יותם הלפרין הפך בחודשים האחרונים למאמן זמני מצליח בהפועל ירושלים. אחרי פיטוריו של אורן עמיאל, הלפרין שנכשל כמנהל הספורטיבי נדרש לתקן את הטעויות בתפקיד שבו מעולם לא עבד. הוא אכן הצליח ובגדול, כשעם הרבה שלווה הפך את ירושלים למוליכת הטבלה בליגת העל, וממאזן שלילי של 3:0 בליגת האלופות הוא הציל את העונה האירופית של הקבוצה על הקווים בדרך למאזן 3:3 ומקום בשלב הפליי-אין של המפעל, ועוד עם יתרון הביתיות. עם תבוסה ביתית שהנחילה ירושלים לפרומיטיי במשחק הראשון בסדרת הטוב משלושה בפליי-אין, היה נדמה שאין כוח שמסוגל לעצור את האדומים בדרך לשלב 16 הגדולות של המפעל. אלא שאז הגיעה הקורונה שהתפרצה בקבוצה, ובחזרה לפרקט ירושלים הפסידה עם הבאזר של ההארכה לקבוצה האוקראינית בדרך לשוויון בסדרה למרות יתרון מבטיח בשלב מתקדם של המשחק. הציפייה הייתה שירושלים של הלפרין תנצל את הביתיות בהיכל פיס ארנה, אך הקבוצה פישלה אמש (חמישי) עם הפסד 85:75 וסגרה עוד עונה כושלת באירופה.

בין אם ירצה בכך או לא, הלפרין שחתום על החזרה של הקבוצה לחיים באירופה גם חתום לא פחות על הכישלון הגדול. אחרי שהחמאנו לו הרבה, ובצדק, על ההצלחה בתחילת דרכו כמאמן, הגיע הזמן גם לבקר את תפקודו. נתחיל בזה שהקבוצה, גם אם זה לא הזיז ליותר מדי אנשים עד אתמול, נמצאת בסך הכל בתקופה לא טובה בכלל תחת הלפרין, הן מבחינת היכולת והן מבחינת התוצאות. היו לא מעט נורות אדומות, תרתי משמע: בין אם זה הניצחון הביתי הדחוק על מכבי ראשון לציון החלשה, ההפסד הביתי למכבי תל אביב השבורה והפסד החוץ המאכזב להפועל גלבוע/גליל, ירושלים רחוקה משיאה לאחרונה. אבל כל עוד הקבוצה הייתה במצב טוב באירופה, זה לא הפריע לרבים. כעת, עם סיום הסדרה מול פרומיטיי, אפשר לקבוע כי המשחק הראשון בסדרה היה בבחינת היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, כשבמשחק האחרון החורים התגלו לעיני כל.

נעבור להפסד עצמו. לטעמי, לאורך הסדרה הלפרין נתן יותר מדי כבוד לפרומיטיי, בעיקר בצורה שבה הציג את הקבוצה בתקשורת. אין ספק שהקבוצה האוקראינית היא יריבה לא פשוטה ושהמשחק הראשון בסדרה לא שיקף את פערי הרמות האמיתיים, אך ירושלים עדיין הייתה צריכה לעבור אותה, בטח כשהיא הייתה תלויה בעצמה עם יתרון הביתיות. בניגוד לאחרים, איני חושב שירושלים הגיעה זחוחה אחרי המשחק הראשון, אך תמיד יכול להיות שההפרש הגדול שבו ניצחה באותו משחק שינה את המנטאליות של השחקנים, גם אם לא במודע. אני מאמין ששחקני ירושלים, שרבים מהם ידועים ככאלה שהם אנרגטיים במיוחד, התייחסו ברצינות למשחקים האחרונים, וכי יכול מאוד להיות שהקורונה פגעה בכושרם של השחקנים וגרמה לעייפות שהורגשה במיוחד במשחק האחרון. מה שבטוח זה שפשוט אי אפשר לפתוח משחק בית חשוב מאין כמוהו בפיגור 9:0 ובסך הכל 27:12 בסיום הרבע הראשון.

Yotam Halperin – Photo Credit: BCL

הלפרין טעה בשימוש המקצועי של מספר שחקנים בקבוצה באופן שבא לידי ביטוי במשחק האחרון של הסדרה. כך, למשל, ווילי וורקמן זרק שתי שלשות במשחק האחרון, כולל אחת בדקות האחרונות, על אף שהוא רחוק מלהיות מומחה באספקט הזה. אחרי אחד המשחקים של הקבוצה שבהם וורקמן זרק יותר מדי שלשות, שאלתי את הלפרין האם הוא מודאג מכך, אך הוא לא הביע כל דאגה. במשחק האחרון בסדרה הדבר פגע בקבוצה, וגם אם זו ממש לא הייתה הסיבה העיקרית להפסד, משחק כדורסל מנצחים בדברים הקטנים, וזה היה אחד הדברים הקטנים שגרמו להפסד. רטין אובאסוהן אומנם מסר אסיסטים (7) אך גם שוב איבד המון (6), והדבר נובע מהעומס שמוטל עליו. הפעם אובאסוהן שיחק 37 דקות ו-29 שניות, יותר מכל אחד אחר בקבוצתו. הקבוצה צירפה לאחרונה את נועם דוברת, במהלך שמתאים לחשיבה נכונה של המנהל הספורטיבי שבתוך הלפרין, והשחקן התאקלם לא רע עד כה מבחינת היכולת, גם אם לא מבחינת התוצאות. אלא שדוברת, שהפעם שיחק פחות מ-8 דקות, היה על הפרקט ברוב הזמן לצידו של אובאסוהן ולא במקומו, מה שגרם לו לא להשפיע כלל על המתרחש. הדקות של דוברת הן אלו שבהן אובאסוהן צריך לקבל יותר מנוחה, אך מסתבר שבשלב זה הלפרין חושש לתת את המפתחות לשחקן החדש והצעיר שלו, גם במחיר עייפות וטעויות של הרכז הפותח.

על הלפרין נוהגים לומר שהוא “מאמן של שחקנים”. נכון, הביטוי לא נשמע טוב בעברית כי כל מאמן למעשה מדריך שחקנים, אך הכוונה היא ידועה: המאמן מחובר לשחקנים ומבין אותם, כשבמקרה של הלפרין הוא גם כיכב על הפרקט עד לא מזמן. בכדורסל שמשחקת הקבוצה של הלפרין הדבר מתבטא ביכולת האישית של השחקנים בהתקפה, כשהדבר אמור לגבי אובאסוהן ובעיקר ג’יילן אדאמס. הפעם, אדאמס שוב הבריק לפרקים (13 נקודות, 4 אסיסטים), אך גם איבד (3) והחטיא יותר מדי, כשהוא רשם 5 מ-20 בלבד מהשדה כולל 0 מ-6 לשלוש. בדקות של אדאמס על הפרקט, ירושלים הייתה במינוס 18, הנתון השני הכי גרוע בקבוצה אחרי קייזר גייטס (מינוס 21). ואם כבר גייטס, אז גם הוא הוכיח שוב שלא ניתן לסמוך על הקליעה שלו, כשעל אף שהפעם הוא סופסוף נכנס יותר לצבע בהתקפה (10 נקודות, 3 מ-3 לשתיים, 4 מ-4 מקו העונשין) הוא רשם 0 מ-3 מחוץ לקשת מעמדת הסמול פורוורד. שחקן כמו עמית גרשון, שמשחק באחריות ומביא קליעה, יכול לתרום בצורה מסוימת גם ברמה של ליגת האלופות, וחבל שהלפרין בחר להעלים אותו לאחרונה ולא לנצל את יכולותיו כדי להרחיב את הרוטציה, במה שהיה יכול להוריד מהעומס של חלק מהשחקנים האחרים.

לזכותו של הלפרין ייאמר שאחרי המשחק הוא לא השתמש בקורונה בתור תירוץ והבהיר שלפני כולם הוא צריך לקחת אחריות. מעבר ליצירת הווייב החיובי סביב הקבוצה עד ההפסד הרע אתמול, להלפרין גם זכויות מקצועיות ספציפיות שהנחיל כמאמן, כמו משחק ההגנה של הקבוצה ברוב הזמן ובעיקר של אדם אריאל שעשה תחתיו קפיצת מדרגה גדולה בפן הזה, כמו גם השליטה בריבאונד בהמשך ישיר לכך (ירושלים ראשונה במפעל). אך כעת, עם ההדחה מאירופה, אנו חוזרים לכישלון של הלפרין המנהל הספורטיבי. נזכיר את הטעויות? אחת הייתה המינוי של עמיאל. נוספת הייתה יום ההחתמות הראוותני וההזוי שבו הגיעו אנתוני בנט, ת’ון מייקר ושון קילפטריק, כשדווקא תחת הלפרין על הקווים השניים הראשונים שוחררו וסביב האחרון שלא שיחק לאחרונה בעקבות הכשירות שלו השמועה היא שגם הוא בדרך החוצה, במה שלא ישאיר שום זכר לאותו יום שהיה נוצץ כלפי חוץ. גם האמירות התמוהות של הלפרין בקיץ לגבי יובל שניידרמן לא באו לידי בפועל, כשהוא ממש לא היה חלק מהרוטציה של הקבוצה בתור רכז מחליף ולאחרונה הושאל למכבי ראשון לציון, שם למען האמת הוא לא מקבל עד כה הזדמנויות כמו בירושלים אם לא אפילו פחות.

Yotam Halperin – Photo Credit: BCL

עכשיו זה הזמן של ירושלים והלפרין להחליט. במשך כל הזמן הזה הלפרין היה מוגדר כמאמן זמני ולא כמאמן קבוע, על אף שהיה ברור שבזכות הניצחונות הרבים המעמד שלו בעצם היה איתן על הקווים. זוהי הפעם הראשונה שבה הלפרין נכשל בקריירת האימון הצעירה שלו, וכעת הוא צריך לבחור האם להפוך למאמן אמיתי ולנסות להתמודד עם הכישלון, שהרי כל מאמן נכשל לפחות פעם אחת בקריירה שלו, או להשתמש בנתיב הבריחה של תפקיד המנהל הספורטיבי. כדאי שהלפרין וירושלים כמועדון יחליטו מהר, כי המשחק הבא הוא גם משחק נוקאאוט, מול הפועל תל אביב הלוהטת ברבע גמר גביע המדינה במפגש שייערך באולם הדרייב אין. הפסד שם יהיה כנראה אחד יותר מדי, כי לירושלים יישאר רק הליגה, ושעון החול של הלפרין יתחיל לאזול, אם הוא עוד לא התחיל לאזול מספיק אחרי המשחק אתמול. המאמן עצמו התייחס למעמדו בסיום כשאמר שאם יהיה משהו רלוונטי בנוגע לשינוי על הקווים אז תהיה ישיבה ותתקבל החלטה, כשהדבר הזה כן מעיד על כך שיכולה להיות לו כוונה להשתמש בפתח המילוט של תפקיד המנהל הספורטיבי. יכול להיות שמאמן מנוסה יוכל לייצר תרגילים שונים וטובים יותר בהתקפה, שכן לאורך כל תקופתו של הלפרין הקבוצה לא מסרה הרבה אסיסטים.

בכלל, ההחלטה של המועדון לעבור מהיורוקאפ לליגת האלופות לפני כמה שנים התבררה עד כה כשגויה, כשהיא לא מושכת הרבה קהל בין השאר בעקבות הרמה הנמוכה יותר. עם כל הכבוד לצמיחה של ליגת האלופות, ויש הרבה כבוד, המפעל הוא לא ברמה הכי גבוהה מבחינה מקצועית, ולמרות זאת ירושלים נכשלת פעם אחר פעם. לא יכול להיות שירושלים בראשות אייל חומסקי וגיא הראל יכולה לחיות בשלום עם זה שמועדון ישראלי בדמות הפועל חולון התגבר על קשיים רציניים בדרך לטופ 16 של המפעל, בזמן שהקבוצה מהבירה שוב נותרה מאחור.

למרות הכישלון כמנהל ספורטיבי והמעידה הראשונה כמאמן, הלפרין עדיין זוכה לתמיכה גדולה מהאוהדים בזכות ימיו הגדולים כקפטן הקבוצה, והוא אמר, ובצדק, שכפי שהוא לא הסתנוור מהניצחונות ולא חתם לעוד כמה שנים בקבוצה, כך לא צריך להסתנוור מההפסדים ולפטר אותו עכשיו. אבל אנחנו מכירים את הספורט הישראלי, וכשמוסיפים את העובדה שהוא נכשל כמנהל ספורטיבי ומאמן שעבד תחתיו נשלח הביתה, אם כדור השלג (איזה טיימינג) ימשיך להתגלגל ויבוא לידי ביטוי כבר במשחק הגביע מול הפועל ת”א, אז הלפרין שהפך לחלק בלתי נפרד מהמועדון עשוי להיות מגורש ממנו, כפי שכבר קרה לרבים וטובים בעבר במקומות שונים. נזכיר שוב – הלפרין וירושלים יכולים למנוע מראש בעיות כאלו, והם יכולים לבחור (או שלא) בדרך שבה מכבי תל אביב התנהלה עם המשבר שלה. ואי אפשר בלי מילה על ננו גינזבורג, שהובס במשחק הראשון בסדרה אבל למרות שחלה בקורונה ניצח את שני המשחקים הקרובים מהטלפון, כפי שעשה בסיפור המוכר של הזכייה באליפות אוקראינה. באופן מדהים, הצמד גינזבורג-עמיאל חזר “לשתף פעולה” ופגע בעונה של ירושלים, תוך שהוא הותיר אותנו עם המשפט המוכר הבא שקשה לברוח ממנו: להצלחה אבות רבים והכישלון יותם (יתום).

Yotam Halperin – Photo Credit: BCL