בדרך כלל, אני כותב את הטור הזה בבית שלי, עם התה והלימון ובעיקר המזגן. אך הפעם, רגע אחרי ההפסד 74:70 של הפועל ירושלים לצבדיטה לובליאנה, באופן חריג אני כותב את הטור הזה בדרך שבין עיירת הסקי הקפואה סמוקוב לבין סופיה, בירת בולגריה הקפואה קצת פחות. הדרך החשוכה נמתחת בין עצים מושלגים וקילומטרים רבים של חושך לבן וקפוא, יש מעט מאוד רכבים על הכביש, ונדמה שהקור הזה שיש בחוץ חדר אל הקבוצה, הקפיא אותה, אולי אפילו הרדים אותה.

 

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

זה התחיל כבר עם פתיחת המשחק, לובליאנה, כמו לא מעט קבוצות לפניה, הבינה שהמפתח לעצירת הפועל ירושלים נעוץ בשלושה דברים. עצירתו של ג'ארד הארפר, שליטה בריבאונד והגבלת אחוזי הקליעה של הירושלמים. והם הצליחו בכל המשימות שלהם. הארפר, למרות 16 הנקודות שלו (שרובן ככולן הגיעו במחצית השניה) היה באחד ממשחקיו הגרועים העונה. הוא הרבה לטעות בהגנה, לקחת זריקות קשות, ובאופן לא אופייני – להאט את המשחק. לובליאנה לקחת 50 ריבאונדים, 16 מתוכם בהתקפה. הירושלמים לעומתם הסתפקו ב-36 כדורים חוזרים. והאחוזים? 26.1% מ-3. ו-40% לשתיים. ככה פשוט אי אפשר לנצח.

זוסמן, שכותב שורות אלו כבר טען שעל הביטחון שלו תקום ותיפול העונה האירופית של הפועל ירושלים, נראה מעט פחות בטוח בעצמו אחרי ההחטאות הראשונות שלו. כריס ג'ונסון נכנס לבעיית עבירות מוקדמת, יונתן אלון קפא, השתמש לא נכון בקרינגטון (במחצית הראשונה קרינגטון שיחק 8 דקות בלבד, בהן קלע 9 נקודות). חלק משמעותי מהתרגילים של הקבוצה עבדו, אבל כשמי שמקבל את הזריקה הפנויה ל-3 זה טאריק פיליפ, ההחטאה קצת צפויה מראש.

אבל ההפסד הזה, שמסבך את הירושלמים במאבקי מיקום (כרגע, כל אופציה שבין עלייה ישירה לרבע הגמר מהמקום השני ועד הדחה מהמקום השביעי אפשרית) גם הוא תוצאה של אותה החלטה אומללה לא להביא מחליף לנמרוד לוי לאחר הפציעה שלו בקיץ. סגל הגבוהים של האדומים, שאיבדו השבוע גם את גבי צ'אצ'אשווילי. פשוט לא מספיק, ודרק אוגביידה, שהגיע מלובליאנה, נדמה כאילו ששכח את היכולות שלו בחדר ההלבשה.

ההפסד הזה מחזיר את האדומים לעמדה שנדמה שהם הכי אוהבים – להיות עם הגב אל הקיר, להיות אנדרדוג. בכל פעם שהם היו במצב הזה עד היום, בכל פעם שהלחץ עלה – הם הוכיחו שאסור לזלזל בהם. זה קרה במפגשים עם התל אביביות ולא מעט פעמים במשחקים ביורוקאפ כששיחקו בסגל קצר. אבל דווקא כשהם פייבוריטים – הידיים רועדות, והביצועים יורדים. וזאת בעיה שצריכה להיגמר אם הפועל ירושלים רוצה להניף תואר כלשהו בסיום העונה.

והיו גם נקודות אור:

ג'סטין סמית', אחרי שהיה מושבת חודשיים, חזר בצורה פנטסטית. היכולות שלו להשתחל בין שחקנים גבוהים ממנו, להוות איום מחצי מרחק, להחליף בצורה מוצלחת בכל פעם שמביאים עליו חסימה ובעיקר – השילוב עם ג'ארד הארפר יהוו בהמשך כלי נשק שיהיה קשה מאוד לעצור.

נקודת האור השנייה היא 70 האוהדים שעשו את הדרך הארוכה והקרה מישראל לסמוקוב, מסע לא פשוט שהתאפשר בעיקר בגללם, אבל גם בזכות הבנה בקבוצה על חשיבותם של האוהדים במשחק הבית האחד לפני האחרון בשלב הבתים.