קרדיט לתמונות בכתבה: דב ויהודה הליקמן

The Boys are back in town

כמה דקות לסיום המשחק, כאשר ווטסון קלע שלשה על ראשו המתולתל של סנטוס והוריד את ההפרש ל-3, הייתה תחושה שמסיבת החזרה הביתה הולכת להתקלקל ע״י עוד גארד אמריקאי תורן (נאן, בולדווין, ג׳יימס, אדוארדס, רשימה חלקית). מכבי תל-אביב שוב הראתה את מה שהיא יודעת להראות לנו השנה בהגנה (חוסר תיאום, בלבול, אדישות, רשימה חלקית), אלא שהפעם מכבי הצליחה להתעלות מול היריבה החלשה, לנצח 84-92 את וילרבאן, וטוב שכך, כי מגיע לנו קצת לשמוח בארצנו, רבאק.

‏

אחרי שנתיים וחודשיים, האולם נצבע שוב בצהוב, עם מפגן עידוד מרשים, נאום מרגש של שורד השבי עמרי מירן והמנון של סינגולדה שהכניס בכולנו המון התרגשות לקראת הטיפ-אוף. בסופו של דבר ובניגוד לשבוע שעבר נגד הז׳לגירים, הצהובים פתחו את הצבע לרווחה בפני הצרפתים שרצו בלי יותר מדי התנגדות. שמעון מזרחי היטיב לתאר את הקיפאון של המועסקים שלו, בטענה כי ״הם מתרגשים״, אבל הצהובים יצאו מההלם (או מההתרגשות) רק אחרי שננדו דה-קולו ירד לספסל בפעם הראשונה כאשר וילרבאן הייתה בפלוס 7 אחרי שלשה ועבירה. אני מתלבט מתי בדיוק לשים את הפסקה שאני מקדיש לווינטג׳ דה-קולו, אבל אני אמשוך אתכם עוד טיפה עם זה, כי בינתיים הגיע לוני ווקר לבניין.

רומן סורקין🤝עמרי מירן 🥹🇮🇱 pic.twitter.com/hKSe6Y0Sme

— Sports Rabbi (@thesportsrabbi) December 11, 2025

האיש החם של הצהובים נתן אמש משחק אדיר, בדרך המאוד לא ״לוני ווקרית״ שהתרגלנו לראות ממנו. אלו לא היו הדקות האלה שהוא מתפוצץ וזורק ומעיף ומכריח, ואז נעלם שוב עד ההתפרצות הבאה, שלפעמים מגיעה ולפעמים לא. אמש בהיכל, ווקר היה לאורך שם לאורך כל המשחק עבור הצהובים. הנקודות שלו התחלקו בצורה יפה בין הרבעים (9, 9, 5 ו-6) והגיעו רובן מחדירות חזקות לתוך הצבע (10/11 ל-2) ולא מזריקות פרועות לשלוש (2/8). מלבד 29 נקודותיו, הגארד האמריקאי גם הוריד 9 ריבאונדים ואיבד רק כדור אחד, בתצוגה שמראה שהוא גם יכול וגם מבין שהוא צריך להיות לפעמים קצת מבוגר אחראי (במיוחד בחמישיות עם קלארק, בריסט וסנטוס).

מכבי פתחה את הרבע השני עם דקות טובות של בלאט ולונדברג יחד עם ג׳ונדי, רומן והורד, שוב בחסות דקות המנוחה של דה-קולו. מכבי מסיימת התקפות עם זריקות טובות ומצילחה למצוא פעם אחר פעם את סורקין על אחד הגארדים. זה גם בהחלט לא מזיק שהיריבה שלך לא מסוגלת לעשות סל. וילרבאן החטיאה איפה שהייתה יכולה, ווקר קלע איפה שהיה יכול והפער צמח ל-14, אלא שאז מכבי שוב חזרה לסורה בגזרת ההגנה. היא אפשרה לצרפתים סלים קלים מדי, כמו זה שהגיע 3 שניות לפני ההפסקה ועשה שוויון 47. תרגיל הוצאת חוץ, פיק׳נ׳רול בלי כדור, הורד חושב שיש חילוף אבל ג׳ונדי לא. שניהם נשארים על דה-קולו והמהלך נגמר בדאנק קל של מאסה. באסה.

לקבוצה של פייריק פופה אין מה למכור ביורוליג למעט אותו דה-קולו, ראינו את זה גם נגד הפועל ת״א, כאשר הוא ירד לספסל היתרון של וילרבאן נמחק באחת. אז הוא עמד על פלוס/מינוס של 19+ כאשר וילרבאן הפסידה ב-7 נקודות. הפעם היא הפסידה ב-8 בעוד דה-קולו על 14+. ברבע השני הוא נכנס בפיגור 9, וסיים את המחצית בשוויון. זה לא רק החדירות הדינמיות שלו על הגבוהים, השלשות, האסיסטים או המאזן המושלם מהקו, אלא העובדה שכבר 20 שנה שהוא תופס אליו את כל הפוקוס ההגנתי וכופה את הטעויות האלו על ההגנה בצהוב, בדיוק כמו באותו סל של מאסה. קלאסה.

המחצית השנייה הייתה צמודה, כאשר הצהובים לא נותנים משחק גדול, אבל מנצלים את היתרון שלהם בצבע עם רבע טוב של סורקין והורד, שהולכים פנימה בהתקפה ומשיגים חסימות, חטיפות וכל מיני דיפלקשנים בהגנה שמביאים את מכבי ביתרון לרבע האחרון. קטש ואני ראינו אותו משחק כנראה, כי ההוראות שלו לקראת הרבע היו ברורות; בהגנה – לשמור על דה-קולו, בהתקפה – לשחק על, לעייף את דה-קולו. ווקר, הורד וסורקין המשיכו להוביל את הצהובים, סיימו עם 70 נקודות משותפות (!) כאשר הצרפתים לא מצליחים להביא שם פתרון לטיולים שלהם אל תוך הצבע. השלושה קלעו 18 מתוך 23 הנקודות של מכבי ברבע הרביעי, כאשר ה-5 האחרות הגיעו מקו העונשין. קטש ניסה כל העת לשמור שניים מהם על הפרקט, במה שהחזיק את היתרון של מכבי קטן אך יציב. דה-קולו מצידו באמת התעייף והעביר את המפתחות לגלין ווטסון, שנכנס לאזור האדום וקירב את הצרפתים, אבל נעצר עם כמה החטאות הודות לטבעות של יד-אליהו ששמרו את היתרון בצד הצהוב. בדקה וחצי האחרונות הכדור היה בידיים של לונדברג, שהראה שיש על מי לסמוך עם קור רוח בהובלת הכדור, מקו העונשין וגם חטיפה נהדרת ואסיסט להורד שגמר סיפור והקפיץ לשמיים את ההיכל.

יש עוד לא מעט שאלות שצריכות להישאל לגבי היכולת של מכבי תל-אביב. לדוגמה, איך היא מאפשרת ליריבות שלה שפע הזדמנויות לחזור למשחק? איך מכבי, ביום רע מחוץ לקשת (25%) תתמודד מול קבוצות עם צבע אמיתי? לאן נעלם טי-ג׳יי ליף ומה לעזאזל עושה מרסיו סנטוס על הפרקט בדקות הסיום של משחק צמוד? אבל בכל זאת, מכבי תל-אביב יוצאת עם ה-W אמש, 92-84 על וילרבאן. היא חוזרת להיכל, היא מנצחת משחק שני ברציפות לראשונה העונה ועולה למקום ה-17, מה שעשוי אפילו להשתפר בהתאם לתוצאת של באיירן מינכן ופרטיזן. עם שיאי קריירה של לוני ווקר ורומן סורקין, עם הווינריות של איפה, עם החיוך של קטש, אפשר להגיד שהיה זה יום טוב.