במובן מסוים, אוהדי הכדורסל הישראלי כבר התרגלו לטקסים המלווים את משחקי ליגת העל בשנה וחצי האחרונות. שבוע אחר שבוע, הקבוצות מזכירות לנו מיהם הגיבורים האמיתיים – האנשים שרק בזכותם יש לנו את הזכות לראות כדורסל, ולהמשיך את חיינו כמעט כהרגלם: החטופים, המשפחות השכולות, פצועי צה"ל ועוד רבים אחרים. אמש (רביעי), רגע לפני כדור הביניים במשחק השני של סדרת רבע הגמר בין הפועל ירושלים למכבי עירוני רמת גן, נערך טקס מרגש לכבודם של שחקני קבוצת הכדורסל של "קהילת שבט הנובה" – קבוצה מיוחדת המשלבת שורדי טבח הנובה עם אחים שכולים, ומתאמנת במרכז ספיבק ברמת גן.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
בניה זגדון, אחיה של רינת זגדון שנרצחה במסיבה, הוא אחד מאותם השחקנים. כילד, הוא אהב מאוד כדורסל, אני יכול להעיד על זה, גדלנו יחד, אך מהרגע שהתגייס – זה פשוט הפסיק לעניין אותו. מודעה אחת קטנה של עמותת "קהילת שבט הנובה" המרכזת את שורדי הטבח במסיבה ברעים, החזירה אותו אל הפרקט: "ראיתי את הפרסום הזה של העמותה, אמרתי, יאללה, אני אשאיר פרטים, לא יודע, אולי עוד אני אוהב לשחק כדורסל, התקשר אליי נתנאל, המאמן. בהתחלה חשבתי להגיד לו לא, אבל היה נשמע לי גבר אז אמרתי 'יאללה, נבוא' ו-וואלה, התאהבתי אחרי עשר שנים שוב פעם בכדורסל. פגשתי אנשים טובים, וזה התחבר, והתחלתי להגיע באופן קבוע".
Photo Credit: Yehuda Halickman
איך בעצם הוקמה הקבוצה?
"אני הצטרפתי קצת באיחור, אבל זה התחיל מאיזשהו טורניר כדורסל שהחברה של העמותה ארגנו, שם בעצם נולד הרעיון של להקים קבוצה שתשחק בצורה תחרותית בליגה למקומות עבודה, כיום הקבוצה היא מעורבת, רוב הקבוצה היא באמת של שורדים ויש כמה כמוני שמגיעים ממשפחות שכולות".
מלבד החברות הטובה שעליה דיברת קודם, מה הקבוצה נותנת לך, לכם?
"זה נותן להכיר אנשים שבסיטואציה דומה לשלך, וגם שעברו איזה משהו משותף לכולנו ב-7 באוקטובר.
דבר שני, זה נותן לך, אתה יודע, אם היינו בתקופה של בלבול ומילואים, ואתה לא יודע מה קורה איתך מחר,
אז זה משהו להיאחז פה ולבוא אליו כל שבוע, ושיש בו אדרנלין. ואתה מחכה לזה ומחכה לאימון, ומנתק את הראש שלך רגע, מכל מה שאתה חושב עליו, ומתרכז בדבר אחד. ובעצם זה שהצטרפנו לליגה זה נהיה משהו שהוא לא בערך וליד, אלא משהו שאתה ממש משקיע בו. אז לי אישית, אתה יודע, זה הכניס סדר בתקופה הזאת, להכיר אנשים שעברו איזה משהו שיש לנו בו מחנה משותף".
Photo Credit: Yehuda Halickman
זה סוג של טיפול מבחינתך?
"אני אישית בן אדם של להתעסק עם הידיים, של לעשות משהו פיזי, זה מה שגורם לי להתקדם הלאה ולהרים את הראש למעלה. אז דבר כזה, גם אם אין לי איזשהו פסיכולוג שיושב איתי בתחילת האימון ואחרי האימון, אני מרגיש שהוא מרפא לי את הנפש דרך הספורט".
כשקבוצות באות לשחק נגדכם הם שומעים את הסיפור של הקבוצה, איך התגובות?
"כולם מכבדים בהתחלה ואומרים שמעריכים ומכבדים, עד שנשרק הכדור וזורקים אותו למעלה. ושם הרוח התחרותית יוצאת ואין רחמים".
וזה טוב?
"זה מעולה, אנחנו באים להילחם, גם לנו אין רחמים, אתה יודע. בהתחלה אנחנו באים, גם, מכבדים, אבל בסוף חייב לטרוף את המגרש. אין מה לעשות".
Photo Credit: Yehuda Halickman
איך היה הטקס לפני המשחק?
"וואלה, מרגש ממש, גם אני וגם שאר החבר'ה התרגשנו ממש. וזה כבוד גדול. היה מאמץ גדול להגיע לפה כי זה באמת מרגיש שחשבו עלינו ושנותנים לזה מקום והלוואי שייתנו לזה עוד. מבחינתנו אנחנו נרצה להרים את השותפות הזאת כמה שיותר רחוק, אם זה לעשות איזה אימון משותף או כל דבר שיעמיק את הקשר".
ספר לי על רינת? מי היא הייתה? איך אתה מנציח אותה?
"הכינוי שלה היה ריני, כולם קראו לה ריני. הייתה בת 23. הייתה בחורה של הרבה מוזיקה, אתה יודע, היינו שרים הרבה ביחד, עושים הרבה קריוקי ביחד, הרבה טבע, הרבה חיות, היא שיחקה ואהבה גם כדורסל והייתה אחלה שחקנית. היא הייתה, אתה יודע, בחורה של חברים, תמיד חייכה, הכל היה אצלה בנחת. היא גרה באיזה שטח, והיא אהבה את הטבע, את המרחבים, את החיות. הייתה בדיוק בשלב שהיא מחפשת איפה לגור, איך לחיות. היא אמרה לי "אני רוצה לגור ככה, כאילו, בסגנון הזה של הטבע וחיות"".
"אז עוד בהספד בהלוויה, אמרתי שאני לא יודע איך ולא יודע מתי ולא יודע באיזה זמן ואיזה כסף ובאיזו תצורה, אבל אני מקים את 'החווה של ריני' שזאת חווה המספקת מרחב טיפולי לאחים שכולים ולאוכלוסיות נוספות, והחווה הזאת תמשיך את הדרך הזאת שלה, שלה לעשות טוב לאנשים. בסוף אני גם לא בן אדם שמטפל, זה התפקיד של העמותות אנחנו עובדים איתן, אבל המטרה שלי כאילו היא להעניק את המרחב הטיפולי הזה, אני מאמין שדרך הטבע, דרך האדמה, דרך בעלי החיים, רק זה כשלעצמו טיפול מדהים בפני עצמו".
Photo Credit: Yehuda Halickman
0 תגובות