הכתוב הינו טור דעה (קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א)

נבחרת הנוער של ישראל בצרות. אבל כמיטב המסורת בטורנירי הנבחרות הצעירות של פיב"א, יש לה מזל – היא עוד יכולה לשנות את גורלה, שכן כל הנבחרות עולות לשמינית הגמר באליפות אירופה, ושלב הבתים רק קובע דירוג וכתוצאה מכך את זהות היריבה הראשונה בנוקאאוט, ואת רמת הקושי של המסלול בהמשך. היו דברים מעולם, הנבחרות הצעירות של ישראל גם רשמו הפתעות לאורך השנים (עיין ערך נבחרות העתודה והנוער של שנות 2023 ו-2024 בהתאמה מול ספרד), אבל הפעם החשש מירידה למאבקי הדירוג הוא כבד, מה שגם מוביל באופן טבעי לחשש אמיתי מירידת דרג. כי הפעם אין נועם יעקב ודני וולף, ואין גם בן שרף ועומר מאייר.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

אז מה כן יש? נתחיל בזה שהנבחרת מורכבת ברובה, וכמעט בכולה, מנבחרות הקדטים של 2023 ו-2024. השנתון הבוגר יותר, כלומר נבחרת הקדטים של 2023, שרד בדרג א' באליפות אירופה רק ברגע האחרון עם ניצחון במה שיכל להיות משחק הירידה; ואילו השנתון הצעיר יותר, שהראה ניצוצות עם מקום שישי באליפות אירופה של 2024, הוא, ובכן, צעיר יותר, מה שאומר בין השאר פחות מנוסה.

ואת השילוב הזה לא מצליח לחבר בינתיים המאמן ברק פלג, שמקבל לראשונה נבחרת צעירה. בעונה האחרונה הוא אימן את הפרויקט החדש של מ.כ עוטף דרום שהשיגה רק שני ניצחונות בליגה הלאומית, וכעת הוא הגיע לנבחרת שחייבת לנצח. הוא פתח עם ניצחון 67:80 מול בולגריה למרות כדורסל קשה לצפייה, אלא שלאחר מכן הגיעו תבוסות לגרמניה (77:56) ואיטליה (81:54) – שיכלו גם להיות קשות יותר. כן עומדות לזכותו נסיבות מקילות: תמיר גולד, אחד משני שחקנים שמצטרפים מהנבחרת עד גיל 19 ושכיכבו בנבחרת הנוער בקיץ שעבר, סובב את הברך במהלך אחד האימונים בסרביה, ייעדר 6-8 שבועות ולא ייקח חלק באליפות, מה שהשאיר את הנבחרת גם עם שחקן אחד פחות, ועוד אחד משמעותי – גבוה איכותי שיכל לרווח את הפרקט. בנוסף, בעקבות המלחמה לא נערכו משחקי הכנה מול נבחרות אחרות.

אבל זה מה יש, ואפשר להוציא יותר מהסגל הקיים שכולל 11 שחקנים. הבעיה המרכזית שבולטת לעין היא במחסור של הנבחרת ברוח קבוצתי, מה שבא לידי ביטוי בסגנון המשחק האינדיבידואליסטי. זה מתחיל מעמדת הרכז: יונתן קלר, שהשאיר במו ידיו את נבחרת הקדטים בדרג א' בקיץ 2023 עם 16.7 נקודות למשחק אך לא באחוזים טובים, מחפש בעיקר את הסל ומאבד כדורים. עמיאל מנסה לחדור הרבה לסל, ובמשחק הראשון הוא הצליח לגרד נקודות בדרך לניצחון בסיומו של ערב עם אחוזים רעים. במשחקים הבאים הוא לא הצליח לתת מספיק. בקיץ שעבר, עמיאל הציג את אותו סגנון משחק בנבחרת הקדטים וייצר כמה משחקים מצוינים אך גם כמה משחקים פחות טובים בטורניר שבו הפגין חוסר יציבות, ולאחר מכן הוא רשם עונה חלומית בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. כמו בקיץ שעבר הוא עולה מהספסל, אך למרות ההתקדמות בעונה האחרונה ועל אף שהעוזר הוא איתי ירושלמי שהוציא ממנו את המיטב במדי האדומים, כרגע זה לא מתחבר.

וישנו רכז שלישי, אמיתי עזריאל מהפועל גלבוע/מעיינות. עזריאל גילה יכולת טובה באליפות אירופה לקדטים בקיץ שעבר, והגיע לקיץ הנוכחי מאחורי קלר ועמיאל בהיררכיה. במשחק הראשון מיעט לשחק, אלא שבמשחק השני הוא הראה את זה שהוא קודם כל חושב מסירה עם 6 אסיסטים ללא שום איבוד, ובמשחק השלישי הוא אכן קיבל את המקום בחמישייה. הבעיה? הוא פתח לצד קלר, כלומר לא באמת קיבל את המפתחות בעמדת הרכז. בסיכומו של משחק, הוא לא הצליח להיות טוב.

צריך לגעת גם בנושא אביב ארונוב. כוכב נבחרת הקדטים בקיץ שעבר עם ממוצעים של 12.9 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.4 חטיפות ו-13.9 במדד היעילות ב-29.3 דקות פשוט לא מצליח להיכנס לקצב בינתיים, עם ממוצעים של 3 נקודות, 2.3 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים ו-3 במדד היעילות ב-15.7 דקות. במשחק הראשון, שלאורך כמעט כולו ארונוב לא קלע, הוא עוד הצליח להתאושש ברבע הרביעי עם סלים חשובים, אבל מאז בכל משחק יש ירידה נוספת, כשבמשחק האחרון הוא כלל לא קלע. בקיץ שעבר נבחרת הקדטים הייתה הנבחרת של ארונוב, אבל כרגע בנוער, על אף שפתח בחמישייה בשני המשחקים הראשונים, דברים לא עוברים דרכו, ובמעט המצבים שהוא מקבל את הכדור הוא מכריח זריקות. במשחק האחרון הוא לא פתח בחמישייה, אבל הנבחרת לא השתפרה. כל זה קורה דווקא כשהמאמן הוא פלג, שאימן אותו בהפועל גליל עליון בליגת העל בזמן שהיה בן 15 בלבד. גם אור פארן ומתן שטרייט, שהיה מצוין במשחק הראשון אך הלך אחורה מאז, אולי בגלל שבטורניר משחקים בשלב הבתים יום אחרי יום אחרי יום, לוקחים לעיתים זריקות קשות.

צריך לדבר גם על סוגיית הסנטרים. גבריאל ארטמנקו, שכמו גולד היה בנבחרת הנוער של הקיץ שעבר ובנבחרת עד גיל 19, נדרש בהיעדרו לסחוב את עמדת הסנטר על הגב, ולמרות המאמץ שהוא נותן זה פשוט לא מספיק. ליאור הרשקו, שבלט בקדטים בקיץ שעבר, היה מצוין כשעלה מהספסל במשחק הראשון, אלא שבשני המשחקים האחרונים הוא התקשה לבוא לידי ביטוי, וניכר שכשפעולה שלילית קורית זה גורם לו לתסכול שנגרר גם למהלכים הבאים, למרות שהוא שחקן נהדר שיכול לתרום כמעט בכל אספקט.

ובתוך זה יש את דיויד מוזס. סנטר בן 17 סביב הגובה של 2.10 מטרים, כזה שמתקדם בלי הפסקה. אלא שהכדורסל הישראלי, שסובל מהסטיגמה (הדי נכונה עד שיוכח אחרת…) שהוא לא יודע לפתח גבוהים, ממשיך להתקבע במצב הזה. במשחק הראשון מול בולגריה מוזס נכנס מצוין בדקות הסיום של המחצית הראשונה עם 4 נקודות (2-3 לשתיים, 0-1 מקו העונשין), 5 ריבאונדים (4 בהתקפה!), 2 עבירות ו-7 במדד היעילות בפחות מ-4 דקות, אבל הוא חזר רק בסיום ובסך הכל קיבל מעט יותר מ-4 וחצי דקות; במשחק השני מול גרמניה הוא שיחק בעיקר בגארבג' טיים, והפגין ניצוצות עם 8 נקודות (4-5 לשתיים), 6 ריבאונדים, 2 איבודים ו-12 במדד היעילות; ובמשחק השלישי מול איטליה הוא שוב שיחק בעיקר כשהסיפור נראה גמור, ופעם נוספת הצליח להראות מה הוא יכול לעשות עם 7 נקודות (2-3 לשתיים, 3-4 מהקו) ו-7 במדד היעילות ב-14 דקות.

ובסך הכל: ממוצעים של 11.5 דקות (הכמות השנייה הכי נמוכה בנבחרת מבין השחקנים הכשירים), 6.3 נקודות (חמישי בנבחרת), 4 ריבאונדים (רביעי בנבחרת) כולל 2 בהתקפה (ראשון בנבחרת) ו-8.7 במדד היעילות (שני בנבחרת!). זאת, שוב, למרות שהוא משחק את כמות הדקות השנייה הכי נמוכה בנבחרת. מוזס שני בנבחרת בנקודות לדקה (במקום הראשון רון דנדיקר, ששיחק רק 5.6 דקות בהן קלע 3.3 נקודות), ראשון בריבאונדים לדקה (0.35) וראשון במדד יעילות לדקה (0.76, דנדיקר שני עם 0.66 והרשקו שלישי עם 0.47).

אפשר להבין את זה שבמשחק הראשון פלג הלך על הרכב גבוה שעבד עם הרשקו וארטמנקו, אבל איזה מסר זה מעביר אם מוזס מציג יכולת מצוינת ואז חוזר רק כשהמשחק בגארבג' טיים? ובשני המשחקים האחרונים, במקום להשתמש בגודל שלו מול גרמניה ואיטליה, מוזס שיחק בעיקר כשהמשחק כבר היה גמור. לא הכל מושלם: מוזס צריך לשפר את התנועה בהגנה, לא תמיד הוא מצליח להשתלט על ריבאונדים, הוא מבצע עבירות תוקף בחסימות והוא לא לגמרי מצליח לרווח את הפרקט למרות שיש לו יכולת קליעה, אבל הוא מביא מימד משמעותי למשחק של הנבחרת, והוא לא באמת קיבל הזדמנות אמיתית בינתיים כשהמשחקים עוד לא היו גמורים. בקיץ שעבר בנבחרת הקדטים, מוזס החל לפתוח בחמישייה אחרי המשחק הראשון, ובסך הכל העמיד ממוצעים נאים של 6.9 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-10 במדד היעילות ב-13.9 דקות. אלא שכעת הוא משחק אפילו פחות וכשהמשחקים כבר גמורים, ולא ברור כמה הוא היה משחק אם גולד היה כשיר. מוזס נראה כמו הפוטנציאל הכי גדול של הנבחרת, אבל כרגע בקושי משתמשים בו. ולהגיד שהוא צעיר בשנה זה פחות קביל: הרשקו אפילו צעיר ממנו כמי שחגג 17 לפני כמה ימים. למרות שהוא איש מטרה בצבע, מוזס ממעט לקבל כדורים מחבריו לקבוצה.

מעל הכל, הנבחרת צריכה מישהו שיעיר אותה ו"ידפוק על השולחן". אולי האיש הזה הוא אלון ראכלין, שכמו מוזס בסך הכל עומד בציפיות בטורניר, כשבמשחק האחרון מול איטליה הוא עשה סוף למחדל של 0 שלשות קבוצתיות ב-34 דקות עם שלשה 6 דקות לסיום, הוסיף עוד אחת בנוסף לחטיפות וסיים עם 10 נקודות, 5 ריבאונדים, 3 חטיפות ו-11 במדד היעילות.

ישנו גם את רון דנדיקר, השחקן שמשחק הכי מעט מבין השחקנים הכשירים. ההגעה של דנדיקר מהפועל עמק יזרעאל לסגל הסופי הייתה סוג של הפתעה, ובדקות המעטות שהוא משחק, כולן בגארבג' טיים – הוא מביא אנרגיות חיוביות וקולע, מה שבלט ברבע הרביעי מול איטליה עם 6 נקודות, 2-3 לשלוש, 2 ריבאונדים, 7 במדד היעילות ופלוס 7 במדד הפלוס-מינוס (היחיד החיובי בנבחרת) ב-9 דקות. דנדיקר לא קיבל הזדמנות אמיתית בינתיים, ואולי זה צריך להשתנות עכשיו. מי שנשאר מחוץ לסגל היה בין השאר גיא חמו שנתן עונה נהדרת בשני צידי הפרקט בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, ויכול להיות שהוא היה עוזר. המצב הנוכחי הוא לא טוב – ככה הנבחרת מפסידה גם את דנדיקר שכן נמצא, וגם את חמו שלא נמצא.

בואו נחזור לנושא המרכזי – החשש מירידת דרג. נבחרת הקדטים של קיץ 2023, עם חצי מהנבחרת הנוכחית (6 שחקנים כולל גולד, 5 שחקנים בלעדיו) פתחה אז את אליפות אירופה עם תבוסה בלא פחות מ-55 הפרש לספרד (116:61), במשחקי הדירוג של מקומות 9-16 הובסה מול טורקיה 85:49, ולאחר מכן נשארה בדרג א' בזכות שני ניצחונות שהושגו בלי יותר מדי בעיות – מול צפון מקדוניה ומונטנגרו. גם בקמפיין הנוכחי הנבחרת מובסת ומתקשה לקלוע, אבל צריך להתעכב על טורקיה. זוהי היריבה שאותה תפגוש נבחרת הנוער מחר (רביעי, 17:00) בשמינית הגמר, ויש מקום לדאגה: 5 שחקנים של טורקיה (כולל אחד שלא שיחק בזמנו) נמצאים בסגל הנוכחי של הנבחרת, שעשתה בשלב הבתים שני ניצחונות והפסידה משחק אחד בדרך למקום השני בבית ב' (ישראל סיימה שלישית בבית א'). נקודה לאופטימיות: היא הביסה מדינות כדורסל שאינן נחשבות לבכירות (אוסטריה ושבדיה), והובסה כשפגשה את צרפת (81:55). כך שאם ישראל תתחבר בזמן, היא אולי יכולה להפתיע. נקודה לדאגה: טורקיה הובילה 50:51 בסיום הרבע השלישי… והובסה רק בגלל רבע רביעי חריג של 31:4 לצרפת.

כולנו תקווה שישראל תנצח את טורקיה, וכמובן שיש להניח שהשחקנים יבואו להוציא עצבים על הפרקט. אבל במקרה שלא, צריך להסתכל על הנבחרות הפוטנציאליות שעשויות להתחרות איתנו על הישארות בדרג א' – ניתן לסמן את בולגריה, שבדיה, אוסטריה, צפון מקדוניה, בלגיה ולטביה. את בולגריה אומנם ניצחנו, אבל המשחק היה צמוד ברובו, ובמשחק האחרון בשלב הבתים היא הצליחה לגבור על גרמניה. אם נגיע למצב של משחק על הישארות בדרג מולם, הלחץ ידבר במקרה של קרב צמוד, וזה עלול להיות לרעתנו. יתר הנבחרות מובסות מול הנבחרות הגדולות, אבל בינתיים אנחנו לא באמת שונים מהן. ויש לזכור שלא פחות מ-3 נבחרות יורדות דרג.

הישארות בדרג א' היא קריטית, הן כדי שהשחקנים הצעירים לא יסחבו איתם כתם שיכול להשפיע על המשך הדרך שלהם,  והן כדי שבקיץ הבא שחקני הנבחרת יתחרו ברמה של דרג א'. לנבחרת הקדטים הנוכחית, שתחל את דרגה באליפות אירופה בסוף השבוע הבא, יש כישרונות על כמו עומרי אורלנד ואשל לוינטל (אל דאגה, בקרוב תכירו אותם היטב…), ויהיה חבל אם שחקנים כאלה, בנוסף לצעירים מוכשרים מהנבחרת הנוכחית, יצטרכו לשחק עם נבחרת הנוער בדרג ב'.

אז מה צריך לקרות עכשיו? הנבחרת צריכה בעיקר לעשות שינויים, כי צריך לתקן את מה ששבור. עזריאל כרכז בודד, כשלצידו אולי ארונוב; הזדמנות אמיתית למוזס, בין אם מהחמישייה ובין אם מהספסל; אולי גם יותר דקות של מוזס וארונוב ביחד, כמי שמכירים היטב מא.ס רמת השרון; ואולי הזדמנות לדנדיקר בשלב מוקדם. רק שינויים מן הסתם לא יספיקו, השחקנים צריכים להתאחד ולהתעלות על הפרקט, אבל זה יהיה צעד בכיוון הנכון. בכל מקרה, אנחנו באתר "ספורטס רבי" ממשיכים לעמוד מאחורי השחקנים והצוות המקצועי של פלג ועוזריו ירושלמי ועדי עמוס. אל אל ישראל.

Step It Up היא הספונסר הראשי של אתר "ספורטס רבי" לאליפות אירופה לנוער