רומן סורקין חתם במכבי תל אביב. כעת, הבאנו את עיקרי הראיון הנרחב שערכנו עם סורקין (בן 24, 2.08 מטר) בזמן שהיה כוכב מכבי חיפה. סורקין דיבר בין השאר על הקריירה המרתקת שלו עד עכשיו, הרצון לייצג את נבחרת ישראל, השחקנים הגדולים שאיתם שיחק, המשא ומתן המתוקשר שלו בקיץ שעבר עם אותה מכבי תל אביב, החלום הגדול ועוד נושאים רבים ומעניינים.

לפני שתי עונות סורקין הציג את העונה המושלמת ביותר מבחינת שילוב בין הצלחה אישית וקבוצתית. השחקן, שיכול לשחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר, הצעיד את העולה החדשה מכבי חיפה עד לפלייאוף בליגת העל כשהוא הציג יכולת מצוינת בקבוצה של המאמן בזמנו, דניאל סאואנה. סורקין רשם מספרים נהדרים של 10.8 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים ב-22.5 דקות בממוצע למשחק בעונה הסדירה, והיה אחד השחקנים הישראלים הטובים בליגה. זו הייתה העונה השלמה הראשונה של השחקן בליגת העל אחרי שערך מספר קטן של משחקים בקבוצה בעונת 2017/18, שבה הירוקים ירדו ליגה.

“מבחינה אישית בתור שחקן אני לא כל כך הסתכלתי על זה יותר מדי”, סיפר סורקין על ההצלחה שלו עונת 2019/20. “היה חשוב לי יותר להגיע עם הקבוצה יותר גבוה והייתה לנו הזדמנות ורצינו להגיע ליותר. הליגה, הזרים, לא התחבר לנו – כל זה תירוצים. זו הייתה העונה הראשונה שלי אז זה היה כיף סופסוף להראות את עצמי פה בארץ צריך להגיד, שיידעו קצת מי אני, כי הייתי הרבה בארצות הברית, הייתי בנוער ולא באמת שיחקתי פה. בסופו של דבר גדלתי על הכדורסל שלנו, הייתי רואה את זה כשהייתי ילד קטן אז פתאום להיות חלק מזה זה כיף גדול”.

סורקין אהב מאוד לשחק תחת סאואנה. “זה כיף. הוא מהדור החדש, הוא כל הזמן בא עם משהו חדש, כל יום מלמד, כל יום רואה דברים, לומד, מביא דברים חדשים באימונים ובמשחקים. הוא נכנס איתך לדקויות באמת-באמת מטורפות. הוא נותן לך ביטחון, הוא צועק עליך כשצריך, הוא אחלה ובאמת ממש כיף, אני לומד ממנו המון וזו לא השנה הראשונה שלי איתו, גם לא השנייה, היינו ביחד בלאומית. אני זוכר שבתחילת השנה הוא הראה לי שהוא אימן שלוש קבוצות במכבי חיפה, והשחקן היחידי שהיה איתו בכל שלוש הקבוצות האלה זה אני. אמרתי לו: ‘תראה, מרגיש כמו בבית'”.

סורקין נולד בבלארוס, ובגיל שנתיים עלה לישראל. השחקן אמנם לא זוכר הרבה מהחיים בבלארוס עד העלייה לארץ, אך הוא מספר שביקר במדינה שבה נולד לא מעט פעמים. “אני לא זוכר מאז, אבל הייתי טס לשם המון. מכיתה ז’ עד י”ב כמעט הייתי טס בכל שנה בקיץ לבקר את אבא שלי ויש לי שם משפחה, לאח של אמא שלי יש אישה וילדים, יש את סבתא שלי ויש גם משפחה מצד האבא. דוד שלי היה מאמן נבחרת בלארוס בזמנו, הם שיחקו נגד ישראל והייתי בא להתאמן אצלו, אני ממש זוכר את זה”.

איך התחלת לשחק כדורסל?

“שיחקתי כדורגל, דוד שלי תמיד דחף שאני אהיה שחקן כדורסל, וממש אהבתי כדורגל ובשום פנים ואופן לא רציתי לעזוב. אבל הייתי ילד די קטן, בכיתה ה’ או ג’, ואז אמרו לי שאני גבוה מדי וכל פעם שאני אבעט בכדור אני לא אצליח לבעוט כי כולם קטנים והם יחטפו לי, אז כדאי לי לעבור לכדורסל. בהתחלה שילבתי בין שניהם, ואז התאהבתי בכדורסל באמת. עד כיתה ז’ או ח’ הייתי גם בכדורגל וגם בכדורסל, ואז פשוט אהבתי את המשחק (כדורסל). הייתי רואה את זה, הולך ברחוב כאילו אני משחק כדורסל”.

מי היה עבורך מודל לחיקוי?

“לא היה לי מישהו ספציפי, הייתי מאוד אוהב כדורסל. ניקולה יוקיץ’ ודונצ’יץ’ עכשיו הם שני שחקנים שאני מאוד-מאוד-מאוד אוהב ומסתכל עליהם כי הם גאונים, זה כיף לראות אותם משחקים. זה כאילו נראה שהכל קל להם מרוב שהם מבינים את המשחק כל כך טוב. אבל כשגדלתי לא היה לי מישהו ספציפי, דוראנט, לברון, קווין לאב, גארנט אהבתי ממש כשהייתי קטן אפילו”.

איך זה היה בשבילך לגדול במחלקת הנוער של אליצור אשדוד?

“האמת היא שזה היה כיף, כי שני החברים הכי טובים שלי מהשכונה שיחקו איתי (יאיר בן שטרית ושי מיכאלי). מאז שאני זוכר את עצמי אנחנו חברים והם הביאו אותי לשם לשחק כדורסל, הם שכנעו אותי. שלושתנו גרנו באותה שכונה, היינו באותו בית ספר, באותה כיתה ובאותו הגן. אני הייתי הכי גרוע דרך אגב, הם היו הכי טובים, אבל היה כיף. זה היה מועדון מאוד-מאוד קטן, אתה מכיר את כל האגודה בעל פה, וגם הייתי משחק בכמה קבוצות ביחד”.

בגיל צעיר סורקין ביצע צעד משמעותי מאוד בקריירה ועבר למכללת אורגון מארצות הברית בשנת 2014. סורקין, שברוב המשחקים ב-4 שנותיו במכללה לא זכה לדקות רבות, הצליח להעפיל עם הקבוצה לפיינל פור של טורניר המכללות בעונת 2016/17. באורגון סורקין שיתף פעולה בין השאר עם טיילר דורסי, שנחשב כיום לאחד מכוכבי מכבי תל אביב.

סורקין מספר על השנים בארה”ב:

“באתי מאוד לא מוכן לכלום, הרבה אומרים לי אולי שאני טועה אבל לא יודע, הרגשתי שלא באמת הייתי מוכן בתור שחקן וגם הייתי מאוד צעיר. הרגשתי שלמדתי שם המון ממוסר העבודה, מהמנטאליות, זה ברמות גבוהות מאוד וגם זה היה חלק מהתהליך שרציתי לעבור. רציתי ללכת וללמוד את המשחק. לא הייתה לי בעיה שלא הייתי משחק אפילו כי הרגשתי שהתהליך הזה זה משהו שאני צריך לעבור ולא יכולתי לשקר אותו. גם התחלתי לשחק כדורסל קצת מאוחר, לא ממש מאוחר אבל זה אף פעם לא היה מקצועי עד שלב מאוחר כלשהו. בעצם באקדמיה (וינגייט) זה נהיה יותר רציני, ואני מרגיש שלמדתי שם המון מנטאלית, פיזית גם, איך לעבוד על עצמי, איך להתאמן, איך להכין את עצמי. הייתי עם חברים שלי ששיחקנו ביחד והם התקדמו מאוד ולמדתי מהם גם כי בסופו של דבר אתה יכול ללמוד מכל בנאדם, ועזרו לי מאוד להבין את מה שצריך כדי להגיע לרמות האלה. אני מרגיש אולי שגם לא שיחקתי המון אבל למדתי הרבה, השתפרתי והכנתי את עצמי”.

איך הקשר שלך עם טיילר דורסי?

“הקשר טוב, אנחנו מדברים והכל. בקורונה אנחנו לא מצליחים לעשות הרבה, הוא טס עם הקבוצה שלו הרבה אז אין לנו כל כך הרבה זמן לבלות כמעט, אבל היינו בחדר ביחד באורגון, אנחנו חברים ממש טובים”.

באורגון סורקין גם שיחק עם ג’ורדן בל וכריס בושה, שזכו בהמשך באליפות האן.בי.איי (בל עם גולדן סטייט, בושה עם גולדן סטייט וטורונטו). השחקן מספר: “גם כריס וגם ג’ורדן שייכים לרמות האלה מבחינה מנטאלית, פיזית, הבנת המשחק, הם משחקים כל משחק הכי חזק ורוצים לנצח. כריס אתלט מטורף ושחקן ענק וגם ג’ורדן, אלה שחקנים שכיף לשחק איתם ועד שהם לא יהיו אצלך בקבוצה אתה לא תבין את זה. הם בני אדם טובים גם”.

איך הייתה החוויה בטורניר המכללות?

“היה מטורף. אני זוכר שישבתי על הספסל במשחק והסתכלתי על הקהל וראיתי מרחוק, זה היה באולם הפוטבול של אריזונה, בפיליפס סטדיום אני חושב שקראו לזה. אני ראיתי מעלית כזאת ואנשים יורדים ועולים וזה היה נראה כמו נמלים, זה היה מטורף. זה היה באמת עצום. הייתה לנו ריצה של 10 דקות מחדר ההלבשה עד שאתה מגיע למגרש וזה היה האירוע הכי גרנדיוזי והכי מטורף שהייתי בו ללא ספק, בתור משחק כדורסל זה ברור”.

בעונת 2018/19 שיחקה מכבי חיפה בליגה הלאומית, וסורקין היה אחד השחקנים הבולטים בקבוצה שעלתה בחזרה לליגת העל לאחר שניצחה 1:3 בסדרת הגמר את הפועל גליל עליון.

איך הייתה ההרגשה לעלות ליגה עם מכבי חיפה?

“זה היה כל כך כיף. זו הייתה המטרה שלנו כל השנה והמון שחקנים הלכו לשחק שם בליגה הלאומית, ווילי (וורקמן), אני, דניאל (קופרברג), קרון (דשילדס), אלו שחקנים שהיו שווים ליגת על וכולם ידעו את זה, ועדיין נשארו ובאו ורצו להעלות את הקבוצה ליגה. זה היה צ’יפ על הכתף שהיה לנו והיינו צריכים לעשות את זה, זאת הייתה המשימה שלנו. לא הכל הלך חלק תמיד וזה היה נראה להרבה רגעים שלא נצליח לעשות את זה וכולם לא פחדו אבל היינו בהמון לחץ. עשינו  את הדברים שאמרו לנו לעשות ושיחקנו קבוצתי ובסוף ניצחנו את סדרת הגמר ובכללי לקחנו אליפות אז זה הרגיש כל כך כיף באמת להשלים את המשימה שבשבילה התכנסנו. זה לא שניצחנו את כולם תמיד, במחזור הראשון הפסדנו לרעננה וסיימנו במקום החמישי בכלל לפני הפלייאוף. לא שהיינו הפייבוריטים הכי גדולים, אנחנו עצמנו חשבנו שאנחנו הפייבוריטים אבל לא היה נראה שכולם חושבים כמונו. באנו והוכחנו לכולם, וזאת הייתה ההרגשה הכי מדהימה בעולם לזכות בזה ולהרגיש שאשכרה השגנו את מה שרצינו לעשות בכל הלחץ הזה שאתה יודע שזה המשחק האחרון שאתה צריך לנצח, ואתה יודע שאם אתה עושה את זה אז אתה זוכה באליפות”.

בקיץ 2019 השתתף סורקין עם הנבחרת האולימפית של ישראל באוניברסיאדה שנערכה בנאפולי שבאיטליה. ישראל של המאמן עודד קטש הצליחה להעפיל לשלב חצי הגמר, בו נוצחה על ידי ארצות הברית.

איך הייתה החוויה באוניברסיאדה בנאפולי?

“כיפית. שיחקנו נגד ארצות הברית והפסדנו להם, הובלנו בהתחלה והתפקשש לנו קצת המשחק, אבל היינו עם כל הצוות של הנבחרת הבוגרת וזה אומר שאפשר ללמוד מהם המון במקצועיות שלהם ובראיית המשחק שלהם, כאשר לא סתם הם הגיעו לשם, מפני שהם האנשים שמבינים כדורסל ברמות הכי גבוהות שיש לנו. לא שיחקתי המון, אבל צריך תמיד למצוא את הנקודה החיובית בזה, את חצי הכוס המלאה. היא יכולה להיות גם ריקה אבל אם היא מלאה זה גם איזשהו חצי. זה ללמוד, לבוא, להיות ליד החבר’ה, אז רק עליתי מהלאומית אבל היינו אני ודניאל קופרברג, זה להיות ליד הרמה הגבוהה יותר כביכול של ליגת העל ולשחק. באימונים גם היה את צורת החשיבה של הצוות המקצועי אז זה היה כיף”.

כשסורקין חזר לישראל מארה”ב בשנת 2018, הוא נחשב לעריק מכיוון שלא הוסדר מעמדו בצבא כאשר שיחק במכללות. מאז סורקין שירת בצבא, ובראיון הזה שנערך לפני פחות משנה הוא סיפר כי הוא צפוי להשתחרר באפריל. במשחק אימון מול עירוני נס ציונה, השחקן אף נאלץ לעזוב את ההתמודדות בין הרבע השלישי לרביעי כדי להגיע לתורנות שמירה בבסיס שבו הוא משרת.

סורקין סיפר בזמנו על השילוב הלא פשוט בין הכדורסל לצבא:

“אני משלב, זה חלק מחובתי, כל אחד עשה את השירות שלו. אני מקווה שיתחשבו בי יותר, לדעתי אני החייל שעושה הכי הרבה שעות בצה”ל, אבל מה לעשות, זה חלק מזה ועוד מעט אני משתחרר כבר אוטוטו, אני מקווה. במשחק הזה קרתה שם איזו תקלה אבל ככה מביאים לי מיוחדות למשחקים. כל יום אני שומר מ-18:00 עד 22:00 בערב, גם חיפה עוזרים לי והם קובעים את האימונים בבקרים. עד 17:30 אני מתאמן כל יום ואז מ-17:30 אני הולך כי זה חצי שעה נסיעה, מ-18:00 עד 22:00 אני שומר ואז זה כבר 22:00 בלילה ואני חוזר הביתה ונח קצת, משחק, אוכל משהו והולך לישון”.

סורקין שיחק במדי הנבחרות הצעירות של ישראל, והראיון נערך עוד לפני שערך בכורה בנבחרת הבוגרת. “זה חלום”, אמר סורקין באותה תקופה. “לא נראה לי שיש שחקן כדורסל כלשהו בעולם הזה שלא רוצה לייצג את המדינה שלו ולהרגיש שהוא היה בנבחרת של המדינה שלו שמורכבת מהשחקנים הכי טובים. להיות במעמד הזה שאשכרה אני יכול לייצג את המדינה שלי זה חלום, ואני מקווה שזה יגיע יום אחד”.

בקיץ שעבר סורקין היה מועמד להגיע למכבי תל אביב, ואפילו עלו דיווחים על סיכום בין הצדדים, כאשר מכבי ת”א הייתה צריכה לשלם פיצוי כספי בעקבות העובדה שלשחקן נשארה עוד שנה בחוזה בחיפה. אלא שבסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל, ואנשים רבים לא הבינו בדיוק מה קרה במשא ומתן בין הצדדים. בראיון סורקין התייחס לראשונה לסיפור, וכעת, שנה מאוחר יותר, הוא באמת נחשב לשחקן מכבי תל אביב. “לא הגענו לסיכום כי בסוף לא חתמתי. דברים פורסמו כאילו גם דיברו איתי ולא היו סיכומים עדיין, היו רק דיבורים. פורסמו דברים שסוכמו דברים, אני לא יודע, להפעיל לחץ או לא להפעיל לחץ אבל היינו במשא ומתן, היו הרבה אופציות של למה ללכת ולמה לא ללכת ויש לי חוזה בחיפה לעוד שנה שזה גם היה אחד מהשיקולים לטובה ולרעה. ‘לרעה’ אני אומר לא באמת לרעה, כביכול אני לא שחקן חופשי שפשוט יכול לעבור. זה לא הסתדר בסוף. אני מקווה שבעתיד אני אוכל לשחק שם כשירצו אותי אבל הפעם זה באמת לא הסתדר”, אמר סורקין בזמנו.

סורקין המשיך להתייחס לסוגיה של האם הוא ירצה לשחק באלופת ישראל בעתיד, מה שאכן קרה עכשיו. “כן, ברור. זאת אחת מהקבוצות הכי טובות שיש באירופה, זה חלום של כל בנאדם לשחק שם, בתור ישראלי בכלל. מבחינתי ברור, זה באמת פשוט לא הסתדר, זה לא שלא רציתי. היו כמה דברים שביורוקרטית לא הסתדרו, לא רק אפילו הכסף, זה הרבה דברים. זה לא יצא בסוף. אני מקווה שבעתיד נוכל להיפגש ומה שצריך לקרות יקרה בסוף. אם אני מספיק טוב אני מקווה שגם ירצו אותי בעתיד”.

בעבר, לפני כשנה, כשעוד היה במכבי חיפה, היו שמועות על פנייה של דינמו ססארי האיטלקית אל סורקין. השחקן סיפר בראיון שהוא לא ממהר לצאת לקבוצה באירופה. “פנו אליי כמה קבוצות באירופה, לא רק הם. השאיפה זה להתקדם, אני לא חושב שללכת למקום כלשהו זה בהכרח להתקדם, כי גם מכבי חיפה זו במה מאוד גבוהה. השנה נגיד לא יצא לנו ללכת למסע באן.בי.איי ואולי אם המצב היה נורמאלי כבר היינו באירופה, אז מה היה ההבדל? אם מכבי חיפה היו באירופה באיזה מפעל אירופאי, היינו עושים מחנה אימונים נגד קבוצות מהאן.בי.איי, הכל פה מסודר ברמה הכי גבוהה שיש, יש מתקני אימונים, תנאים, הכל בזמן, באמת שמילה אחת רעה אי אפשר להגיד על חיפה במקצועיות שלהם. גם יש לנו את אחד המגרשים הטובים בארץ, אחד הקהלים הטובים והתומכים שיש. המצב הזה עכשיו הוא קצת בעייתי לכולם בעולם, לא רק לכדורסל, כולם באיזשהו מקום של אי ודאות, אבל ברור שאני לא פוסל כלום ואני גם לא בונה על כלום ולא חושב על זה יותר מדי. ברגע הנתון אני עם מכבי חיפה. מה שיהיה אחרי זה יכול להשתנות מיליון פעם או לא להשתנות ולהישאר, זה לא משהו שאני יודע. ככל שאנחנו נהיה יותר טובים כקבוצה אז כולם ירוויחו בסוף. זה הכי חשוב לנו, לי ולכולם לדעתי”.

מי השחקן הטוב ביותר ששיחקת איתו בקריירה?

“דניאל קופרברג”.

ומול איזה שחקן היה הכי קשה לך לשחק?

“האמת היא שבובאן מריאנוביץ’. שיחקנו נגדו במסע מול קבוצות האן.בי.איי, הוא עצום ואתה לא יכול לעשות נגדו כלום. פעם אחת שרקו אחרי הזמן, והוא פשוט הטביע עליי מהמקום ובאתי לדפוק לו בלוק, זה היה בזלזול ואחרי הזמן, הוא פשוט הרים את היד והטביע מעליי כמו ילד קטן”.

סורקין יכול לקלוע באופן נהדר על אף היותו גבוה. בעונה שעברה קצת פחות הלך לו, אך לפני שתי עונות הוא רשם 57.8% לשתיים בעונה הסדירה, כשהוא גם קלע יותר משלשה אחת בממוצע למשחק ב-38.4%. גבוהים עם קליעה בכדורסל הישראלי זה דבר נדיר, וסורקין הוא אחד מאלה שכן יש להם את זה.

עד כמה הקליעה לשלוש זה נשק משמעותי לשחקן בגובה שלך?

“אני מרגיש שכל המשחק הזה הולך יותר לכיוון השלשות. ג’ימי באטלר, ששמעתי את הראיון שלו לפני משחק מספר 7 בגמר האן.בי.איי, דיבר על דאנקן רובינסון. הוא אמר: ‘יותר חשוב שאתה תקלע, כי 3 זה יותר מ-2’. אפילו ג’ימי באטלר שקלע 40 נקודות אמר: ‘לי יותר חשוב שהוא יזרוק מאשר אני’. זה משהו שמראה שהכדורסל הולך לכיוון השלשות, אולי לא רק לשלשות אבל זה נהיה משהו שכבר די מצפים גם מגבוה. בסדרה נגד יוסטון התחילו לדבר על האם הגבוהים כבר נעלמו מהכדורסל כאילו לא צריך כבר גבוה, כי אם כולם כבר קולעים וכולם משחקים בכל עמדה עם פי ג’יי טאקר ששיחק 5, אז זה נראה שהשלוש נהיה משהו מאוד-מאוד חשוב. כשאני הייתי בגיל 16-17 אמרו לי: ‘השלשות זה לא חשוב לך, אתה גבוה, אתה לא צריך לזרוק שלשות’. הייתי קצת ראש בקיר, התעקשתי לזרוק שלשות, ובסוף זה עזר לי אבל זה נהיה כבר חלק מהמשחק שגם גבוהים צריכים לקלוע שלשות. באן.בי.איי יש המון גבוהים שזה סגנון המשחק שלהם, לזרוק רק שלשות”.

אתה מעדיף לצפות באן.בי.איי או ביורוליג?

“תלוי איזה משחק. באן.בי.איי במהלך העונה הרגילה מרוב שיש שם הרבה משחקים זה לא אינטנסיבי, אבל אם אתה אומר לי סדרת גמר באן.בי.איי או משחק יורוליג רגיל אז ברור שהאן.בי.איי או כל משחק פלייאוף באן.בי.איי”.

לסיום, מה החלום הכי גדול שלך בקריירה?

“לזכות בתארים. בסוף זה מה שייזכר, לא? לזכות במשהו שאני אדע להגיד גם לנכדים שלי. נקודות אתה לא זוכר, את התארים אתה תזכור תמיד”.