להאמין בעצמך ונתן לך את הביטחון העצמי שאנחנו לא הולכים להפסיד, כי למה שנפסיד? אני יכול להמר שאם תשאל אנשים שהיו שם כמו אלי (נתנאל) ועמי ביטון שעזר לי לסדר את הדירה, כנראה נוח להם איתו גם כי לכולם יש אותה מטרה בחיים וכשכולם עובדים בשביל זה אז יש סיכוי יותר גדול להשיג את זה".

על הקשר שלו עם דורון פרקינס, ששיחק איתו במכבי וכיום משמש כעוזר המאמן של אבן אחרי שעבד בברוקלין נטס: "דורון הוא פשוט בחור מצוין, אני והוא חברים ממש טובים, אשתו היא אישה מצוינת, הוא אב טוב ואדם טוב, וזה היה מצוין שדורון היה בברוקלין כי אני ודורון כנראה אכלנו ארוחת ערב פעמיים בשבוע, הוא היה בבית עם המשפחה שלי. בילינו זמן ביחד, הוא גר בלונג איילנד והוא היה מגיע, היינו שותים, היו סיגרים מצוינים. הייתי עצוב כשהוא עזב כי זה היה כל כך מצוין לבלות את הזמן הזה איתו, אתה מבלה זמן שונה איתו, כי כשאני הייתי עם דורון במכבי הוא היה צעיר יותר ממני, הוא עלה מהספסל כגיבוי שלי ושל צ'אק ואלן, בזמנו הוא היה עדיין צעיר יותר ולמד איך החיים באירופה ואת הצעדים כדי להפוך למקצוען, הרבה אנשים צריכים ללמוד איך להיות מקצוען, גם אני, למעשה כולם צריכים, זו אווירה מסוג אחר. הוא מתחרה שלא מפחד מרגעים ומוכן לרדוף אחרי זה, הוא בחור מעניין, לא היית חושב שהוא מאלסקה אבל הוא כן משם, בפעמים הראשונות שפגשתי אותו אמרתי 'פרק, מי לעזאזל מאלסקה?'. הייתי חלק מאוד גדול מזה שהוא הגיע למכבי, דיברנו על זה הרבה, ההזדמנות הגיעה ואמרתי לו שאני חושב שזאת הזדמות מצוינת, אתה מקבל הזדמנות לאמן ברמה הכי גבוהה ובמכבי אתה תאמן יותר ותהיה חלק גדול יותר מהקבוצה, יש לך קשר אמוציונלי למכבי, שיחקת שם. שמעון (מזרחי) עדיין שם, בסופו של יום הישראלים הם אנשים פנומנליים, הם לא שוכחים – אני יכול לנחות בישראל מחר והם עדיין יתרגשו, ברגע שאתה שם עם המשפחה שלך, עובד קשה בשבילם ועושה את הדבר הנכון, וזה דבר אחד שתמיד הייתי גאה בו, העבודה הקשה והמאמץ. אלה אנשים שעובדים קשה ושמאמינים בעבודה קשה ובמאמץ, הם רוצים את זה ומכבדים את זה".

ויזנייבסקי סיפר עוד על החשיבות של פרקינס: "דורון בתור עוזר מאמן מביא את האלמנט הזה של להיות מסוגל לתקשר עם שחקנים אמריקאים ולסגור את הפער הזה. ראינו לאורך השנים הרבה בחורים אמריקאים שמתקשים ביורוליג או באירופה אחרי שהם הגיעו והם לא באמת יודעים לסגור את הפער, ואני תמיד חשבתי שצריכים להיות בחורים כמו דורון שיגידו שהם הצליחו כאן ושזה מה שצריך לעשות ואיך להתנהג. ראיתי כל כך הרבה בחורים בחיים שלי נופלים בגלל חוסר היכולת שלהם להשתנות או לקבל מאמנים קשוחים. אני שיחקתי בשביל כל כך הבה מאמנים סרבים וקרואטים שצועקים, ויש בחורים שזה ישבור אותם. הלוואי שהייתי עם דורון שם כי אני חושב שזו אווירה כל כך טובה להית שם ולדבר עם השחקנים ולעודד אותם, כי הרבה פעמים הם לא יודעים איך לנהל את זה. בכל שנה יש לך בחור וותיק ומרגיע כמו דווין סמית' או דריק שארפ שעשה את זה הרבה זמן, והתפקיד הזה הוא דרוש, שמישהו יסביר לך כשאתה מגיע שלמקום הזה אכפת אם אתה מפסיד שני משחקים ברציפות ככה. הם לא מבינים ש-15,000 איש ישרקו נגדם אם הם יחטיאו זריקה".

על המפתח להצלחה במכבי, דבר שבא לידי ביטוי אצל פרקינס: "צריך להשאיר את זה בסיסי, אם אתה עולה ומשחק במכבי זה לא על לקלוע זריקות או להחטיא זריקות, אתה פשוט צריך להשאיר את הלב שלך שם, ואם אתה עושה את זה במקום כמו מכבי או פרטיזן אז יאהבו אותך ויכבדו אותך, כי יש בחורים שלא היו מצוינים אבל הם שיחקו קשה אז כולם אוהדים אותם, קל יותר להגיד מאשר לעשות. חשבתי שלעבוד קשה זה לא כישרון עד שפרשתי, כשבשלב הזה ראיתי שחקנים שלא מתאמצים, שמתי לב שלעבוד קשה זה כישרון וצריך לדעת לתרגם את זה במקום כמו מכבי. דורון לא היה השחקן עם הג'אמפ שוט הכי טוב, הוא לא היה מוביל הכדור הכי טוב או שחקן הפיק אנד רול הכי טוב, אבל הגנתית הידיים שלו היו כל כך ארוכות והוא לחץ את הכדור, הוא היה גארד שלקח ריבאונדים כמו גבוה, הוא התקיף את הטבעת, כשדורון חדר הוא ניסה לקלוע. הוא שיחק עם לב ומאמץ, ולא התפקסת על הדברים שבהם הוא היה חלש כי הוא עשה דברים אחרים. לא הייתי יכול להתרגש יותר בשביל שני הבחורים האלה, לצפות בדורון ובאבי מנהיגים את הספינה כשהמדינה והאנשים מאחוריהם. אני רוצה שכולם ידעו שאני חושב שמה שהם עשו כבר זה הישג עצום, הם לא היו קרובים להגיע לטופ 8, הם הפסידו משחקים בליגה הישראלית והם שינו את זה, אתה רואה קבוצה שונה לגמרי וכשזה קורה הקרדיט חייב ללכת למאמנים".

על החיים שלו כיום: "אני נהנה מהפרישה ומתגעגע בכל יום לתחושה של לשחק כדורסל, זה היה פרק בחיים שלי שהיה מאוד קשה לסגור. אני בניו יורק, איפה שנולדתי וגדלתי, יש לי ארבעה ילדים, כל הילדים שלי היו בתקופה שלי במכבי אז אם אתם מבוגרים אם זוכרים אותם חוץ מהילדה שלי, אני מאמן בבית ספר קתולי בברוקלין. אני יודע מה קורה בישראל, יש לי קריירה מוצלחת ואישה אהובה. אני אתרגש לחזור יום אחד וכשזה יקרה אני מקווה שאקבל הזדמנות לעלות על הפרקט, להניף את היד שלי לקהל וליהנות מהרגע הזה. אני חי חיים טובים, אני מאוד שמח ובורכתי בכך שפגשתי אנשים מצוינים בישראל, זה חלק מהחיים שלי ואני אף פעם לא אשכח את זה. אני רוצה להזכיר את ניקולה וויצ'יץ' שהוא הבחור שלי, אני שמח שהקבוצה מצליחה ושיש לו הזדמנות להצליח כאן כי כפי שכולנו יודעים הוא אדם מצוין, יותר מהכל".

על המשחק המפורסם של מכבי מול הניו יורק ניקס שבו פיני גרשון הורחק אחרי שסירב לעזוב את תחומי המגרש: "זה מעניין כי אני נולדתי בניו יורק ואני מוכר כאחד הרכזים הכי טובים שאי פעם יצאו מניו יורק. אתה משחק במדיסון סקוור גארדן מול המשפחה והחברים, זה רגע שאתה לא תשכח, אבל פיני חי את הרגע, הוא אגדה בסופו של יום, בכנות זה אחד הדברים האלה שאני זוכר ממש טוב אבל אני לא יכול להגיד לך למה זה התחיל. הוא אישיות גדולה, בילי ג'ו ג'ואל הופיע במדיסון סקוור גארדן, ג'ניפר לופז הופיעה במדיסון סקוור גארדן ופיני גרשון הופיע במדיסון סקוור גארדן, זה לא יכול להיות יותר טוב מזה".

לסיום, ויזנייבסקי שלח מסר אחרון לישראל בעקבות הפיגועים האחרונים שכללו גם פיגוע בתל אביב: "אני רוצה להביע את תנחומיי בעקבות הטרגדיה שקרתה בישראל לפני שבוע או שבועיים, אני מקווה שכל האלימות תיעצר. התנחומים שלי נשלחים לכל משפחה ישראלית שהושפעה או הייתה עצובה בעקבות מה שקרה, ישראל תנצח כפי שהיא תמיד עשתה ותעשה. יאללה מכבי".