5 נקודות על הניצחון של מכבי תל אביב מול וילרבאן בליון (קרדיט לתמונה הראשית: אתר היורוליג)
1. הכי צמוד שיש
ספק אם אוהדי מכבי תל אביב הצליחו ליהנות גם מהמשחק עצמו, אבל אתמול באסטרובל קיבלנו את אחד המשחקים הצמודים, המותחים והמעניינים שהיו השנה ביורוליג. 10 פעמים התוצאה הייתה שוויון, ושתי הקבוצות קבעו שיא עונתי חדש של 23 פעמים בהם היתרון התחלף מצד לצד.
וילרבאן ומכבי היו שקולות ביותר אחת לשניה, במשחק שכמעט ולא היו בו פערים משמעותיים ביניהן.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
מכבי אמנם ניצחה בגדול בריבאונד (43:32), אבל איבדה 2 כדורים יותר מהצרפתים (10 מול 8), ביצעה יותר עבירות (23 מול 20), וקלעה רק ב-74% מהקו (14/19) לעומת 87% של וילרבאן (20/23).
אז למה דווקא מכבי תל אביב הייתה זו שניצחה? בזווית הסטטיסטית, התשובה היא, כיוון שהייתה טובה מווילרבאן כמעט בכל שאר האלמנטים. כמו למשל: במדד (107 מול 104), באחוזים ל-2 (61% מול 58%), ובאחוזים ל-3 (30% מול 27%).
בזווית של מהלך המשחק, מכבי ניצחה, כי היא הייתה זו ששלטה במשחק, הכתיבה את הקצב, ובעיקר הפגינה הרבה אופי בדקות המכריעות. דקות בהן קלעה בכל פעם שהייתה צריכה סל. במיוחד בפוזשנים האחרונים במשחק, בזמן שהייתה בפוזיציית ה”רודפת”, מכבי לא נלחצה, ופעם אחר פעם ענתה לווירבאן בסל שהשווה את התוצאה. ברגע שהסיטואציה התהפכה, וילרבאן לא הצליחה לעשות את אותו הדבר. וזה, היה ההבדל המרכזי בין הקבוצות ומה שהעניק למכבי לבסוף את הניצחון. בצמוד, אבל ניצחון!
2. רומן בהמשכים
את פתיחת העונה הגיוני שרומן סורקין יעדיף לשכוח. להוציא את מחזור הפתיחה מול פרטיזן, סורקין לא הצליח להיות פקטור משמעותי העונה בניצחונות של מכבי. יתרה מכך, המשחקים הטובים שלו היו דווקא מול מונאקו, אולימפיאקוס וברצלונה – שלושה משחקים בהם מכבי הפסידה. ואם יש משהו ששחקן לא רוצה להיות – זה ברומטר שלילי.
סורקין היה קרוב ללהתחיל להיכנס ללופ הזה. המשחק באסטרובל לא היה רחוק מלהיות עוד משחק בו רומן טוב ומכבי מפסידה, אלא שהפעם, הסיפור שונה, והרבה בזכות סורקין עצמו!
רומן היה במשחק השיא שלו העונה ביורוליג עם 15 נקודות (7/10 מהשדה, 1/1 מהקו), 8 ריבאונדים (3 בהתקפה), 21 מדד, ו-10+ ב-25 דקות על הפרקט. אמנם, הגנתית, אף גבוה של מכבי (כולל סורקין) לא הצליח לעצור את המסיבה של לוברן שהיה במשחק הטוב ביותר שלו בשלוש השנים האחרונות ביורוליג (הרבה בזכות ההגנה הנרפית של סורקין וכל שחקני מכבי), אבל לרומן מגיע את כל הקרדיט על כך שבדקות רבות הוא היה האיש שהצליח לענות ללוברן בצד השני.
המשחק שלו היה מאוד אלגנטי וחכם. הוא היה מחויב ביותר, ולמעשה, יש לו הרבה מאוד מניות יקרות בניצחון.
היכולות של סורקין קיימות, זה לא חדש, ולא מפתיע
האתגר המרכזי שלו יהיה להצליח לפתח יציבות. עוד קצת סבלנות, וזה יצליח!
3. ה-MVP
בצל הדרמה, עלילות השיפוט, ועוד… זה היה משחק אדיר של ווייד בולדווין!
הוא היה יחסית פושר במחצית הראשונה עם 9 נקודות ו-3 אסיסיטים, אבל במחצית השניה הוא הוסיף 12 נקודות, 5 אסיסטים, ולראשונה העונה – היה ביכולת פנטסטית שהזכירה את שחקן העל מהעונה הקודמת.
השורה הסטטיסטית מרשימה בפני עצמה. ווייד הוביל את מכבי בנקודות (21), באסיסטים (8) ובמדד (27). הוא קלע ב-60% מהשדה (9/15), ואיבד שני כדורים בלבד ב-35 הדקות ששיחק. אבל, מעל הכל, והכי חשוב: ווייד היה במופע של מנהיגות ולקיחת אחריות. הוא לא היסס לקבל החלטות גם ברגעי משבר, והצליח לשדרג משמעותית את השטף הקבוצתי. הפעם, בניגוד למשחקים האחרונים, הוא לא ניסה “להכנס בכוח למשחק”, והיכולת האישית באה בקשר ישיר להשפעה הקבוצתית. אפילו בהגנה, במיוחד במחצית השניה, סופסוף הגיע הסטופר ההגנתי מאשתקד. יופי ווייד!
4. שטויות וטעויות – בכמויות
יייתכן מאוד ששני הסעיפים הקודמים לא היו נכתבים אם במהלך האחרון השופטים לא היו מפספסים את העבירה הברורה של בולדווין על דה קולו. מאוד יכול להיות שגיבורי הערב היו בכלל דה קולו ולוברן. הם לא היו רחוקים… יחד עם זאת, חשוב לציין שהשופטים היו בערב איום ונורא לשני הצדדים. בנוסף לעבירה שלא נשרקה על ננדו, הם גם הדביקו עבירות בלתי ספורטיביות שנויות במחלוקת לבולדווין ודה קולו ועוד ברגעים קריטיים במשחק. ההרגשה הייתה שבמהלכים רבים הפנקסנות הכתיבה את הטון. אם נכתוב זאת בעדינות, תצוגת השיפוט בליון לא ממש הייתה מלוטשת. לא מלוטשת כמו המשחק של בונזי קולסון, שאמנם, היה דומיננטי וטוב בחלק מהזמן, אך היה עלול להפוך ל”מסמר הערב” עם שתי שטויות ענק שלו. האחת, כשביצע עבירה בלתי ספורטיבית לשלוש זריקות על טימוטי לוואו קבארו בסוף הרבע השלישי. והשניה, ברבע האחרון, כשנתלה על הטבעת כדי לוודא סל, ובכך גרע מקבוצתו שתי נקודות חשובות. לקולסון יש אינסטינקטים נהדרים והמון תכונות טובות ונדירות שהוא מביא לפרקט, אבל אם ימשיך לעשות מגוון שטויות אימפולסיביות ולא מחויבות למשחק, מכבי תל אביב תהיה פסגת הקריירה שלו. וגם בה, הוא לא יוכל להיות טוב יותר ממה שהוא עכשיו.
לסיום: יותר מזל משכל. והכוונה היא, כמובן, למה שעשה לורנזו בראון בזריקת העונשין השניה שלו.
הוא היה צריך להחטיא – לא לקלוע.
אם לווילרבאן לא היה פסק זמן, עוד היה על מה לדבר, אבל מה ההיגיון בלסדר לצרפתים מצב נוח להתקפה קצרה בשביל מהלך של שלוש נקודות לשוויון (כזה שמן הדין היו יכולים להשיג מקו העונשין בסיום)?
עמדתי היא, שבדרך כלל, במצב כזה, בוודאי ביתרון של נקודה וגם ביתרון של שתי נקודות, כל עוד יש על השעון פחות מחמש שניות ולקבוצה השניה יש פסק זמן בארסנל – עדיף להחטיא. נכון שקיים סיכוי קטן לסל משוגע ממרחק שיהפוך את ההחטאה לשטות מוחלטת, אבל הוא קטן פי כמה וכמה מהסיכוי לחטוף שלשת שוויון (או ניצחון) אחרי פסק זמן מסודר. הבעיה היא, שבהרבה פעמים, באותם רגעים – אף אחד לא רוצה לקחת את הסיכון. לא המאמן, ולא השחקן שזורק מהקו. אף אחד לא רוצה להיות האיש שמסדר ליריבה סל ניצחון, גם אם יש לכך סיכוי קטן מאוד.
והנה, מקרה קלאסי בו הקלישאה “יותר מזל משכל” הופכת גם לאסטרטגיה…
5. המטרה: 2/2
בסך הכל, במובן מסוים, מכבי תל אביב עשתה את שלה השבוע. היא הרוויחה ניצחון חוץ באולם לא קל, ועכשיו, גם אם תפסיד בבולוניה, היא תוכל לסכם את השבוע במאזן חיובי בטבלה.
ועדיין, ניצחון בבולוניה יכול להיות טוויסט משמעותי מאוד בעונה של מכבי.
הטבלה מאוד צפופה, ואם מכבי תצליח להפוך ולהיות אחת מ-4-5 הקבוצות שמביטות על כולם מלמעלה, היא בהחלט תהיה מסוגלת לייצר מומנטום שיעמוד לצידה בהרבה משחקים בהמשך הדרך.
אפשר לחשוב שקבוצה עולה לפרקט בכל משחק רק עם סט היכולות שלה, אבל למעשה, כמעט בכל משחק, גם המאזן והסיטואציה הכללית משחקים תפקיד מאוד משמעותי.
המשימה ממש לא פשוטה.
וירטוס בולוניה היא הלהיט של תחילת העונה ביורוליג, והיא נמצאת איפה שהיא נמצאת בצדק גמור. חלק מהשחקנים בקבוצה נמצאים ברנסנס מדהים, והאמת, שהמשחק מחר יותר תלוי באיטלקים משהוא תלוי במכבי.
אמנם, לכאורה, ההבדל בטבלה הוא רק משחק אחד, אבל הוא גדול הרבה יותר בשקלול היכולת, מבחן הדרך, והמאצ’ אפ בין הקבוצות עם שילוב הביתיות.
למכבי, על הנייר, אין שום תשובה לטוקו שנגלייה, או לג’ורדן מיקי, והפעם, בניגוד לווילרבאן, הפערים בקו האחורי הרבה יותר קטנים.
אז איך מכבי בכל זאת יכולה לנצח? הנה כמה פרמטרים שיכולים לעזור לזה לקרות:
א. משחק ריצה: מכבי חייבת לנסות ולרוץ בכל מחיר מול אחת מהקבוצות המבוגרות במפעל. היא הרבה יותר טובה בסגנון הזה, ולאורך זמן, וירטוס לא תוכל לעמוד בקצב שלה.
ב. יכולת טובה של ווייד ולורנזו ביחד: אם מכבי תשכיל להעמיק לטובתה את הפערים בקו האחורי, הפערים לטובת הקו הקדמי של וירטוס יוכלו להיות פחות רלוונטיים.
ג. לא לתת לבלינלי להכנס למשחק: בלינלי חזק במשחק = שם נרדף ל”דקות מומנטום של בולוניה”. הילד אמנם בן 40, ועדיין, יש דברים שהוא עושה כמעט הכי טוב באירופה. בלינלי מוביל את בולוניה בנקודות לפוזשן, ועומד על 45% ל-3 עם ממוצע של 2.5/5.5 שלשות במשחק. לא לעזוב, לא לצלם, לא להמר. לעצור אותו זה מפתח!
בשורה התחתונה, אם מכבי תצליח לעמוד בכל המפתחות הללו, הגיוני מאוד, שגם השנה – חג החנוכה יהיה חג המכבים!
0 תגובות