קרדיט לתמונה הראשית: מנהלת הליגה

נועם לוי הוא ללא ספק אחד הגיבורים השקטים של מכבי תל אביב. עוזר המאמן הישראלי, שכבר מספר שנים עובד בהצלחה במועדון, זכה לאחרונה באליפות נוספת בזכות ניצחון 1:2 בסדרת גמר הפלייאוף בליגת העל מול הפועל תל אביב, כשכעת, אחרי שהסערה חלפה, הוא התפנה להעניק ראיון מיוחד לפודקאסט "התשיעית באירופה" של כותב שורות אלו, שבו הוא דיבר על הכל. דבריו של לוי מובאים בכתב, כשהפרק המלא כמובן מצורף כאן להאזנה, בהזדמנות חד פעמית להכיר את אחד האנשים שאחראים לעונה המוצלחת של הצהובים.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

על הזכייה באליפות, פתח לוי: "הייתה איזושהי התפוצצות של אושר ממש מייד אחרי המשחק, אני בטוח שכולם זיהו את זה וראו את זה. אנחנו מאוד שמחים מכמה סיבות. כולם דיברו על זה וגם הרגשנו את השחקנים שבאמת עשינו עונה יוצאת מן הכלל. לצערנו בגמר גביע המדינה הפסדנו ולא לקחנו את התואר, ובאמת מאוד-מאוד היה חשוב לנו לחתום את העונה הזאת עם אליפות. אני חושב שזה מגיע קודם כל לשחקנים, לכל העובדים במועדון וכמובן לאוהדים שלנו, וזה היה פשוט משמח מאוד. עד עכשיו אנחנו בסוג של אופוריה".

על הדרך שלו בעולם הכדורסל: "התחלתי לשחק כדורסל בגיל 6 בבית ספר לכדורסל. האמת היא שהסקאוט של המועדון, יאיר שבח, היה עוזר המאמן שלי בקטסל ביבנה שזה קטע מצחיק, היו לי כמה סגירות מעגל כאלה שתמיד אני נהנה לספר עליהן. מאז לא באמת עזבתי עד היום את הכדורסל וגם כשהיו לי מחשבות לעזוב זה תמיד איכשהו דבק והחיידק נהיה יותר קשוח, ואני היום עוזר מאמן במכבי בקבוצה הבוגרת. הייתי שחקן נבחרת הקדטים ודני פרנקו היה המאמן של הנבחרת ההיא, אבי אבן אימן אותי שנתיים בנוער של מכבי ואז הייתי גם בקבוצת הבת של מכבי ביקנעם/מגידו למי שזוכר, זה היה בליגה הלאומית. שיחקתי כמה שנים בליגה הלאומית, אחרי שתי פציעות קשות החלטתי שאני לא ממשיך לשחק והרמתי טלפון לאבי, הוא קישר אותי עם אורן אהרוני והגעתי למחלקת הנוער של מכבי. בחמש השנים שם אימנתי ממש את כל חתך הגילאים, התחלתי בקטסל בכיתות ה' ו-ו', כיתות ז'-ח'-ט', עוזר מאמן ב-י', בעצם רק בנוער לא, אבל עבדתי באקדמיה עם שחקני נוער. מייד לאחר מכן התחלתי כעוזר מאמן שאחראי על הליגה הישראלית, והיום וגם בשנה שעברה אני אחראי על הסקאוטינג של היורוליג, זה התפקיד הראשי".

על המודל לחיקוי שלו בעולם האימון: "זו שאלה מאוד מורכבת. מאוד חשוב לי להגיד את הנקודה הזאת – כשאתה מתחיל להיות מאמן כדורסל, מבחינתי הדבר הראשון שאתה עושה זה שאתה בעצם מביא אותך ואת האישיות שלך. עבדתי עם יאניס, עודד ועוד מאמנים בכירים וגדולים, והדבר הכי בולט זה שבעצם מי שהם גם כבנאדם מחוץ למגרש – את זה הם מביאים לאימון ולפילוסופיה שלהם, וזה ממש ככה. אני עדיין עוד צעיר ואני כן מגבש איזשהו משהו בראש ופילוסופיה, אבל אני עוד אוסף, וגם המאמנים הבכירים אוספים עוד ומשנים עוד, זה דבר שהוא מאוד משתנה ומאוד דינמי. יש הרבה מאמנים שאני אוהב, ברור שאוברדוביץ' זה האליטה של המאמנים, גם כשאתה מתכונן לשחק נגד קבוצה של אוברדוביץ' ואת זה עשיתי השנה אתה רואה את הדברים הקטנים, אתה רואה כמה הקבוצה מאומנת בדברים הקטנים ואתה רואה את טביעת היד שלו. השנה, אחרי שהתכוננתי וראיתי המון משחקים שלהם, אפילו עוד יותר הערכתי את העבודה שלו ואת מי שהוא כמאמן. מבחינתי ז'ליקו אוברדוביץ' זו דמות מאוד בולטת".

על הפילוסופיה שלו: "אני לא רואה כדורסל כ'הגנה' או 'התקפה', צריך להסתכל על התמונה הכוללת, זה משהו מאוד כללי. אתה צריך להחליט על התבנית שלך פחות או יותר ועל איך אתה רוצה שהקבוצה תשחק, להחליט על מה אתה שם את הדגש באימונים ובווידאו, כי בדרך כלל לפי הניסיון שלי הדברים הראשונים שאתה תדבר עליהם הם אלה שיחזיקו במהלך כל העונה כי יש המון-המון דברים שמשתנים – תרגילי התקפה, אאוט בייסליין, מצבים מיוחדים והגנת פיק אנד רול. אתה מתחיל ועושה משהו, ודברים משתנים, אבל הגרעין של הקבוצה יישמר מתחילת השנה, ולכן חשוב מאוד מתחילת השנה שתתמקד בדברים שאתה רוצה לראות לאורך כל השנה. את זה, דרך אגב, גם עודד וגם יאניס, שני המאמנים שעבדתי איתם לאחרונה, עושים בצורה יוצאת דופן".

על האלימות בסדרת הגמר: "זה מאכזב, אין ספק. זה מאכזב כי כשאתה מגיע לגמר על אליפות אתה רוצה להתעסק נטו בכדורסל, לחגוג את הכדורסל, שכל האנשים שרואים את המשחק יתעסקו בכדורסל, זה היה משחק מאוד-מאוד מסוקר, אני יודע שהמון אנשים ראו את כל הסדרה ועקבו. אנחנו מאוד רוצים להרים את הענף במדינה ואני חושב שיש לנו פוטנציאל אדיר, ודווקא סדרות כאלה ויריבות כזאת יכולול לעשות ממש טוב לענף. לכן, ההתעסקות באלימות ובדברים מסביב זה משהו מאוד-מאוד מאכזב ואני מצטער שזה יצא ככה, זה מאוד מצער אותי. אני יכול לתת לך דוגמא השנה מבלגרד – אני חושב שאין שני לאווירה שיש בבלגרד, זאת אומרת שעד שאתה לא חווה את זה אתה לא מבין מה זה הכוח הזה של האוהדים והדחיפה של הקבוצה שלהם, אבל גם כשהייתי שם ואתה מרגיש כביכול עוינות כלפיך, יש תחושה של משחק כדורסל ועם כל העוינות הזאת לא הרגשתי שאנחנו מתעסקים באלימות, מאוימים או דברים כאלה, וככה זה צריך להיות. אין בעיה עם קהל שדוחף, משתולל, קולני ומייצר אווירה כזאת, אבל כשזה מתחיל להגיע לקללות שלא צריכות להיות, כמעט מגע פיזי, יריקות, זריקות חפצים, אבוקות, עשן, דברים שמסכנים את הבריאות, זה ממש לא צריך להיות שם. צריך לקטוע את זה לגמרי".

על התבוסה במשחק השני בסדרה: "ה-38 הפרש, המספרים וההיסטוריה זה מאוד משקר. כן, אנחנו התחלנו את המשחק ואני חושב שהם הובילו ב-20 הפרש בתחילת הרבע השני, אבל חזרנו למשחק ברבע השלישי מבחינת האנרגיות. בהתחלה היינו 'אאוט' לגמרי מהמשחק, הצלחנו לעשות כמה דקות טובות בסוף הרבע השני ובתחילת הרבע השלישי כבר היינו במשחק לכמה דקות עד שהם ברחו שוב אבל ההפרש והכל לא מייצג את המשחק. גם הרגשנו שהסיבות הן לא מקצועיות, זאת אומרת שכשאתה מכין את הסדרה אתה רוצה ללמוד דברים מהמשחק הראשון למשחק השני, ובין המשחק השני לשלישי דיברנו המאמנים ואמרנו 'מאוד חשוב לא לקחת המון דברים שלא עשינו טוב, ממש לבחור את הדברים שאנחנו חושבים שבאמת קרו בגלל סיבה מקצועית. אני חושב שהמשחק הזה, שנפתח ב-45 דקות איחור ושלהפועל תל אביב התקפית הכל הלך – היה שם חיבור של כמה דברים שיצר את ההתפרקות הזאת, זה לא עניין של לתרץ אבל אני לא חושב שהסיבה הייתה מקצועית.

"לכן, יום למחרת נתנו לדברים לשקוע ולא דיברנו על האירועים, לקחנו שני אספקטים מהמשחק – ריבאונד ההתקפה של הפועל ונקודות במתפרצת, זה מה שדיברנו עם השחקנים. לא דיברנו על המסביב, נתנו לדברים לשקוע, היה אימון מאוד-מאוד שקט והייתה שיחה די שקטה יום למחרת, כולם עוד היו צריכים לעכל את זה, אבל ביום של המשחק, באימון הבוקר, כבר דיברנו יותר לעומק על הדברים מבחינת כדורסל, וכבר ראית שבאימון הדברים השתחררו ונשכחו, שהחבר'ה רוצים להתחיל את המשחק, להתחרות וליהנות. ביום של המשחק הבנו שלא תהיה השפעה על מה שקרה יומיים לפני, עד כמה שזה נשמע מפתיע".

על הקאמבק של הפועל ברבע הרביעי של המשחק המכריע: "אני חושב שהיינו די רגועים, אסור לנו להתנהל לפי תחושות תוך כדי משחק של 'מה יהיה אם אנחנו נפסיד את המשחק', זה דברים שאסור לנו לתת להם לעבור אצלנו בראש תוך כדי משחק כי זה בעצם פוגע ב'כאן ועכשיו' ובניהול המשחק. אנחנו התנתקנו מהמחשבות האלה, הם עשו פשוט משהו מאוד פשוט הגנתית, הם עברו להגנת חילופים ואנחנו לא הצלחנו לקלוע, אם זה ליי-אפים שהחטאנו ואם זה זריקות שאנחנו בדרך כלל שמים באחוזים גבוהים, וזה יצר איזשהו כדור שלג של זריקה אחר זריקה שאנחנו מחטיאים ובצד השני לא הצלחנו לעשות עצירות, אבל זה התחיל מהגנת החילופים שלהם, אז אתה גם רוצה לחפש פתרונות על איך לתקוף את הגנת החילופים וגם אתה רוצה לחשוב על איזה ליינאפ הכי מתאים נגד הדבר הזה על המגרש, אז זה בעצם הדברים שעברו לי בראש וזה הדברים שניסיתי לייעץ למאמן כעוזר מאמן".

על הניצחון האישי של מאמן הכושר רגב פנאן, שזכה להניף את צלחת האליפות אחרי שספג יחס עוין מתמיד מצידם של חלק מאוהדי הפועל ת"א: "רגב – אני מאוד-מאוד שמחתי בשבילו לאו דווקא בגלל זה. כמו שאמרתי לך בתחילת השיחה, הרגשנו שהשנה מגיע לנו לחגוג אליפות, ורגב פנאן הוא ה'הארד וורקר' הכי מטורף שראיתי בחיים שלי. זאת אומרת, עד שאתה לא עובד איתו אתה לא מבין מי זה האישיות. הוא פשוט אישיות ודמות במכבי, הוא מייצג המון-המון דברים חיוביים ואני מאוד-מאוד שמחתי בשבילו. דרך אגב, אמרת שקרו דברים אפילו קיצוניים – אז לא, זה ממש לא. כל משחק שאנחנו מגיעים לשחק שם זה אותו דבר, הדברים הם אותם דברים. יש אנשים שאומרים קומץ? אני בעיניים שלי ראיתי יותר מקומץ שמקלל אותו מתחילת החימום עד סוף המשחק ובמחצית, אבל אני פחות רוצה להתעסק בזה. שמחתי בשבילו בגלל שלקחנו תואר, זה על כל העבודה הקשה שהוא עשה כל השנה ושהוא עושה כל השנים, ואני יודע כמה זה חשוב לו, אז מאוד-מאוד שמחתי בשבילו".

על כך שהמאמן עודד קטש היה לא רחוק מפיטורים במהלך העונה: "אני אומנם צעיר, אבל אני מספיק שנים במכבי כדי להתעלם מרעשי הרקע ואני אומר את זה לעצמי כל שנה, אתה יודע שבאמצע השנה, בדרך כלל זה קורה בנובמבר-דצמבר שמתחילים ניצנים, בתקופה קשה מבחינת תוצאות אתה יודע שיתחילו לדבר על מעמד המאמן וכו', על להחליף, לחץ במכבי וכל הפתגמים האלה, אז זה לא מפתיע אותי מבחינת התקשורת וגם זה לא משפיע לי על סדר היום ועל איך שאני רואה את הדברים. לי לא היה ספק שעודד יסיים את העונה וגם ימשיך מעבר ולא היה לי ספק שהוא יביא הצלחות, אחרי מעט מאוד זמן הבנתי שעומד מולי אחד מאנשי המקצוע הכי טובים בענף, לא רק בארץ, שיודע בדיוק מה הוא רוצה ויודע מה הוא עושה, ולכן לרעשי הרקע לא היה שום משקל ביומיום".

על העבודה עם יתר הצוות המקצועי, בדגש על העוזרים ג'וספ מריה ברוקאל ודורון פרקינס: "אתה יכול גם להוסיף את רגב, בהרבה שיחות שלנו גם על האימון הוא נוכח, וגם דייויד בלאט שהיה נוכח בהמון רגעים, דניאל קסל הפסיכולוג גם היה נוכח. דיברנו על זה שהייתה קבוצה שהתחילה ונבנתה מאפס מבחינת שחקנים, היה צריך לחבר את כולם וזה היה נורא-נורא קשה, כנ"ל הצוות, ויש לזה משקל. ג'וספ שמגיע מספרד ועבד בדרך כזו או אחרת עם מאמנים כאלה ואחרים, אני ו'פרק' עובדים שנה שנייה אז היה לנו יותר קל בגלל שבילינו יותר זמן ביחד, אבל גם עודד היה צריך להכיר אותנו ואנחנו את עודד. זה לקח זמן, זה לא עבר חלק, פחות או יותר אני חושב שעשינו גם כצוות את העלייה הזאת כמו כל הקבוצה, אבל בסופו של דבר הגענו לאיזושהי סינרגיה טובה מאוד ולהבנה אחד של השני. אני חושב שהיה לנו כיף מאוד לעבוד ביחד, בילינו המון-המון זמן ביחד, אנשים צריכים להבין שזה מאוד-מאוד אינטנסיבי, טיסות, בין לבין ולפני אימון, אם האימון מתחיל ב-16:00 אז אנחנו בדרך כלל כבר ב-12:00-13:00 באולם ומדברים על הווידאו, מה צריך לעשות, טקטיקה וגם מעבר. בקיצור, זה חשוב מי האנשים שאתה עובד איתם, ואני מאוד-מאוד שמח על כל איש מקצוע שעבד איתנו השנה. באמת היה חיבור אדיר".

על חלוקת העבודה בינו לבין שאר העוזרים: "'פרק' אחראי על הסקאוטינג, כלומר לייצר את הסרטונים, כמובן שכולנו עובדים ביחד על אותו דבר, אבל בסופו של דבר אני זה שמייצר את הווידאו על היורוליג ו'פרק' הוא זה שמייצר את הווידאו על הליגה הישראלית, עמית לוי עזר לנו בדבר הזה וגם ג'וספ כמובן. יש גם סרטונים אישיים, זאת אומרת אחרי ששיחקנו משחק להראות כל מיני קליפים לשחקנים, אנחנו לא מראים את כל הווידאו תמיד לכל הקבוצה, יש גם עניין של סרטונים אישיים ויש עבודה על המגרש לפני אימונים, אקסטרה, אני חושב שהשנה זה היה יוצא מן הכלל – לא היה שחקן אחד שלא רצה את האקסטרה, 20 דקות פה לפני האימון וחצי שעה פה אחרי האימון, אז זה גם דברים שהיינו עושים. המון-המון עבודה".

על השאלה המסקרנת איך יודעים אם מאמן עושה עבודה טובה: "זה מצחיק, מה ששאלת אותי אני תמיד אוהב לשאול אנשי מקצוע – מה זה אומר מאמן טוב? מאמן שמביא הישגים, מאמן שרואים שיפור או דרך במהלך העונה, מאמן ששחקנים אוהבים, אתה יכול להסתכל על זה מהרבה נקודות מבט. לדעתי, הדבר הכי חשוב במאמן זה שהקבוצה תתחיל בנקודה מסוימת ותסיים בנקודה כמה שיותר גבוהה. זאת אומרת שתראה דרך ושיפור בעיקר בדברים שהמאמן שם עליהם דגש, אני חושב שזה מייצג מאמן שהוא טוב, לאו דווקא לקחת את ההישג או לנצח משחק כזה או אחר. אני חושב שאצל מאמן צריך לראות קודם כל דרך ושיפור של הקבוצה שלו".

על עד כמה הנוכחות של דייויד בלאט במועדון היא משמעותית: "מאוד-מאוד משמעותית. דייויד הוא קודם כל בנאדם מדהים באמת, אין לי מילים לתאר את האיש. מחויב, אוהב לנצח, רוצה לנצח וכל הזמן להשתפר, רוצה שהאנשים לידו כל הזמן יעבדו וידחפו את עצמם לקצה, זאת אומרת שהוא היה סוג של מאמן לצוות המקצועי. בתקופות שהוא היה פה פיזית הוא היה נוכח בכל אימון ובכל פגישה של הצוות לפני האימון, ובתקופות שהוא לא היה פה הוא היה צועק עליי למה אני לא מעלה אותו בזום או למה אני לא מקליט את האימון. הוא פשוט רוצה להיות נוכח ולעזור ולתרום מהידע שלו, הרגשת את זה וזה פשוט ראוי להערכה".

על ההצלחה בעונת היורוליג וההפסד למונאקו בסדרת רבע גמר הפלייאוף: "הייתה עונה מדהימה בשבילנו. כולם מדברים על הפיצוץ הזה שהיה בסוף העונה, שפתאום התפוצצנו שם ועשינו רצף של ניצחונות, אבל אני חושב שלאורך כל העונה היינו שם. בנינו קבוצה חדשה עם צוות חדש והכל, והגדולה הייתה לא לצאת מפרופורציות מהפסדים בתחילת השנה. לקראת ההתפוצצות הזאת, זה מה שנתן לנו את האפשרות להתפוצץ ולהיות בתמונת הפלייאוף בכלל. משנים שעברו, אם בתחילת שנה היה איזשהו רצף הפסדים – אם אתה לא קוטע אותו באיזשהו ניצחון או אם אתה לא לוקח את הדברים בפרופורציה ואתה נכנס לאיזשהו לופ אז הרצף נהיה ארוך יותר ומה שקורה זה שמדברים על המאמן ושהוא לא יישאר, לחץ נכנס למועדון ולחדר ההלבשה, ומשם נורא קשה לצאת. אני חושב שהשנה בכל פעם אם עשינו שני הפסדים פתאום עשינו איזשהו ניצחון גדול, אבל אף פעם לא יצאנו מפרופורציות, וזה לזכותו של עודד, הוא שמר על איזשהו שקט תעשייתי ואיזושהי פרופורציה גם בהפסדים וגם בניצחונות. זה מה שאפשר לנו בעצם להתפוצץ ולמצוא את עצמנו בפלייאוף, אבל אני חושב שהייתה באמת עונה אדירה, גם הליגה הייתה נורא-נורא חזקה, אז לסיים במאזן הזה במקום החמישי זה משהו גדול. קבוצות שנבנו, אם זה מילאנו, אנאדולו וגם באסקוניה שבתחילת העונה כולן דיברו עליה כמועמדת לפיינל פור, מצאו את עצמן מחוץ לפלייאוף, ולא רק שהגענו לפלייאוף אלא שהגענו למקום החמישי. ניצחנו את כל הקבוצות חוץ מברצלונה והכוכב האדום בלגרד, כך שזה באמת מדהים.

"בנוגע למונאקו, אני יכול להגיד לך שהייתה אכזבה מזה שלא הגענו לפיינל פור. הרגשנו שאנחנו שווים פיינל פור ושבפיינל פור עצמו הכל אפשרי ופתוח. העונה, כשהסתכלת על הפיינל פור, לא יכולת להגיד 'יש פייבוריטית ברורה'. הרבה אנשים אמרו אולימפיאקוס כי היא הייתה הקבוצה הכי טובה השנה, אבל מבחינתי זו לא הפתעה שריאל מדריד לקחה ולא הייתי מופתע אם מונאקו או ברצלונה היו לוקחים. באמת הרגשנו שאנחנו יכולים לעשות את זה ולהגיע לפיינל פור, ולכן האכזבה מהסדרה מול מונאקו, הרגשנו שם פספוס בעיקר במשחק מספר 3 שהיה המשחק הראשון בבית, שמשהו שם לא הצליח להתחבר מבחינת האנרגיה. זו בעצם תחושת האכזבה או הפספוס הכי גדולה שלנו בסיום העונה".

על כך שמכבי הצליחה לקום דווקא אחרי ההפסד להפועל ירושלים בגמר גביע המדינה: "זה מתקשר למה שאמרתי מקודם: כשאתה מפסיד ובמיוחד מפסיד תואר מקומי במכבי, הציפייה תהיה של שבירת כלים, של יום למחרת להגיע ולהגיד לשחקנים 'לא יכול להיות שמפסידים תואר במכבי' וכל מיני אימרות שלא עוזרות להמשך העונה ולא באמת תורמות במשהו, וזו החוכמה והאינטליגנציה של המאמן, בהבנה של הדבר הזה. ברור שזה הכי מאכזב שיש להפסיד גמר גביע, אבל זה משהו שיכול לקרות. בואו נהיה כנים, אולי זאת לא תהיה אמירה של מכביסט עכשיו, אני גדלתי כמכביסט ומגדיר את עצמי כמכביסט, אבל השאלה היא מהי ההגדרה של מכביסט. הפסדנו, זה מאוד מאכזב, מתסכל ולא צריך לקרות, אבל יום למחרת נכנסנו לפרופורציות ובאימון הבא המאמן ראה תיקון טעויות מהמשחק, התמקד בכדורסל, התמקד בלהשתפר וראה את התמונה הכוללת ואת העתיד ולא התעסק באכזבה של מה שהיה לפני יומיים, וזה ראוי להערכה. ככה התנהלנו כל השנה, זאת האמת".

על ההבדל בין חדר ההלבשה שהיה העונה לקבוצה ביחס לעונה שעברה: "וואו, שמיים וארץ. בכל פעם כשאתה מייצר בקיץ, עובד ומרכיב פאזל של שחקנים, אתה אף פעם לא יודע מה תקבל, והשנה זה היה פשוט בינגו. זאת אומרת שמההתחלה וגם בהפסדים זה עוד משהו שתרם לנו במהלך כל השנה לא לצאת מהכלים במצב של הפסדים – חדר ההלבשה, החברות וההערכה, אתה ראית שהשחקנים אוהבים להיות ביחד אם זה בארוחות של לפני משחק ואם זה באימון הבוקר של המשחק, והם אוהבים להתחרות ולרדת אחד על השני, זה היה ניכר. בסופו של דבר, אם אני מסתכל על העונה, החיבור הזה זה הדבר הכי משמעותי שנבנה פה, הדבר הכי חזק שהיו לנו השנה והיתרון הכי חזק. גם כששיחקנו בסדרה נגד מונאקו ראית את ההבדל בין החיבור אצלנו לבין החיבור של השחקנים שלהם. היה פה משהו מיוחד השנה. לגבי השנה שעברה, עדיף שאני לא אתרכז בזה, אבל אני יכול להגיד לך שזה הרבה-הרבה יותר טוב מהשנה שעברה".

על הפרגון ההדדי בין לורנזו בראון לווייד בולדווין: "ברור שהיה לזה המון-המון משקל, שניהם המנהיגים של הקבוצה, והחיבור ביניהם היה פשוט אדיר. הם כל כך שונים אחד מהשני, אבל הם כל כך קיבלו אחד את השני ואת המקום אחד של השני, וזה נדיר לראות את הדברים האלה בספורט, ששני כוכבים ושתי אישיויות כל כך חזקות משחקות בקבוצה אחת והיה ביניהם פרגון כל כך גדול וקבלה כל כך גדולה אחד של רעהו. זה בעצם הדבר העיקרי שהשפיע על חדר ההלבשה, שיצר את כל החיבור ויצר קבוצה מצליחה.

"אני יכול להגיד לך על ווייד שכולם דיברו לפני שהבאנו על הדבר הזה של האישיות הבעייתית – הוא אחד השחקנים הכי אינטליגנטים שראיתי בכדורסל, בנאדם שאתה יכול לשבת ולדבר איתו ארוכות על כדורסל, יש לו דעה ופילוסופיה משלו, והוא באמת בנאדם אדיר. תחרותי בטירוף, רוצה לנצח כל תחרות קליעה וכל דבר. אני לא נתקלתי בתחרותיות כזאת, והוא מאוד שם, הוא כל הזמן שם, כל הזמן ווקאלי וכל הזמן דוחף את כולם.

"לעומתו, לורנזו בשקט שלו, באווירה הזאת שהוא משרה ובביטחון הזה שהוא משרה על הקבוצה ועל המאמנים, אבל כשצריך הוא גם ידע בתקופות קשות לדבר ראשון מול כל הקבוצה, להרגיש ולהגיד שהכל יהיה בסדר, אז הם באמת שניהם מנהיגים מאוד-מאוד שונים אבל שתי דמויות מאוד חזקות בחדר ההלבשה, ואני מאמין שגם בשנה הבאה זה יהיה כיף גדול להגיע יום-יום לאימון, לאמן ולהיות בסביבת אנשים כאלה".

על עונת הרוקי המצוינת של בונזי קולסון ביורוליג: "קודם כל, אתה אומר בונזי ומייד עולה לי חיוך כי אני חושב שהוא השחקן הכי מצחיק בקבוצה, ורואים את זה, האישיות שלו היא תמיד בחוץ והאנרגיה שלו היא תמיד בחוץ. מה שהכי מיוחד אצל בונזי זה הביטחון העצמי ביכולות שלו, וזה לא מתבטא בצורה שחצנית, אתה באמת מאמין לו. הוא מבחינתו יודע שכל זריקה שהוא יזרוק לסל תיכנס ושהוא תמיד צריך לשחק 40 דקות, יש לו מן ביטחון עצמי מושרש ביכולות שלו ובדברים שהוא עושה. זה באמת מאוד-מאוד מיוחד בשחקן – בעונה כזאת ארוכה עם הרבה עליות וירידות לשמור על הדבר הזה זה מה שמייחד אותו מאחרים. עוד משהו זה האנרגיה המטורפת שהוא מביא לכל אימון, לכל תחרות קליעה באימון שזה די דומה לווייד בעניין הזה ולכל משחק, אם זה ליגה ישראלית במשחק חוץ אחרי שנסענו באוטובוס 3 שעות או אם זה משחק יורוליג בבית הוא תמיד יטריף את הקהל, תמיד יטריף את הקבוצה, תמיד יהיה באנרגיות ותמיד יאמין בעצמו וביכולות שלו. מעבר לכישרון, זה הדברים שמייחדים אותו כשחקן".

על הפריחה של רומן סורקין: "אני מאוד-מאוד גאה ברומן. יש לי סיפור שאני אוהב לספר: כששיחקנו נגדו כשהוא שיחק במכבי חיפה במשחק הראשון, אני חושב שהם ירדו ליגה באותה שנה, באמת הייתה קבוצה לא טובה, לא רק כדורסל, היה שם משהו. במשחק הראשון כשראיתי אותו אמרתי 'וואו, איך שחקן כזה משחק ככה בקבוצה כזאת, זה עצוב, כי הוא צריך להיות הפנים של הכדורסל הישראלי מבחינתי'. ברגע שהוא הגיע אלינו בשנה אחרי זה, מתחילת השנה כשהתחלתי לדבר עם הבחור קודם כל ראיתי שיש שם ראש על הכתפיים והמון-המון כישרון ושטיפה צריך לכוון, לאסוף ולמקד ותהיה שם איזושהי התפוצצות, ולכן אנחנו כמועדון מאוד-מאוד גאים בו, הוא עשה תהליך אדיר בעיניי והוכיח שהוא באמת בטופ ושמגיע לו להיות בטופ".

על כך שסורקין לא שיחק במשחק החמישי בסדרה מול מונאקו: "זה עניין של מצ'אפ ודברים כאלה של משחק ספציפי כזה או אחר, לא שאנחנו מתחרטים על משהו שהוא לא שיחק, זה לא שם".

על האם סורקין יפתח מחדש את הקליעה מבחוץ: "היכולת היא שם והטאץ' הוא שם, הוא צריך להיות יותר עקבי גם תוך כדי המשחק וגם באימונים, זאת אומרת שכדי להיות קלעי ולהיחשב לקלעי אתה צריך בכל פעם שאתה פנוי להסתכל על הסל וברוב הפעמים גם לקחת את הקליעה. אצלו זה עדיין לא מושלם ועדיין לא שם, יש עדיין חשש כזה או אחר, אני לא יודע אם זה חשש. אני לא אתחייב, אבל אני אגיד לך שזה גם יקרה, ואתם תראו את זה בעתיד הקרוב".

על האפשרות שגיא פניני יפרוש ויצטרף לצוות המקצועי: "מהבחינה הזאת הוא יודע יותר ממני ויותר מכולם מה טוב בשבילו והוא יקבל את ההחלטה, ואם הוא יחליט שהוא פורש ונשאר בצוות האימון או לא יודע באיזו קונסטלציה זה יהיה הכי מדהים שיש. באופן אישי אני יכול להגיד לך שבמהלך כל העונה ולפעמים גם תוך כדי משחקים אין פה שום עניין של אגו, ממש לא, אני התייעצתי איתו ושאלתי אותו שאלות, והרבה פעמים הוא אמר לי את הדעה שלו על דברים ונתן לי כל מיני טיפים גם במשחק השלישי פה עכשיו נגד הפועל. זאת אומרת שמבחינת החשיבה ומבחינת להיות מאמן הוא שם כבר, השאלה היא פיזית מה הוא מרגיש או אם בא לו לעשות עוד עונה או לא כשחקן. עוד פעם, בנאדם עם המון-המון ניסיון, סופר אינטליגנט ומבין את התמונה הכוללת, זאת אומרת שהוא לא יבוא וייתן לך טיפ שקשור עכשיו רק למשחק הזה ספציפית, הוא תמיד יראה את כל ההשלכות, ומהבחינה הזאת הוא עזר לנו המון. בכלל, זה שהוא נמצא בחדר ההלבשה ומכוון גם את השחקנים לפני ואחרי אסיפות וידאו ונותן מהניסיון שלו, אני חושב שהוא בהחלט עזר לנו להגיע לאן שהגענו כקבוצה".

על העונה המפתיעה של ג'ייק כהן: "קודם כל, הוא שחקן כדורסל מעולה, אני מדבר עכשיו על כדורסל נטו. הרבה פעמים מדברים על הניסיון שלו ועל השכל, ואין הרבה אפילו באירופה שעושים את הדברים שהוא עושה בגובה שלו ובעמדה שלו. אתה יודע שכשהספייסינג לא טוב על המגרש הוא יידע לאן ללכת והוא יתקן את זה, ואתה יודע שלא משנה נגד איזה סוג הגנה הוא יהיה שם כדי לתת את המסירה הנכונה, ומשחקן בגובה הזה ובעמדה הזאת – אין הרבה שחקנים שיכולים לעשות את מה שהוא עושה, תוסיף לזה את הקליעה, הטאץ' ומשחק הפוסט-אפ, יש לו המון מבחינת כדורסל וצריך להגיד את זה. לזה תוסיף את הניסיון ואת האישיות הזאת שיש לו את היכולת לא לשחק שלושה-ארבעה משחקים ולהגיע למשחק החמישי ולהיות שם, וזה נורא-נורא קשה. אני חושב שזה הדבר שמועדון גדול עם סגל רחב הכי צריך, שחקן שתמיד יהיה מוכן כשקוראים לו ויעשה את הדברים לא משנה כמה הוא שיחק לפני, אז זה מאוד-מאוד עזר לנו. ברגע שהקבוצה עשתה את ההתפוצצות ג'ייק היה חלק מרכזי וגם פתח בחמישייה בכל המשחקים האלה, ואני אישית לא מופתע, הוא חתיכה בפאזל שאני חושב שמאוד מתאימה לשאר החלקים שיש בקבוצה, ולכן זה גם התאים".

על כך שבתחילת העונה אלכס פוית'רס שיחק בעמדה מספר 4 לצידו של ג'וש ניבו, מהלך שגרר ביקורות רבות: "השתדלנו מאוד לקבל כל החלטה שהתקבלה כצוות, ברור שלעודד יש את ה'סיי' האחרון. יש בזה הרבה היגיון, קודם כל הם סופר-אתלטים ובצד ההגנתי יש להם המון-המון יתרונות בעמדה 4 ו-5, ובצד ההתקפי אם יודעים איך לשחק ובאיזה ספייסינג אז אפשר גם להרוויח שם, ואני חושב שהיו לנו כמה משחקים טובים עד הפציעה של אלכס בעצם. אם אלכס היה כשיר במהלך כל השנה והיה נשאר בעמדה 4 אני לא בטוח שהיינו רואים תוצאות אחרות, זה בדיעבד ואי אפשר לדעת מה היה קורה אם או אם היינו משנים את זה או לא. כל הקבוצה עשתה תהליך, פשוט אלכס לא היה חלק מהתהליך הזה כשחקן כי הפציעה קטעה לו את זה. אני בטוח שגם הוא היה עובר את התהליך הזה ובסופו של דבר גם היינו מצליחים בחמישייה הזאת עם שני גבוהים".

על הקשיים שחווה דארן היליארד: "ראיתי שהרבה דיברו על זה. קודם כל, יחד עם כל הקבוצה גם הוא עבר תהליך וגם אנחנו עברנו תהליך איתו, ובסופו של דבר כשהקבוצה הצליחה וגם בסדרת הפלייאוף נגד מונאקו ובסדרות נגד באר שבע וחולון הוא מצא את ה'רול' שלו ואנחנו מצאנו את הרול שלו בקבוצה. מה שהוא עשה בעבר לאו דווקא רלוונטי כי כשאתה בונה קבוצה אתה צריך למצוא רול לכל שחקן וזה לא פשוט. במכבי תל אביב יש המון-המון שחקנים ושני גארדים מאוד-מאוד דומיננטיים, הוא היה צריך למצוא את הרול שלו ואנחנו היינו צריכים להבין איך אנחנו יכולים להשתמש בו הכי טוב, מתי ובאיזה הרכבים, ובסופו של דבר גם מצאנו ואני חושב שהוא היה שם, במיוחד בתקופה מאמצע העונה לסופה. אני כל הזמן מחמיא לכולם אבל זאת האמת – אני יכול להגיד לך עליו שהוא שחקן מדהים לחדר ההלבשה, חבר לקבוצה חבל על הזמן, שחקן שכיף לאמן, שחקן מקשיב, שחקן מבין ושחקן חיובי, גם כשהוא לא משחק. ברור שיש עצבים ויש תגובות כאלה ואחרות, אבל זה בסדר, אנחנו לא רובוטים, הוא יכול להיות מאוכזב, ככה זה עובד בכל קבוצה, אנחנו מקבלים את זה. בסך הכל, באופן כללי הוא עוד אישיות מדהימה שהייתה בקבוצה, ואני די בטוח שבעתיד הוא יצליח בכל מקום".

על השמחה של יפתח זיו בהצלחת הקבוצה, על אף שבקושי שיחק בסיום העונה: "זה היופי, זה מקשר אותי למה שאמרתי לפני, זה החיבור וזה מה שיצרנו השנה, זה מה שהיה הדבר הכי חזק אצלנו. אתה העלית עכשיו דוגמא שמראה את זה הכי טוב. אני בטוח שהיה קשה במהלך השנה לקבל את זה שהוא לא משחק ביורוליג. אני חושב שבליגה הוא שיחק דקות יפות, אבל הוא גם לא שיחק לקראת סוף השנה במשחקים האחרונים. לראות אותו שמח, מאושר ולגמרי מרגיש חלק – זה הדבר הגדול שעשינו השנה".

על ההגעה שלו כמאמן למכבי ת"א לפני כמה שנים: "בגלל שאני מזכרון יעקב אני אימנתי בשנה הראשונה בזכרון, והתקבלה אצלי ההחלטה שאני רוצה לעבור למרכז. לא הייתי משוכנע עדיין שמה שאני רוצה לעשות זה לאמן כדורסל, אבל זה היה משהו שעשיתי תוך כדי התואר. הרמתי טלפון לאבי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור למרכז, והוא קישר אותי עם אורן, עודד שלום ואלון בן זקן, החבר'ה ממחלקת הנוער. בשנה הראשונה זה היה דני אבדיה בנערים, דורי סהר ועידן אלבר, היו שם כמה חבר'ה מאוד-מאוד מוכשרים. אלם אתה זוכר זה היה יחד עם וליקו פרוביץ' ומלאדן צ'סטאן, המאמנים ש'ניקו' (ניקולה וויצ'יץ') הביא מקרואטיה. היינו צוות מאוד-מאוד גדול, ולמדתי את רזי המשחק מהבסיס בתור מאמן בפעם הראשונה מלהיות עם אורן אהרוני, עודד שלום, וליקו פרוביץ' וצ'סטאן. להיות בקרבת האנשים האלה וללמוד מהם זה מה שהדביק אותי ונתן לי את האש והחותמת הסופית שאני באמת רוצה להיות מאמן, והתודה הכי גדולה שלי בחיים היא לאנשים האלה. התחלתי לאמן עד שיאניס רצה עוד עוזר מאמן שיעזור בצוות לקבוצה הבוגרת, אז זה היה וליקו, טים פנינג ו-ואסיליס (יראגוטליס), והם רצו עוד בחור. הם פנו למחלקת הנוער, ואורן ואלון ביחד עם אבי ראו לנכון שזה יהיה אני. כמובן שהם שאלו אותי ואני קפצתי על ההזדמנות ועניתי בחיוב, הייתה לי עונה מטורפת כי אימנתי שלוש קבוצות והייתי עוזר, רצתי ממגרש למגרש ואני לא יכול להסביר לך בכלל כמה הייתי עסוק באותה שנה, אבל זה כיף ולטובה כמובן. שנה לאחר מכן וליקו עזב ביחד עם דני ואני נשארתי כפול טיים ג'וב רק בבוגרים, יאניס רצה שאני אשאר, היה חיבור טוב, ומשם פשוט המשכתי באותו מקום".

על השנים לצידו של יאניס ספרופולוס והפיטורים של המאמן היווני במהלך העונה הקודמת: "לעבוד עם בנאדם הרבה זמן, להיות איתו הרבה זמן ולהכיר את הבנאדם כל כך טוב, ופתאום בשנייה אחת הכל נגדע ואתה לא רואה אותו יותר באימונים ולא רואה אותו יותר ביום-יום, זה היה נורא-נורא קשה, לא רק יאניס אלא גם ואסיליס יש לציין, עם שניהם היה לי חיבור מאוד-מאוד מיוחד ואני איתם בקשר עד היום, הם הראשונים שאיחלו לי וכתבו לי את ההודעה אחרי הזכייה באליפות וזה היה מרגש לראות. העבודה איתם הייתה מדהימה. עוד פעם, אני אתייחס יותר לאישיות של אנשים ופחות לנושא של הכדורסל. האישיות שלהם ומי שהם כבני אדם זה באמת מדהים, אין לי מילה אחת רעה להגיד עליהם".

על החיבור המיוחד שלו עם אבי אבן, שאף אימן אותו בהצלחה רבה בקבוצת הנוער של מכבי לפני לא מעט שנים: "אבי? אני רואה אותו ממש כמו האבא השני שלי. אנחנו כל הזמן נפגשים במיליון נקודות בחיים, הוא אימן אותי במחלקת הנוער ואז הוא אימן אותי בקבוצה הבוגרת ביקנעם שהייתה קבוצת הבת של מכבי, ואז כשהתחלתי לאמן הוא עשה עבודה אישית עם שחקני בוגרים אז הוא היה קורא לי לעזור לו, כמאמן נוער הייתי בא ועוזר לו, ואז בקבוצה הבוגרת ועכשיו תחתיו כשהוא מנהל מקצועי, גם הייתי עוזר שלו אפילו. זה מצחיק, זה כזה 'Meant to be', מן קשר כזה שהוא נורא-נורא חזק, חיבור מדהים. אני ממש אוהב אותו אהבת אמת ומבחינתי הוא כמו אבא שני, אני יכול להתייעץ איתו על כל דבר, להתקשר אליו מתי שאני רוצה ולספר לו הכל. קשר מיוחד, אין ספק".

על איך נראה יום בחייו: "קודם כל, יש לי ילד בן תשעה חודשים, אז יום בחיי לפני תשעה חודשים ויום בחיי היום הם שונים (צוחק). בגלל שיש המון-המון טיסות והמון אימונים אני משתדל בשעות הבוקר המאוד מוקדמות להיות איתו ולבלות איתו זמן איכות ביחד. זה המון-המון סקאוטינג, אם אנחנו משחקים עכשיו נגד פרטיזן בלגרד לצורך העניין אני יכול לראות ארבעה-חמישה משחקים שלמים, וזה לא רק לראות שעה וחצי ונגמר הסיפור, אלא שאתה גם חותך ומנתח, ואז אתה מנסה לייצר איזשהו וידאו ומבין מה אתה רוצה להראות למאמן ומה אתה רוצה להראות לשחקנים. לפעמים אין לך מספיק מידע בארבעה-חמישה המשחקים האלה כדי לקבל החלטות ברורות, יש לנו כל מיני אתרי סקאוטינג וכאלה אז אתה הולך ורואה עוד קליפים. זה המון-המון על המחשב בעבודה הזאת, המון עבודה שהיא כזאת, לאו דווקא על המגרש אלא מעבר לשעות האימונים, וכשאני אומר מעבר לשעות האימונים זה יכול להיות גם ב-2 בלילה, ב-4 בבוקר ובין טיסות, מי שרואה אותי בדרך כלל ראה אותי השנה עם לפטופ וזה בגלל זה. אני מאוד אוהב לעבוד גם בבתי קפה, אז אני עובד המון-המון במחשב. על המגרש כמה שיותר לעבוד עם שחקנים באופן אישי באקסטרות לפני ואחרי האימון, פגישה עם המאמנים לפני האימון. חוזר הביתה, עוד קצת זמן עם הילד והאישה כמובן, וזהו, נגמר היום".

על הליגות שהוא הכי אוהב לצפות בהן: "אני אגיד לך את האמת – אין זמן. פעם אחת אני רוצה לעשות סדר ולראות כמה משחקים ראיתי, אבל אני חושב שראיתי את רוב המשחקים העונה ביורוליג, בכל מחזור יש תשעה ואת המשחקים שלנו אתה רואה אחרי המשחק וגם מנתח. כמות משחקים שאין לך באמת זמן. אני לא יכול להגיד לך שאני ממש רואה הרבה משחקים משם, אבל אני אוהב לעקוב אחרי הליגה הצרפתית שהייתה השנה מאוד-מאוד חזקה, הליגה הטורקית היא תמיד חזקה, הליגה הספרדית, והליגה שהופכת להיות יותר ויותר מעניינת גם ברמת הכדורגל והגישה לכדורסל וגם ברמת השחקנים שהם מביאים והדרך שהם עושים זו הליגה הגרמנית. מאמנים צעירים ודברים כאלה, אני מאוד ממליץ לראות הרבה ליגה גרמנית, עושים שם דברים יפים מאוד".

מיהם השחקנים הכי טובים שהוא אימן: "אל תעשה לי את זה, יש יותר (צוחק). אני יכול להגיד לך שווייד ולורנזו בטוח שם. היה לי חיבור מאוד מיוחד באופן אישי גם עם אנטה ז'יז'יץ' ועם אלייז'ה בראיינט שהם שחקנים גדולים. היו עוד רבים וטובים, סקוטי (ווילבקין) כמובן, קשה עכשיו לשים את החמישייה".

על השחקנים שהיה הכי קשה להתכונן אליהם: "זו שאלה טובה. עודד יגיד לך ג'ייקובן בראון כי הוא מאוד-מאוד אוהב אותו, וזה נכון, כי אתה לא יודע בדיוק איך תקבל אותו, הוא לא צפוי, אז הרבה פעמים צריך להתכונן למשהו ואז תוך כדי משחק לדעת שיש רגעים מסוימים שהוא רוצה להשתלט על המשחק, ושם ללכת אולי לתוכנית ב' או ג'. אם עודד ישמע את זה אז הוא יאהב שאמרתי את זה אז ג'ייקובן בראון, ומבחינת יורוליג להיערך לטבארס גם התקפית וגם הגנתית זה משהו שאתה שם עליו הרבה משקל, איך להתקיף אותו נכון, אני חושב שכל האסיסטים של ריאל מדריד זה סביבו אז להיערך אליו גם היה לא פשוט, מיצ'יץ' בטוח שנורא קשה. בטוח שיש עוד, אבל זה מה שעולה לי עכשיו".

על ההישג הכי גדול שלו בקריירת האימון: "טורניר נערים בבולוניה, אני חושב שתומר אגמון היה ה-MVP של הטורניר הזה. זכינו בטורניר שלא ציפינו לזכות בו, הוא היה סופר-סופר קשה, וזה היה בשבילי רגע מיוחד".

משהו מעניין שלא יודעים עליו:  "עכשיו פחות כי אין לי זמן, אבל מאוד-מאוד אהבתי כדורגל, והיה דרבי אחד שערן זהבי הבקיע בדקה ה-94 וניצחנו את הפועל 2:3 בבלומפילד, וישבתי בשער 11. זה מראה לך שאני די מכביסט (צוחק)".

דעתו על הכדורסל הישראלי כיום ומעמד המאמן: "אני חושב שעושים דברים יפים מאוד מלמטה, רואים את זה בנבחרות ובמועדונים. אני חוויתי את זה על זה בשרי, יש שינוי בתפיסה של מה שצריך לעשות כדי לגדל פה שחקנים. הרבה מועדונים עושים את זה ועושים דרך, תראה את גלבוע ועמק חפר, אלה שתי מחלקות נוער שעשו התקדמות אדירה בשנים האחרונות ומתמקדות בלפתח את השחקן. אנחנו יצרנו אקדמיה וגם להפועל יש אקדמיה. אנשים מבינים שצריך לעבוד קודם כל ולעבוד קשה, והדבר הכי חשוב זה לקדם את הילדים הצעירים האלה כדי שיתפתחו להיות שחקני כדורסל טובים. אני חושב שאנחנו עושים דרך, ואפשר לראות את זה. זה ייקח זמן וזה לאו דווקא מתבטא בתוצאות, אבל אפשר לראות ניצוצות גם ברמת התוצאות וגם ברמת השחקנים, יש לנו היום את ים מדר, תמיר בלאט ויובל זוסמן שהם שחקני יורוליג, את כל השחקנים הישראלים שמשחקים אצלנו ואת דני שהוא ב-NBA, ואני חושב שזה יילך ויתקדם. אני מסתכל למטה, וכבר יש כמה שחקנים אפילו מתחת לגיל 18 שאני בטוח שבשנים הקרובות כולם ישצעו עליהם. אני חושב שאנחנו בכיוון טוב בנושא הזה, ואני מקווה שמי שמקבל את ההחלטות בקבוצות בוגרים יבין שגם שם צריך לעשות דרך ושאי אפשר לשפוט הכל לפי תוצאה ו'כאן ועכשיו', אלא להסתכל קדימה ולראות משהו יותר גדול. אני לא אוהב שמפטרים מאמנים, שמים לחץ על מאמנים ואחרי שני הפסדים קוראים למאמן 'למה ככה?' ו'למה ככה?', צריך לתת את השקט ולהאמין בבנאדם שהבאת ובמאמן שהבאת, ולתת לו את כל הכלים להצליח. במובן הזה, אני חושב שאנחנו עוד צריכים לעשות התקדמות ודרך, שהמאמנים יתעסקו אך ורק בלאמן ויכולו להסתכל קדימה, לייצר איזושהי דרך ולא להתעסק בהישרדות, אנחנו נראה אפילו יותר הישגים, מאמנים יותר טובים וקבוצות יותר טובות".

על האוהדים של מכבי: "אם אני משווה לשנה שעברה, הקהל זה אולי הדבר הכי מדהים שיש למכבי והכוח הכי גדול שיש. האווירה שהם מייצרים והאהבה שהיא אהבת אמת זה דברים שאין, אני חווה את זה על בשרי וזה כל כך כיף לקבל את האהבה הזאת, את החיבוקים אחרי המשחק ולפני המשחק, את ה'יאללה נועם, היום מנצחים'. אנחנו כל כך מעריכים את זה, ואני שמח מאוד שהשחקנים, יותר מהשנה שעברה, בוא נגיד את האמת, גם מעריכים את זה, ניזונים מזה, מקבלים מזה דלק ומרימים את זה. יש לנו כוח מאוד חזק וצריך להשתמש בו, והשחקנים השנה הבינו איך להשתמש בו והבינו שזה מאוד חשוב. הקהל של מכבי מבחינתי הוא הכי טוב בעולם".

על איך הוא היה מסכם את העונה שהסתיימה, בנוסף להסתכלות קדימה לקראת העונה הקרובה: "לגמרי הצלחה גדולה, אני לא אוהב להסתכל רק על זה שבסופו של דבר כתוב על הנייר 'מכבי הגיעה לפלייאוף, מכבי לקחה אליפות', זה לא הדברים היחידים שאני מסתכל עליהם. ההצלחה היא הדרך שעשינו והחיבור של השחקנים, והדבר הכי טוב שקורה זה שבעצם תהחה המשכיות לקראת השנה הבאה, כמובן עם פיין טיונינג קטנים ושינויים קוסמטיים. אני מאמין ומקווה שהשינויים האלה ביחד עם הדרך הזאת שאנחנו עושים, ובשנה השנייה אני מאמין שזה יילך ויהיה יותר טוב, אנחנו רוצים יותר גם ברמת התוצאות. אנחנו נרצה להיות בפיינל פור, אבל זה לא יהיה קל, שאף אחד לא יחשוב שאם בשנה הבאה נסיים במקום השביעי או השמיני ומשם נגיע לפלייאוף אז יגידו 'איך יכול להיות שהשנה…', זה לא שם. בכל מקרה, היורוליג זו ליגה קשה בטירוף ובכל שנה צריך להוכיח את עצמך מחדש. אני מקווה שעם השינויים שנעשה אנחנו נגיע לשנה הבאה וקודם כל נהיה באותם מקומות, נגיע לפלייאוף, נמצא את עצמנו בסדרה ואני מקווה שנשכיל לנצח את הסדרה, כל דבר בעיתו, מה שנקרא 'Step By Step'".

על השמות שמועמדים להגיע לקבוצה: "אני מעדיף לא להיכנס לזה כי זה לא הצד שלי, זה לא מה שאני אמור לעשות. אני עדיין לא יודע בדיוק מי השחקנים שנשארים, אלה שהאריכו חוזה זה בטוח אבל יש עוד כמה החלטות שצריך לקבל. אני לא אכנס לשאר הדברים, השמועות או השמות, אבל אני בטוח שאנחנו נתחזק בכמה עמדות".

על הקיץ שלו: "קודם כל, אשתי אמריקאית ואמא שלה גרה בארצות הברית אז אנחנו טסים לשלושה שבועות, זוהי ההתנתקות הראשונית. אני מאמין שכשאני אחזור נתחיל אימונים כאלה ואחרים, אני מקווה שיהיו פה שחקנים שאפשר לעבוד איתם באופן אישי, אולי השתלמויות, ואני ארצה להיכנס לעוד כמה דברים שעשינו בשנה הקודמת ואיך לשפר, ללמוד מעוד כמה מאמנים וקבוצות. יהיה קיץ ארוך, ונדע ליהנות ממנו גם להתנתקות ולכיף וגם לגדילה, צמיחה והתפתחות".

על השאיפות והחלומות שלו, בדגש על האפשרות להפוך למאמן ראשי: "שואלים אותי את השאלה הזאת המון. זה לא נשמע טוב, אבל אני לא בנאדם של חלומות, ברור שיש לי חלומות, אבל אני לא בנאדם שהולך ואומר 'החלום שלי זה להיות מאמן ראשי במכבי תל אביב'. אני מסתכל קצת קדימה: אני רוצה להיות במקום שאני נמצא בו, אני חושב שאני נמצא במקום טוב ואני רוצה להמשיך להיות במקום הזה ובתפקידים האלה, עוד ללמוד כדורסל, עוד לעצב את האישיות שלי כמאמן ולתרום למועדון הזה. לאחר מכן אני לא יודע, אי אפשר לדעת וגם למדתי מהעבר שאי אפשר לדעת, הרבה מאמנים עוזבים והולכים להיות מאמנים ראשיים בארץ, יש תמיד אפשרות לא להישאר בארץ, אי אפשר לדעת לאן העולם הזה ייקח אותנו. אני יכול להגיד לך שאני מסתכל על השנים הקרובות – אני במקום טוב, טוב לי איפה שאני נמצא, ואני לא רוצה הרבה יותר מזה. כרגע טוב לי איפה שאני נמצא ואני מקווה שאני אשאר פה בשנים הקרובות".

לסיום, לוי הביא סיפורים מיוחדים על דני אבדיה לטובת "פינת סיפור": "דני זה ממש לראות את הגדילה מול העיניים של איך ילד הופך להיות שחקן כדורסל והופך להיות כוכב, את השלב הזה. כשאני הגעתי הוא היה בן 14 ומטר שמונים, זאת אומרת שאני הייתי יותר גבוה ממנו. אחרי חודשיים הוא היה בגובה שלי ובסוף העונה הוא כבר היה חצי ראש ממני. כשאני הגעתי לאימון הראשון כולם אמרו לי 'זה הדבר הבא', ואני הסתכלתי ואמרתי 'זה? מה יש פה?'. 'לא, אתה תראה'. באימון השני-שלישי כבר הבנתי מה יש בראש, ברמת הכוכבות, חוסר פחד, השכל והכל, ואז בכל חודש גם הבנתי שמבחינה פיזית יש פה משהו מיוחד. שנה לאחר מכן הוא התחיל את השנה, היה פצוע ולא שיחק שלושה חודשים, בתחילת השנה הוא לא היה נראה טוב. כשהוא חזר מהפציעה זה היה גמר גביע המדינה לנערים והוא היה ה-MVP, וחודש לאחר מכן הוא כבר היה אחד השחקנים הכי טובים באירופה. זה ממש היה בבום איתו, התפוצצות של רגע.

"עוד סיפור בהקשר שלו: היה לנו משחק שהוא שיחק עם הנוער באשקלון, והוא לא הגיע כל כך למשחק. עודד שלום יום למחרת אמר לי ולו 'אתם מגיעים לאקדמיה ברבע לחמש בבוקר'. הסתכלנו עליו וחשבנו שהוא צוחק, אבל לא, הוא אמר 'אני רוצה ברבע לחמש'. זופי הסיע אותו ברבע לחמש, ראה אותי בבוקר ואמר לי 'בוא רגע', נתן לי קללה בסרבית שבגללי הוא קם בשעה כזאת, ועשינו אימון של שעתיים מחמש בבוקר. עד היום, בכל פעם שאני פוגש אותו הוא מזכיר לי את זה. דני הוא דוגמא להרבה שחקנים, של סבלנות, הדברים יגיעו, פשוט צריך להאמין ולעבוד קשה, ואפשר למצות את הפוטנציאל ואפשר להגיע".