כישלון ענק. היה קשה מאוד לצפות מהפועל ירושלים לנצח את בורגוס ברבע גמר טורניר הפיינל 8 של ליגת האלופות של פיב”א לעונת 2019/20 (כן, כן, זו לא טעות, עוד לא הגענו ל-2020/21), במיוחד כשהקפטן ג’ייקובן בראון נעדר בעקבות פציעה, והקבוצה שונה לחלוטין מזו שהביאה אותה עד הלום. אבל היה אפשר לצפות לדבר אחד מינימלי מהקבוצה של עודד קטש. והדבר הזה הוא פשוט להילחם על הפרקט.

זה לא קרה. היה נדמה שלירושלים רעדו הרגליים מהרגע שעלה כדור הפתיחה באולם אואקה שבאתונה. הקבוצה הספרדית טיילה ל-0:6 מהיר, ומשם היא התעללה בירושלים עד לסיום המשחק, בדרך לניצחון 65:92. החבורה של עודד קטש לא הובילה במשחק אפילו לשנייה.

Dov Halickman Photography

התבוסה הזאת חתומה בעיקר על שמו של אדם אחד: עודד קטש. לא ייתכן שירושלים תגיע למשחק כה גורלי ותציג משחק כל כך מבזה, כשעשרות אלפי האוהדים של הקבוצה יושבים בסגר בבית ומחכים לרגע אחד של שמחה, ל-40 דקות שמעוררות תקווה.

אפשר וצריך לדבר על 16 האחוזים המביכים של ירושלים לשלוש (4 מ-25). אפשר גם לדבר על 18 איבודי הכדור של ירושלים, שלא מתאימים למעמד כה מכריע. אבל החלטה אחת של קטש לא הוסיפה כבוד לאף אחד. השילוב של ניקוס פאפאס היווני במשחק הקבוצתי.

Basketball Champions League

פאפאס הוא שחקן עתיר ניסיון, כזה ששיחק וכיכב שנים רבות ביורוליג. אין זה משנה את העובדה שפאפאס הצטרף לקבוצה בחוזה זמני לטורניר הספציפי הזה בלבד, ושהוא בקושי התאמן עם הקבוצה, כשסביר להניח שהשחקן אינו מכיר מספיק את השיטה ואת השחקנים שאיתם שיחק. נכון, פאפאס קלע 13 נקודות והוביל את קלעי ירושלים יחד עם לוקה מיטרוביץ׳, ואם באמת נחפור פנימה אז אולי נוכל לבחור בו כ”נקודת אור” בקבוצה של קטש (אם בכלל היה כזה), למרות שהוא ביצע לא מעט עבירות תוקף. אבל לתת את המפתחות לשחקן, גדול ככל שיהיה, שלא שיחק כדורסל כבר המון זמן, זה בהחלט טירוף. 23 דקות ו-36 שניות בילה פאפאס על הפרקט, במשחק הכי חשוב של הפועל ירושלים מזה זמן רב. קטש הלך בעיניים עצומות עם שחקן שלא היה בהכנות של הקבוצה שנמשכו שבועות, והקרדיט התמוה הזה מעלה שאלות רבות: מה שווה בדיוק תקופת ההכנה אם קטש בסוף בוחר לשחק באש עם שחקן שלא היה חלק מהקבוצה? האם יש זכר לתקופת ההכנה בקבוצה? האם תקופת ההכנה אצל קטש היא חסרת משמעות אמיתית? ואם לא, אז למה לבטל את תקופת ההכנה עם שיתוף שחקן שלא יצר כימיה עם השחקנים האחרים?

נעבור הלאה לבעיות האחרות. הכוכב מלקולם היל קלע באחוזים מחרידים, ובמחצית הראשונה הוא אפילו לא רשם נקודה. גם טאריק פיליפ היה חלש מאוד בהתקפה עם 2 נקודות בלבד. תמיר בלאט אפילו לא קלע ואיבד המון כדורים (6), אבל קטש המשיך ללכת עם התוכנית שאותה הוא כנראה הביא מהבית, וכל שלושת יצרני הנקודות בקו האחורי קיבלו קרדיט רב למרות שהפגינו חולשה אדירה.

צריך כמובן גם להחמיא לבורגוס של המאמן חואן פנארויה. הקבוצה הנהדרת, שרשמה 25 אסיסטים, משחקת בליגה הספרדית החזקה ואין ספק שהיא הייתה הפייבוריטית הברורה לפני ההתמודדות. ת’אדוס מקפאדן להט כהרגלו עם 4 שלשות ב-50 אחוזים, ודיאן קרביץ התעלל בירושלים מתחת לסלים עם דאבל-דאבל של 18 נקודות ו-10 ריבאונדים. קרביץ הזכיר עוד בעיה של ירושלים, שהיא ההתמודדות של הגבוהים שלה עם הסנטרים של היריבות במשחקי המאני טיים. בחצאי גמר הפיינל פור בליגה קטש חטף בגדול ממכבי ראשון לציון שנה אחר שנה מדיימון סימפסון ומזאק הנקינס, והפעם היה זה קרביץ שחגג בצבע. לא ברור למה עידן זלמנסון, שהיה יכול להועיל במאבקים בצבע, בקושי שותף.

Basketball Champions League

בשורה התחתונה, הפועל ירושלים של עודד קטש נכשלה פעם נוספת במשחק הדחה קריטי. ירושלים, שעל פי רבים הציגה בעונה החולפת את הכדורסל המרהיב ביותר בליגת האלופות, הודחה מהמפעל ברבע הגמר כבר עונה שנייה ברציפות. העתיד של ירושלים לא ברור, כשכרגע הכדורסל בישראל מופסק בעקבות הסגר ולוקה מיטרוביץ’ היה חתום בקבוצה על חוזה זמני, כשלמלקולם היל יש סעיף יציאה.

עודד קטש הוא סוג של גיבור ביוון, בזכות הזכייה הגדולה שלו כשחקן עם פנאתינייקוס ביורוליג. התבוסה של ירושלים באתונה זה רגע שהוא בוודאי לא ירצה לזכור. כמו במחזה יווני, להפסד של קטש היו מרכיבים רבים שמילאו את העלילה. ציינו רבים מהמרכיבים מוקדם יותר בטור. הפעם, זו הייתה באמת טרגדיה יוונית של קטש, עם גיבור טראגי כמו פאפאס, שייצג שלא באשמתו את הכישלון של המאמן בצורה הכי מדויקת.