צסק”א מוסקבה אמנם נראית נהדר העונה וממוקמת כרגע במקום השני בטבלה, אולם השבועיים האחרונים לא רגועים שם. שני דברים משמעותיים קרו במוסקבה בשבוע האחרון: 
הראשון, כמובן, הסאגה סביב מייק ג’יימס. בתחילת השבוע, באופן מפתיע, ג’יימס הושעה ולא שיחק בשני המשחקים נגד אלבה ברלין ובאיירן מינכן. לפי השמועות, זה החל בסירוב של המועדון לשחרר אותו להלווית סבו בארה”ב, המשיך בתקרית פיזית עם טורניקה שאנגליה בחדר ההלבשה ונגמר בסכסוך עם דימיטריס איטודיס המאמן. עדיין לא ברור מה בדיוק קרה שם, אבל צסק”א כבר הודיעה שג’יימס נשאר בקבוצה וככל הנראה הוא יחזור לשחק כבר במחזור הבא. במהלך הסאגה הזאת, במשחק האחרון מול באיירן מינכן, הרוסים חטפו מכה נוספת כאשר הסנטר ניקולה מילוטינוב, שחווה עונה נהדרת ומוביל את הליגה בכדורים חוזרים, נפצע בכתף וככל הנראה גמר את העונה.
ייתכן שהפציעה שלו היא זו שהניעה את צסק”א לסיים מהר את הסאגה עם מייק ג’יימס – להחליף את שניהם זה כבר לשנות ממש את פני הקבוצה. אולם ככל הנראה הסיבה העיקרית היא שחלון ההעברות בתוך היורוליג כבר נסגר – מה שאומר שג’יימס לא יכול לעבור לקבוצה אחרת במפעל וצסק”א לא יכולה להביא שחקן מהמפעל במקומו. את אותה הבעיה יש לה במקרה של מילוטינוב, ויהיה מעניין לראות האם היא תצליח להביא במקומו שחקן ברמה גבוהה. 
בינתיים, צסק”א מתמודדת עם תקופה קשה, שהתחילה עוד לפני השבוע האחרון – בששת המשחקים האחרונים הם ניצחו רק שניים, כאשר גם מול אלבה ברלין הם היו קרובים מאוד להפסד. הישורת האחרונה מתקרבת, וצסק”א תרצה להביא מהר מחליף למילוטינוב ולחזור להיות קבוצה מאיימת שאף אחת לא רוצה לפגוש, כיוון שהמומנטום בו מגיעים לפלייאוף ורמת הביטחון חשובים לא פחות ממיקום כזה או אחר.

ואם במומנטום עסקינן, ישנן שלוש קבוצות שנמצאות במומנטום פנטסטי: הראשונה היא פנרבחצ’ה, שבשבועות האחרונים מזכירה את השנים הגדולות שלה בסוף העשור האחרון. יאן ווסלי חוזר להיות אחד השחקנים הטובים ביורוליג, דה קולו פורח וההשפעה של גודוריץ’ שחזר מדהימה. פתאום היא כבר ממוקמת במקום ה-8, ואין ספק שהיא תעלה עוד יותר בטבלה. אם קייל אוקווין יצליח להשתלב ברוטציה היא תהיה אפילו עוד יותר טובה, ותהפוך מהר מאוד להיות קבוצה שאף אחת לא רוצה לפגוש בפלייאוף.

קבוצה נוספת שברצף מעולה היא ארמני מילאנו, שרשמה מול זניט במחזור האחרון ניצחון שישי ברציפות. מילאנו פתחה את העונה בצורה סבירה, כשהיא ממוקמת קבוע באזור שמוביל לפלייאוף – אולם בשבועות האחרונים היא עושה פריצה אדירה קדימה, וכרגע היא ממוקמת במקום הרביעי. לקח להם זמן, לחבר’ה של מסינה, להפוך לקבוצה טובה ומוגבשת – ונראה שהסבלנות השתלמה.

הקבוצה השלישית והמפתיעה היא ליון-וילרבאן, שניצחה את הכוכב האדום במחזור האחרון והשלימה ארבעה ניצחונות רצופים. ייתכן מאוד שאם המאמן לא היה אחיו של הבעלים, טוני פארקר, הוא היה מפוטר כבר מזמן: אבל דווקא נראה שגם כאן הסבלנות השתלמה, והקבוצה שלו נראית נהדר במחזורים האחרונים. קשה להאמין שהרצף של וילרבאן יימשך לאורך זמן, שכן במחזור הקרוב היא תפגוש את מילאנו, אולם מסע הניצחונות הזה מרשים בהחלט, והוא חשוב מאוד – בעיקר לתדמית של הכדורסל הצרפתי באירופה. היורוליג הוא ארגון ששואף להפוך לסגור יותר משנה לשנה ומעדיף להכניס את הקבוצות העשירות באירופה על חשבון קבוצות מליגות פחות אטרקטיביות, כמו הליגה הצרפתית או הגרמנית. בעזרת הניצחונות הללו וילרבאן מוכיחה שיש לה ולכדורסל הצרפתי הרבה מה לתת במפעל החזק באירופה.


רצף הניצחונות של וילרבאן עוד יותר מרשים בהתחשב בעובדה שהיא קבוצה שהשחקנים המקומיים משחקים בה תפקיד משמעותי – בעיקר מוסטפה פאל וגרשון יבוסלה. אולם במחזורים האחרונים שחקן בן 18 בלבד מתחיל לקבל חלק משמעותי ברוטציה, מתיו שטראזל שמו. שטראזל משחק בקבוצה הבוגרת מגיל 16, ובעונה שעברה שיחק דקות משמעותיות בליגה הצרפתית. בעונה הוא לא כל כך קיבל את הקרדיט ביורוליג, אבל במחזורים האחרונים הוא משחק הרבה והרבה בזכותו וילרבאן מנצחת. שימו לב לסטטיסטיקה: עד לארבעת המחזורים האחרונים הוא שיחק כ- 11 דקות בממוצע וקלע 2 נקודות למשחק בכ-12% מחוץ לקשת. בארבעת המשחקים האחרונים הוא שיחק 15 דקות למשחק וקלע 7.5 נקודות ב-50% מחוץ לקשת. אם הוא ימשיך לשחק ככה הוא יהפוך לשחקן מאוד משמעותי בקבוצה ויבסס את עצמו כמועמד לבחירת לוטרי בדראפט הקרוב או בזה שאחריו.

שחקן צעיר נוסף שמשחק מעולה לאחרונה הוא קרלוס אלוסן, הרכז הספרדי של ריאל מדריד. אלוסן נחשב כפוטנציאל ענק כבר כמה שנים והיה הכוכב של נבחרת העתודה הספרדית. מאז עזיבתו של קמפאסו ריאל מדריד לא חיזקה את עמדת הרכז ונראה היה שזה זמנו של אלוסן לפרוץ. אולם אלוסן לא קיבל מספיק דקות, ובדקות המעטות ששיחק לא לקח את ההזדמנות – עד השבוע האחרון. אלוסן בשני המחזורים האחרונים נראה נהדר, תוך שהוא קולע 12.5 נקודות בממוצע, מחלק 4 אסיסטים ומשחק עם המון ביטחון וחכמה. 
גם אלוסן, כמו שטראזל, כנראה ירצה לעשות את המעבר ל-NBA בעתיד הקרוב, אולם לא פחות חשוב זה כיצד הוא יעשה זאת, ועזיבתו של קמפאסו סידרה לו הזדמנות חד פעמית להיות רכז מחליף בריאל מדריד כשהוא בקושי בן עשרים. יהיה מסקרן לראות האם הוא יעשה את המעבר בקיץ או שהוא ירצה לעשות קפיצת מדרגה נוספת, להפוך להיות שחקן משמעותי עוד יותר, ואולי לרשת את סרחיו יויי הוותיק, הסמל של ריאל מדריד בעשור האחרון, כאשר הוא משחק לצידו.

קטש וליובין אמנם רק התחילו את הקדנציה שלהם בפנאתינאיקוס, אולם ההתחלה הזו כבר נראית מבטיחה, כאשר הם כבר עם שני ניצחונות ליגה ושניים ביורוליג כולל אחד מרשים מאוד מול ולנסיה במחזור האחרון. אמנם הם לא הספיקו עדיין לחזק את הקבוצה, אבל השיפור ביכולת ובגישה של הקבוצה כבר ניכר, הרבה בזכות שינוי מינורי מאוד ברוטציה: והוא קשור בשחקן אלמוני יחסית: אלפת’ריוס בוכורידיס. הגארד היווני בן ה-26 הוא לא כוכב גדול בלשון המעטה: זו העונה הרביעית שלו בפנאתינאיקוס, בשלוש הראשונות הוא לא שיחק הרבה ולא הפגין יכולת מרשימה. העונה בוכורידיס קיבל מעט יותר דקות והתרומה שלו הייתה בינונית, אבל צוות האימון הישראלי זיהה כנראה שיש לו משהו שחסר מאוד בפנאתינאיקוס העונה: סולידיות. בוכורידיס הוא שחקן קבוצתי וסולידי – הוא לא יעשה דברים שהוא לא יכול, הוא תמיד יהיה מחויב בהגנה והכי חשוב – הוא תמיד יחפש את החברים שלו לפני שהוא זורק. את זה לא נדוביץ’, לא שלווין מאק ובטח שלא מרקוס פוסטר נוהגים לעשות. לפעמים לא צריך חמישה כוכבים על המגרש, אלא שלושה ועוד שניים שיעזרו להם לממש את הפוטנציאל ההתקפי שלהם. ואכן, מאז שקטש הגיע בוכורידיס משחק כ-21 דקות לעומת כ-12 לפני כן, ופנאתינאיקוס נראית הרבה יותר טוב. בהפסד לריאל מדריד ביום רביעי האחרון הספרדים ירדו למחצית כשהם מובילים ב-22 הפרש, ובמחצית השנייה הרבה בזכותו פנאתינאיקוס הצליחה לצמצם את הפער לחד ספרתי. הבעיה העיקרית של בוכורידיס היא אחוזי הקליעה, בעיקר ל-2 נקודות, כאשר הוא לא מאוד אתלטי ומתקשה לסיים חדירות לסל. כדי להמשיך לקבל דקות משמעותיות הוא יהיה חייב להראות לקטש שהוא יכול לשפר את זה, במיוחד אם קטש יחזק את הקו האחורי בעוד שחקן או שניים. אולי מספר הדקות הגבוה שהוא משחק ביורוליג, לראשונה בקריירה, יעזרו לו לצבור ביטחון, להשתפר ולהוכיח שהוא שחקן יורוליג לגיטימי.