הטור “Omertime” (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר
רבות דובר ונכתב (ובין היתר, גם בטור הזה) על השוויון החריג שמתקיים בצמרת ליגת ווינר סל בעונה הנוכחית. דיברנו על כל זה – על החולשה הלא אופיינית של מכבי תל אביב, על היעדר האופי של שתי הקונטנדריות הפועל תל אביב ובני הרצליה ועל הפגיעות של הפועל ירושלים בחלקים נרחבים בעונה. כל אלה, מציבים גם קבוצה כמו הפועל חולון, שעברה עשרות שינויים במהלך העונה הנוכחית ולוקה בבעיות רבות ומשמעותיות – במקום גבוה במירוץ האליפות.
ובמקרה של חולון, גם בעיות כמו היעדר מוקד משיכה בצבע או חוסר במנועים התקפיים לא מצליחות להעיב על כמות הכלים ההתקפיים של הסגולים. הכישרון, היכולות והכלים של הפועל חולון, פשוט מצילים אותה פעם אחר פעם. זו לא ביקורת, זה לא דבר רע – אבל זה המצב.
ואחד מהכלים המרכזיים הללו, זה שאחראי על אותם יתרונות כישרון, סקוררינג ומקצועיות איתם מגיעה הפועל חולון לכל משחק – זה אדם סמית’. ברור לכולם, שבלעדיו, חולון הייתה מתקשה להגיע לאן שהגיעה באירופה והייתה עם כאבי ראש גדולים גם במשחקי ליגה יחסית פשוטים. הישגים שחולון השיגה בזכות ולא בחסד. אבל בעזרתו הגדולה והרבה של אחד. אדם סמית’ שמו.
הדבר המדהים הוא, ואולי המובן מאליו בעצם, שהדרך שבה משתמשת הפועל חולון בסמית’ היא לא מסובכת, מורכבת וכוללת אלמנטים מורכבים כמו שאנחנו רואים במקרה של סופרסטארים אחרים. הדרך הזאת מאוד פשוטה וקלה מצד אחד אך מאוד מחושבת וחכמה – התיאור של רוב הדברים הטובים והאיכותיים. על האלמנטים והעקרונות שבאמצעותם מפעילה הפועל חולון את הכלי המרכזי שלה, אדם סמית’, וכמובן, גם על החסרונות שלהם – נדון, נתהה ונדגים בטור הזה.
ראשית, ברמת העיקרון, הפועל חולון דוגלת בלשחק עם סמית’, עם הסקורר המרכזי שלה, רחוק מהכדור. הרציונאל ברור – למנוע לחץ הגנתי של היריבה שיגרום לעייפות של האופציה הראשונה בהתקפה ויוריד משמעותית את התפוקה ההתקפית שלו ושל כל קבוצתו. מה הבעיה? שזה מוסיף שלב נוסף בהתקפה. יש צורך כעת, מעבר ליצירת הפואנטה ההתקפית עצמה, להוביל את הכדור לסקורר המרכזי כדי שיבצע את מה שהוא כל כך אוהב לעשות – נקודות.
בואו נראה כאן, איך הפועל חולון, שמתחילה את ההתקפה דווקא עם רגלנד כמוביל כדור, מוצאת את הדרך להביא את ההתקפה לידי ביצוע דרך האיש המרכזי. סמית’ מתחיל בעומק הצבע, רק מחכה לחסימה של מנקו בדרך ליציאה החוצה וקבלת כדור שקטה ובלי בעיות מיותרות. משם, המרחק מפואנטה קצרה. חולון שמשחקת את משחק הסמול בול שמאפיין אותה מריצה פיק&רול עם שחקן נמוך, דבר שמאוד מקשה על ההגנה לטפל במהלך. מול שחקן זריז וקלעי טוב קשה לשמור עם טיפול אגרסיבי כמו טראפ ולכן אואנס נסוג ונותן לסמית’ שלשה פנויה לגמרי. פשוט וקל.
גם כאן, הרעיון אותו דבר והשינוי הוא בדרך שבה מקבל אדם סמית’ את הכדור. בפשטות, סמית’ מבצע חיתוך בשם V-cut. נכנס לאזור קו העונשין, משתהה, מפריד את השומר שלו מהגוף ויוצא לקבל את הכדור. מאוד פשוט, ומאוד יעיל. משם, בחסות משחק הסמול בול הסגול, חולון מביאה את ג’ונסון שוב למהלך פיק&רול של נמוך לנמוך ששוב גורר בלבול גדול בהגנה. וכשיש לך סקורר ברמה של אדם סמית’, כל בלבול בהגנה שווה נקודות קלות. שוב, הגנה נסוגה ורפויה – עושה את החיים של ההתקפה החולונית קלים יותר.
עד כמה משפיעה אותה הגנה נסוגה על הקלות שבה אדם סמית’ מסוגל לבצע את המהלכים שלו? לפני שנדגים ונראה את זה, נראה עוד דרך ליצור את אפקט ההגנה הנסוגה – חסימת הסטפ-אפ. מלבד חסימה של שחקן נמוך לנמוך, גם חסימת הסטפ-אפ מטרתה ליצור בדיוק את אותו האפקט. בכלליות, מדובר במהלך פיק&רול שקורה ממש בעת קבלת הכדור של הפליימייקר. כלומר, עוד שהגארד דינאמי ובתנועה, מגיעה חסימה שמפתיעה את השומרים ומקשה על טיפולים הגנתיים אגרסיביים. וככה, סמית’ לא מוביל את ההתקפה עצמה ומשחק בה רחוק מהכדור – עד הפואנטה הרצויה. והפואנטה הרצויה, היא שוב יציאה מחסימה, קבלת כדור, וחסימת סטפ-אפ איכותית ומהירה של קייזר. ובמקרה הזה, עידן זלמנסון פשוט לא מצליח להספיק ולהגיב לאותו מהלך פיק&רול, ונשאר נסוג ורחוק מהמהלך. וכמו שלמדנו, גם בטיפול במהלך עצמו וגם בקבלת הכדור לקראתו – הגנה נסוגה = נקודות קלות.
אז אם כך, הגנה אגרסיבית, תביא תוצאה הפוכה? התשובה היא כן. כי אם הולכים אגרסיבי על יציאות מחסימה רחוקות מהכדור, מתעקשים ומתנפלים על כל מהלך פיק&רול וניסיון ליצירת יתרון של היריבה ועושים בדיוק את אותן פעולות הגנתיות, רק ביתר אגרסיביות – מצליחים לחטוף את הכדור. ככה פשוט.
שוכנעתם? אם לא, נעבור לדוגמה הבאה. שוב סמית’ רחוק מהכדור, רק שהפעם, קבלת הכדור מתבצעת באמצעות אותו אלמנט וי-קאט שראינו קודם. חיתוך פנימה, הפרדה מהמגן וקבלת כדור. וכמובן, עם קבלת הכדור, מגיעה חסימת הסטפ-אפ הפשוטה והפופולארית בכדורסל של הסגולים. המהלך והאלמנט הזה, מכריח את ההגנה לבצע טיפול הגנתי רפוי כמו שראינו קודם, שמביא בדיוק לאותה תוצאה.
וכאן, מתבצע בדיוק אותו מהלך. הובלת כדור של שחקן אחר, וי-קאט, קבלת כדור וחסימת סטפ-אפ. רק שבמקום ללכת אחורה – עומדת הפועל תל אביב יוזמת, מכווצת, מחליפה, קופצת ומטפלת בצורה דומה, רק אגרסיבי יותר. והכל, מסתיים גם אחרת. לא ברמת התוצאה, כי כמו שכבר אמרנו, הרבה פעמים הכישרון של חולון מצליח לחפות על היעדר החזון הטקטי, אבל לפחות ברמת בחירת הזריקות. וזה המון עבור הפועל תל אביב.
מבחינתה של הפועל חולון, נראה שהתקבלה החלטה דרמטית ברמה של הצוות המקצועי. החלטה לפיה אין צורך ורצון ליצור משהו שונה שיכול לכלול את מלוא הסגל ברמה ההתקפית ולקחת את הטקטיקה שלב קדימה. אלא, הפועל חולון החליטה לקחת את הסקורר המרכזי והמוכשר שלה וליצור את המערכת ההתקפית סביבו. האלמנטים, המערכת והשיטה – כולם ערוכים כדי למקסם את יכולותיו של אדם סמית’. והאמת, די הגיוני.
ומבחינת קבוצות הליגה השונות, להן, יש דגש חשוב מאוד שהן צריכות לשים לב אליו בעת ההכנה שלהן למשחק נגד הפועל חולון. קבוצה שרוצה לנצח את הפועל חולון – חייבת לשחק באגרסיביות מוגברת. כן, זה נכון תמיד, אבל כאשר מדובר במערכת התקפית כמו של חולון, שמתמקדת כולה במקסום היכולת של שחקן אחד ובצורה המסויימת הזאת – על אחת כמה וכמה. אותם מהלכים. אותה שיטה. אותה טקטיקה. רק יותר אגרסיבי, יותר חזק, יותר חד ויותר איכותי. זה כל מה שצריך. בראייה קרובה יותר, יהיה מעניין לראות איך הפועל ירושלים, קבוצה שלא מצטיינת בלשון המעטה בשמירה על סקוררים (ראה ערך: כריס באב ודיאנטה גארט) מצליחה לעצור את המכונה בשם אדם סמית’. איך היא מצליחה להעלות את רמת האינטנסיביות ולבצע את המהלכים באגרסיביות הראויה. מלבד הקרב הטכני על המקום הראשון, זה יראה הרבה מאוד על היכולת של שתי הקבוצות ללכת עד הסוף העונה.
0 תגובות