‏

קרדיט לתמונה הראשית: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

רגע לפני שנתחיל את הטור, אני רוצה לספר לכם איך בעצם אני כותב טור, מה התהליך, לפחות במקרה שלי. דבר ראשון, אל המשחק אני מגיע עם הכנה מסוימת, מנסה להכיר את השחקנים, את סגנון המשחק ואת הסטטיסטיקה, לקראת משחקים גדולים אני גם משקיע וצופה בשניים או שלושה משחקים קודמים של היריבה. במקרה שאני מגיע למשחק עצמו אני מדבר עם אנשים מסביב לקבוצות, מנסה להרגיש את השטח, מחליף דעות עם עיתונאים אחרים. ואז מגיעים למשחק עצמו, בשלב הזה אני מתיישב, פותח לעצמי מסמך גוגל דוקס ומתחיל לכתוב נקודות. לפעמים אלו יכולות להיות נקודות שמסתכמות במילה כמו "ריבאונד" או "האדג' גבוה" ולפעמים רישום של חמישייה שלמה עם שאלה כמו "יונתן אלון עולה עם סמית', לאמב, הובר קרינגטון והארפר נגד אוטורו ומוטלי, אקסטרה סמול בול, מעניין מה יקרה". בדרך כלל יש רשימה של 30-40 נקודות בכל משחק, עד בשלב מסוים אני מצליח להגיע לנקודה כלשהי, איזשהו "סיפור" שמספר את המשחק וסביב זה בונה את הטור.

אז למה בעצם סיפרתי לכם את כל זה? כי במשחק אמש של הפועל ירושלים נגד ורוצלב עצרתי אחרי 3 נקודות בלבד. לא הייתי צריך יותר, אמנם בניגוד למשחק של הפועל חולון השבוע המשחק הזה הסתיים אחרי 40 דקות ומול 5 שחקנים, אבל בפועל הוא נגמר ברבע הראשון. אחרי 7-8 דקות היה ברור שהפועל ירושלים תהיה המנצחת בערב הזה, אבל נדמה שאף אחד לא ציפה לתוצאה 72:115.

Photo credit: Michal Ben Gigi, Hapoel Jerusalem

הנקודה הראשונה שרשמתי לעצמי הייתה "חסימה מעליבה של וויילי, ריבאונד התקפה, בק-דור לפוסט-אפ של זוס שמוציא לשלשה של נמרוד לוי", זה היה אחרי משהו כמו 50 שניות, ותיאר את שתי ההתקפות הראשונות במשחק, במחשבה לאחור, זה היה סוג של רמז מטרים לאיך הערב הזה ייגמר, כי לאורך רוב מוחלט של הדקות, הפועל ירושלים הציגה אתמול את המשחק הכי שלם שלה העונה. לא הכי טוב, הכי שלם.

כמעט כל חלק במכונה תפקד בדיוק איך שמי שבנה אותה דמיין לעצמו שהוא יתפקד. טריפל וזוסמן בהגנה, וויילי כאיש הגדול בצבע – במשחק מושלם בשני צידי המגרש – נמרוד לוי שעוזר בריבאונד וקולע שלשות והארפר שמנווט את כל העסק. זה המשיך גם כשחלקי החילוף נכנסו, ווינסטון, לאמב, הובר, מובלי, סמית'. כולם עשו בדיוק את מה שהם צריכים היו לעשות. לא יותר ולא פחות. הנקודה השלישית, והאחרונה, שכתבתי לעצמי הגיע כשעל השעון 6:44 לסיום המחצית הראשונה, ונדמה לי שהיא מסכמת טוב את המשחק: "יתרון 28:44, יוסוף סאנון מכדרר את עצמו לדעת, ברקע רואים את בגאצקיס מביט ברצפה בייאוש, הגב שלו שפוף. סאנון חודר לסל, זוסמן ספק חוטף ספק חוסם, תוך פחות משתי שניות הכדור כבר בצד השני אצל ג'סטין סמית' לדאנק קל".

Photo credit: Michal Ben Gigi, Hapoel Jerusalem

המשחק הזה מסיים את השבוע הכי טוב של הפועל ירושלים העונה, ונדמה שדווקא אחרי רגע שפל באולם הקונכיה משהו התחבר. יהיו כאלו שילינו על איכות המפעל האירופי – ודי בצדק – אבל המחצית השנייה נגד מנרסה, הניצחון המרשים נגד הפועל ת"א והמשחק השלם אתמול מובילים אותי למסקנה אחת – הפועל ירושלים משחקת כדורסל טוב. ממש טוב. ואם היא תשמור על ריכוז – היא מסוגלת לקחת כל תואר עליו היא מתמודדת. המבחן לזה לא יהיה ביום ראשון הקרוב נגד מכבי תל אביב, אלא דווקא במפגשים ה"קטנים" נגד קריית אתא, אריס סלוניקי, גליל עליון וכו'.

הישראלי לא נודד

מכירים את הבדיחה שבה מישהו כותב מסמך עם סעיפים, מתישהו הוא משמיט את נניח, סעיף 3, באחד הסעיפים האחרונים במסמך הוא יכתוב "לא שמתם לב שאין 3" ובסעיף שמייד אחריו הוא יכתוב "הלכתם לבדוק שאין סעיף 3"? הייתי עושה אותו דבר אם לא הייתי מניח שרובכם שמתם לב שלא כתבתי מה הייתה הנקודה השנייה שלי בקובץ אתמול, אז הנה היא: "קרינגטון לא עלה בינתיים, האם זה סימן לעומק? שומרים אותו למכבי?", זה נכתב ברבע הראשון, וקרינגטון, שלפי יונתן אלון "הרגיש את ההמסטרינג שלו ולכן נח", אכן לא שיחק כל המשחק. נגד מכבי הוא צפוי לשחק. ולמי ששרד עד לפה אספר: קאדין קרינגטון נמצא קרוב מאוד לחתימה על חוזה לשנתיים נוספות בהפועל ירושלים.

Khadeen Carrington – Photo credit: Yehuda Halickman