ננו גינזבורג הוא ללא ספק אחד המאמנים הישראלים הכי טובים כיום, אם לא הטוב שבהם. המאמן המצליח של נבחרת צ’כיה ופרומיטיי האוקראינית (בן 59) סגר לאחרונה עונה מצוינת שבה הוא זכה באליפות הליגה הלטבית-אסטונית ומעל הכל הגיע עד לחצי גמר היורוקאפ, כאשר קבוצתו אף סיימה במקום הראשון בבית ב’ במפעל. כעת, גינזבורג התארח לא מזמן בפודקאסט “התשיעית באירופה” לראיון מיוחד שבו השתתף גם דני דניאלי (יורוזון), כאשר הוא דיבר על הכל. חלק מהציטוטים הועלו כאן על הכתב, והפרק המלא מצורף כמובן להאזנה.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
על העבודה בפרומיטיי עם אקס הפועל באר שבע, קיילב אגאדה: “הנאה צרופה, לפני שהחתמתי אותו דיברתי עם רמי הדר וזה בדיוק מה שהוא סיפר לי. העניין עם קיילב הוא שהוא אף פעם לא שיחק בעמדה מספר 1, הוא יותר שיחק 2-1 כזה, ובשנה שעברה באוסטרליה הוא שיחק בכלל 3. אני הבאתי אותו בתור 2-1 ומהר מאוד הוא הפך להיות 1 מכורח הנסיבות. היופי איתו זה שחסר לו הרבה בסיס בכדורסל, זאת אומרת הבנת המשחק, אם זה ספייסינג בהתקפה, קבלת ההחלטות וקבלת ההחלטות בהגנה, כי יכולות יש לו. היה כיף כי היינו יושבים הרבה איתו ומראים לו, והוא מאלה שהצליחו ליישם. יש שחקנים שאתה מראה להם והם לא מיישמים, והוא הפנים ויישם. הוא גם אמר לי שהוא מרגיש עכשיו שחקן הרבה יותר שלם ממה שהוא היה. כמובן שיש לו את הבעיה של הקליעה הלא יציבה, אבל קבלת ההחלטות, הספייסינג ולהבין יותר את המשחק – הוא עשה התקדמות גדולה והוא יודע להעריך את זה. זה היה כיף לעבוד איתו כי הוא עובד באמת קשה, לפעמים יותר מדי. הייתי זורק אותו הביתה אחרי אימונים, הוא היה יכול להישאר שעתיים לעמוד ולזרוק והייתי מנסה להסביר לו שצריך להיות לעניין. לעבוד איתו ולראות שהוא מיישם את הדברים היה כיף”.
על הכימיה בפרומיטיי: “לי באופן אישי, אם אני רואה אחרי שבועיים-שלושה-חודש של אימונים בתחילת אימון כשחבר’ה באים וזורקים לסל שיש שתי קבוצות – קבוצה של זרים וקבוצה של מקומיים, זה היה לי גם בנימבורק, אז אני מבין שיש בעיה, וזה לא קרה השנה. אתה ראית מהשנייה הראשונה שיש כימיה נהדרת ביניהם ואצלי הרבה פעמים אני מודד את זה לפי הדברים האלה, ואם אני רואה שיש בעיה אני מטפל בזה. בסופו של דבר, כמו בכל דבר השילוב והכימיה מחוץ למגרש ועל המגרש זה הדבר שיוצר קבוצות מנצחות”.
על עונת היורוקאפ של הפועל תל אביב: “קודם כל, בטח חלק מהם יודעים, אבל אני הפועל. החלום זה לאמן את הפועל כדורגל (צוחק). אני חושב שיש שם אוסף של שחקנים ברמה גבוהה, ושהעונה של הפועל הייתה מצוינת. בסופו של דבר, כשמגיעים לשלבים כאלה זה משחק אחד, מישהו חייב לנצח ומישהו חייב להפסיד. הפועל קיבלה לשחק בבדאלונה בחוץ, אני שיחקתי שם וזה לא פשוט, והם התחילו רע. אם הם לא היו מתחילים רע הם היו עוברים את המשחק הזה. בסך הכל, כל מי שהגיע לפיינל פור או לפיינל 8 עשה עונה טובה. בסופו של דבר, במשחק אחד הכל יכול להיות. הם קלעו הכי הרבה נקודות כמונו, והיה להם מדד יעילות בין הגבוהים. הם עשו דברים יפים, ואני חושב שמבחינת יכולות של שחקנים להפועל יש קאדר ברמה גבוהה. הם עשו עבודה טובה”.
על האם הוא חולם גם לאמן את קבוצת הכדורסל של הפועל ת”א: “כן, אבל כרגע אני בחוזה בפרומיטיי לפחות לעוד עונה. אני רואה לפעמים את הקהל ואני עוד בוגר הכדורגל של שנות השבעים אז זה מזכיר לי נשכחות. אני אספר סיפור: כשאימנתי ברמת השרון זה עוד היה באוסישקין ושיחקנו נגד הפועל, אימן אותם ארז אדלשטיין. היה משחק מאוד צמוד, עוזר המאמן שלי היה מכביסט ואני הפועל כדורגל. פתאום הקהל שם התחיל להתרומם ותוך כדי המשחק אני אומר לו: ‘עזוב הכל, תסתכל עליהם’. אין ספק שהקהל הוא אחד המדהימים ביותר באירופה”.
על הניצחון שלו בסדרת הפליי-אין של ליגת האלופות מול הפועל ירושלים בעונה שעברה, כשהוא נעדר מהמשחק השלישי עקב קורונה: “המאמן שאימן והיה עוזר המאמן שלי הוא עוזר המאמן של מונאקו, ואני הולך להיפגש איתו (הפרק הוקלט לפני המשחק הרביעי בסדרה בין מכבי תל אביב למונאקו), הוא עובד עם סאשה אוברדוביץ’. הפסדנו את המשחק הראשון והייתי רגוע כי ידעתי שהיו לנו שבועיים-שלושה שלא שיחקנו, היה לנו עניין של קורונה בקבוצה, לא התאמנו, היו פציעות ועשינו אולי אימון או שניים. באנו וגם שון אוונס נפצע לנו יום לפני באימון. ידעתי שזו לא היכולת שלנו כי שיחקנו כל העונה טוב, ופתאום באנו לשם למשחק הזה, הכל עובר לידך ואתה מאחר בשנייה בכל דבר, והם פירקו אותנו. הם עשו טעות אחת קטנה שהשחקנים שם התלהמו יותר מדי, לא כלפיי, אבל השחקנים שלי זכרו את זה. בסדרות אתה צריך לשמור על צניעות כי מייד מגיע עוד משחק. אני לא יודע אם אנחנו יותר טובים מירושלים אבל ידעתי שזו לא היכולת שלנו.
“מה שקרה זה שלמשחק השני הפועל לא התאמנה שבוע-שבועיים, היה סיפור עם קורונה והם הגיעו טיפה חלודים, בסוף ניצחנו את המשחק בשנייה האחרונה או משהו כזה. במשחק השלישי אני זוכר שאני יושב בבית ואני בקשר עם עוזר המאמן השני שלי כי עוזר המאמן הראשון ניהל את המשחק. הכנו את כל המשחק ומה אנחנו צריכים לעשות, וזה מסוג המשחקים שהכל הלך כמו שצריך, המשחק נהיה צמוד אז כל הזמן הזמנו את השחקנים הבעייתים בהגנה שהיו בירושלים, אם זה היה אדאמס או שחקן ישראלי, וניצלנו את זה. אני זוכר שדרך הטלוויזיה אני רואה את המשחק ומסמס לעוזר, זה יותר קשה מאשר לנהל משחק, למרות שבסופו של דבר הקרדיט למאמן, הוא ניהל את המשחק. אתה רואה דברים ואתה רוצה שיעשו אותם, אתה כותב לעוזר המאמן ולפעמים אתה מגיע טיפה באיחור, אבל זה היה כיף גדול”.
על כך שהוא מאמן בחו”ל מאז שעבר לנימבורק הצ’כית: “אני לא בטוח שאם הייתי ממשיך לאמן בארץ עדיין הייתי מאמן כדורסל, כי בארץ נהדר והכל אבל הרבה פעמים, בטח כשאתה מאמן קבוצות קטנות, זה בעייתי. לקחתי החלטה וזו יצאה החלטה גדולה”.
על כך שעוזרו לשעבר בנימבורק, אורן עמיאל, סבל מקדנציה רעה בירושלים: “אני חושב שגם ירושלים עשתה טעויות וגם אורן עשה טעויות, ואורן יודע שהוא עשה טעויות. להתנהל בארץ זה אחרת מאשר להתנהל באירופה. באירופה משחק אימון זה משחק אימון, כמו שקוראים לזה, להתאמן ולהכין את הקבוצה. בארץ היה לו משחק אימון נגד מכבי ולא מקבלים את זה ככה. כנ”ל בבחירת הזרים. אורן הוא מאמן מצוין, אבל בסופו של דבר בחירת הזרים לא הייתה טובה, היא נעשתה מלחץ, וכשאתה לא בוחר את הזרים הנכונים אז אתה בבעיה. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון כדי להבין מה אני צריך לעשות, אבל כמו באירופה הוא חשב שיש לו זמן עם בחירת הזרים והוא איחר, הוא היה יותר מדי סלקטיבי ובסופו של דבר הוא נשאר עם ההוא מאוסטרליה וההוא מקנדה (ת’ון מייקר ואנתוני בנט), שזה כבר היה יותר תחת לחץ. אני חושב שפה זה היה בעייתי. בארץ אתה צריך להיות ממזר, להתנהל מול הנהלות, להתנהל מול קהל ומול הרבה דברים. בסופו של דבר יצא לאורן טוב, הוא הלך לאמן בבאמברג והכל בסדר. בארץ אתה צריך לפתח יותר עור של פיל, לי ברוך ה’ יש את זה, אבל ככה זה עובד”.
על העונה המוצלחת של ירושלים: “עד השנה הזאת ירושלים הייתה בכישלון באירופה, והם קבוצה עם תקציבים לא פחות גדולים מקבוצות אירופיות. פתאום הם נתקלו בכדורסל אחר ובסגנון אחר, השנה בא דז’יקיץ’ ופתאום משחקים לא עם כוכבים גדולים אלא כשכולם מהללים את ההגנה, ופתאום אתה רואה שעם פחות שמות אבל עם מחויבות, אגרסיביות, לשים דגש על הדברים הנכונים ופחות טקטיקה, הם מצליחים. בשנה-שנתיים האחרונות ירושלים וחולון, אבל חולון גם עלתה בשנה שעברה שלב באירופה בפעם הראשונה. אלו קבוצות עם תקציבים גדולים”.
על עתידו בנבחרת צ’כיה: “בגדול יש לי חוזה עד הקיץ, אבל יכול להיות שאצליח לצאת לפני זה.עכשיו אני במשא ומתן מדבר עם הצ’כים על זה שאולי בקיץ הזה אני אנוח כי 10 שנים אני כמעט שלא נח בקיצים. עשינו הצלחות גדולות אבל הצ’כים, בטח בתקופה הקרובה ולטורניר הזה, לא יגיעו עם ההרכב החזק שלהם. מבחינתי, נראה לי שזה לקראת סיום, לפני הקיץ או אחרי הקיץ”.
על כך שהוזכר כמועמד לנבחרת אוקראינה: “היה איזשהו דיבור אבל הם כרגע לא בשלים עדיין, אני לא אקח סתם נבחרת בלי יותר מדי שאיפות. הם גם לקחו עכשיו מאמן אוקראיני. יכול להיות שעוד שנה-שנתיים, אני לא יודע, אבל כרגע אני מעדיף לנוח הקיץ הזה”.
על הרצון של השחקנים הצ’כים להגיע לנבחרת: “בצ’כיה זה קצת יותר קשה מישראל כי הרבה פעמים חבר’ה לא רוצים לבוא ואף אחד לא יכול להכריח אותם, אבל הצלחנו ברוב הפעמים לגרום להם לבוא, הם באים ונהנים כי יש אווירה נהדרת בנבחרת. לפעמים אני מבליג על הרבה דברים כי אני רוצה ליצור אווירה טובה שם”.
על המחמאות שקיבל בעבר מגרג פופוביץ’: “אם אנחנו נוגעים בפופוביץ’ אז זה קרה פעמיים. בפעם השנייה יש לי את הסרטון הזה שהוא בא אליי לחדר ואומר לי: ‘כרגיל, אתם משחקים כדורסל קבוצתי ואנחנו משחקים על יכולת’. הוא היה מספיק הוגן כדי להגיד את זה. האמת היא שלשחק מול האמריקאים או הקנדים שגם היו שם 10-12 שחקני אן.בי.איי – יחסית זה הכי קל, כי הם משחקים כל הזמן באן.בי.איי, זו צורת משחק אחרת, וקשה להם להסתגל לכדורסל הקבוצתי יותר. הפסדנו להם כמובן, אבל אני חושב שעמדנו בכבוד ועשינו דברים יפים לאמריקאים, את הקנדים ניצחנו.
על החוויה שלו באולימפיאדת טוקיו, כולל לחיצת היד המפורסמת עם מאמן נבחרת איראן: “בחדרי המאמנים, כשהיינו יושבים לפני משחקים בימים של האימונים, יצא לי לדבר עם המאמן האיראני קצת. התעלמנו מזה שאני ישראלי, הוא דיבר איתי כאילו אני צ’כי והוא ידע שאני כמובן ישראלי. לחיצת היד הייתה סימבולית.
“זו לא הייתה אולימפיאדה רגילה כי זה היה בלי קהל, אבל אני לא אשכח שהדבר הראשון שעלה לי לראש כשנכנסנו לכפר האולימפי ואני נוסע ורואה את כל הבניינים האלה, רק מי שישראלי עבר את מינכן וזה הזכיר לי את זה. זה גרם לי צמרמורת כשראיתי את זה, פעם ראשונה שלי בכפר האולימפי, כנראה גם האחרונה.
“אתה רגיל עם קבוצה או נבחרת שאתה ישן במלונות ויש לך חדר לבד, ופתאום פה זה בניין, הרבה נבחרות שם ואני הייתי צריך לישון בדירה עם עוד שלושה-ארבעה, כל אחד בחדר שלו ופתאום ישנים כולם בדירה. בהתחלה הייתי בשוק, אמרתי למנהל הקבוצה: ‘בוא נעוף מפה’, אבל אי אפשר. אתה יושב אחר הצהריים בחצר של הבניין שלך ובחצר השנייה דונצ’יץ’ ודג’וקוביץ’ מהטניס עם כל שחקניות הכדורעף. היחידים שלא היו בכפר האוליפי זו הנבחרת האמריקאית בכדורסל, הם היו במלון. זו הייתה חוויה מדהימה בחדר האוכל שם כשאתה נכנס, אתה רואה אלופים אולימפיים וחדר האוכל פועל 24 שעות עם שתי קומות ועשרות מטבחים מכל הסוגים, זה היה משהו מטורף. חבל שלא היה קהל”.
על המפגש הקובע עם נבחרת ישראל בפראג בשלב הבתים של היורובאסקט, שבו ניצחה צ’כיה ועלתה לשלב שמינית הגמר: “לא רצינו להגיע לזה, אבל בסוף זה הגיע למשחק שלנו נגד ישראל, אנחנו פשוט עברנו את הפציעה של סטוראנסקי שפירקה לנו את כל העסק עד המשחק הזה וגם במשחק הזה הוא לא היה ב-100%. כמובן שהיה משחק אמוציונאלי, לי זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי נגד נבחרת ישראל עם המנונים, פעם אחת שיחקתי משחק אימון בטורניר ברוסיה, אולי זה היה יותר נגד קבוצות ישראליות, אז ברור שזה היה אמוציונאלי אבל זה היה גם משחק חשוב כי אם אנחנו לא עולים בבית שלנו זה לא נעים. איך שהתחיל המשחק ידעתי לנתק את עצמי מהסיטואציה”.
על היורובאסקט של ישראל מנקודת מבטו: “לישראל היו בעיות וזה לא היה בעיות של כדורסל, זה היה יותר בעיות מסביב. אני חושב שלישראל יש פוטנציאל גדול עכשיו עם חיזוק נכון. בכדורסל באירופה הפערים הצטמצמו ברמה של הקבוצות, יורוליג, יורוקאפ וליגת האלופות, ויותר ברמה של הנבחרות, כי אם תשים לב חלק מהכוכבים הגדולים עדיין משחקים בנבחרות אבל הם מבוגרים, ואין הבדלים כאלה גדולים בין נבחרות. אני חושב שהסיטואציה שישראל נמצאת בה עכשיו עם דור צעיר ודור ביניים ברמה גבוהה – עם חיזוק נכון היא יכולה לדבר חזק מאוד באירופה, זה די מזכיר לי את צ’כיה של לפני כמה שנים. זה דורש צניעות וביחד מעבר לכדורסל כי כדורסל יש לישראל”.
על האפשרות שישראל תאזרח שחקן: “כמו כל נבחרת הם צריכים חיזוק, אני לא נכנס לרזולוציות של איזו עמדה אבל ברור שהם צריכים שחקן אחד כמו רוב הנבחרות, אולי רק חוץ מסרביה, צ’כיה ועוד נבחרת או שתיים לכולן יש את החיזוק הזה. שיחקנו נגד מאמנים גדולים בנבחרות ופירקנו אותם ומאמנים שפחות עם שמות הצליחו גם, לצורך העניין מאמן נבחרת סלובניה שהיה העוזר של אורן, או המאמן של פינלנד שהשנה אימן בשטרסבורג. אני לא חושב שזה עניין של מאמן, בישראל יש הרבה מאמנים טובים ובסופו של דבר זה ליצור את החיבור ושיילכו עם המאמן בטוב וברע, זה הכל. ברגע שייצרו את הביחד ויפסיקו להתעסק בעצמם אלא יגידו: ‘אוקיי, אנחנו באים עכשיו לשבועיים או לחודש, שמים את האגו בצד ובאים לשחק רק בשביל הנבחרת, אריאל וההצלחה’ אז יהיה בסדר כי יכולות יש, יש שחקני יורוליג ושחקני יורוקאפ טובים ונבחרת טובה”.
על ההתמודדות עם ניקולה יוקיץ’ ויאניס אנטטוקומפו ביורובאסקט: “יוקיץ’ משחק איתך, הוא שיחק איתנו כאילו אנחנו ילדים מהקטסל, גם הנבחרת שלו, הוא עושה הכל בהליכה, משהו מוזר איתו (צוחק). נגד יאניס זו כבר פעם שנייה שאני משחק, הרבה יותר קשה לו באירופה מאשר באן.בי.איי והוא גם אמר את זה. הם ניצחו את המשחק עכשיו ביורובאסקט האחרון כי הוא התחיל למסור, וזה לא היה בתוכניות שלנו, הוא התחיל לקלוע ברבע האחרון. זה יכולות מטורפות, הוא יכול לקחת את הכדור קוסט טו קוסט. השופטים באליפות הזאת הלכו עם הכוכבים. זו רמה אחרת”.
על ויקטור וומבניאמה, שפגש את צ’כיה לאחרונה: “הצרפתי? שיחקנו נגדו עכשיו, הוא יהיה מפלצת, זה לא אמיתי. אני חושב שאם יהיו עוד כמה שחקנים כאלה ישנו את החוקים יגביהו את הסלים או שירחיבו עוד את המשחק, כי יש לו מוטת ידיים שגם כשהוא לא קרןב אליך הוא משנה לך את זה הזריקה, זה לא פייר. כשישימו לו שם עוד קצת קילו משקל אז בכלל יהיה קשה לעצור אותו. קראתי לו בחדר ההלבשה ‘יוניקורן’. אני חושב שהוא יהיה מיוחד, אין ספק”.
על המועמדות שלו לנבחרת ישראל: “היה איזשהו דיבור אבל זה לא ממש הגיע לקטע כזה. היה איזשהו דיבור שברגע שפיני יחליט שהוא מסיים אני אוכל לקבל את התפקיד שלו שזה תפקיד מאוד מעניין, אבל זה לא קרם עור וגידים, אפילו לא הגענו למספרים כי עדיין יש לי חוזה עם הצ’כים ואתה רואה שעד עכשיו לא הצלחתי להשתחרר מהם, וגם הייתה מגיעה סיטואציה שהיו”ר שלי בקבוצה יכול היה להגיד שהוא לא מוכן שאני אעבוד כי ככה הוא קיבל אותי עם חוזה מוגמר מהצ’כים, אז זה לא הגיע לזה. הייתה התעניינות, דיברנו קצת, אבל לא יותר מזה. הבנו שכרגע זה לא יכול לצאת לפועל, ואני שמח שבחרו מאמן ישראלי”.
על המינוי של אריאל בית הלחמי למאמן הנבחרת: “מאמנים יותר גדולים מאריאל ירדו ליגה ולכולם יש את השנים האלה שזה לא מסתדר להם, אבל הוא הוכיח את עצמו מספיק בישראל ובנבחרות הצעירות. אם הבסיס של הנבחרת, ים, דני והחבר’ה האלה שהיו עם אריאל ימשיכו ללכת איתו אז אין סיבה שזה לא יצליח, אני חושב שזה מינוי טוב. נבחרת יוון הביאה את ריק פיטינו, אז מה? פירקנו אותם ב-30 הפרש. מביאים שמות זה קשקוש. החיבור של המאמן עם השחקנים ובאיזו יכולת וגילאים הם מגיעים באותה השנה – אם כל הפאזל מתחבר אז אפשר להצליח”.
על האפשרות שיחזור לאמן בישראל: “אני מעריך שמתישהו זה יקרה. כרגע אני עדיין בחוזה, לאורך השנים היו כל מיני סיטואציות אבל זה לא הסתדר. בסופו של דבר אני ישראלי ואני מאמין שמתישהו זה יקרה”.
על האם הוא ירצה לאמן בליגה בכירה כמו הטורקית או הספרדית: “דיברו איתי קצת קבוצות מטורקיה, זה תלוי בסיטואציה ומה יותר חשוב לקבוצה. אני חושב שלאמן בליגה הספרדית או בליגה הטורקית יכול להיות כיף גדול. בסך הכל אני אימנתי בכל הרמות – VTB שזו הליגה הרוסית והיא כן ליגה חזקה, נבחרות, יורוקאפ וצ’מפיונס ליג, חוץ מיורוליג שאני לא רואה כזה הבדל”.
על האם יש ליגה ספציפית שהוא מעוניין לאמן בה: “לא. באופן טבעי הייתי אומר לך יורוליג כי לא אימנתי יורוליג, אבל כמו שאמרתי אני לא רואה כיום כזה הבדל גדול, בעניין של הנבחרות אני חושב שאתה לא יכול להשוות בין המובילות של לפני 4-5 שנים להיום, ואני לא מדבר על מקומות 7-8 ומטה. גם מבחינת מאמנים שיחקתי נגד כל המאמנים. הכי חשוב לי זה להיות במקום שמעריכים אותי ושטוב לי בו, כל כמה שאפשר להיות טוב בכדורסל כי בסופו של דבר יש הרבה תחרותיות ולחץ, וליהנות ממה שאני עושה כמה שאני יכול. אין לי איזשהו חלום שאני אומר ‘וואו'”.
על הכדורסל הישראלי כיום: “אני כבר 16 שנים בחוץ אז ראיתי את השינוי, כי כשעזבנו והרבה שנים אחרי זה המתקנים היו לא טובים המחויבות הייתה רעה וגם הישראלים לא היו מחויבים, אבל אני חושב שב-5-6 השנים האחרונות גם המתקנים השתפרו ואני חושב שיותר מחויבים, בטח הישראלים, וגם הזרים. כמובן שיש מה לשפר, אבל אני חושב שיש מגמת שיפור, אין ספק. זה גם ברמה של הנבחרות והחבר’ה הצעירים, יש שיפור. אני חושב שיש גם יותר כסף בכדורסל, כשאתה משווה את זה לאירופה אני חושב שלכדורסל הישראלי יש כסף לא רע. אם פעם אתה לא יכולת להתמודד עם שחקנים שרצו ללכת לליגה האיטלקית או לליגה הצרפתית, היום מתמודדים איתם ומביאים זרים יותר איכותיים. תמיד היו בישראל מאמנים טובים, עם כל הביקורת שאנשים אוהבים למתוח. אני חושב שיש שיפור גדול בליגה”.
האם הוא מרגיש מוערך בישראל: “אני חושב שכן, מעריכים אותי יותר כי שמעו עליי יותר בגלל ששיחקנו מול ישראל, ובקבוצות שלי בכל פעם ששיחקנו עם קבוצה אירופית נגד קבוצה ישראלית עברנו אותם ולא נתנו להם לעלות. אני חושב שקצת יותר מכירים, אבל כמו שאמרתי באחד הראיונות אנחנו תמיד חושבים בישראל שאנחנו מרכז העולם, אבל מתברר שלא, יש עוד כמה מדינות בעולם. תמיד היה חשוב לי להצליח קודם כל להצליח בפני עצמי, שאני אהיה מבסוט ומרוצה מהעבודה שלי, לפעמים זה יותר טוב ולפעמים זה פחות טוב. יכלתי תמיד לחשוב למה לא מסקרים אותי או לנסות לדחוף את זה, אבל זה לא עניין אותי, אני חושב שבאירופה מאוד מעריכים אותי ולראיה ההצעות שאני מקבל. גם בארץ יותר מעריכים ואפילו מדי פעם מזהים, כמובן שבצ’כיה מזהים יותר. אני חי בשלום עם זה, הכל בסדר. זה שקבוצות פונות אליי, נבחרת ודברים כאלה מראה שמעריכים את העבודה שעשיתי. אני חושב שעכשיו מבינים יותר מה זה הצלחה של נבחרות והצלחה של קבוצות באירופה, פעם חשבנו שרק אם אתה מצליח בארץ זה הכי טוב. יש עוד”.
האם הוא המאמן הישראלי הטוב ביותר כיום: “את זה לא תשמע ממני אף פעם. קטש עושה עונה גדולה, בסך הכל אני עושה עבודה טובה שם, אני לא בקטע של להשוות מי עושה יותר ומי עושה פחות. יש לי הרבה שנים באירופה והצלחות”.
על דני אבדיה: “ביקרתי את סטוראנסקי כשהם שיחקו יחד בוושינגטון, גם הייתי מיודד עם טומי שפרד הרבה שנים. אני מקווה בשבילו שהוא יעבור לקבוצת כדורסל אם וושינגטון לא תעשה את הקפיצה קדימה. איך אמר לי סטוראנסקי אחרי שהוא היה בכמה קבוצות באן.בי.איי, וושינגטון, שיקאגו ועד שהוא הגיע לסן אנטוניו של פופוביץ’ – ‘פתאום המאמן צועק על השחקנים, עושה וידאו ומסביר להם, זה דברים שלא נמצאים שם’. דני הוא כמו סטוראנסקי, הוא תחרותי, רוצה להצליח ורוצה שהקבוצה שלו תצליח, כמו שאראס בזמנו. כסף זה נהדר, אבל אם הם ימשיכו ככה אז הלוואי שייצא לו להגיע לקבוצה יותר גדולה כי מגיע לו”.
מהו ההישג הכי גדול שלו בקריירה: “ההישג הכי גדול שלי זה שאני עדיין מאמן וברמות הגבוהות זה הישג גדול בפני עצמו (צוחק). בסופו של דבר המקום השישי באליפות העולם עם הנבחרת לפני ארצות הברית זה הישג מדהים”.
האם הוא ירצה לאמן ביורוליג: “לא יודע, תלוי בסיטואציות ובמה יבוא. אם היום הייתה באה לי קבוצת יורוליג? אני בסך הכל מבסוט איפה שאני נמצא, אבל הכל יכול להיות, אם יבוא יבוא ואם זה לא יבוא אז גם נחיה בשלום עם זה”.
0 תגובות