עוד רגע אנחנו שם. פלייאוף 2021, שעד לפני כמה חודשים לא היה ברור אם ובאיזה מכונת יתקיים, ממש מעבר לפינה, והגיע הזמן לנתח את סדרות הפלייאוף.

חשוב לציין, בזמן כתיבת שורות אלו עוד לא ידוע מי הקבוצה שתעלה מהמקום השמיני במערב, אך התחושה היא שככל הנראה זה לא ישפיע יותר מידי על הזהות של העולות לחצאי הגמר האזוריים. נתחיל מהמזרח ולאחר מכן נעבור למערב.

פילדלפיה סבנטיסיקסרז (1) מול וושינגטון וויזארדס (8)
הסדרה אולי הכי חד צדדית בפלייאוף הזה. לוויזארדס, למרות הנצחון המרשים הלילה מול אינדיאנה, אין הרבה סיכוי מול הסיקסרז של השנה. ג’ואל אמביד בעונה שאלמלא איזה שחקן סרבי אחד היה מקבל את פרס הMVP, טוביאס האריס שנראה העונה כמו הכוכב המשני האולטימטיבי ובן סימונס, שהגנת האחד על אחד שלו עשויה להיות גיים צ’יינג’ר במיוחד במפגש פוטנציאלי מול בראדלי ביל, יהיו יותר מידי בשביל הקבוצה של סקוט ברוקס. פילדלפיה השלימה סוויפ בעונה הרגילה מול הוויזארדס עם 3 נצחונות מול אפס הפסדים, כשהמשחק האחרון נגמר ב26 הפרש. בראדלי ביל הצליח לקלוע לא פחות מ60 נקודות באחד מהמשחקים האלו, אך למרות זאת יהיה לוויז מאוד קשה להוציא משהו יותר מנצחון אחד בסדרה הזו. בעיניי, הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם בפלייאוף הזה הוא שהערך של ראסל ווסטברוק יעלה עוד קצת, ובקיץ תמצא קבוצה שתיהיה מוכנה לתת משהו עם ערך עבור החוזה הענק שלו. 4-1 לפילדלפיה.

ברוקלין נטס (2) מול בוסטון סלטיקס (7)
נתחיל ונגיד שהסדרה תלויה לגמרי בברוקלין. דבר נוסף שחשוב לומר זה שהבריאות הפיזית (והנפשית) של הכוכבים שלה היא הדבר הכי חשוב בשבילם. ג’יימס הארדן וקווין דוראנט סוחבים כבר תקופה פציעות מוזרות בהאמסטרינג, וקיירי זה קיירי. למרות שהסלטיקס לא צפויים, ויש להם את אחד השחקנים הכי נפיצים בליגה, אני חושב שבמידה ושניים משלושת הכוכבים של ברוקלין ישחקו 36 דקות בריאות במשחק זה יהיה יותר מידי לבוסטון. ברוקלין ניצחו את כל המשחקים שלהם נגד בוסטון העונה בהפרש ממוצע של 15 נקודות, כשהם קולעים באחוזים מדהימים. המצ’ אפ שהכי יסקרן אותי הוא בין קיירי לקמבה, שחווה עונה לא טובה ורוויות פציעות, אך במשחק האחרון נגד וושינגטון היה נהדר ויש תחושה שכעת בהיעדרו של ג’יילן בראון הוא ייקח על עצמו יותר. למרות זאת, אני חושב שברוקלין גדולה על בוסטון במתכונת הנוכחית, ולכן אני חוזה סוויפ ג’נטלמני, 4-1 לברוקלין.

מילווקי באקס (3) נגד מיאמי היט (6)
ה-סדרה של הסיבוב הראשון מבחינתי, וגם הסדרה שהכי קשה לי לחזות. בשקט בשקט מילווקי נתנה עונה לא רעה בכלל, כשיאניס נותן מספרים כמעט כמו בעונות הMVP שלו, קריס מידלטון ממשיך לקלוע באחוזים מצויינים וההכנסה של ג’רו הולידיי לקבוצה עברה בצורה חלקה מהצפוי. מולם, ניצבת אחת הקבוצות הקשוחות בליגה, שדובר רבות כבר על המהפך שהיא עשתה בפגרת האולסטאר. בעיניי, נקודת התורפה של מיאמי ביחס למילווקי הייתה מחסור בעוד שומר פרימטר חכם חוץ מג’ימי באטלר, בהנחה והוא ובאם יהיו עסוקים בלעצור את יאניס. ויקטור אולדיפו וטרבור אריזה יוכלו לתת בדיוק את זה. הבעלים של מילווקי, מארק לאסרי, הודה בראיון שההפסד בפלייאוף האחרון למיאמי גרם להם לרצות לנקום ולפגוש אותם בפלייאוף השנה, ומרות שחלק מהשחקנים קצת התנערו מהאמירה הזו, אפשר לנחש שיש שחקנים במילווקי שזה יושב להם טוב בראש. מאוד קשה להמר על מנצחת פה, אבל לדעתי תיהיה הפתעה, מיאמי תנצח בשבעה משחקים.


ניו יורק ניקס (4) מול אטלנטה הוקס (5)
מעניין אותי אם היה מישהו אחד שחשב שזאת תיהיה סדרת סיבוב ראשון בפלייאוף בתחילת העונה. יותר מהכל, זה קרב בין שני המועמדים הבולטים בעיניי לתואר מאמן העונה. מצד אחד, טום ת’יבודו, שנראה כמו המאמן היחיד שיכול היה להצליח עם הקבוצה הזו של הניקס, ומצד שני נייט מקמילן, שחילץ את ההוקס מפתיחת עונה נוראית. לשתי הקבוצות היה מאזן זהה במהלך העונה הרגילה, אך הסוויפ העונתי שהניקס עשו מול אטלנטה הוא מה שנותן להם את יתרון הביתיות. על הנייר אטלנטה אולי קבוצה יותר מוכשרת, אך ההגנה שלה במשחקים נגד הניקס העונה לא הייתה קיימת (אפשרה 125 נקודות בממוצע למשחק), כשג’וליוס רנדל קולע 38 נקודות למשחק בסדרה העונתית ביניהן. אטלנטה היא קבוצה שתלויה בזריקות שלה לשלוש, ובנצחונות היא דייקה העונה ב40% מהטווח לעומת 32% בלבד בהפסדים. הניקס מובילים את הליגה בהגנה על קשת השלוש ומאפשרים ליריבות שלהם רק 33% משלוש העונה, במה שעשוי להיות גורם משמעותי בסדרה הזו. הניקס ינצחו בשישה משחקים.

יוטה ג’אז (1) מול גולדן סטייט/ ממפיס (8)
הרבה אוהדים של יוטה מאוד פגועים. הם מרגישים, במידה רבה של צדק, שלא נותנים להם מספיק קרדיט על עונה מדהימה. וזאת באמת עונה מדהימה שלהם. הג’אז היא אחת הקבוצות המרשימות העונה, עם הגנה נהדרת והתקפה אפילו יותר מרשימה, סגל רחב שאפשר לקבוצה לדהור גם כשדונובן מיטשל פספס משחקים ולפחות שחקן אחד שהוא בטופ של הליגה בהגנה, משחק אחד על אחד או קליעה. עם כל הכבוד לגולדן סטייט והמשחק הנהדר שהם הציגו מול הלייקרס, יהיה להם סופר קשה להתמודד עם כל כך הרבה כלים. על פניו, הם בנויים בצורה טובה כדי לנצל את החסרון שלשחק עם שחקן כמו רודי גובר יכול לגרום ליוטה, והג’אז כמעט ולא שיחקו העונה חמישיות בלי גובר או פייבורס, אבל אני משוכנע שיש להם מספיק כלים וצוות אימון מספיק טוב בשביל להתמודד עם התאמות של גודלן סטייט או ממפיס. אני עדיין חושב שממפיס תיהיה בכלל זאת שתשחק מולם בפלייאוף. יוטה תנצח בחמישה משחקים, שישה אם סטף קרי יתפוצץ.

פיניקס סאנס (2) מול לוס אנג’לס לייקרס (7)
עוד אחת מהסדרות הקשות יותר לחיזוי. פיניקס משחקים נהדר העונה, מובלים על ידי כריס פול הבלתי נגמר שמשפיע בצורה כל כך טובה על הכוכב השני שלהם, דווין בוקר, והסנטר שנבחר לפני לוקה, דיאנדרה אייטון. מולם ניצבת מי שסומנה כפייבוריטית הברורה בתחילת העונה, האלופה מלוס אנג’לס, שמובלת על ידי לברון הבלתי נגמר, שבמשחק האחרון נגד הווריורס הוסיף עוד רגע בלתי נשכח למורשת שלו עם שלשת קלאץ’ ענקית. הרבה יהיה תלוי באנתוני דיוויס וביכולת שלו לחזור להיות דומיננטי כמו בפלייאוף בשנה שעברה, אז רבים ראו בו כשחקן השני הכי טוב בעולם, אחרי חברו לקבוצה. יהיה מעניין לראות איך פרנק ווגל ינהל את הדקות של הגבוהים שלו, ובמיוחד האם אנדרה דראמונד יהיה שמיש בסדרה הזאת. מבין כל סדרות הפלייאוף הצפויות ללייקרס, זאת אולי היחידה בה הוא יכול לתרום באופן משמעותי. תיהיה סדרה צמודה, ועם כל כמה שאני אוהב את כריס פול אני לא יכול ללכת נגד לברון, הלייקרס ינצחו בשישה משחקים.

דנבר נאגטס (3) נגד פורטלנד טריילבלייזרס (6)
עוד סדרה שאפשר להכריע עם הטלת מטבע. אם ג’אמל מארי לא היה נפצע, היתרון של הנאגטס היה ברור לדעתי. הMVP העתידי הוא אולי השחקן ההתקפי הכי מגוון בליגה, וכשהוא רוצה הוא הכי פחות עציר גם. הבעיה, היא שהנאגטס שיגיעו לסדרה הראשונה היא קבוצה פצועה מאוד. אמנם מייקל פורטר פורח מאז הפציעה של מארי ובכלל העונה, וארון גורדון יכול לתת פתרונות הגנתיים שלא היו לנאגטס, אבל יותר מידי שחקני מתפח לא שיחקו בתקופה האחרונה, ומאוד קשה לדעת איך הם יגיעו לפלייאוף. מהצד השני, הבלייזרס שנכנסו לתקופה פחות טובה לאחר הטרייד דדליין הפכו לאחת הקבוצות בכושר הטוב ביותר בליגה, והצירוף של פאוול מטורנטו נותן להם עוד כלי נשק יעיל. השלישייה שלו, של מקולום ושל לילארד עשוי להיות יותר מידי לקו האחורי הדליל של הנאגטס. בעונה שעברה הנאגטס הראו אופי שאין להרבה קבוצות, אבל מי שהיה הפנים של הקאמבקים האלו הוא מארי, שכאמור יחסר להם המון השנה. עם כל האהבה ועם כמה שאני מקווה שאני טועה, אני חושב שהבלייזרס יעברו בשישה משחקים. הלוואי ואני מנאחס אותם.

לוס אנג’לס קליפרס (4) נגד הדאלאס מאבריקס (5)
לקראת סוף העונה, הייתה תחושה שיש תחרות סמויה בין הנאגטס לקליפרס- שתי הקבוצות רצו לסיים במקום הרביעי, כדי להימנע ממפגש מול הבלייזרס בסיבוב הראשון ומפגש אופציונאלי מול הלייקרס בסיבוב השני. מי ש”ניצחה” במירוץ הזה הייתה הקליפרס, שמגיעה לפלייאוף עם קוף ענק על הגב משנה שעברה. כזכור, הקליפרס הגיעו שנה שעברה כפייבוריטים להגיע לגמר הNBA וקרסו מנטלית כמו מגדל קלפים. העונה, לאחר שקוואי ופול ג’ורג’, שנותן עונה נהדרת, למדו יותר טוב איך לשחק אחד עם השני, ולאחר שטיירון לו לקח את המושכות כמאמן שמתמחה בהגברת המוטיבציה אצל שחקניו, נראה שהם הרבה יותר בשלים לעשות את הצעד הבא. דאלאס, לעומת זאת, עשתה עוד צעד קדימה בזכות עונה נהדרת נוספת של לוקה. לצערו, מי שהיה אמור להיות שחקן המשנה המושלם לעידן הזה, קריסטאפס פוריזינגיס, לא מצליח להישאר בריא כבר עונה שלישית ברציפות, והשילוב לא עונה על הציפיות. בדצמבר השנה, המאבריקס ניצחו את הקליפרס 51 הפרש. מאז היו עוד שני משחקים בהם המאבריקס ניצחה משחק אחד והפסידה בשני. לדעתי, המאבריקס לא מספיק מוכשרים כדי לנצח קבוצה של ווטארנים כמו של הקליפרס. הקליפרס ב5 משחקים.