ריצ’רד הנדריקס הצטרף ל”ספורטס רבי” ג’וש הליקמן, כשהביג-מן לשעבר של מכבי תל אביב הסתכל במבט לאחור על הפעמים האחרונות שהצהובים התמודדו מול פנאתינייקוס בגמר היורוליג ב-2011, כמו גם בסדרת רבע הגמר של 2012 שארכה חמישה משחקים, אך בסופו של דבר ראתה הצד הישראלי מפסיד את שניהם. הנדריקס לקח אותנו למסע בזמן כשהחיינו מחדש כמה מהשיאים והשפל של המפגשים האלה במשחקים בלתי נשכחים לפני קצת יותר מעשור. דיברנו גם על המאמצים הנוכחיים של הנדריקס עם רשת SEC והאוניברסיטה שלו, אלבמה, שהופיעו בפיינל פור של NCAA בפעם הראשונה בתולדות בית הספר.
הצטרפו אלינו למסע והאזינו לסיפורים נפלאים כשאנחנו פותחים את הפרק הבא של מכבי תל אביב ופנאתינייקוס, שללא ספק תירשם כעוד סדרה נהדרת בספרי ההיסטוריה:
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
על ליוואי רנדולף שלמד באוניברסיטאת אלבמה כמו הנדריקס: “אני נשאר בקשר עם ליוואי הרבה. אני מאוד גאה בו. הוא קצת צעיר ממני ושנינו מגיעים מאותו אזור בצפון אלבמה. אני מכיר אותו מאז שהוא בתיכון, וכשהוא שיחק באוניברסיטת אלבמה הייתה לו קריירה נהדרת, מהטובות שראתה האוניברסיטה. הוא התנסה קצת ב-NBA ואני חושב שהוא שחקן ברמה של ה-NBA, ואני שמח בשבילו שהוא מצא מקום טוב באירופה ובקבוצה איכותית כמו הפועל ירושלים. רואים את היכולת המנהיגותית שלו באה לידי ביטוי”.
על קריירת ה-NBA: “הייתי בסגל של גולדן סטייט לכחצי עונה אבל לא יצא לי לקבל דקה במשחק וישבתי על הספסל. בקדם-עונה אפילו הורדתי 13 ריבאונדים וקלעתי 12 נקודות נגד אוקלהומה. הלוואי שיכולתי להגיד שהייתה לי קריירת NBA ארוכה יותר ואני חושב שהייתי ברמה”.
על ההגעה לאירופה: “אחרי שהצטיינתי בליגת הפיתוח, ראיתי שרוב הבעלים בליגה ניסו לחסוך ולכן חשבתי לעצמי ללכת לאירופה ואולי ככה להגיע ל-NBA. שיחקתי בגרנאדה עם ג’ו אינגלס ששיחק אחר כך במכבי, בקבוצה צעירה שכמעט עשתה פלייאוף בליגה הספרדית – זו הייתה ההצלחה הגדולה ביותר של גרנאדה בזמנו. אחרי העונה ניסיתי לחזור ל-NBA ואז מכבי תל אביב התקשרה אליי. לא ידעתי שום דבר על המועדון חוץ משהכרתי את שם הקבוצה ממשחקי ההכנה שהיא עשתה נגד קבוצות NBA. לא ידעתי את גודל המועדון ואת ההיסטוריה שלו. לא ידעתי שום דבר על דייויד בלאט. הם נתנו לי הצעה חזקה לשנתיים וידעתי שבגיל 23 אוכל לשחק ביורוליג והתרגשתי. הם אפילו נתנו לי סעיף יציאה ל-NBA. כשהגעתי לישראל ב-2010 ראיתי ישר שהמועדון ברמה גבוהה ומקום מיוחד שאהב כדורסל. לפתוח בחמישייה במשחק הראשון ביורוליג היה נקודת ציון משמעותית אז בקריירה שלי”.
על תחילת התקופה במכבי: “אם פרקינס לא היה נפצע? בטוח היינו זוכים באליפות היורוליג. בשנתיים הראשונים במכבי הייתי חלק מקבוצות מיוחדות תחת בלאט. בעונה הראשונה קצת התקשינו בהתחלה ואז אחר כך ניצחנו רצף של 9 בשלב הבתים. בטופ 16 ניצחנו המון משחקים בהפרשים גדולים. היה לנו עומק של 12 שחקנים. היינו הרבה שחקנים חדשים בקבוצה ובאנו במנטליות שאנחנו יכולים לזכות כי היינו טובים. בהתחלה לא הבנתי את גודל הדבר של לשחק במכבי ביורוליג והכבוד ההיסטורי שיש למועדון. לשחק בקבוצה שהיא קונטנדרית רצינית לתואר היה הרגשה מיוחדת. למרות שלא הייתי הכוכב של הקבוצה הייתי גאה במקום שלי בקבוצה מאוד”.
על הקשר עם דייויד בלאט: “אני עדיין מדבר איתו הרבה מאוד על כדורסל. היה ברור שבלאט מנהיג שידע מה הוא עושה והיה תמיד מוכן. הוא היה מאסטר שהבין את הפסיכולוגיה בלנהל קבוצה. הוא ידע את מי להפעיל ואיך להוציא את המיטב מכולם. הוא ידע לתת מוטיבציה לנצח. המנטליות הייתה שאנחנו רוצים לנצח כל יום. בעונה הראשונה לא שיחקתי בגלל מגבלת הזרים באחד המשחקים, והפסדנו לבני השרון. בלאט אמר לי שאני לא יושב בחוץ שוב. בקושי הפסדנו בליגה, משחק אחד-שתיים. וזוהי המנטליות של דייויד בלאט. למדתי מסרים לחיים תחתיו”.
גיא פניני: “לא חשבתי בחיים שהוא יהיה עוזר מאמן. גיא הוא אח שלי. הוא תמיד הקליל את האווירה בחדר ההלבשה עם בדיחות ומתיחות מדי פעם. גיא ששיחקתי איתו בקדנציה הראשונה שונה מגיא ששיחקתי איתו ב-2016. אחרי שהוא זכה ביורוליג ב-2014 היה אפשר לראות שמשהו במנטליות שלו השתנה. כשראיתי את פניני בחולון ידעתי שיש סיכוי שהוא ייכנס לעולם האימון. אני מאחל לו הצלחה רבה ומקווה לראות אותו על הקווים כמאמן ראשי”.
על הקשר שלו עם הקבוצות של מכבי ששיחק בהם: “שנה שעברה דיברתי המון עם דורון פרקינס כשהוא היה עוזר במכבי. אני מדבר עם הרבה מהשחקנים מהקבוצה של מכבי שהייתי בה כי הרבה מאיתנו בעולם האימון. מדי פעם אני נתקל בהם כי הם סקאוטים או מאמנים. המשחקים, האליפויות והחגיגות זה משהו שעולה הרבה השאני מדבר עם החבר’ה שהיו בקבוצה הזאת. הקבוצות היו ממש מלוכדות ומגובשות. יש לי קשר טוב עם כולם”.
על הסדרה נגד פאו: “לפני משחק מספר 2 שניצחנו ביוון בזכות סלים של דייויד בלו, כל התקשורת ביקרה וחשבה שנפסיד בסוויפ. הגענו וניצחנו. ידענו שאם יכולנו לנצח את משחק מספר 2, גם 3 ו-4 אפשריים ויהיה אפשר לסגור סיפור. אני זוכר שהיה לחץ גדול מאוד במשחקים 3 ו-4 ביד אליהו, כמו גם בגמר היורוליג של העונה הקודמת שלדעתי זה המשחק הכי חלש שלי בקריירה, התקשיתי מאוד. כל מהלך היה כל כך אינטנסיבי בכל המשחקים בסדרה. הייתי בפוקוס כמו שלא הייתי בכל החיים במהלך הסדרה. כל החלטה צריכה להיות מושלמת ובלי טעויות למשך 40 דקות”.
משחק מספר 4: “אני זוכר יותר דווקא את משחק מספר 3 שהתעליתי בו בקלאץ’ וקלעתי כמה זריקות עונשין ופוט-בק חשוב. במשחק הרביעי ידעתי שזה יהיה קשה והייתה אווירה כזאת שחייבים לסיים את העבודה, כי אם חוזרים ליוון – כנראה הלך עלינו. אני מרגיש שעשינו איזושהי טעות שגרמה לנו לספוג שלשה ואולי עוד איזה החטאה שלנו שסגרה את הסיפור מבחינתנו. אחרי ההפסד הזה הרגשנו כאילו הפסדנו את כל הסדרה, וידענו שיהיה קשה מאוד ביוון. האווירה הייתה מחשמלת והאוהדים כל כך רצו שנגיע לפיינל פור. זה אחד ההפסדים הכי קשים בקריירה שלי”.
על משחק מספר 5: “במשחק הזה הרגשנו שהלחץ היה כבד מאוד עבור האוהדים היוונים. היה להם את יתרון הביתיות ואנחנו עשינו קאמבק. זה היה אחד המשחקים המותחים אי פעם. אגב, לפני משחק מספר 5, ניצחנו במותחן את ירושלים, ובמשחק מספר 5 ניסיתי לעשות את אותו דבר לדיאמנטידיס כמו החטיפה שעשיתי נגד ירושלים בסיום. ויצא שעשיתי עבירה ונורא התבאסתי. כשהתיישבתי על הספסל ראיתי שעשו על יוגב עבירה והשופטים בלעו את המשרוקית ולא שרקו. היו כל כך הרבה אירועים בדקות האחרונות. הסדרה הרגישה כמו סדרת גמר ואני לא אשכח את הסדרה לעולם”.
0 תגובות