• משחק המחזור סומן ככזה עוד לפני שריקת הפתיחה – והוא כמובן פנרבחצ’ה נגד צסק”א. הטורקים הגיעו לרוסיה אחרי 5 ניצחונות רצופים ובעזרת רבע אחרון ענק השיגה את השישי. לטעמי זה היה אחד המשחקים היפים מאז התחילה עונת היורוליג, ופנרבחצ’ה הוכיחה שוב שפתיחת העונה החלשה מאחוריה והיא עדיין קבוצת צמרת ביורוליג. השינוי שפנרבחצ’ה עשתה לא גדול ומסתכם בשחקן אחד, מרקו גודוריץ’, שאמנם הוסיף לה הרבה מאוד – אבל נראה שהשינוי הוא פנימי. כשהייתה במאזן 5-10 ונראתה רע מאוד, לפטר את קוקושקוב היה צעד מתבקש; אולם ההחלטה להשאיר את המאמן הסרבי המנוסה לבסוף דווקא התגלתה כנכונה, ומגיע לקברניטי המועדון (ולו כמובן) שאפו גדול על כך. מעבר לניצחונות, פנרבחצ’ה משחקת כדורסל פשוט מעולה: התקפי, מלא יצירתיות, מלחמה (ווסלי עם מלחמה ענקית בצבע) – כל אוהד ביורוליג ירצה לראות את הקבוצה שלו משחקת ככה.

Scottie Wilbekin – Photo Credit: Euroleague.net

• כמו פנרבחצ’ה, גם מכבי תל אביב רשמה ניצחון במחזור האחרון, כאשר ניצחה בשיניים את ריאל מדריד. הצהובים כבר הובילו בהפרש סביר ברגעי ההכרעה, ונראה היה שהיא תנצח את המשחק; אולם לאחר שתי החטאות מהקו של האנטר ועוד אחת של ווילבקין, זה נראה לרגע כמו “נס ז’לגיריס” הפוך. למזלם לחץ של זוסמן על ג’ייסי קארול הוותיק גרם לו לאבד את הכדור ומכבי ניצלה ורשמה ניצחון חשוב. הניצחון הזה רק ממחיש את הפספוס מול אולימפיאקוס – מכבי יכלה להגיע למשחק מול פנרבחצ’ה בשלישי כשהיא עם ארבעה ניצחונות רצופים ועם קצת יותר ניצחון, אולם היא תגיע למשחק הקשה באיסטנבול כשלחובתה עומד נתון מזעזע: היא לא ניצחה העונה יותר משני משחקים ברצף; והמשחק מול ריאל מדריד, הוא הניצחון השני ברציפות. האם היא תצליח לפרוץ את המחסום הזה דווקא מול הקבוצה שבכושר הטוב ביותר במפעל? קשה להאמין.

כפי שמסתמן ולאור היכולת הגבוהה של חניכיו של קוקושקוב, פנרבחצ’ה היא לא יריבה ישירה שלה על מקום בפלייאוף; זאת לעומת אנאדולו אפס שתפגוש אותה במחזור הבא. היא תשאף לתת משחק טוב ולהגיע למנורה מבטחים מול אפס כשהיא רעבה לניצחון.

אולם צריך לומר: הבעיה של מכבי תל אביב גדולה מהפסד כזה או אחר: פנרבחצ’ה הצליחה להיחלץ מהבור, אבל החשוב הוא שהכדורסל שלה נהדר, וזה מה שנותן לה ביטחון ואופטימיות גדולה לקראת ההמשך. לעומתה, גם אם מכבי תל אביב תצליח לנצח לפחות משחק אחד השבוע, הכדורסל שלה עדיין לא מספיק טוב. הניצחונות שלה, כפי שראינו למשל מול ריאל מדריד, תלויים בהתעלות של שחקנים בודדים – ווילבקין, דורסי, אלייז’ה בראיינט. כדי להגיע לפלייאוף, קל וחומר להוות בו יריב ראוי לקבוצות הטובות במפעל, היא תצטרך הרבה יותר מזה – משחק התקפי שוטף עם הרבה שחקנים שמסוגלים להתעלות. ואת זה, לצערי, לא בטוח שיש לה העונה.

Zalgiris Celebrating – Photo Credit: Euroleague.net

• מי שהצליחה לשבור את התבנית שלה במחזור האחרון היא ז’לגיריס קובנה. הליטאים בניגוד למכבי תל אביב, קבוצה של רצפים: היא התחילה את העונה במאזן 5-1, לאחר מכן הפסידה שישה משחקים ברציפות, ניצחה שישה משחקים והפסידה שניים ברציפות – עד הניצחון מול אולימפיאקוס במחזור האחרון. מצד אחד, אולימפיאקוס העונה היא קבוצה סבירה שהרבה קבוצות “מתאוששות” מולה (למשל פנרבחצ’ה התחילה את המומנטום כשגברה עליה לאחר רצף הפסדים), מה שממחיש את הפספוס של מכבי תל אביב. מצד שני, ז’לגיריס הייתה קרובה מאוד להפסיד; כאשר היא הייתה בפיגור 5 שתי דקות לסיום. שלשות של גריגוניס ומילנקיס הוותיק (אסיסט של גריגוניס) ומהלך ענק של תומאס וולקאפ שחטף את הכדור במהלך האחרון ורץ כל הדרך לליי אפ קל, גרמו לניצחון ענק וחשוב מאוד. לא רק בגלל שזה יכל להיות ההפסד השלישי ברציפות, והניצחון משאיר אותם חזק בתמונת הפלייאוף, אלא גם בגלל איך שזה קרה: גריגוניס קלע 1 מ-7 עד לרגעי ההכרעה ואז קלע שלשה בלי להסס, ותומאס וולקאפ עם המהלך האדיר בסיום – או בקיצור, השחקנים המובילים של ז’לגיריס שוב מוכיחים שאולי הם לא כוכבים ענקיים, אבל הם מסוגלים לקחת את הקבוצה על גבם במאני טיים. ועבור קבוצה כמו ז’לגיריס זה לא מעט בכלל.

Wade Baldwin – Photo Credit: Euroleague.net

• לעומת ז’לגיריס, שתי קבוצות נראו במחזור החולף כמו הצל של עצמן: וולנסיה ובאיירן מינכן. וולנסיה הפסידה לווילרבאן במשחק חלש מאוד מבחינתה, כאשר היא מאבדת 20 כדורים ולא מנצחת באף רבע. הקבוצה ממינכן הפסידה למילאנו, ולמרות שמילאנו נמצאת בכושר טוב – קבוצה ששואפת לפלייאוף לא יכולה להרשות לעצמה לקלוע 51 נקודות במשחק יורוליג, כמו גם להפסיד ליריבה שמדורגת מתחתיה ב-24 הפרש. שתי הקבוצות פתחו את העונה בסערה: וולנסיה במאזן 10-6, ומאז היא הפסידה ארבעה מתוך חמשת המשחקים האחרונים. באיירן מינכן פתחה עוד יותר מרשים: עם מאזן 7-2 היא נראתה כמו המרעננת הרשמית במפעל, ומאז היא במאזן שלילי (5-7).

צריך לומר – כנראה שזו לא הפתעה, אלא פשוט תהליך טבעי: כמו שקבוצה שמחטיאה בלי סוף בתחילת המשחק מתקנת לבסוף, גם אם חלקית, כך גם מבחינת מאזן – הסטטיסטיקה תמיד מתיישרת. וולנסיה ובאיירן מינכן הצליחו ליצור רצף ניצחונות מרשים בגלל “הפתעות” של המאמנים, ניצול חיסורים בקבוצות היריבות ובעיקר הרבה אופי – אולם זה לא מספיק כדי להפוך לקבוצה חזקה באמת במפעל. זניט לעומתם, התקדמה עקב בצד אגודל וכרגע נראית כמו קבוצה שיכולה לעשות זאת. אולם הסטטיסטיקה תמיד מתיישרת: קבוצה שהתחילה חזק אבל שווה מקום נמוך יותר בטבלה לבסוף תגיע לשם, כך גם להפך – קבוצה שהסגל שלה באמת שווה מקום בצמרת הטבלה, תגיע לשם גם אם התחילה פחות טוב. תשאלו את קוקושקוב.