1. סגול עולה (ל-8 הגדולות)
הפועל חולון ממשיכה את העונה האירופאית המצוינת שלה עם ניצחון גדול ומאוד-מאוד חשוב בטורקיה שמקרב אותה לרבע הגמר.
2 נתונים סטטיסטיים בולטים מהמשחק הם למעשה סיפור העונה כולה: מצד אחד – 37 זריקות ל-3 על 19 זריקות ל-2 – שוב הסגנון של 5 שחקנים על קשת ה-3 שמרווחים את המשחק ומהווים איום קליעה, אלמנט שעוזר ליצירת היתרונות הקטנים ולניצול מצבי 1:1 בצורה יפה. ואילו בצד השני ידעה חולון לעצור את קרשיאקה על 30 נקודות במחצית השנייה (לעומת 46 בראשונה) המון בעזרת הגנה אינדיבידואלית טובה מלווה בהגנת חילופים קבוצתית מצוינת (בעיקר ברבע האחרון) שהפכה את קרשיאקה לקבוצה סטטית שמחפשת בעיקר את ריימר מורגן במהלכי גב לסל לא אפקטיביים. לסיום, איך אפשר בלי גיא פניני במאני טיים: כמה החלטות טובות, 2 שלשות גדולות שהובילו לניצחון מרשים מאוד.

2. שובר שוויון
אנטה ז'יז'יץ' הגיע לארץ כהבטחה גדולה אחרי התקופה שלו בטורקיה ובנבא. היה ברור שתהיה לו תקופה של הסתגלות מחדש לסגנון הכדורסל האירופאי, אולם כעת כבר אפשר להצביע על המגמה:
השוואה בין המספרים ביורוליג לאלו שבליגה שלנו נותנת תמונה ברורה: 8.4 נקודות ב-56% מהשדה מלווים ב-5.2 ריבאונדים וכל זה ב-19 דקות לעומת 14.1 נקודות ב-70.8% ל-2 עם 7.3 ריבאונדים ב-23 דקות בליגה שלנו. בעוד ביורוליג הוא מתמודד עם סנטרים גדולים ואתלטים שמקשים עליו התקפית ועם קבוצות שמביאות אותו לפיק אנד רול שוב ושוב, בארץ הוא נהנה מיתרון משמעותי בצבע. עם הזמן מכבי למדה להשתמש בו בארץ במקומות הנכונים ומצליחה להביא את היתרון הגדול שלו לידי ביטוי.

3. הקורונה עוד כאן
אלעד חסין דיבר הרבה על אפקט הקורונה בהפועל חיפה. קבוצה שלא מתאמנת ומשחקת זמן רב כל כך מאבדת המון מהחדות שלה, מהאינטנסיביות ומהכושר הגופני שלה, וכל זה מבלי להיכנס להשפעות של הקורונה ומתופעות הלוואי. אני מניח שהעייפות, הסגל הלא עמוק וההשפעה של החזרה אחרי חודש שבו הם לא התאמנו ניכרה במשחק מול גלבוע וגם במחצית השנייה נגד מכבי ת"א. המשחק היותר קריטי זה דווקא המשחק בגלבוע שהיה יכול לשים את הקבוצה במקום מצוין, אולם ניכר שאחרי ההצגה שהם עשו בירושלים תוך כדי כך ששחקנים שיחקו הרבה דקות אחרי תקופה ארוכה בה לא שיחקו ולא התאמנו כמו שצריך, זה היה בעוכריהם. אני מניח שהשבוע הזה נתן להם את הזמן להתאושש ולהתכונן כמו שצריך לתקופה הקרובה שכן זו תקבע אם יצליחו להמשיך את העונה הטובה שלהם ולהיכנס ל-1-6 בתום הסיבוב.

4. ירושלים של מעלה?
כריס קרמר דיבר לאחר הניצחון של הפועל ירושלים בהרצליה על השיחה בין השחקנים אחרי ההפסד להפועל חיפה. קרמר אמר שהם הגיעו לנקודת שפל ושהם צריכים להחליט לאן הם הולכים מכאן. ניכר על השחקנים שהם החליטו לקחת את הדברים לכיוון חיובי, ושיחקו טוב בשני צידי המגרש בשניים וחצי הרבעים הראשונים, ראו אצלם את תחושת הדחיפות והרצון הגדול לנצח. חזרתו של קרמר הורידה מעט מהלחץ שהיה על תמיר בלאט כמוביל כדור ומקבל החלטות כמעט יחיד והדבר בא לידי ביטוי בשטף התקפי טוב יותר. מצד שני חזרה התופעה הזו שבה ירושלים מובילה בהפרש גדול, מורידה את הרגל מהגז ומאפשרת לקבוצות לחזור למשחק, הדבר כבר עלה לה במספר הפסדי מפתח וזו תופעה שמחייבת פתרון לשלבים המתקדמים של העונה. חזרתו של קרמר וההחתמה של מקאלום תהפוך אותה שוב לקבוצה מאוזנת יותר עם יכולת לשחק בהרכבים רבים ומגוונים ויהיה מעניין לעקוב אחריה בתקופה הקרובה ובטח במשחק החשוב נגד אילת בחמישי.

שתי נקודות לסיום:
עמית שרף – זו הפעם השנייה העונה בה נקלע לסיטואציה לא פשוטה ועם המון שקט נפשי וניהול משחק מצוין עמד בה יפה. התמונות בסיום המשחק בהן ניכר היה שהשחקנים נותנים לו קרדיט גדול היו יפות לצפייה.

מכבי ראשל"צ – השינויים שעשתה הקבוצה בפגרת הנבחרות היו מאוד מסקרנים מאחר והם היוו סוג של שינוי קונספציה. ניכר שמאז המחצית השנייה נגד הפועל ת״א היא מצאה את דרכה והניצחון על מכבי חיפה שם אותה במקום טוב הרבה יותר במאבקי המיקום לפלייאוף.