הוא היה תלמידו של אריק אלפסי ז”ל. כעת הוא חולם לחזור לליגת העל ולאמן ביורוליג

אוק 19, 2021 | כדורסל, לאומית

על ידי Joshua Halickman

העונה החדשה של הליגה הלאומית החלה השבוע עם הרבה סיפורים מרתקים שיהוו מוקדי עניין לאורך העונה. עם הרבה שחקנים ואנשי צוות שהיו בעבר בליגת העל על הפרקט ועל הקווים, יחד עם כוכבים צעירים שרוצים לפרוץ, הקבוצות בליגה הלאומית מחפשות להשיג את הכרטיס הנכסף לליגת העל

אחד הסיפורים המעניינים ביותר העונה בליגה הלאומית הוא זה של נהריה, שירדה לליגה השנייה לאחר עונה קשוחה שבה הקבוצה ניצחה 3 משחקים בלבד. מאמנה הנוכחי של נהריה, שי סגלוביץ׳, החל לאמן את הקבוצה באמצע העונה שעברה לאחר שדני פרנקו סיים את דרכו במועדון לאור התוצאות המאכזבות. סגלוביץ׳, שעלה במעלה סולם האימון בעשור האחרון, לקח את המושכות, ומעבר לרצון לסיים את העונה הקודמת על הצד הטוב ביותר, בונה את הקבוצה להצלחה ולחזרה מהירה לליגת העל.

לקראת העונה הקרובה, סגלוביץ׳ ישב להתראיין עם אתר ״ספורטס רבי״ על קריירת האימון שלו עד כה, פילוסופיית המשחק שלו ועל המנטור שלו אריק אלפסי ז״ל.

צריך להתחיל את הראיון עם המוות של אריק אלפסי, ספר על הקשר הקרוב שלך איתו.

“אנחנו מכירים בעצם 20 שנה, ההתחלה הייתה שהוא היה המאמן שלי ואני הייתי שחקן בנוער של נתניה, ומשם בעצם אפשר להגיד שלא נפרדנו. גם בשנים שלא היינו יחד, והיו כמה כאלה. שיתוף הפעולה הפך לחברות מעבר לכדורסל. גם המשפחות וכולם. הוא היה חלק בלתי נפרד ממני. זה אובדן שאני עדיין מעכל ומנסה להבין את המשמעויות שלה, תקופה לא קלה אבל מזל שיש כדורסל ואת העיסוק שלפעמים מרחיק את המחשבות כי בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל החיים יותר חזקים מכל דבר ונצטרך להכיל את זה תוך כדי תנועה והוא תמיד יישאר חלק ממני.”

אריק אלפסי

Erik Alfasi- Photo Credit: Dov Halickman

עד כמה אתה מתרגש לקראת העונה הקרובה עם נהריה, כשאתם משחקים גם בליגה הבלקנית?

“קודם כל לגבי העונה הזאת אני מתרגש מאוד, אם לא היינו מתרגשים מהמקצוע אז לא היינו צריכים להיות בו. זה עונה שמבחינה אישית היא מבחן בשביל עצמי כי אני צריך להוכיח את עצמי והקבוצה נבנתה כדי לעלות ליגה. החלטנו להשתתף בליגה הבלקנית על מנת שנוכל להביא שחקנים יותר מנוסים, שחקנים במעמד שלא רגילים להיות בלאומית, גם זרים וגם ישראלים, אבל העניין המרכזי הוא הליגה, ושם נצטרך להוכיח לכל אורך השנה שאנו שייכים לטופ, אבל יותר חשוב זה להיות בפלייאוף בשיאנו ולעלות ליגה בסוף.”

מהן המטרות שלכם?

“לעלות ליגה. הקבוצה לא נבנתה למשהו אחר. אני לא אוהב עזיבות באמצע העונה, אבל כן לקחתי את הג’וב הזה באמצע העונה שעברה עם כוכבית, שזה משהו שייבנה לאורך זמן, שגם אם לא נעמוד במטרה להישאר בליגה אז כדי לדעת שהקבוצה רוצה לעלות ליגה. היום למאמנים לא פשוט לקחת קבוצה שרוצה לעלות ליגה, גם בלאומית. עשיתי שנים ביבנה, עדיין זה לא פשוט לקבל קבוצה שמוכנה לעלות ליגה גם מבחינת התקציב והמערכת. אני מכיר את נהריה הרבה שנים. בגלל זה עשיתי את המהלך. וזו הייתה ההסתכלות שלי מבחינה אישית. אף אחד לא ציפה למותו של ניסים אלפסי בזמנו, אבל ידעתי שיש מערכת חזקה עם מטרה לעלות ליגה. כל החיים הם סיכון כדי להרוויח את הסיכוי לאמן בליגת העל.”

מה היו הדברים הכי חשובים לך בבניית הסגל?

“בנינו סגל רחב כדי לעמוד בשתי המסגרות האלה, אני חושב שאם מסתכלים על הליגה הלאומית בשנים האחרונות, לא השמות ולא התקציב הוא זה ששיחק בסופו של דבר אלא העומק של הסגל, זה שיש 10 שחקני סגל לגיטימיים עדיין לכל אחד יש את המקום שלו. תמיד יש מצבים בלתי צפויים שצריך להתמודד איתם, אבל לי היה חשוב שיהיה פה רכז ישראלי ברמה הכי גבוהה שאפשר ושיהיו פה שני גבוהים ישראלים שיהיו לגיטימיים פלוס. אני חושב שאלכס (צ’וברביץ’) ויונתן (אטיאס) לגיטימיים לליגה הזו, אני לא מחפש כוכבים גם בזרים. אנחנו קבוצה רחבה שכל אחד צריך את המקום שלו. סך הכול בנינו את הסגל הכי טוב שיכולנו.”

ספר על החשיבות של יוגב אוחיון לקבוצה.

“מעבר לכדורסל, יוגב כיוגב הוא סמל פה בעיר, גם יש לו שורשים מהצד של אשתו פה וגם הוא שיחק כאן. בפגישה הראשונה בינינו השיח הראשון בינינו היה שהוא רעב להצליח ורוצה לחזור לליגת העל כמה שיותר מהר. אני מכיר את יוגב מהנבחרות, עברנו קצת דברים ביחד, מילה של יוגב זה מילה וברגע שהבנתי שהתשוקה והרעב שלו נמצאים שם ברמה הכי גבוהה מבחינתי זאת הייתה המשימה הראשונה שהצבתי לצביאל (רובין) היו”ר, שזה הזמן והמקום להגיד שהשיתוף פעולה בינינו לא מובן מאליו. החיבור הזה של הדם החדש והרצון להצליח עשה שילוב טוב כדי להביא את המהלך לידי ביטוי. ברגע שיוגב חתם זאת הייתה ההצהרה של הקבוצה שאנחנו רוצים לעלות ליגה תוך שנה.”

Yogev Ohayon – Photo Credit: Dov Halickman

איך נכנסת לעולם הכדורסל?

“שיחקתי עד גיל נוער כולל גיל נוער, בעצם סיימתי את המשחק עם גביע המדינה כשזכינו בגביע המדינה לנוער. הבנתי מהר ששחקן ברמה של ליגה לאומית כנראה שלא אהיה והתחלתי לאמן ילדים תוך כדי ששיחקתי. אני זוכר את אותה שיחת טלפון מאריק אלפסי שבה הוא אמר לי ‘בוא, תתחיל איתי, ומשם נראה לאן הדברים יתגלגלו.’ זה משהו שמהר מאוד קרה ונשאבתי לתוך הלופ של זה. תמיד אמרו שאני שחקן חכם מאשר שחקן עם יכולות והחלטתי שאת הבנת המשחק אביא מהקווים ולא מתוך המגרש.”

באיזה שחקנים צפית בצעירותך?

“האמת היא שאני פחות רואה NBA, אני רואה יותר יורוליג. משחקי יורוליג אני כמעט לא מפספס גם אם לא בלייב. אני אוהב את השחקנים שנוגעים בכל דבר – כאלה שמביאים השפעה בצורה לא הכי נוצצת אבל כל קבוצה צריכה כזאת.”

איך הייתה החוויה להיות הסקאוט של נבחרת ישראל בתקופת אריק שיבק? מה זה דרש ממך?

“החיבור עם אריק שיבק נוצר דרך דן שמיר. באחד הבקרים דן צלצל אליי ואמר שמחפשים סקאוטים בנבחרת. החיבור עם אריק היה מהיר, בין השאר כי הוא נתנייתי במקור. היה קליק מהשנייה הראשונה וארבעה קיצים הייתי עם אריק ועוד אחד עם ארז אדלשטיין. 2 אליפויות אירופה עם שיבק. זו הייתה תקופה כיפית ומאתגרת, גם בשנים הראשונת שלי כאדם נשוי. אחרי שהגיעו ילדים קצת מחכים לקיץ כדי לעשות אתנחתה קצרה אז עברתי את זה אבל זה פתח בפניי הרבה קשרים עם אנשים באירופה ושיטות עבודה חדשות עם כל אחד ממאמני הנבחרת שעבדתי איתם. זה היה ממש כיף.”

איך הייתה עבורך החוויה להפוך סוף-סוף למאמן הראשי של אליצור יבנה?

“יכול להיות שיכלה להיות לי סיטואציה גם לפני אבל הרגשתי שיש הרבה קבוצות בלאומית שלא שואפות להתקדם וזה לא מה שחיפשתי. אני היום בעל משפחה אז גם לפן הכלכלי הייתה השפעה. היה לי חשוב שהסיטואציה בלאומית תהיה עם קבוצה שרוצה ללכת קדימה גם אם זה ייקח כמה שנים. יבנה עטפה אותי בשתי ידיים, ובגלל זה גם היה הקושי לעזוב באמצע העונה. הרגשתי ב-3-4 שנים האחרונות שאני יכול לעשות את זה. עבדתי בהרבה סוגי מערכות והיה לי חשוב לקחת מכל מאמן דברים שאני התחברתי כדי לבנות את הפילוסופיה שלי בתור מאמן ראשי. לא הייתי ממהר לעשות את זה בכוונה כי אני חושב שלכל דבר יש את הזמן שלו. בשנה האחרונה ישבתי עם אריק אלפסי והוא אמר לי שאין לי מה לחפש כבר בתפקיד של עוזר מאמן ואמר לי ללכת לחפש את עמדת המאמן הראשי ואתה תראה שיהיה בסדר. בשנתיים האחרונות עם אריק זה כבר לא היה עבודה של עוזר מול מאמן ראשי כי כבר דיברנו בעיניים. אני מספיק בשל ומוכן לעשות את הצעד הבא הזה.”

ב-2019/20 נבחרת למאמן העונה בליגה הלאומית, איך הייתה התחושה?

“תחושת פספוס. זו הייתה שנה שהרגשנו ביבנה שזו צריכה להיות השנה שלנו. אני די בטוח שאם העונה הייתה מסתיימת על המגרש היינו עולים ליגה. שנה של חיבור מדהים גם בחדר ההלבשה. ידענו שהתוצאות תלויים רק בנו. לא היינו נוצצים. אף שחקן לא הוביל פן סטטיסטי בליגה אבל היינו מלוכדים מאוד. ניצחנו כמעט את כולם בליגה. בסופה של שנה עלו מקום ראשון ושני בגלל הקורונה. אין לי ספק שאם זה היה ממשיך היינו משיגים את מה שרצינו כל כך: לעלות ליגה.”

האם היו לך התלבטויות לפני שהפכת למאמן הראשי של עירוני נהריה? איך קיבלת את הפנייה?

“האמת היא שאחרי השנה ביבנה היו דיבורים שאבוא לנהריה. זה הגיע למצב של די חתימה על חוזה. כבר חתמתי וחיכיתי לחתימה מהם ואז ניסים אלפסי ז”ל צלצל אליי ביום שישי בצהריים, לקח לי יומיים להתאושש מאותו יום שישי. הוא אמר שההחלטה הייתה שדני פרנקו ימשיך, אמרתי שאני מכבד את זה ונישאר חברים. בתוך תוכי התאכזבתי. נוצרה סיטואציה בהמשך שנפרדו הדרכים בין נהריה לפרנקו וקיבלתי פנייה מיוסי אביטן בזמנו, ניסים תיקשר אבל לא היה זה שדיבר איתי ושאלו אם זה רלוונטי ואז באותו יום נסעתי ליבנה וקיבלתי את האישור שלהם להמשיך ונסעתי לפה לנהריה וחתמתי על החוזה. נפרדתי מיבנה מהקבוצה ואז הגעתי לנהריה לאימון. עשיתי באותו יום 500 ק”מ.”

עד כמה העונה הייתה קשה עם ירידת הליגה וכל הבעיות מסביב כמו השחרור של ג’ו אלכסנדר? איך שומרים על השחקנים מפוקסים כשאתה יודע שאין את הכלים הדרושים להצלחה?

“הייתה בהתחלה תחושה שכן אפשר לעשות את זה. המרחק במאזן לא היה כזה גדול אז. הסגל לא היה מספיק חזק. תמיד הטענה שלי היא שזה לא משנה ליגת העל או הלאומית, הישראלים צריכים להיות דומיננטיים. היו ציוותים אחד על השני. מצב הסגל לא היה אופטימאלי מהרבה סיבות, ניסינו לעשות כמה שינויים, אבל ראיתי שזה קשה על המערכת ובעצם מתחילים לחשוב על העתיד. הישראלים לא היו מספיק חזקים בהשוואה לשאר הקבוצות. הסיטואציה עם ג’ו היה תהליך שנבנה. מבחינתי נהריה זה לא עוד מועדון וכששחקן מרגיש שהוא מעל המועדון אז זה היה קו אדום מבחינתי ושם עשיתי קאט. זה היה הקאט הראשון שלי כמאמן ראשי. זה לא שאני מאשים אותו אבל זה היה מה ששידרו. אני חושב שזה די סגר את הסיכויים להישאר בליגה, מה גם שלא הצלחנו להביא יותר ישראלים במקום. אני מאוד מייחס את זה לישראלים כי צריך אופי וחדר הלבשה חזק כדי לשרוד את הליגה. לא היינו שם.”

קידמת שחקן כמו גל גילינסקי, עד כמה אתה גאה בזה?

“הסיטואציה של גל היא מורכבת. גל שיחק אצלי ביבנה ונוצר מצב שהוא עבר קו אדום שבאותה שנה העפתי אותו מהקבוצה. כשחתמתי פה הוא מאוד חשש מזה, לזכותו ייאמר שהוא הגיב לזה בצורה הכי טובה שאפשר. אני חושב שהוא בא עם האופי המתאים, הוא קיבל דקות כי הוא היה אול אין בכל הזמן על המגרש. הוא עשה צעד ענק ממה שאני ראיתי אותו בלאומית גם בצד המנטאלי בהתמודדות שלו עם דברים ולדעת להתמודד עם החולשות שלו ולהבליט את החוזקות שלו. אין הרבה גארדים בסייז הזה, ששומרים ככה, זה כרטיס הכניסה שלו לליגת העל והוא עשה זאת בצורה הטובה ביותר. הוא היה על המגרש כי הגיע לו להיות שם.”

Gal Gilinski with the ball

Gal Gilinski – Photo Credit: Basket.co.il

מה דעתך על חוק המתאזרחים?

“עצוב לשמוע שיש חוק כזה. אני מאשים את עצמנו המאמנים. האשמה העיקרית היא המאמנים וההנהלות כי אם לא היה את הרווח הזה במס אז זה לא היה עולה. אם היינו עושים טוב יותר עם צברים שנולדו פה אני חושב ש-70% מהמתאזרחים בליגת העל והלאומית הם לא באמת ברמה. הם באים מ-Devision 3. זה תהליך שבא לסיום כי אז במחלקות נוער לא עבדנו מספיק טוב. אני נגד כל חוק שמבדיל בעם היהודי, אם למישהו יש אזרחות צריך לכבד זאת עד הסוף. יש מעטפת של המיסוי שצריך לקחת בחשבון אז אם אין הבדל במגרש לא אמור להיות הבדל בכסף. אני נגד חוק שצריך לתת הטבות כאלה ואחרות. צריך להסתכל על שחקן שראוי להיות ברמה שבה הוא נמצא וזהו.”

איך אתה רואה את העתיד של הכדורסלנים הישראלים הצעירים?

“אנחנו רואים אותם הרבה יותר משמעותיים גם בלאומית וגם בליגת העל. אני חושב שבכל קבוצה, גם במכבי, שהם כישרונות שמקבלים דקות. אני לא רואה במות אחרות שאפשר לשים אותם. הרצון להגיע לקולג’ פחות כי יש יותר מקומות לתת במה כמו בלאומית. אני משליך את זה על כך שמחלקות הנוער היום עובדות הרבה יותר טוב, הרבה יותר מקצועני. כל עוד נשקיע במחלקות הנוער כולל במעטפת ובמאמנים אני חושב שיש אוכלוסייה שבכל שנתון ניתן לייצר שחקנים שיהיו ברמה גבוהה. לי חסר מה שמקשר בין ההחלטה הראשונה או השנייה של שחקן כשהוא מסיים מחלקת נוער עד שהוא מגיע לבוגרת. להגיד לשחקן איפה להיות זה משהו שחסר וגם שם אנחנו משתפרים. צריך לעבוד ולעבוד הרבה.”

מה דעתך על התחרותיות בליגה הלאומית? אתה מודאג שלא תצליחו לעלות ליגה?

“אנחנו תמיד מודאגים. הסטרס והחשש קיים. אבל כל עוד הוא ברמה סבירה והביטחון עצמי שם זה לא משהו שאפשר להסתיר. השקענו כסף והסגל על הנייר הוא הכי איכותי. את הנייר הזה נצטרך להביא על המגרש. אף אחד לא ייתן לנו את הניצחון. שום דבר לא קל בליגה הזו. משחקים נגד הקבוצות הקטנות הן אלו שקובעות הרבה את המיקומים לפלייאוף. אי אפשר לנוח לשנייה בליגה הזאת. השחקנים הצעירים בקבוצות הקטנות רוצים להוכיח את עצמם שהם יותר טובים, אבל נצטרך להראות את היכולות שלנו שהוא על הנייר על המגרש.”

לסיום, מה החלום הכי גדול שלך בקריירת האימון?

“לאמן ביורוליג. אני חושב שזה מאוד כיף להיות חלק מהמעמד הזה. להיות חלק ממועדון שמכבד את עצמו מספיק להיות בליגה הזאת, זו חוויה שאנחנו עובדים עליה כל החיים. יכול להיות שזה לא יגיע אבל זה הכיוון. זה החלום. הדרך ארוכה וצריך להיות בקבוצות שמתאימות לזה. זו השאיפה.”

סייע בהכנת הכתבה- דב הליקמן

0 תגובות

כתבות שיעניינו אותך

Subscribe To Our Newsletter

Join our mailing list to receive the latest news and updates. 

You have Successfully Subscribed!