איזה כיף היה לראות מקרוב את המשחק של מכבי תל אביב מול אלבה ברלין ביורוליג. נדמה שכמעט כל מי שנכח בהיכל מנורה מבטחים הרוויח מהמשחק הזה: מכבי תל אביב ניצחה בבית 78:87, האוהדים ראו משחק התקפה איכותי ויובל זוסמן אומנם הפסיד אך סיפק יכולת טובה. והאמת שהכתבה הזאת צריכה באמת להתמקד קודם כל בזוסמן.כפי שכתבתי לפני המשחק, לא בכל יום מגיע ליד אליהו ישראלי בתור שחקן יריב במשחק יורוליג, והפעם אפילו היו שניים כאלה, כשבנוסף לזוסמן ששיחק מול האקסית הגיע גם תמיר בלאט. בזמן שבלאט זכה מעט לתמיכה מהאוהדים, הבריק לעיתים עם מסירות יפות (4 אסיסטים) אך גם איבד (3 איבודים) ולא קלע ב-13 דקות, על זוסמן עבר ערב אמוציונאלי במיוחד. במפגש בגרמניה עם האקסית זוסמן התעלה בקלאץ’ בדרך לניצחון, נקלע לעימות עם ג’יימס נאנלי ופרסם הבהרה, בעוד שהפעם הוא קיבל זר פרחים בטקס שנערך לכבודו, ספג שריקות בוז רבות (כמו טיילר דורסי בשבוע שעבר), שיחק היטב לאורך ההתמודדות ולא נאלץ להתמודד עם נאנלי שנעדר בעקבות נקע בקרסול, אך לצערו הפסיד. היה מהנה לראות את זוסמן: הוא מסר בצורה טובה (3 אסיסטים לעומת 0 איבודים), קלע מבחוץ (2 מ-3 לשלוש) ומבפנים (2 מ-3 לשתיים) בדרך ל-10 נקודות, כשהוא בסך הכל עשה את שלו בהגנה ב-28 דקות על הפרקט (שיא עונתי).

כזכור, זוסמן שהיה כה מזוהה עם מכבי תל אביב נפרד ממנה בקיץ לאחר סאגה ארוכה שבה היו חילופי האשמות מצד שני הצדדים. הוא חתם לשלוש שנים באלבה, אך הנושא עדיין העסיק את הכדורסל הישראלי, בעיקר בגלל העובדה שמכבי תל אביב איבדה שחקן בית שהעדיף לעזוב למועדון פחות בכיר ביורוליג. נכון, זוסמן לא ניצח במשחק הזה, ולאורך העונה הוא לא לגמרי מצליח להביא לידי ביטוי את יכולותיו ההתקפיות, אך אפשר להגיד שבטווח של עונה שלמה לפחות מכבי תל אביב מפסידה אותו ובגדול. חסר לה ישראלי בכיר, וכשחושבים על זה לעומק, בין אם הדבר הוא חיובי או לא, זוסמן הוא ללא ספק השחקן השני בטיבו בכדורסל הישראלי אחרי דני אבדיה, ונחשב לשחקן יורוליג לגיטימי. הרי רומן סורקין ויפתח זיו אפילו לא שותפו במשחק, עוז בלייזר וג’ייק כהן (היה לא רע בהגנה) לא קיבלו יותר מדי דקות ורק הקפטן ג’ון דיברתולומיאו שיחק דקות משמעותיות (מעל 27) והביא את האנרגיות המוכרות שלו יחד עם שלשה שסגרה עניין בדרך ל-5 נקודות. אפשר לסכם את נושא זוסמן בפן הרגשי: השחקן יצא מההיכל בשעה יחסית מאוחרת יחד עם בני משפחתו, כשאין שאלה בכלל שהם יתגעגעו אליו כאשר הוא יחזור לגרמניה.

Yovel Zoosman and Scottie Wilbekin – Photo Credit: Euroleague

ומזוסמן למאמנו לשעבר, יאניס ספרופולוס. כשהיריבה הגרמנית ביורוליג היא בעלת זהות ישראלית יותר משמעותית בייצוג על הפרקט זה נראה רע מאוד מבחינת מכבי תל אביב, ומאמן אלופת ישראל לא עושה מספיק כדי לשלב את הישראלים שלו כמו שצריך גם בליגה וגם ביורוליג. כמובן שגם לשחקנים יש אחריות גדולה, שכן הם בקושי מנצלים הזדמנויות. מה שכן יש זה זרים איכותיים, והפעם הקבוצה נראתה יותר דומה למי ששלטה בבית מול אולימפיאקוס ופחות למי ששוב הובכה בדרבי. בהקשר הזה, שימו לב לנתון המדהים הבא: מכבי מסרה 20 אסיסטים לעומת 5 איבודים בלבד. האחראים המרכזיים לכך בקו האחורי היו סקוטי ווילבקין וקינן אוואנס: הראשון שיחק הפעם באחריות כשמסר היטב מהפתיחה (6 אסיסטים לעומת 0 איבודים), סיפק הגנה טובה (3 חטיפות) וקלע מבפנים (6 מ-10 לשתיים) ומבחוץ (2 מ-4 לשלוש) בדרך ל-18 נקודות, כשהשני דייק במסירות (8 אסיסטים לעומת 0 איבודים), קלע מבחוץ (2 מ-3 לשלוש), חטף (3 פעמים) וסיים עם 9 נקודות שכללו הטבעה אדירה שהראתה איזו קבוצה הולכת לנצח את המשחק.

עוד שחקנים שראויים למחמאות הם הגבוהים. אנטה ז’יז’יץ’ לא נזקק להופעה מפלצתית ועדיין משך תשומת לב בדרך ל-14 נקודות (5 מ-6 לשתיים) בפחות מ-19 דקות, ומי שצריך לשים עליו דגש הוא ג’יילן ריינולדס, שהפעם שיחק יותר ממנו (מעל 21 דקות). ריינולדס נראה מחויב ויחסית אגרסיבי, כשהוא סיפק 14 נקודות עם קליעה נקייה מחצי מרחק ולקח ריבאונדים (6) כולל בהתקפה (3) בעת שהוא נדרש לתקן מקרוב. דריק וויליאמס בא הפעם לידי ביטוי כשהתפוצץ עם היכולת האתלטית המרשימה שלו בדרך ל-16 נקודות שכללו 5 מ-5 לשתיים, כאשר הוא גם צלף את השלשה האחרונה במשחק. אנג’לו קלויארו הביא כמו תמיד את הסייז שלו, אך לא מעבר לכך. הקבוצה אומנם הפסידה בריבאונד (31:26) אך מה שיותר חשוב זה שהיא קלעה ב-60% לשתיים. באופן מעניין, אלבה רשמה אחוזים נהדרים לשלוש (53.8%) אך בקושי זרקה (7 מ-13) בעקבות היעדרותו של מרכוס אריקסון.

אני חייב לכתוב משהו על קמרון טיילור. היכולת שלו הייתה מבחינתי הפתעת המשחק. סופסוף הוא הבריק בהתקפה כשחדר וקלע בדרך לשיא קריירה של 11 נקודות (4 מ-6 לשתיים, 1 מ-3 לשלוש) ביורוליג ב-24 דקות, עד שהוא יצא בחמש עבירות. היה טוב לראות אותו משחק בביטחון בשני צידי הפרקט, כשמעבר להגנה (2 חטיפות) הנתונים שלו בהתקפה מדברים בעד עצמם. בדיוק בגלל זה היה מוזר מאוד לראות את ההודעה של מכבי בסיום המשחק, שבה נכתב כי טיילור הושאל לשטרסבורג הצרפתית. טיילור אכן אכזב בסך הכל העונה וכן ריחפו שמועות לגבי עתידו, אך עד שהוא משחק טוב שומעים שהוא עוזב? דבר זה מעלה כמה שאלות:
1. אם היה ברור שהוא לא נשאר בקבוצה, למה לתת לו לשחק במשחק? ועוד לדקות משמעותיות?
2. אם הוא כבר מספק הופעת שיא ובאמת נותן תקווה וטעם של עוד, למה לא לנסות למצוא פיתרון בנוגע לעסקה? האם היה אפשר לחזור מההחלטה להשאיל אותו? האם המועדון מתחרט על המצב?
3. האם טיילור שיחק טוב רק בגלל שזאת הייתה הופעת פרידה?
השאלות הללו נותרו לא פתורות, ובינתיים אפשר לסכם את תקופתו בקבוצה ככישלון מפני שהוא הגיע כמחליף לזוסמן עצמו ולא הרשים על אף שהוא זר.

מכבי של ספרופולוס עשתה בסך הכל את המוטל עליה, למרות דברים פחות טובים כמו החגיגה של כריסט קומאדג’ה (8 נקודות) בריבאונד ההתקפה (5 כאלה מתוך 7 ריבאונדים שלקח) והיכולת של מאודו לו מהפתיחה (18 נקודות, החטאה אחת מכל הטווחים). עם ניצחון שני ברציפות בבית אחרי שיא שלילי של שמונה הפסדים במפעל, הקבוצה הייתה שמחה להמשיך עם המדים הלבנים למשחק מול פנברחצ’ה ביום חמישי, אך הוא כמובן נדחה. בינתיים, המסר ברור: במוצ”ש הקבוצה תארח את הפועל חולון, וכדאי שהיא תתחיל להתייחס למשחקי הליגה בשיא הרצינות כפי שהיא לרוב ניגשת למשחקי היורוליג, כי לא רק שבאירופה המאזן לא מדהים (11:9) אלא גם, ואולי בעיקר, בליגה (6:8). אלבה היא יריבה יחסית נוחה (14:6), ואפשר להגיד ששוב ראינו את הבעיות של מכבי תל אביב שהצליחה להיגרר למשחק צמוד, כשרק ריצה יפה בסמוך לסיום הרגיעה את הרוחות.

Scottie Wilbekin and Yovel Zoosman – Photo Credit: Euroleague