הליגה מגיעה לישורת האחרונה של העונה הסדירה, ולמרות שיש עוד כמה משחקים חשובים, שיקבעו בין היתר אילו קבוצות יכנסו לפלייאוף ישירות ואילו יצטרכו להוכיח את עצמן בטורניר הפלייאין, כתבים ברחבי העולם מתחילים להעניק כבר את פרסי העונה הסדירה- מי המצטיין, שחקן ההגנה, רוקי השנה חמישיות הליגה וכו’. אנחנו ננסה לתת זווית קצת שונה, עם פרסי העונה הסדירה האלטרנטיביים.
הפתעת העונה (קבוצה): שארלוט הורנטס
בקטגוריה זו יש תחרות קשה בין שתי מועמדות. הראשונה, וזו שקופצת לראש כנראה לרוב האנשים, היא כמובן ניו יורק ניקס. הקבוצה של תום ת’יבודו, הבטיחה מעשית את מקומה בפלייאוף למרות שיש עדיין סיכוי קטן שהיא תדרדר למשחקי הפלייאין. הניקס מדורגים במקום הרביעי במזרח עם אותם אחוזי הצלחה של הלייקרס (אם מישהו היה מהמר על זה בתחילת העונה היו שולחים אותו להסתכלות באברבנל כנראה), והם עושים זאת כמו שרק קבוצה של ת’יבס יכולה- הרבה קשיחות, הגנה חזקה ולא מתפשרת ווטרנים שיותר מידי אנשים כבר סימנו אותם כבאסט. הם מדורגים במקום הרביעי בליגה ביעילות הגנתית, ונמצאים בטופ בכל הקטגוריות החשובות. למרות זאת, מבחינתי הפתעת העונה היא שארלוט הורנטס. הקבוצה של ג’יימס בורגו, אחד מהמועמדים המובילים למאמן העונה לדעתי, משחקת את הכדורסל אולי הכי כיפי בליגה ומציגה לראווה קבוצה לא שגרתית- עם הרבה גארדים ופורוורדים נמוכים שרצים בכל הזדמנות, ושני שחקנים גבוהים שלאט לאט יוצאים מהרוטציה. היהלום שבכתר הוא כמובן מי שהולך להיות רוקי העונה, למלו בול, אך ההתאמה של השחקנים שלצידו, בראשות מיילס ברידג’יס וטריי רוזיר, עם שחקנים משלימים נהדרים כמו דבונטה גרהאם ופיג’יי וושינגטון מבטיחה שהעתיד של ההורנטס וורוד. אני לא יודע אם הם יצליחו להשתחל לפלייאוף, במיוחד מכיוון שאחד השחקנים החשובים והמנוסים שלהם העונה, גורדון היוורד, לא שיחק מאז אפריל, אבל בכל מקרה היא ללא ספק הייתה הקבוצה המרעננת של העונה.
הפתעת העונה (שחקן): ג’וליוס רנדל
מבחינתי, בתחילת העונה כל התנאים הבשילו לכך שגורדון היוורד יהיה קווין לאב 2.0- שחקן שחתם על חוזה מנופח וארוך טווח בקבוצה עם עתיד לא ברור והיסטוריית פציעות מטרידה. למרות זאת, הוא הצליח לתת את העונה הטובה ביותר שלו מאז עונת האולסטאר ביוטה, עם יותר מ19 נקודות למשחק האחוזים נהדרים והובלה של אחת הקבוצות המלהיבות בליגה. הבעיה היא שהוא הוגבל עד כה ל42 משחקים בלבד, ולכן ההשפעה שלו על הקבוצה לא גדולה מספיק. לכן, הפעם הפרס כן יילך לנציג של ניו יורק, לג’וליוס רנדל. הפורוורד שנבחר במקום השביעי בדראפט 2014 על ידי הלייקרס ולא הצליח ב5 העונות הראשונות שלו בליגה (בגלל הרבה פציעות בין היתר), מצא בית שיתאים לו בול בניו יורק- הוא רושם העונה יותר מ24 נקודות למשחק עם 10 ריבאונדים, נבחר לראשונה לאולסטאר וכנראה בדרך גם לבחירה לאחת מחמישיות העונה, ומוביל את ניו יורק לעונה שאף אחד לא ציפה לה. יותר מהכל, בזכותו ניו יורק יכולה להפוך בשנתיים הקרובות ליעד אמיתי (ולא רק על הנייר) לשחקנים חופשיים- מכיוון שג’וליוס רנדל נראה כמו סוג השחקן שידע להפוך לאופציה שנייה בקבוצה מצוינת. מצחיק לחשוב על זה שכשזיון וויליאמסון נכנס לליגה, אנס קאנטר אמר עליו “הוא בסך הכל ג’וליוס רנדל אתלטי יותר, לא צריך להגזים עם ההייפ”.
לא מדברים עליו מספיק: מלקולום ברוגדון
זאת קטגוריה קצת בעייתית, כי יש פשוט המון אופציות- וברגע שבוחרים מישהו, הוא כבר הופך להיות שחקן שמדברים עליו. למרות זאת, בשבילי הבחירה היא קלה- וקוראים לה מלקולום ברוגדון. הגארד, שנבחר על ידי מילווקי בסיבוב השני של דראפט 2016 והפך להיות רוקי העונה שנבחר בבחירה הכי מאוחרת, מתקדם כל עונה שעוברת ורושם כבר מעל 21 נקודות למשחק ולמעשה מנהל את ההתקפה של הפייסרס כמעט לבדו. סאבוניס מקבל את רוב הקרדיט להצלחה של אינדיאנה, אך היכולת של אינדיאנה להשתחל לפלייאוף תלויה לא פחות בברוגדון, שמביא סט יכולות (בעיקר הגנתיות) שסאבוניס אף פעם לא יוכל לתת. ראוי לציין גם את נרלנס נואל, שכבר הוכתר כבאסט לא אחת, שנותן עונה מצוינת בניקס ומהווה את אחת מאבני הפינה של ההגנה האימתנית של הקבוצה ממנהטן.
אכזבת העונה (קבוצה): בוסטון סלטיקס
הגיע הזמן ל”פרס” שפחות כיף לקבל. בעיניי אחת הקבוצות המאכזבות של חמש השנים האחרונות היא מינסוטה טימברוולבס. הקבוצה מפוצצת בכשרון, צברה הרבה בחירות דראפט וסופרסטארים עתידיים שבזבזה על חצי עונה של ג’ימי באטלר, ובאופן כללי יש שם תמיד אווירה מבאסת. למרות זאת, אנחנו כבר די רגילים להתאכזב מהם, ובמערב כה צפוף אף אחד לא ציפה שהם יעשו משהו רציני. לעומתם, מהבוסטון סלטיקס היו המון ציפיות, וכרגע בכלל לא בטוח שהם יצליחו להיכנס לפלייאוף. על הנייר, יש להם שחקנים מעולים, כשמובילים אותם הצמד טייטום ובראון, אך חוץ מזה אין יותר מידי- סגל לא מאוזן עם הנהלה שלמרות שהצליחה מאוד בשנים האחרונות לא מצילחה להגיב לשינויים האחרונים בליגה, ספורסטאר לשעבר שנמצא בצניחה חופשית מאז שהגיע לעיר השעועית, ויותר מידי שחקנים שלא מצליחים להישאר מספיק בריאים, החלק של בוסטון בפלייאוף העונה מוטל באמת בספק, וזה לאחר עונה שהם היו כפסע מלהעפיל לגמר הליגה.
טרייד העונה: דניאל גאפורד
הטרייד שהיה נראה אולי הכי שולי העונה, מסתמן כאחד המוצלחים. וושינגטון, שוויתרו על מו וואגנר וטרוי בראון ג’וניור, שגם ככה לא היו ברוטציה, קיבלו את דניאל גאפורד, שמסתמן כמי שהיה החתיכה החסרה שלהם. הסנטר, שמביא סט יכולות שהיה מאוד חסר לקבוצה, עם הגנה נהדרת על הטבעת מצד אחד (כמעט שתי חסימות למשחק) והוספה של איום אנכי שהיה מאוד חסר. מאז שהוא הצטרף לקבוצה הוויזארדס לא מפסיקים לנצח, וב15 המשחקים האחרונים הם מדורגים במקום התשיעי בדירוג ההגנתי בליגה, המון בזכותו.
גניבת הדראפט: סדיק ביי ודזמונד ביין
דראפט 2020 הסתמן תחילה כדראפט חלש יחסית, כשגם הבחירות הראשונות היו אמורות להיות לא מזהירות במיוחד. למרות שהרבה בחירות אכזבו ביחס לציפיות, כמו ג’יימס וויזמן, אובי טופין וקיליאין הייז, יש המון בחירות שעלו על המצופה, בראשותם של לונזו בול ואנתוני אדווארדס, שלמרות הבחירה הגבוהה של שניהם רבים חשבו שיהיה להם יותר קשה להתאקלם לליגה. חוץ משני אלו, ישנם כמה שחקנים שנחברו בבחירות יותר נמוכות אך הפתיעו מאוד לטובה. קודם כל, שחקן שנבחר בלוטרי לא יכול להיות הפתעה מבחינתי, ולכן טייריס הליברטון המצוין מסקרמנטו לא יקבל את הכבוד. את שני הרוקיז של אוקלהומה סיטי אני פוסל מראש כי זאת קבוצה שנועדה לנפח את המספרים שלהם, וזה משאיר אותנו עם שלושה מועמדים עיקריים. עמנואל קוויקלי הנהדר מהניקס משחק בקבוצה יותר טובה מהשניים האחרים, והראה הרבה ניצוצות העונה אך הוא לא בורג מספיק משמעותי בהתקפה של הניקס בשלב הזה של הקריירה. בעיניי הוא בהחלט יכול להתפתח לסוג של סופר סקורר מהספסל, אך בשלב הזה אני לא רואה ממנו הרבה יותר מזה. סדיק ביי מדטרויט, שנבחר בבחירה ה19 ודזמונד ביין ממפיס, שנבחר בבחירה ה30, הם שחקנים שמאוד מזכירים אחד את השני. שניהם קולעים האחוזים נהדרים מחוץ לקשת, כשסאדיק ביי מגדיל לעשות וכבר קלע 5 שלשות או יותר ב10 משחקים שונים, הישג שאף רוקי אחר לא השיג לפניו. דזמונד ביין, אחד השחקנים המבוגרים בדראפט האחרון משחק בקבוצה יותר טובה, ונראה כי הוא עשוי להתפתח לשחקן 3&D טוב בליגה, ולכן שניהם יחלקו את הפרס. ראוי לציין גם את פאקו קמפאצו מדנבר (שלא נבחר בדראפט אבל הוחתם כשחקן חופשי), שמוכר לנו מאינספור הישגים בזירה האירופאית והבינלאומית, שעוזר לדנבר להצליח למרות אינספור פציעות.
החזרה לחיים: ראסל ווסטברוק
אני אתחיל מהסוף. לדעתי, למרות התקופה הטובה שלהם, הוויזארדס יהיו חייבים לנצל את העלייה של המנייה של ראסל ווסטברוק בקיץ כדי להעביר אותו ולהיפטר מהחוזה העצום שלו. ראסל ווסטברוק הוא שחקן ייחודי בהיסטוריה של הNBA, לטוב ולרע. הוא הולך לרשום עונה רביעית עם ממוצע טריפל דאבל, וברצף הנצחונות האחרון של הוויזארדס הוא אחד השחקנים החשובים, ויש סיכוי לא רע שהוא עוד יוביל אותם לפלייאוף. הרבה אנשים ביקרו אותו, כולל כותב שורות אלו, על משחק לא יעיל לפרקים יותר מידי ממושכים- אבל בסוף קבוצה במזרח שראסל ווסטברוק משחק בה שווה כמעט תמיד פלייאוף. היום כבר אין ספק שוושינגטון ניצחה את הטרייד בינה לבין הרוקטס, אך אני עדיין חושב שבשיל העתיד הם חייבים לעשות מה שהם יכולים כדי להיפטר ממנו בקיץ, יכול להיות שסיום עונה טוב יעזור להם גם להרוויח מזה משהו.
וואו – כתבה סופר מעניינת. כיף גדול לקרוא