קרדיט לתמונות בכתבה: יהודה הליקמן

החדשות הרעות מהניצחון אמש על ארמאני מילאנו, הן שעל אף עדיפות מובהקת של עומק, איכות, ביתיות ורעננות, הפועל תל-אביב ניצחה את המשחק בשיניים. החדשות הטובות, הן שלאחר חמישה הפסדים רצופים, עם חרב המקום השמיני על הצוואר, האדומים מצאו חזרה את השיניים.

על הנייר, זה היה אמור להיות מוקש מסוים, במיוחד בכושר הנוכחי. על הפרקט, היא פגשה את ארמאני מילאנו בסגל דליל, חסר ועייף. לפני ארבעה ימים עוד נלחמה (בהצלחה) על הגביע האיטלקי, ועכשיו נסעה לתל-אביב ללא לורנזו בראון ודווין בוקר שהמשך דרכם בקבוצה לא ברור, וללא עוד שלושה משחקני הרוטציה שלה ששוחרו לחלון הנבחרת (טונוט, מאניון ופלאקדורי). החבורה של איטודיס הגיעה אתמול למשחק הראשון מתוך שלושה ביד-אליהו, שפותח שבוע קריטי מאין כמוהו עבור העתיד שלה במפעל החשוב באירופה, משחק שהיה אסור לה להפסיד, והפלא ופלא, היא לא הפסידה אותו.

בפתיחת המשחק שפשפתי את העיניים. סוף-סוף ראינו את הפועל משחקת מהר, מענישה את האיטלקים על כל איבוד כדור או שלשה נמהרת. בהתחשב בכמות המכדררים, המוסרים והמטביעים בסגל של הקבוצה הזאת, זה מוזר איך לא רואים את המשחק הזה קורע את ההגנות של היורוליג בכל שבוע. הפיק ׳נ׳ רול לא הטריד אותה יותר מדי והאיטלקים הגיעו פעם אחר פעם לסוף שעון הזריקות ללא מבט טוב אל הטבעת הרחוקה. דווקא מי שחגג עם מופע הטבעות במתפרצות לא היה ג׳וש ניבו, אלא אוטורו, שעל השדרוג שהוא חווה מהנוכחות של אלייז׳ה בראיינט על הפרקט עוד ארחיב בהמשך.

מי ששינוי הסגנון במחצית הראשונה החמיא לו במיוחד היה קולין מלקולם. בשלושת העונות האחרונות שיחק הפורוורד האמריקאי תחת הקצב המסחרר של טלקום בון ופריז (תחת תומאס איסלו), כך שמשחק מחוף אל חוף לא ממש זר עבורו. לשם שינוי, מלקולם היה מעורב במשחק ההתקפה, קלע בדו-ספרתי, חטף (2) ומסר (3) וזה מבלי להזכיר את הסל המשוגע שהוא לא התכוון לקלוע, אבל אין מה לעשות, כשהולך אז הולך.

המילאנזים מצידם הראו אופי כבר הצליחו לחזור מפיגור 15 ונצמדו אל המארחת גם בליבו של רבע מס׳ 3. זה היה זאק לידיי, שלכל טווח יש לו זריקה מוזרה משלו, זה היה יקיר המערכת לאונרדו בולמארו עם החדירות וההגנה הקשוחה ואלה היו קווין אליס שמסר 10 אסיסטים על איבוד אחד וג׳וש ניבו שנעץ מתחת לסל 7/7. מהעבר השני עמדו הכוכבים של הפועל ת״א, בניצוחו המהפנט של אלייז׳ה בראיינט.

מה זה שהופך את בראיינט לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הזו? אטען שהסיבה הראשונה והברורה ביותר נעוצה ברקורד נטול הניצחנות של האדומים בהיעדרו (0/4). סיבה נוספת, שהיא לא היכולת האישית, סט היכולות המגוון והגודל הפיזי הלא שגרתי, היא מה עושה הנוכחות שלו לחברים סביבו. הציפייה בבואו של ואסיליה מיציץ׳ בתחילת העונה היא שלא רק ילהטט עם הכדור הכתום בעצמו, אלא שיהפוך את החברים שסביבו לטובים ויעילים יותר. בעוד הסרבי מתקשה בינתיים לייצר יציבות אפילו למען עצמו, בראיינט לוקח על עצמו את התפקיד הזה. הנהנה העיקרי הוא זה ששיחק איתו בשנה בשעברה באנאדולו, דן אוטורו. גם העין שלכם לא פספסה את שיתוף הפעולה המדהים בין השניים, שכלל אמש ארבע מסירות של הגארד שהפכו להטבעות של הסנטר. בשלושה מתוך ארבעת המשחקים בהם נעדר ברייאנט, אוטורו לא הצליח לקלוע יותר מ-10 נק׳, נגד ז׳לגיריס קלע 22 והערב 16. אפשר לומר שלא רק איטודיס שמח על החזרה של כוכבה לשעבר של הפועל אילת, בדיוק בזמן.

ברבע הרביעי שוב ראינו לא מעט פוזשנים שהזכירו לנו שהבידודים לא הלכו לשום מקום. שוב פעם מיציץ׳ מכדרר במקום עד שהכדור בורח, שוב ג׳ונס שולף שלשה מהמקום, שוב בלייקני עושה בלייקני. אך בכל פעם שמילאנו החלה נוגסת ביתרון האדום ומאיימת להעיר את השדים מבלגרד ו-ולנסיה, הפעם היה שם את אלייז׳ה שבקור רוח עם הפעולה הנכונה לא נתן ליתרון להחליק. לעת ערב, כאשר האיטלקים העייפים החטיאו זריקה ועוד זריקה, בראיינט עם סטפ-בק מחוץ לקשת, ובלייקני עם הטבעה במתפרצת, חתמו את הניצחון הראשון ב׳עידן קסלר אדוארדס׳ בהפועל תל-אביב (50 שניות, למי שתהה).׳עידן קסלר אדוארדס׳ הוא אנומליה, נקודה מבלבלת ומוזרה ביותר בה מצוי המועדון האדום, כאשר הוא מוצא את עצמו מתחרה על האליפות ובמקביל נאבק נגד הירידה בתוך אותה טבלה. כרגע זה נראה שעיקר המאמץ (והכסף) מושקע כדי לא לרדת ליגה.

זה לא היה חלק, הפועל ת״א לא הרשימה, אבל היא יוצאת מכאן עם ניצחון ראשון מתוך שלושה ב״קרב ההישארות״ שהיא הכניסה את עצמה אליו. פרספקטיבה שפויה, מגיע לאוהדים האדומים שעוד שמחים כאשר קבוצתם מנצחת לפתוח את סוף השבוע עם חצי הכוס המלאה. בסופו של דבר, היה זה ערב יום חמישי, הפועל תל-אביב מנצחת משחק יורוליג מול קהל אדום בהיכל ביד-אליהו בהובלת שלושת הסופר-סטארים שלה שקולעים 59 נקודות משותפות.

אם תשאלו את האוהד האדום הממוצע של אפריל 2025, זה שהניף את גביע היורוקאפ באיים הקנריים, איך הוא מפנטז בחלומותיו הפרועים ביותר לראות את הקבוצה שלו בשנה הקרובה, הוא קרוב לוודאי היה מספר לכם משהו שנשמע ככה.