עברנו לשבוע השלישי של הסגר. החדשות הטובות הן שמספר מקרי הקורונה ירד לאחרונה ושמעתי שזה יכול להוביל לשחרור פוטנציאלי של ההגבלות בעתיד הקרוב. עם זאת, כולנו יודעים עד כמה המצב הזה הוא לא סופי אז אנחנו פשוט צריכים להישאר בכושר בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים ולקוות שנוכל לחזור לפעילות רגילה בקרוב. מכיוון שאין לי הרבה חוויות חדשות עליהן אני יכול לדבר לאחרונה, אני אספר את אחד הסיפורים האהובים עליי מאילת בשנה שעברה.

בערך באמצע העונה בשנה שעברה, החתמנו שחקן אמריקאי בן 32 בשם גילברט בראון. אני לא יודע כמה מכם עוקבים מקרוב אחרי כדורסל המכללות, אבל “גיל” שיחק עבור מכללת פיטסבורג שהייתה ממוקמת בעקביות בטופ 5 במשך כמה שנים רצופות בשנות האלפיים המאוחרות. אחרי שפגשתי את גיל, אני גיליתי שאחרי שהוא סיים את שנותיו במכללת פיטסברג ב-2011 הוא שיחק לתקופה קצרה עם הבוסטון סלטיקס. אני מדבר על תקופת ה-“ביג 3” והזמנים של רונדו ופרקינס בסלטיקס. כל אחד מבוסטון יודע עד כמה הקבוצה הזאת הייתה מיוחדת. לא רק שצפיתי בפיטסבורג משחקת במשך השנים שלי בחטיבת הביניים, אלא שאני גם גדלתי על הקבוצה הזאת של הסלטיקס.

מכיוון שעיר המגורים שלי ניוטון, מסצ’וסטס מרוחקת 20 דקות בלבד ממרכז העיר בוסטון שם הסלטיקס משחקים, הסתקרנתי לדעת איפה גיל התגורר במהלך התקופה שלו שם. הוא סיפר לי שהוא שהה במלון “דאבל טרי” בווולת’ם, מסצ’וסטס. ידעתי מסיבה מסוימת שזה נשמע לי מוכר, ונזכרתי שזה אותו מלון שבו היה לי בר מצווה בכיתה ז’… אז במאי של שנת 2010, חגגתי את הבגרות היהודית שלי באותו מקום שבו גיל חי שנה אחת מאוחר יותר בתור רוקי באן.בי.איי, ו-8 שנים מאוחר יותר הפכנו להיות חברים לקבוצה בישראל. “הכדורסל הופך את העולם לקטן”, הוא אמר. הוא בוודאות לא טועה. זה לא משנה מאיזו ליגה, אזור, שנתון, דירוג, מדינה או כל דבר אחר הגעת. אם אתה יכול לשחק, הם ימצאו אותך.

ברכות לגיל שרק התחיל שהתחיל לאמן לאחרונה בסאות’ קנט, שזה פרפ סקול בקונטיקט, אחרי קריירת משחק של עשור. להיות עם שחקנים ותיקים כמוהו שמנסים לעזור לשחקנים הצעירים זה אחד הדברים שהפכו את הכל לחוויה מדהימה עד עכשיו. אני מקווה שעד לפעם הבאה יהיו לי חוויות חדשות מהשנה הזאת שאוכל לשתף. אם לא, יש דברים נוספים שאוכל לספר מאילת… נתראה בקרוב,

ג’ף