טוב, נוחתים בבריסל, בלגיה. אחרי הסיבוכים ואחרי טיסה שכולנו נרצה לשכוח （עיכובים, הורדה מהמטוס, ישיבה לצד האנשים הפחות נחמדים בחברה）אנחנו מתפנים לעשות את מה שנגדיר ”כיף חיים”, או במילים פשוטות יותר, ”כל דבר שקשור לספורט”. משדה התעופה לקחנו רכבת שארכה חצי שעה כדי להגיע לעיר אנטוורפן. מה כבר יש לעשות שם אתם שואלים? טוב, את התשובה תגלו בהמשך. מה שבטוח, לא יהיה שם משעמם.

מגיעים לבית המלון, הולכים לישון כי השעה כבר לילה ומתכוננים לטירוף, שיתחיל רק למחרת. אה, וזאת המדינה האירופאית הראשונה שלי מאז שהייתי באיטליה, אתם לא צריכים לנחש למה, לטובת משחקי הכדורגל. מתעוררים, והיום נהיה עמוס מאוד מתחילתו ועד סופו. הפעם המטרה של הטיול ברורה: כדורסל, כשהאירוע המרכזי הוא פיינל פור ליגת האלופות של פיב”א. אז אמרנו כדורסל, ומיד הלכנו לחיות את האירוע ואת הרגע. אחרי שטרפנו עוד חנות מגזינים כשבחרנו כמובן במגזינים של ספורט （הלוואי והיו יותר באנגלית, על אייאקס לדוגמא）הלכנו למסיבת העיתונאים של ארבעת הקפטנים וארבעת המאמנים של הקבוצות שמשתתפות בפיינל פור, שהתקיימה באולם ה”ספורט פאלה”, בעלת כ18 אלף המושבים.

במסיבת העיתונאים, שם פגשנו את ידידינו מיוון, הקשבנו למאמנים ולקפטנים, כשכבר אז היה אפשר לראות מי חדור מטרה. מאמנה של באמברג, פדריקו פרגו, לא היה נראה בטוח בעצמו כשמאמן בולוניה סשה ג'ורג'ביץ היה נראה נחוש להחזיר תואר אירופי לבולוניה. מאמן אנטוורפן רואל מורס נראה מרוצה מאיפה שהגיעה קבוצתו ומאמן טנריפה צ'וס וידורטה היה נחוש לזכות פעם שנייה בטורניר. אחד מהקפטנים, קפטן באמברג, היה ניקוס זיזיס. כן כן, אותו ניקוס זיזיס שהיה אלוף אירופה ומגדולי הכוכבים ביורוליג, משחק בליגת האלופות עם ניסיון רב, אך עם מספרים שמראים שחיקה והתבגרות. אחרי המסע”ת ראיינו אותו והוא אמר בעצמו שזה לא קל לשמור על עצמך ברמות הגבוהות בגיל כל כך מבוגר. נהנינו ללמוד קצת מזיזיס, ולקינוח עשינו איתו סלפי כי אם הגענו ליד אגדה שכזאת, אי אפשר שלא לתעד את הרגע הנפלא. בחדר העבודה של העיתונאים, חשוב להדגיש, היה הרבה מים וקולה, והכל בחינם, בנוסף למגזין מיוחד לקראת הפיינל פור. כמובן שנהנינו מההזדמנות ולקחנו אותה בשתי ידיים.

השעות חלפו, הנסיעות באוטובוסים המשיכו, ומאוחר יותר קבענו ראיון עם שחקן באמברג, אחד ושמו: טייריס רייס. רייס, שנחשב לאגדה במכבי תל אביב הגיע לפיינל פור חדור מטרה כדי לזכות בתואר אירופי שלישי עבורו ובתואר MVP שלישי עבורו. הוא העביר מסר של אהבה לתל אביב ולאוהדי מכבי, החתמנו אותו על מגזינים ישנים מתקופתו בישראל, ולסיום עשינו סלפי משותף. יוצאים מהאולם, ואחרי יום שלם שבו ביקרנו בין השאר בחנויות כדורסל ולקחתי לעצמי חולצה של יאניס אנטטוקונמפו （קרדיט על מה שהוא עושה במילווקי）וחבילות קלפים של NBA, אנחנו מתיישבים לערב של כדורגל בפאב אירי. אנחנו צופים בחצי גמר הליגה האירופית בין פרנקפורט לצ'לסי, כשבטלוויזיה ליד מוקרן המשחק בין ארסנל לולנסיה, והאווירה מוזרה מאוד. תמיד נהגתי לחשוב שהמדינה שלנו מלאה במעשנים （אני עדיין חושב כך）, אבל מה שקורה בבלגיה, או לפחות באנטוורפן, זאת הגזמה לא נורמלית. השאכטות נאספות, ונדמה שבמקום לצפות במשחקי ספורט אנשים הגיעו למקום כדי ליצור פינת עישון ענקית. חשוב להגיד שכך המצב בכל העיר גם בשעות היום, אבל בשעות הערב והלילה הדבר קורה עוד יותר. טוב, מסיימים ערב שבו אנחנו עייפים מאוד מכל מה שהספקנו, והולכים לישון אחרי שראינו קצת כדורגל והרבה עשן.

ממשיכים במסע, ומבקרים בחנות כדורסל אחרת. הבעלים מוחמד （לא תאמינו, אבל השם של עוזרו הוא המן!）הוא אדם נהדר שאפשר לדבר איתו שעות על ספורט, והוא מסביר לנו ששחקני ספורט רבים נוהגים לבצע קניות אצלו, החל מטייריס רייס וג'ו אינגלס, ועד לכדורגלנים הבלגים המפורסמים רומלו לוקאקו וראג'ה נאינגולאן.

יוצאים מהחנות, ואחרי הליכה מרובה רואים את באמברג של טייריס רייס וריקי היקמן, שנראה מעבר לשיא, בקושי מסוגלים לקלוע ולמסור （4 אסיסטים בלבד במשך כל המשחק!） ומאכזבים מול בולוניה של קווין פאנטר, שנתן הופעת ענק עם 21 נקודות, בדיוק כמו רייס מהעבר השני. חלום אחד טייריס רייס כבר לא יגשים העונה.

אנחנו הולכים לפגישה מכובדת מאוד במלון הילטון, עם המנכ”ל של ליגת האלופות, היווני פטריק קומנינוס, כשמספר המוזמנים לאירוע קטן. קומנינוס נראה דווקא שוויצרי או אוסטרי, אבל לפגישה בשולחן של כ30 עיתונאים הוא הופיע מעט באיחור אבל היה שווה לחכות. קומנינוס שטח את החזון שלו והתכניות לעתיד, סיכם דברים, דיבר על נושאים מסויימים והתייחס גם לנציגות של קבוצה כמו הפועל ירושלים במפעל. הוא דיבר על זכויות שידור ויצירת תוכן, ונראה כאדם מרשים, שכשיצאתי מהפגישה אמרתי לעצמי דבר אחד: הוא אדם חכם ומרשים. מה שבאמת היה נהדר בקומינוס, זה שהיה אכפת לו להיפגש עם העיתונאים לזמן של מעל שעה. הוא לא היה צריך ולא היה חייב. הוא דיבר בהרחבה על ההישג של הרבוצה השוויצרית פרייבורג, שהגיעה לליגת האלופות, הופיעה בצורה מכובדת ושמה את הכדורסל השוויצרי על המפה, כשלגמר הגביע, כך תיאר קומינוס לו ניסיון עבר באופ”א, הגיעו כ6000 צופים, מספר עצום בכדורסל השוויצרי שהוא חסר תקדים. סיפורים כאלה הם שממלאים את המארגנים, אומר וצודק קומינוס. אפשר להגיד שהוא את שלו עושה בצורה מרשימה. עוד נקודה שהועלתה במהלך הפגישה היא הרשתות החברתיות. האחראי על המדיה החברתית, פאביו האיטלקי, שעושה הצלחה גדולה, הוא אדם נחמד מאוד שמקבל מחמאות מפה ועד להודעה חדשה על הפעילות הרבה והיעילה שלו בנושא. פאביו, למרות המחמאות, בחר להצטנע כהרגלו. הלאה.

ממשיכים הלאה לפגוש את ידידינו מירושלים בטקס הענקת הפרסים של ליגת האלופות. האירוע המכובד מתקיים במלון הילטון, הפעם בקומה השלישית. שתייה מוצעת לרבים, ואנחנו כמובן קופצים על המציאה. לאחר מכן אנחנו רואים באחד השולחנות העגולים את ידידינו,: מנהל הפועל ירושלים דיוויד בסן, מנכ”ל המועדון גיא הראל, תמיר בלאט עם אמו כנרת וסוכנו עידן אבשלום. אנחנו ישר מברכים את בלאט ג'וניור על הפרס שהוא זה עתה עומד לקבל על הבמה המכובדת: השחקן הצעיר הטוב במפעל. בלאט, שחגג באותו הרגע את יום הולדתו ה22, לא היה יכול לקבל מתנה גדולה יותר. אמו כנרת התרגשה מאוד לראות את הבן שלה מייצג פעם נוספת את ישראל בכבוד וכל ידידינו מישראל התרגשו לראות אותנו. כיף לדעת שאנשים מעריכים את המאמצים הרבים שכרוכים בטיול וטיסה,: כסף, משאבים רבים, זמן וכדומה. אחרי הברכות והאיחולים, הגיע זמן חלוקת הפרסים. קודם הוכרזו הזוכים בדאנק השנה, חסימת השנה, אסיסט השנה וכו', ולאחר מכן הוענקו הפרסים הרציניים והחשובים יותר. בטקס נכחו לא מעט ראשי איגודים ואגדות כדורסל, שהתכבדו לחלק את הפרסים. תמיר בלאט קיבל מהזוכה של שנה שעברה את פרס המצטיין הצעיר של השנה.

מצטער, אבל בואו ניקח אתנחתא קצרה לרגע. בזמן כתיבת שורות אלו אני נבדק על ידי פקחים אם הטענתי את הרב קו שלי ברכבת הקלה בירושלים. דבר זה אינו נהוג באנטוורפן, שם אנשים כמעט ולא משלמים ברכבת התחתית ובאוטובוסים ואיש אינו בודק אותם, גם לא הנהג. האם ראשי התחבורה הבלגית סומכים על הציבור שישלם גם בלי בדיקה? בואו לא נמציא, אני לא חושב שזה המצב. כנראה שכסף לא חסר לעובדי התחבורה הציבורית. ובישראל? כמו שאמרתי, הדבר לא יעלה על הדעת. מי היה מאמין שבלגיה היא יותר ”שכונה” מישראל. מצטער על ההפסקה, אבל עכשיו נחזור לחתן השמחה שלנו תמיר בלאט. בלאט, כהרגלו, שקט ומופנם, אך יותר מהכל הוא צנוע. איש של עבודה קשה שהביאה אותו לטופ. בלאט, כאן המקום לפרגן לו, הוא איש מיוחד. הוא כוכב נבחרת ישראל והפועל ירושלים, אבל הוא מתנהג בצורה שהכי רחוקה מאור הזרקורים. הוא לא מוחצן, אלא אחד שתמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע גם אחרי הישג גדול. הוא אחד שחוטף לא מעט ביקורות בתקשורת על משחקים רעים שלו, אבל הוא בוחר לענות על המגרש. כמה שאנחנו צריכים נבחרת שמורכבת משחקנים ואנשים כמו תמיר בלאט על המגרש ומחוצה לו. ממשיכים הלאה. הפרסים ממשיכים להינתן, כשרואל מורס מאנטוורפן הוא מאמן העונה, ובצדק. מורס נשאל על ידי מנחה האירוע האם הוא מתכנן להישאר בקבוצה בעונה הבאה. שאלה כזאת היא פשוט לא במקום. החמישייה השנייה （עוד חבר מירושלים, ג'יימס פלדין, נכנס לחמישייה）נבחרת וכך גם החמישייה הראשונה של הטורניר. ועכשיו תורו של הMVP. והוא… טייריס רייס! אז אולי הוא לא יזכה השנה בליגת האלופות, אבל לפחות הוא נבחר למצטיין הטורניר, ובשביל החגיגות התלוותה אליו אימו שנראתה שמחה ומרוצה מההישג של הבן שלה. פוגשים עוד אנשי כדורסל בכירים כמו דרגאן סאקוטה, וכוכבים כמו טים אברומאיטיס מטנריפה וקפטן אנטוורפן דייב דודזינסקי, שמופתע מהשאלה שלא במקום שנשאל רואל מורס על ידי מנחה האירוע. הלאה.

יום הגמר. מגיעים לאולם, והטירוף מורגש. קודם משוחק המשחק על המקום השלישי בין אנטוורפן לבאמברג. באמברג, שהגיעה למשחק עם חוסר רצון, דווקא פתחה מצויין, אבל הקבוצה הבלגית בזכות הקהל הנהדר והשיר שתמיד מתנגן כשהיא עולה לשחק （Starting from the bottom now we are here）הצליחה להביס לבסוף את באמברג בלי בעיות, כשדווקא כוכב הקבוצה פאריס לי שוב היה חלש. 7 נקודות בלבד הוא חיבר בשני משחקי הפיינל פור שלו.

ממשיכים לגמר. מתיישב בשורה השנייה בVIP, והאולם, כמו במשחקי חצי הגמר, הוא כמעט מלא. הצגה בשביל הקהל הבלגי בעיקר, שלוקח את המשחקים יותר כאירוע תרבותי. קווין פאנטר מבולוניה מכה את טנריפה כבר בפתיחה מכל הטווחים ביחד עם אמאת' אמבייה, בזמן שאני טורף עוד חבילת חמצוצים ולפני כן גם מאפינס （לקהילה היהודית יש מתכונים איכותיים!）. המשחק נמשך, ולאורך כולו טנריפה התקשתה להוריד את ההפרש, שנשאר רוב הזמן בספרות כפולות. עד שהגיע טים אברומאיטיס. כוכב טנריפה, שדווקא היה חלש בחצי הגמר, הופיע בענק ברבע הרביעי וצמצם את ההפרש ל6 בלבד, אבל אלוף הNBA פעמיים עם מיאמי היט כשחקן חמישייה, מריו צ'אלמרס, קלע סל גדול כדי להבטיח את התואר לאיטלקים. קולטון אייברסון, סנטר טנריפה ואקס מכבי תל אביב, נתן הכל על הפרקט עם 11 נקודות ו9 ריבאונדים, אך כאמור זה לא הספיק. ככה זה כשקבוצה זורקת 37 פעמים מחוץ לקשת וקולעת רק 5 פעמים. המשחק נגמר, והחגיגות החלו. אוהדי בולוניה, שהגיעו מאיטליה, החלו לשיר שירים ביחד עם שחקני הקבוצה שחגגו עם הגביע. הרשתות באולם הכמעט מלא נגזרו, וזה היה אולי רגע השיא עבור חלק מהאיטלקים. אחרי המשחק פגשנו את אברומאיטיס המאוכזב, שהיה ביחד עם הוריו שעשו את הדרך הארוכה מקונטיקט כדי לצפות בבנם מככב על הפרקט. עשינו איתו ועם מספר אוהדי טנריפה תמונה למזכרת. האוהדים האלה עשו בשבילי את אחד הרגעים היותר משעשעים בטיול, כאשר נתנו לי לחבוש את כובע הוויקינג שלהם. זה היה רגע מצחיק ונהדר עבורי. אחרי זה פגשנו את מאמן טנריפה צ'וס וידורטה, ולאחר מכן גם את רוב שחקני בולוניה המאושרים, וביניהם אגדה כמו מריו צ'אלמרס והMVP של הגמר קווין פאנטר. זכינו.

המשכנו הלאה לאכול, והתפניתי להדביק באלבום של הליגה הבלגית בכדורגל את הקלפים שקיבלנו בחבילות. ומי לא קיבלנו. ליאור רפאלוב, עמרי בן הרוש, אקס מכבי חיפה אדין צ'וצ'אליץ', טום רוזנטל ומי לא. האלבום הזה מזכיר לי את אלבום ”סופרגול” הישראלי.

הגענו ליום המחר, יום שני, שהוא גם היום האחרון שלנו בטיול.

הולכים לחנות ”Snipes” שם קונים חולצה של לברון ג'יימס מוטמע מלמעלה ומלמטה על הלבוש עם כתר （קינג ג'יימס） וכובע מגניב עם שם החנות. לאחר מכן, לוקחים הפסקה קצרה מכל הטירוף שחווינו בטיול עם שעת איכות על סירה יפה. הנופים היו בהחלט מרשימים על הספינה הקטנה. הלכנו לעוד חנות מגזינים, ולא תאמינו מה ראינו. אלבום איסוף מדבקות של הטור דה פראנס! מי היה מאמין. האמת היא שגם העובד בחנות אמר שזאת פעם ראשונה שהוא רואה משהו כזה. קנינו את האלבום המגניב, והמשכנו ישר לפגישה עם ספורטאי ישראלי, הלא הוא הכדורגלן ליאור רפאלוב. רפאלוב, למי שלא יודע, הוא כוכב קבוצת אנטוורפן ולשעבר כוכב קלאב ברוז'. ישבנו איתו במסעדה כשרה בשם ”ארטיצ'וק”, והוא היה עם שני חברים ישראלים. ראיינו את רפאלוב, שסיפק לנו תשובות יפות על הכדורגל ועל החיים. בסיום השיחה איתו, החתמנו אותו על שני קלפים של הליגה הבלגית והוא הודה שמעולם לא ראה שיש אלבום מדבקות שכזה. לסיום עשינו תמונה משותפת.

המשכנו הלאה לחוויה גדולה בפני עצמה ואחרונה בהחלט בטיול זה: סיור במתחם האימונים של קבוצת הכדורסל אנטוורפן. האחראי על המקום הציג לנו בנדיבות את המקום, קנינו גרביים של הקבוצה, וקיבלנו במתנה את המגזין הרשמי של המועדון. סיירנו במתחם, וכמה שחסר אחד שכזה בישראל. 6 חדרי הלבשה, חדר כושר, מגרשים פנימיים וגם מגרש מיוחד שמיועד ל3 על 3. התלהבנו מאוד מהמקום הנהדר והמקצועי. המשכנו הלאה לשדה התעופה בבריסל וטסנו הביתה, לישראל. נסכם את זה ככה בנוגע לחוויית הפיינל פור של ליגת האלופות של פיב”א: שהחוויה הנהדרת הזאת תשוב עלינו לשנה הבאה בירושלים הבנויה.