יש כל כך הרבה דברים שאפשר וצריך לנתח בזכייה של הפועל ירושלים בגביע המדינה בזכות הניצחון בגמר על מכבי תל אביב, אבל נתחיל דווקא ממי שלא היה שם: נועם דוברת, שכזכור סיים את העונה בעקבות פציעה קשה ועבר לאחרונה ניתוח. למרות הסיטואציה המתסכלת והעובדה שכדי למלא את מקומו הגיע כוכב צעיר אחר, נועם יעקב, שגונב את ההצגה, דוברת תמיד נשאר חיובי וחגג ניצחונות גדולים לצד חבריו לקבוצה. כידוע, בסיום הגמר הקפטן איתי שגב הקדיש את הזכייה לדוברת עם מילים מרגשות, ובמסיבת העיתונאים שנערכה בסיום שאלתי את אנשי ירושלים על הישראלי הפצוע. “אני שמח שלא אכזבנו את נועם שחווה פציעה קשה”, אמר המאמן אלכסנדר דז’יקיץ’, וקאדין קרינגטון סיפק תשובה מצוינת של בעל ניסיון: “הייתי בעמדה של נועם אז אני יודע בדיוק איך הוא מרגיש, לפני כל משחק הוא שולח לנו הודעות ומאחל בהצלחה. הוא חשוב כמו כל אחד, אני מאחל לו החלמה מהירה ואני בטוח שהוא יחזור טוב יותר. אני עשיתי את זה אז הוא יכול לעשות את זה גם”.

איתי שגב לוקח את המיקרופון ומקדיש את הזכייה לנועם דוברת הפצוע: "נועם, הגביע הזה הוא בשבילך". מרגש!

— Moshe Halickman משה הליקמן (@mobluelion) February 16, 2023

הצטרפו לקהילת ספורטס רבי בלינק הבא: https://chat.whatsapp.com/DxcewEZbtu79vTeeGOsAMk

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

בכלל, שווה להמשיך עם שגב וקרינגטון. שגב, שהפך לחביב הקהל של ירושלים ושינה לאחרונה משחקים באופן מדהים, סגר מעגל מול מכבי ת”א, הקבוצה שבה גדל ושבה שימש כקפטן עד שהוחלף על ידי ג’ון דיברתולומיאו שעדיין נמצא בתפקיד. שגב עבר חתיכת כברת דרך עד שהגיע לרגע הגדול בקריירה שלו, וכפי שעשה אנדרס אינייסטה עבור דני חארקה בגמר המונדיאל ב-2010, כמה יפה שהוא בחר להקדיש את רגע השיא שלו עבור מישהו אחר. זה היה רגע אמיתי שסימל את המשפחתיות של ירושלים. בנוגע לקרינגטון, הגארד הראה כל כך הרבה רגש כשדיבר על הזכייה בגביע, ולקרוא את המילים הבאות בכתב פשוט לא יצליח לתאר זאת: “זה עצום בשבילי, זה הגביע הראשון שלי, התחלתי לשחק מעבר לים לפני חמש שנים”.

כמו שגב, שחקן נוסף שיצא ממכבי תל אביב הוא עוז בלייזר, שהוביל את הצהובים לזכייה בגביע בעונת 2020/21 וכעת הביא את הווינריות שלו לירושלים. דווקא אחרי קדם עונה מצוין, בלייזר פתח את העונה בצורה לא מספיק טובה, נפצע לפרק זמן ממושך בפעם הראשונה בקריירה כפי שהוא גילה ולא הציג יציבות גם כשחזר, אבל למאני טיים הוא הגיע ובגדול עם 12 נקודות בגמר כולל 7 מ-7 מקו העונשין, כשהוא שימש כאקס פקטור של הקבוצה. בהפנינג שערכה ירושלים לקראת פתיחת העונה שאלתי את בלייזר עד כמה הוא רוצה להביא כישראלי בכיר בירושלים דברים שהוא לקח מהתקופה במכבי ת”א, והוא ענה: “אני מאוד רוצה, בשביל זה באתי לפה, להוביל את הקבוצה להצלחות ולהיות חלק משמעותי בשבילה על המגרש ומחוץ למגרש, בינתיים אני מקבל את הקרדיט הזה ואני משתדל להחזיר כמה שיותר, בשבילי זה הכל בשביל שהקבוצה תצליח, אם זה ימים שצריך נקודות, ריבאונד או ליפול על הרצפה ולקפוץ”. בלייזר בהחלט עמד בדבריו.

Itay Segev – Photo Credit: Dov Halickman

עוד שחקן שמסמל את ההצלחה המפתיעה של ירושלים ובעיקר את הקשיחות ההגנתית שלה הוא אור קורנליוס. אפשר להגיד שהחוק שמצריך ישראלי אחד על הפרקט בכל רגע נתון עובד לטובה עבור ירושלים, שכן אחרת לא ברור בכלל אם קורנליוס היה מקבל קרדיט נרחב. ההגנה שלו בעיקר מול לורנזו בראון בגמר הייתה מדהימה, ועם האופי הייחודי שהוא מציג על הפרקט ניתן לקבוע שמדובר בגיא פניני החדש. הוא פשוט לא לוקח שבויים ויעשה את כל מה שצריך כדי לנצח. בגמר, מול אותו פניני, קורנליוס נתן חותמת סופית להתקדמות היוצאת מן הכלל שהוא עושה, וצריך להעריך את הדרך שהוא עבר מהליגות הנמוכות עד לטופ של הכדורסל הישראלי.

מי שחייב לקבל כבוד בירושלים הוא זאק הנקינס. לטעמי, למרות העונה חסרת התקדים של די ג’יי קופר, אם היה צריך לבחור ברגע זה את שחקן העונה בליגת העל הייתי מצביע להנקינס. הסנטר מציג יציבות מופתית עם דאבל-דאבל מפלצתיים, ומי היה מאמין שמדובר בשחקן שבגביע ווינר נראה כמו אחד שעשוי שלא לסיים כאן את העונה. בדיוק באותו הקשר, אנחנו מגיעים לספידי סמית’ שרבים ובראשם אוהדי ירושלים כבר רצו לשלוח הביתה בתחילת העונה, אלא שהוא התאושש כנגד כל הציפיות, הציג כמה משחקי שיא ונתן חותמת למהפך עם תצוגת תכלית בגמר בדרך לזכייה בתואר השחקן המצטיין. באופן מעורר מחלוקת, סמית’ אמר בעבר שהוא לא פחות טוב משחקן כמו לורנזו בראון, ואם בתצוגה האדירה שלו בהיכל מנורה מבטחים כוכב מכבי ת”א לא שיחק אז הפעם השחקן עם השיער הייחודי הצדיק את המשפט שלו בין השאר עם הגנה פנומנאלית על הרכז הספרדי/אמריקאי.

Or Cornelius – Photo Credit: Dov Halickman

בגזרת הזרים, השחקן שהכי דומה לקורנליוס ברמת הרעיון הוא מארקס מייריס. הוא גם כן פותח בחמישייה והוא גם מוגבל מאוד מבחינה התקפית כשההגדרה “שחקן אפור” מעולם לא יכלה להיות נכונה יותר, אבל הוא מביא ערך מוסף בכל הנוגע לקשיחות בשני צידי הפרקט בנוסף ליכולת מסירה מרשימה. בגמר הוא גם הפתיע עם שלשה מדויקת. זר נוסף שראוי לקרדיט הוא ליוואי רנדולף שהציג יכולת בינונית מאוד בפתיחת העונה אך לאחרונה נמצא בכושר נפלא ומצדיק את ההייפ שהיה סביבו כמי שהגיע בתור מלך הסלים של ליגת האלופות.

גם המנהל המקצועי החדש, יונתן אלון, צריך לקבל הרבה קרדיט על העבודה שהוא עושה עד עכשיו. עצם ההבאה שלו מהפועל גליל עליון הייתה יצירתית, והעבודה שלו היא יצירתית לא פחות כמי שחשב מחוץ לקופסא וצירף את נועם יעקב בהשאלה מווילרבאן בנוסף לכך שהחתים לאחרונה באופן מפתיע את טי ג’יי קליין. וכשמגיעים לאנשי המקצוע, אתם בטח תוהים איך עדיין לא כתבתי כאן על אלכסנדר דז’יקיץ’? אז כמו שאומרים, כל מילה נוספת מיותרת. אבל אם לנתח את הדברים, אז כל מיני תופעות שעליהן כתבנו מקודם הן פרי מוחו המבריק של המאמן הצבעוני: שגב מנצח משחקים מעמדה מספר 4? הקרדיט לדז’יקיץ’. קורנליוס פותח בחמישייה ולא קרינגטון? דז’יקיץ’ מצליח לנהל את הסיטואציה. סמית’ לא משוחרר למרות לחצים רבים? תודה לדז’יקיץ’, שכפי שאמר הרכז בראיון לאתר “ספורטס רבי” הוא המאמן הראשון שאי פעם האמין שהוא יכול להשתפר. סים-סנדר ונה וברנדון בראון עדיין נמצאים בקבוצה למרות שהם בסך הכל לא מרשימים? רק דז’יקיץ’ קובע אם שחקנים נשארים או הולכים. יעקב משחק הרבה או מעט? זה תמיד בידיו של דז’יקיץ’. תאהבו את הדרך שלו או תתווכחו איתה, אבל הוא יודע היטב מה הוא עושה וזה בסך הכל עובד באופן כמעט מושלם.

בכלל, דז’יקיץ’ מסמל יותר מכל את העונה של ירושלים. הוא פתח את העונה בצורה לא טובה עם כדורסל משעמם וחיצי הביקורת הגיעו מכל עבר, כשלא מעט אוהדים הביעו את זעמם ברשתות החברתיות. גם לי התעוררו ספקות בנוגע לתפקוד של המאמן ובנוגע לתפקוד של המערכת באופן כללי. אלא שכמו מה שקורה עם כמה משחקניו הוא הוכיח שצריך סבלנות, וכפי שאומרים רבים העונה הזאת של ירושלים היא שיעור בצניעות. כבר תקופה שיש הסכמה גורפת על כך שדז’יקיץ’ הוא המאמן הטוב בישראל, וכל יום שעובר זה רק מתחזק. אני שותף לקביעה הזאת, אבל דז’יקיץ’ עצמו כמובן מנסה להפגין צניעות. הקהל מתחבר להגנה הקשוחה של הקבוצה שאותה מוביל דז’יקיץ’, ובראשון הקרוב יש לאוהדים הזדמנות לומר תודה ולהגיע בהמוניהם למשחק הליגה מול היריבה המרה הפועל חולון. יש תחושה שסופסוף החשמל מתחיל לחזור לארנה, וזה בעיקר בזכות המאמן שמוציא את המקסימום מסגל שבו באמת יש מעט מאוד כישרון ביחס ליריבות הגדולות.

Aleksandar Dzikic – Photo Credit: Dov Halickman