האימון המנטאלי הפך ללא ספק לחלק אינטגרלי מההצלחה של רבים בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות. מי שנחשבת לאחת המאמנות המנטאליות המובילות היא כדורסלנית העבר רינת זלץ לוין, שהיא גם אמא למספר ספורטאים. כעת, בעיצומה של עונה גדולה עבור הכדורסל הישראלי והעולמי, זלץ לוין, חברת היכל התהילה בכדורסל הנשים, ערכה ראיון מיוחד עם אתר ״ספורטס רבי״, שבו היא נתנה הכל על תורת האימון המנטאלי.
זלץ לוין פתחה על תחילת הדרך המיוחדת שלה בעולם הכדורסל: "אני התחלתי לשחק כדורסל יחסית בגיל מאוחר, 12. אני חיפאית, והגעתי לראשונה לקבוצת הפועל חיפה. בעונה הראשונה שלי הייתי שחקנית ספסל, לא הייתי בולטת בכלל. בפגרה של חודשיים מהעונה הראשונה, החלטתי להשקיע בכדורסל ואמרתי, יאללה, אני חייבת להשתפר. הלכתי למגרש בחופש הגדול, וכל יום זרקתי לסל בערך שעתיים-שלוש. לא הלכתי עם חברות לים ולא לבריכה ולא לקניונים, ממש השקעתי בעצמי בכדורסל, ביליתי שעות על גבי שעות במגרש. חזרתי בכיתה ח' שחקנית אחרת לגמרי, פתאום הייתה לי קליעה טובה מחצי מרחק, המאמן ממש התלהב ואמר לי, 'רינת, מה עשית בקיץ? את לא אותה שחקנית'. לאט-לאט קיבלתי יותר ויותר דקות משחק, הביטחון שלי עלה, כמובן שהמשכתי לעבוד קשה מחוץ לשעות אימוני הקבוצה עד שהצלחתי באמת להיכנס לחמישייה ולצבור דקות משמעותיות, זה גם בא לידי ביטוי ביכולת שלי, השתפרתי מאוד וזומנתי לטרום קדטיות, הובלתי את הקבוצה ובאותה שנה זכינו בגמר גביע המדינה לילדות עם הפועל חיפה. אחר כך המשכתי לעבוד קשה כל קיץ והמשכתי להשקיע מעבר לשעות אימוני הקבוצה, זומנתי לקדטיות ולנבחרת הנערות. בגיל 15.5-16 קיבלתי זימון ראשון לנבחרת הבוגרת שזה היה משהו מטורף, כבר בכיתה י' או י"א הייתי בליגת העל נשים".
בהמשך זלץ לוין סיפרה על סוף קריירת המשחק: "אפשר להגיד שהקריירה הסתיימה בצורה יחסית טובה. הצלחתי בשנים האחרונות שלי כשכבר הייתי אמא להביא מהניסיון שלי ומהמנהיגות שלי לקבוצות, ואני מאוד גאה בעצמי על הקריירה שלי, לאו דווקא בגלל ההישגים, כי לצערי לא לקחתי לא אליפות ולא גביע בבוגרות, אבל אני יודעת שנתתי את הכל, עשיתי את הכל ואת המקסימום שלי, ולפעמים מה לעשות שזה לא מספיק לקחת תארים, אבל אני שלמה עם הדרך שלי, שנתתי את המאה אחוז שלי, השקעתי והייתי כל כולי בכדורסל, ואני מאושרת ומודה על כך מאוד".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
על הכניסה שלה לעולם האימון המנטאלי: "נרשמתי לקורס של ארז לב, ומפה אפשר להגיד שהחיים שלי השתנו. לפני כמה חודשים עזבתי את הבנק, אומנם יצאתי כרגע לחל"ת, ואני עכשיו ב-5-6 שנים האחרונות מאמנת מנטאלית ופשוט מאוד מודה על כך, כי אני חושבת שאם אני יכולה לעזור ולתרום ממני לאחרים זה סיפוק לא נורמלי, ואין מאושרת ממני שאני רואה כמה אני עוזרת ותורמת לאנשים אחרים, ספורטאים, ספורטאיות, הורים, מאמנים, קבוצות, זו פשוט גאווה אחת גדולה".
על התפקיד: "אני בעצם עוזרת לספורטאים להחזיר לעצמם ביטחון עצמי, לדעת איך להתמודד עם לחץ, עם התרגשות, עם מאמן. יש לנו הרבה פעמים אישיו עם מאמן, מאמן צועק עליי, איך אני מגיבה להערות שלו ולצעקות שלו, איך אני מתמודדת עם כל הקטע של השחקנים האחרים, טראש טוק, שחקנים בתוך הקבוצה שלי שמעירים לי. איך אני שולטת ברגשות שלי, ולא שהרגשות בעצם שולטים בי ומנהלים אותי. זה פשוט בנייה של חוסן מנטאלי, היכולת להתאושש מהר מפעולה לפעולה, מטעות לטעות, מטעות למהלך נכון, איך אני מתאוששת מהפסד, איך אני מתאוששת ממשחק אישי לא טוב שלי. אתה פותח טלוויזיה ורואה עכשיו ביורוליג ובליגת העל, יש שחקנים שיכולים עכשיו להרים שלשה ולעשות איירבול, וזה יכול לגמור אותם, ויש שחקנים שבכלל לא מעניין אותם וממשיכים לשחק. זו הגדולה של שחקן, שהוא ממשיך ומנסה ומעז, למרות שהפעולה האחרונה לא הצליחה. לדעתי זה מה שמבדיל היום בין השחקנים הטובים לשחקנים הגדולים, כי לשחקן גדול יש חוסן מנטאלי. ושחקן טוב הוא שחקן בסדר, סבבה, אבל הוא לא יציב. ואנחנו מחפשים יציבות, חוסן מנטאלי ועמידות. זה מה שחשוב לדעתי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
על החשיבות של מאמן מנטאלי כיום: "לדעתי זה משהו שהוא הכרחי, כי הוא יכול לתרום לך ולעזור לך בכל ההתנהלות שלך על המגרש וגם מחוץ למגרש. אני מדברת גם על הקטע של לבנות לוח זמנים ולעשות את אימוני האקסטרה, שלצערנו יש שחקנים שלא עושים אותם, וזה מה שמבדיל בינך לבין האחרים. אם אני, בתור אמא לשלושה ספורטאים, נתתי לכל הילדים שלי גם מאמן מנטאלי, אז אני יודעת כמה זה חשוב וכמה זה יכול לתרום ולעזור".
על האפשרויות שהיא מציעה: "אני עושה הרצאות קודם כל לספורטאים ונותנת להם כלים מנטאליים כמו היכולת לעבור מהר קדימה, היכולת לדבר לעצמך, דיבור פנימי מסייע ודיבור פנימי חיובי. היכולת ללמוד נשימות, מה אני עושה כשאני לחוצה, התמודדות עם לחץ. יש לי הרצאה שאני עושה גם להורים לספורטאים, מה אני אומר לילד לפני המשחק, איך אני מתנהל בזמן המשחק, האם אני מעודד מהיציע או מעיר לו הערות מקצועיות, ההבדל בין הורה מעורב להורה מתערב. איך אני מתמודד עם הילד אחרי המשחק, מה אני עושה עם הקטע של התזונה והשינה, כל הקטע שמסביב של המעטפת. גם יש לי הרצאה לצוות של המאמנים באגודה מסוימת, מה מומלץ למאמן לעשות מבחינה מנטאלית בניהול משחק, בהתנהלות שלך מול השחקנים, איך אתה מתנהל מולם, בהתנהלות שלך מול המנהל המקצועי. גם אני עושה הרצאות שלאו דווקא לספורטאים, הרצאות לחברות ולארגונים, איך הכלים המנטאליים של הספורטאים הגדולים בעולם יכולים לעזור לנו בחיים האישיים ובעולם העסקי״.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך נראית פגישה עם ספורטאי: "הספורטאי מגיע אליי, יש לי קליניקה בבית שלי בחיפה. יושב מולי בין 45 ל-50 דקות, ואנחנו מדברים. הוא מספר לי מה עבר עליו השבוע, כי אני לא יודעת מה עובר עליו השבוע, ובהתאם למה שהוא מספר לי, אני מנסה לעזור לו, לתת לו כלים מנטאליים שיעזרו לו להתמודד עם כל הסיטואציות שהוא עובר. לא כולם באים אליי פרונטאלית, יש לי גם שחקניות בקולג' שאני עושה איתן שיחות זום. יש לי שחקניות באקדמיה בווינגייט, בבאר שבע, בירושלים, ובגליל עליון, שחקנים מכל הארץ, ולכן אני גם עובדת בזום. אבל הדבר החשוב ביותר זה לתרגל. כאשר אני נותנת להם כלים מנטאליים – סבבה, הם באים אליי פעם בשבוע, אבל פעם בשבוע זה לא מספיק. הם צריכים לתרגל את זה באימונים, וברגע שאתה מתרגל את זה באימונים, זה הופך להיות חלק ממך ואתה יכול להביא את זה לידי ביטוי גם במשחקים".
על התפקיד של ההורים: "מאוד-מאוד חשוב לתמוך בילד שלך. לצערי אני רואה הורים שאו שהם לא מגיעים בכלל למשחקים או שבכלל הם מתנערים ונותנים לילד לשבור את הראש כמו שאומרים. חשובה התמיכה והעידוד, לבוא למשחקים. אני יודעת שלא כולם יכולים להגיע אז לפחות למשחקי בית כן חשוב להגיע. חשוב להכין לילד את התזונה הנכונה, ארוחת צהריים טובה לפני משחק וארוחת ערב אחרי משחק. לא כולם מטפלים בילד, וחשוב לטפל בו ולקחת אותו לפיזיותרפיסט, הילד פצוע אז הם אומרים 'הוא ינוח כמה ימים, זה יעבור לו'. חשוב לדאוג לו לתזונאי, זה מה שאני עשיתי עם הילדים שלי, אנחנו כל הזמן מנסים לשפר אותו, וזה בסדר ולגיטימי, אבל אנחנו הורים וצריכים לתת לילד חום ואהבה, שזה הדבר הבסיסי והראשוני, וגם כמה שפחות להתערב מקצועית, כי אז הילד לא ידע למי להקשיב, האם אני מקשיב לאמא שלי, לאבא שלי או למאמן, כמובן לתת למאמן לעשות את העבודה שלו. אנחנו ההורים נספק תמיכה, אוזן קשבת ואת כל התנאים מסביב שאמרתי, שינה ומאמן כושר, מי שלא יכול להרשות לעצמו מאמן אישי אז זה גם בסדר שהילד ילך למגרש לבד כמו שאני הייתי עושה, לא היו לי מאמנים אישיים עד גיל 18".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
העונה הנוכחית בכדורסל הישראלי: "לדעתי, יהיה מאוד קשה השנה לשחקן הישראלי לבוא לידי ביטוי ולהתבלט, מלבד כמה קבוצות קטנות שכן נותנות ביטוי לשחקן הישראלי כמו קריית אתא ונתניה, שאר הקבוצות מתבססות כמובן על זרים ועל מתאזרחים. אני רואה את זה כאתגר, אני רואה את זה שכששחקן ישראלי נכנס לקבל את הדקות שלו שהוא קודם ייתן למאמן את מה שהוא מבקש ממך, ככה תקבל דקות משחק, ואחרי שאתה מקבל את דקות המשחק תוכל גם לעשות דברים שאתה רוצה לעשות מעבר. אבל בהחלט זו עונה מאתגרת, בגלל ריבוי הזרים והמתאזרחים, ואני במקום שחקן ישראלי צעיר הייתי עושה מהלך כמו שעשיתי עם הבן הגדול של יובל, לקחת אותו לקבוצה קטנה יחסית שתהיה לו שם במה ודקות משחק, ומשם חובת ההוכחה עליך".
על טרנד המכללות, בדגש על גל רביב שמשחקת באוניברסיטת מיאמי שם שיחקה לוין: "לדעתי המעבר לקולג'ים הוא מבורך, זה win-win-situation. זה גם לימודים, לרכוש שפה, לשחק בכדורסל המכללות, להרוויח כסף, מה שלא היה בתקופה שלי. גל רביב שחקנית פנומנאלית, אחת מהשחקניות הטובות ביותר שגדלה בכדורסל הישראלי הנשי, בחרה באוניברסיטה מדהימה ונהדרת, עם facility מדהים, הבנתי שהם גם קבוצה טובה אפילו יותר טובה ממה שאני הייתי, ואני רואה עתיד מאוד ורוד לגל רביב, היא מאוד חזקה פיזית וגם מנטאלית, אני מאמינה שהיא תעשה WNBA. אל תשכח שהיתרון של גל רביב זה שהיא עשתה היי סקול בארה״ב, כלומר היא כבר ספגה את המנטאליות של אמריקאי ואת הכדורסל האמריקאי, וזו נקודת זכות מאוד גדולה עבורה. הבנתי שיש לה משפחה מאוד תומכת, ולכן אני גם חושבת שהיא ותצליח ובגדול".
על ברוקלין נטס של בן שרף ודני וולף (הראיון נערך רגע לפני פתיחת העונה): "הבנתי שהקבוצה שלהם היא קבוצה לא חזקה, לא מאריות הליגה, אבל עוד פעם זה דבר טוב, כי אם הקבוצה שלך היא לא קבוצה חזקה אתה יכול לקבל הרבה דקות, וכשאתה מקבל דקות, אתה משתפשף, משתפר ומקבל במה, יכול להתקדם ולהוכיח את עצמך, אז אני חושבת שהבחירה של ברוקלין בהם ולהפך זה משהו מדהים ומעורר השראה, משהו שבשבילי באופן אישי ובשביל כל העם הישראלי והשחקנים בארץ הוא מודל לחיקוי. אני מאחלת להם ההצלחה מכל הלב ויודעת ששניהם נהדרים. אני מכירה את אמא של בן (אלה אמיר שרף), היא שיחקה איתי בקדטיות והיא גם בחורה נהדרת, משפחה מדהימה, ואני בטוחה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. הוא בן אדם מדהים, עובד קשה, מסור מאוד, משקיען, עם חוסן מנטאלי מטורף. אני חושבת שהם יכולים להיות האורים והתומים של הכדורסלן הישראלי, כי עכשיו יש לנו לאן לשאוף, אנחנו יודעים עכשיו בוודאות שהכל אפשרי. אם ילד קטן ממושב בעמק חפר מגיע ל-NBA אז הכל אפשרי, וזה פשוט מטורף, מדהים ושאפו ענק".
Danny Wolf & Ben Saraf – Photo Credit: YES
התגובות המרגשות שהיא קיבלה לאורך השנים: "כמאמנת מנטאלית, עצם זה שהנער או הנערה או השחקן או השחקנית כותבים לי, 'רינת, אני מרגיש הרבה יותר טוב על המגרש', 'רינת, עשיתי ככה וככה וזה עזר לי, והיה לי משחק מצוין', 'רינת, אני משתמש בכלים שלך גם לפני בגרויות, לפני טסט לרישיון נהיגה, אני משתמש בכלים שלך בטיול שנתי שיש לי פחד גבהים ואני עולה על הר גבוה עם הכיתה שלי בטיול י"ב ומשתמש בנשימות כדי להירגע'. אני רואה את ההורים שכותבים לי הודעות בוואטסאפ, 'את שינית לי את הילד, אני לא יודעת איזו אבקת קסמים את מפזרת אבל הילדה שלי על המגרש נראית אחרת לגמרי ומלאה בביטחון עצמי עם שפת גוף חיובית'. זה דברים שמאוד-מאוד עושים לי סיפוק ואושר ואני רואה שהעבודה הקשה משתלמת ושיש תוצאות. אני רואה שהילדים, ההורים השחקנים והשחקניות הבוגרים כולם מרוצים, ואני פשוט מאושרת ובאמת מודה על כך".
על הכדורסל הישראלי כיום: "עונה מאתגרת עם יותר מדי זרים ומתאזרחים לדעתי, פחות מדי ישראלים על המגרש מלבד הקבוצות הקטנות. לא קל לי לצפות בכדורסל, לפעמים אני רואה את המשחקים ואני לא רואה איזה ישראלי בקבוצת צמרת שמשחק יותר מדי. זה קשה לי קצת, אבל אני יודעת שזה הכדורסל המקצועני ואני יודעת שגם באירופה יש ליגות שאין הגבלת זרים, אז לצערי אני משלימה עם זה, אבל אין כמו לראות שחקנים ישראלים, באר שבע, קריית אתא, נס ציונה, גליל עליון, גלבוע/גליל, זה הכיף. לכן, לפעמים אני גם מעדיפה לראות ליגה לאומית שיש שם רק שני זרים וים של ישראלים, וזה כיף גדול לראות את זה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
החלום שלה: "באופן אישי החלום הגדול שלי זה להיות מאמנת מנטאלית מבין הבכירות בארץ, לעזור כמה שיותר לשחקנים ושחקניות מכל ענפי הספורט. בנימה אישית אני הבנתי שב-NBA יש מאמנים מנטאליים, אומנם לא בכל הקבוצות, אז החלום הגדול שלי הוא אולי יום אחד באמת להיות מאמנת מנטאלית ב-NBA. זה באמת חלום גדול, אבל אנחנו צריכים לשאוף גבוה כדי להגשים את החלומות שלנו, אז לחלום בגדול ולא לחלום בקטן".
למה היא ממליצה על אימון מנטאלי: "שואלים אותי את השאלה הזאת, למה אני ממליצה על אימון מנטאלי, ואני עונה לשחקנים ולשחקיות שלי ככה: הנעליים שאתם נועלים במשחק, נעלי נייקי, אדידס, אנדר ארמור או לא משנה מה, כמה הן עולות? אז אומרים, '600, 500, 700 שקל'. המותגים שאתם לובשים, כמה הם עולים לכם? 'מאות שקלים'. חטיפי חלבון אתם לוקחים? 'לוקחים'. כמה עולים? עשרות שקלים. תוספי תזונה, תזונאי? כל הדברים האלה עולים כסף, המותגים, הנעליים. אני אומרת להם, תגידו, כשאתם משתמשים בכלים המנטאליים, זה עולה לכם כסף? לדבר לעצמכם דיבור חיובי עולה כסף? לתרגל נשימות עולה כסף? לעשות מדיטציה עולה כסף? לעשות נקסט ולעבור קדימה עולה כסף? לא עולה לכם כסף, אז למה אתם לא משתמשים בכלים מנטאליים? זה בחינם, לכו על זה".
מסר לסיום: "אני קוראת מפה לכל הכדורסלנים והכדורגלנים וכל מי שמאזין לנו, בין אם זה ג'ודו, שחייה, כדורמים וכו' – תלכו למאמן ומאמנת מנטאלית. לפעמים גם האוזן הקשבת הזאת משחררת אותך מכל המחשבות שיש לך בראש, עושה את המיינד שלך הרבה יותר נקי, והכלים שאתם מקבלים אצל מאמנים מנטאליים הם כלים שלא רק עוזרים לכם על המגרש, הם גם עוזרים לכם בחיים האישיים. אני חושבת שזה דבר סופר חשוב שיהיה לך מאמן או מאמנת מנטאלית, כי אתה תהיה בן אדם אחר לגמרי, בן אדם עם ביטחון עצמי ועם חוסן מנטאלי, עם יכולת להתאושש מהר מהפסדים וטעויות על המגרש, דברים פחות טובים, ובן אדם שיודע איך לנהל את הרגשות שלך ולא שהרגשות שלך מנהלים אותך, ולכן, לדעתי, לכו למאמנים מנטאליים, זה ישנה לכם את החיים לטובה ובגדול".
בשיתוף רינת זלץ לוין
0 תגובות