הפועל חולון תארח הערב (שני, 21:00) את מכבי תל אביב בהיכל טוטו למשחק מסקרן במסגרת המחזור החמישי של ליגת העל. מי שינסה לסייע למארחת לנצח את האלופה הוא הביג מן האמריקאי מארק אוגדן (בן 27, 2.06 מטרים). עד ההגעה לחולון, אוגדן שיחק במכללות בגרוסמנט ובדיקסי סטייט, הפך למקצוען בראסינג לוקס ממונטנגרו, עבר לאולימפי טביליסי מגאורגיה, שיחק בליגת הפיתוח בקולג’ פארק סקייהוקס (קבוצת הפיתוח של אטלנטה הוקס), ובעונה שעברה שיחק מעט בווירצבורג הגרמנית ואף הגיע לגמר היורופקאפ מול עירוני נס ציונה במדי סטאל אוסטרוב הפולנית. אוגדן ערך ראיון מיוחד עם אתר “ספורטס רבי” במדיה דיי של חולון, כשהפודקאסט המלא מצורף להאזנה.

על ההגעה שלו לחולון:

“איך הגעתי לחולון? היה לי קצת מבט מפנים לגבי ישראל לפני כמה שנים כשג’וני אובראיינט שיחק במכבי תל אביב, צפיתי בכמה משחקים וכמובן שצפיתי ביורוליג. בעונה שעברה כשהייתי בפולין ושיחקתי במדי סטאל שיחקנו נגד נס ציונה בגמר ביורופקאפ, אמנם הפסדנו, אבל אחרי שהייתי חלק מהאווירה עם הקהל כששיחקנו נגד נס ציונה וראיתי את התרבות והסביבה כאן זה היה משהו שהתאהבתי בו, אני לא אשקר. זה גרם לי להתעניין מאוד להגיע לכאן אם הייתה אפשרות, וכמובן שההזדמנות הזאת הגיעה עם הפועל חולון, שמעתי מספר דברים טובים על המועדון, הצוות, הארגון ובמיוחד הקהל”.

הקהל:

“אני רק יכול לדמיין אולם מלא, זה מה שאתה חי בשבילו כמקצוען במיוחד כשאתה בחו”ל מעבר לים, האהבה והתמיכה מהאוהדים זה הדבר המרכזי שאתה צריך בתור שחקן זר”.

ההחלטה לחתום בקבוצה:

“הם הראו הרבה מקצוענות מההתחלה, מבחינה עסקית זה היה ממש טוב, עשיתי בדיקות לגבי העיר והיא לא רחוקה מתל אביב, יצאתי כמה פעמים בחולון עצמה כדי לראות את העיר ולהבין אותה. חולון מתבלטת בעיניי בהיסטוריה שלה ושהיא משחקת כאן בישראל בליגת העל, היא שיחקה וזכתה בליגה הבלקנית בעונה שעברה ומשתתפת בליגת האלופות, אז לעבור מהיורופקאפ לליגת האלופות היה דבר שהשפיע עליי מאוד ועניין אותי לחתום בחולון”.

על כך שסוכנו מייצג מספר שחקנים שמשחקים בישראל:

“זה בהחלט השפיע על ההחלטה שלי. הסוכן שלי אמר לי שיש לו שלושה לקוחות כאן ושאני יכול להיות הרביעי, אז הנחתי שהעונה הקרובה תהיה תחרותית כשאשחק נגדם. מעבר לכך, התאמנתי איתם בקיץ אז אני מזהה כישרון כשאני יכול לזהות אותו, שלושתם יכולים לשחק. אני מצפה לשחק נגד אייק אירבו שמשחק בגליל עליון, קודי דמפס וג’יימס ננאלי כפי ששיחקתי נגדם באימונים בקיץ”.

ההתאקלמות שלו בישראל:

“יש רק וייב טוב בלי אנרגיות מוזרות, בכנות אין לי שום דבר שלילי להגיד על ישראל. הדבר שאני אוהב זה את זה שאתם ממש מאמצים את התרבות שלכם, הקהילה תומכת ויש את הדת, לא ראיתי דבר כזה באף מקום שהייתי בו. אתם ממש נצמדים לדת היהודית ואני מכבד את זה מאוד, היו לנו כבר שלושה חגים, זה משהו שאפשר לכבד ולהיות חלק ממנו. זה כבוד. אין לי דבר אחר להגיד חוץ מהתרשמות חיובית, אולי מלבד הנהיגה”.

האם מבצע “שומר החומות” השפיע על ההחלטה שלו להגיע לישראל:

“זה פקח את העיניים, אני לא אשקר, שיחקתי בפולין והיינו פה חודש לפני שהכל קרה. כמובן שעשיתי את התחקיר שלי, החדשות בארצות הברית הן לא התיאור הכי מדויק, לפעמים יש הסלמה של העניין יותר ממה שזה אמור להיות. הסוכן אמר לי שזאת עבודה, הזדמנות ושדברים יוכלו רק להיות יותר טובים, כשבנוסף לכך כמובן היו לו שלושה שחקנים שמגיעים לכאן אז זה לא דבר רע, גם דיברתי עם אנשים ואמרתי שזה יכול רק להשתפר ושישראל היא ארץ הקודש. שמעתי דברים טובים על הליגה, על כך שהיא מאוד תחרותית ושזאת הזדמנות בשבילי, מבחינה בטיחותית אני מבין שזה ביג דיל, אבל כפי שאמרתי לא הייתי כל כך מודאג בכנות”.

שיתוף הפעולה עם שחקנים וותיקים כמו גיא פניני וכריס ג’ונסון:

“הדברים שאני יכול לקחת מגיא זה הרבה מנהיגות של שחקן וותיק ואיי קיו בוודאות, הוא מלמד אותי להיות במקומות הנכונים ומסביר לי מה לעשות במהלכים מסוימים. הוא מדריך אותי ועוזר לי עם זה, הוא בוודאות אגדה, ראיתי סרטונים שלו ביוטיוב וצפיתי בכמה משחקים שלו בעבר, אבל זה כבוד להיות יחד איתו חלק מהקבוצה. אני מקווה שיום אחד אוכל לשחק בגיל שלו. אתה לא יכול לנצח את זה בכלל, זה משהו שאתה רק יכול לקחת וללמוד ממנו ומכל הוותיקים כמו כריס ג’ונסון במיוחד, הוא גם לימד אותי כמה דברים, הוא שחקן ההגנה הכי טוב שאי פעם שיחקתי נגדו באימונים. הוא מלמד אותי להיות יותר טוב, אני לא הבחור הכי גדול אבל הוורסטיליות, האתלטיות והאיי קיו שלי אמורים לחפות על זה לאורך השנים. הדבר שכריס עושה הכי טוב זה לתת 100 או אפילו 110 אחוז, הוא מזנק על כדורים אבודים ומנסה להשיג חטיפות קשות. זה בחור שטוב להיות סביבו. אלה שני בחורים שאני רוצה להיות כמו ספוג לידם לאורך העונה”.

על העונה שעברה במדי אוסטרוב:

“בעונה הזאת למדתי איך לשחק ללא הכדור ולהשתמש באיי קיו, בהגנה ופשוט להיות השחקן הכי טוב שאני יכול. המאמן מיליצ’יץ’ דחף אותי לגבולות אדירים של עד כמה אני יכול להיות טוב ומה אני יכול לעשות עם המשחק שלי. לא היו אוהדים לאורך העונה ובגלל זה כשהגענו לכאן לגמר זה היה ‘וואו, יש הרבה אוהדים כאן’. אני עדיין עוקב אחרי המשחקים בפולין ואני רואה שיש שם אוהדים ואווירה טובה. הלוואי שהיו לנו אותם בסדרת הגמר נגד ז’ילונה גורה אבל הם היו מחוץ לאולם וצפו במשחק, כשהנוכחות שלהם נתנה לנו רוח”.

איך הוא התחיל לשחק כדורסל:

“התחלתי כשהייתי בן 13 בכיתה ח’ בחטיבת הביניים, אני לייט בלומר. בגיל 6 אבא שלי ואמא שלי הכניסו אותי לבייסבול ואז לפוטבול, אבל אני אמרתי שאהבתי כדורסל בתור מי שגדל וצפה בקובי (בראיינט) מקליפורניה, הוא אגדה. רציתי לעקוב אחרי זה ולנסות את זה. אני עדיין לומד עד היום ומשתפר בכל פעם. הייתי גארד יחסית נמוך והייתי מכדרר באותה תקופה, אבל את ההגנה שלי למדתי מהפוטבול. גבהתי מאוד בין שנת הפרשמן שלי לשנת הסניור. בשנת הג’וניור שלי נחתכתי מקבוצת התיכון, זאת לא הייתה ההרגשה הכי טובה כי אף פעם לא נחתכתי בעבר, אבל היה רק יום אחד של מבחנים אז זה יכול להיות התירוץ שלי. זה היה יום אחרי משחק פוטבול בפלייאוף אז לא היה לי מספיק זמן להתכונן והראש שלי לא היה בכדורסל, אבל המשכתי לעבוד קשה עד עצם היום הזה ולהשתמש בזה בתור מוטיבציה. בג’וניור קולג’ הייתה לי שנת פריצה, הבחנתי בכך שאני יכול לעשות הרבה עם המתנה הזאת”.

האם הוא חשב שיוכל להפוך למקצוען:

“ראיתי את הסיכוי להיות כדורסלן בתור אפשרות אבל לא דמיינתי שזה יקרה. אין הרבה שחקנים בדיוויז’ן 2 שהופכים למקצוענים. יום אחד הסוכן שלי לשעבר יצר איתי קשר בפייסבוק והוא נתן לי הזדמנות, זרמתי עם זה וכל שנה היא אתגר”.

האם הוא מכוון להגיע לאן.בי.איי:

“אן.בי.איי כמובן זו מטרה גדולה בשבילי, יש בערך רק 400 מקומות בליגה. פי ג’יי טאקר שזכה באן.בי.איי שיחק פה והוא דוגמא טובה. אני גם מסופק לשחק באירופה ואולי להגיע ליורוליג. אני פשוט אסיר תודה על כך שאני יכול לשחק ושזאת תהיה העבודה שלי”.

המטרות שלו לעונה הקרובה:

“העונה אני באמת רוצה לעבוד על איך להיות חבר יותר טוב לקבוצה, לקחת ריבאונדים, לעשות דברים ללא הכדור, אני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול ואולי אפילו לזכות בליגת האלופות או בליגת העל. אני ו’קיי’ (מייקל קייזר) דיברנו על זה כשהגענו לכאן. אני רוצה לעבוד על הכל אבל בעיקר על הצד המנטאלי והפיזי שלי”.

מה מביא המאמן האיטלקי מאוריציו בוסקאליה:

“הרבה איי קיו, הוא בהחלט בחור חכם. הוא אומר לפעמים ללכת בקצב של 70 מייל לשעה ורק אז 100 מייל לשעה. זה הופך את הכל ליותר קל כשהוא מסביר איפה צריך להיות על הפרקט. הוא מאמן מאוד חכם בסופו של יום ומכבדים אותו, למדתי ממנו הרבה עד כה ואני בטוח שאלמד ממנו עוד”.

המטבח הישראלי:

“יום אחד אחרי האימון אכלנו סוג מסוים של בשר, וגם אכלתי כמה מנות שבישלו בשבילנו בקבוצה. אני אוהב קבב. עוד לא אכלתי אוכל שאני רגיל אליו חוץ מסושי, אני מחכה לנסות דברים חדשים ואחד השחקנים בקבוצה ינסה להציג בפניי דברים חדשים שאפשר לאכול. יש עוד הרבה זמן לנסות דברים”.

האם הוא מעדיף לצפות באן.בי.איי או ביורוליג:

“כמובן שאני אוהב לצפות יותר באן.בי.איי כי אני מכיר היטב את השחקנים, אבל לפני שנתיים כשהייתי בגאורגיה צפיתי הרבה יותר ביורוליג כי המשחק הוא יותר קבוצתי, יש הרבה שחקנים מבוגרים וגם כמה מוכשרים. באותה תקופה שנגליה שיחק בבאסקוניה אז בכל פעם שצפיתי במשחק הבחורים בקבוצה אמרו שהם רוצים לצפות בבאסקוניה, צפיתי בחימקי של מלקולם תומאס ואז אמרו לי שצריך לצפות בבאסקוניה אז אמרתי שזה נשמע טוב. בסופו של יום אצפה באן.בי.איי אבל אני עדיין צופה ביורוליג במיוחד כשאני כאן”.

דבר מעניין שלא יודעים עליו:

“אני אוהב לטייל ולהיות בעולם משל עצמי אם להיות כן, לא אכפת לי ללכת לבד למסעדה ואפילו להישאר שעה אחרי שסיימתי לאכול ולאמץ כל רגע, ללכת לחוף הים פה. אני אוהב לראות דברים חדשים ולצפות בסרטים במיוחד עכשיו שבתי הקולנוע פתוחים, אני אוהד של מארבל”.