הפועל חולון מתארחת אצל לודוויגסבורג במסגרת ליגת האלופות של פיב”א ביום רביעי בערב כאשר קבוצתו של גיא גודס נכנסת למחזור המשחקים הקרוב עם מאזן של 2-2 ותחפש להרוויח ניצחון נוסף נגד הסגל הגרמני של מאמנם ג’ון פטריק.

המאמן האמריקאי היה בלודוויגסבורג מאז 2013 ונחל הרבה הצלחה כאשר הוא הוכתר למאמן העונה בליגה הגרמנית תוך שהוא גם זכה בתואר המאמן המצטיין בליגת האלופות של פיב”א בשנת 2018.

לפני המשחק, הספורטס רבי שוחח עם פטריק על שלל נושאים וביניהם בניית קבוצה תחרותית, סגנון המשחק הייחודי שלו, איך הוא עלה בסולם האימון ועוד.

“אנשים צוחקים איתי שאני הפורסט גאמפ של הכדורסל עם 3 קריירות,” פטריק הסביר. “אני פרחתי מאוחר יחסית בפרברים של די סי. לא שיחקתי הרבה בתיכון, הייתי על הספסל אבל למדתי שם המון. הלכתי לסטנפורד בקולג’ שזו הייתה חוויה אקדמית טובה עבורי סך הכל.”

פטריק החל להכיר את הליגה הגרמנית בכדורסל כבר במהלך ימיו בקולג’. “ביקרתי בגרמניה בפעם הראשונה בשנת 1990 ושיחקנו נגד האלופה לברקוזן. אנשים היו נחמדים מאוד שם וזה לא מה שציפיתי בהתחלה האמת.”

לאחר שסיים את לימודיו, הפוינט גארד לשעבר עבר לפולין ללמוד וליפן כדי להתחיל את הקריירה שלו מבחינה מקצועית תוך שהוא שומר על עצמו עסוק באירופה, דבר שיעזור לו בהמשך כשהוא ינחת בגרמניה כמאמן.

“אחרי סטנפורד למדתי בקראקוב על השואה ומלחמת העולם השנייה. הלכתי ליפן ל-13 שנה, שיחקתי שם והייתי שם גם מאמן. הייתי מאמן/שחקן שם ועבדתי עם Nike Grass Roots Basketball. הקריירה שלי באירופה קשורה קשר הדוק לעבודתי בנייקי, כי עבדתי במחנות כדורסל בשנות ה-90 והאלפיים באירופה שנערכו בברצלונה ובטרוויזו וגם במחנות הקיץ של Basketball Without Borders.”

במהלך עונות הקיץ, פטריק עבד עם כמה שחקנים גדולים תוך שהוא ממשיך להיות מעורב יותר ויותר בכדורסל האירופאי.

“באותם מחנות קיץ אימנתי את הכשורונות הגדולים של הכדורסל האירופי: חואן קרלוס נבארו, מארק ופאו גאסול, מרקו בלינלי. בניתי רשת של מאמנים צעירים אז שהפכו עם הזמן לחברים ומשפחה שהפכו למאמנים, ג’נרל מנג’רים וסקאוטים. זו הייתה חוויה מעשירה. הגעתי לבלגרד בהמשך לראות את המבנה של קבוצות הנוער של הכוכב האדום. זה היה מאוד מעניין ומעשיר.”

“כשהתחלתי לאמן בגרמניה בגטינגן, היו לי כלים שיכולתי לקחת מכל המקומות האלה והתחלתי לבצע לחץ על כל המגרש, לשחק עם ארבעה גארדים בהרכבים, ולהתמקד בשליטה בכדור. זה עבד ביפן עם דורון פרקינס כרוקי. הסנטר שלנו לפעמים היה קטן יותר מהגארדים של היריבה. לעבוד עם רוקי כמו טיילר רוצ’סטי בגוטיגן, יש לי הרבה על מה להודות שהייתה לי את ההזדמנות להיות המאמן הראשון בקריירה המקצוענית שלהם. המאמנים שהיו לי – שניהם בהיכל התהילה של הכדורסל.”

פטריק המשיך לעבוד בצורת האימון הייחודית שלו כשהוא לוקח אספקטים מסוימים מכל מיני מאמנים, וביניהם דייוויד בלאט.

“ראיתי את סגנון המשחק הזה של דייוויד בלאט כשהוא אימן את נבחרת רוסיה. הייתי קרוב ללכת לפרינסטון, הייתי אוהד של המאמן פיט קאריל וראיתי את כל מה שפרינסטון עשתה מבחינת כדורסל. אתה תמיד גונב או שגונבים ממך בניסיון להיות יותר טוב. זה מה שאני עושה כעת בלודוויגסבורג שהוא שילוב של סגנון אמריקאי יחד עם מה שאני לוקח מהקולג’ים עם מה שזכיתי גם עם דמאטה.”

סגנון המשחק של פטריק מתאים לחלק מהשחקנים, אך לחלק לא, ולפעמים פשוט הצדדים נפרדים כל אחד לדרכם.

“הבאתי שני שחקנים בקיץ שעכשיו משחקים בישראל שיכולתי לראות שזה לא עובד עבורנו. קווינטון הוקר וסקוטי ג’יימס שניהם שחקנים טובים והבאנו אותם להיות חלק מהמבנה פה, וחשבנו שזה יכול כן לעבוד. זה היה מעצבן עבורם ועבורי כי הם לא התאימו לשיטה שלי, זה לא הופך אותם לשחקנים לא טובים. אני צריך לדבר עם סוכני השחקנים וזה יכול להיות רגיש, אנחנו יכולים להמשיך כל העונה עם המצב הזה, אבל הם לא שמחים והם לא ישחקו בצורה שאנו רוצים ודורשים בין אם הם יותר מדי ממוקדים התקפית או שהם לא מספיק מוסרים טוב, ריבאונדרים או שחקני הגנה.”

“היו לי שחקנים בעונת הרוקי שלהם כמו רוצ’סטי וידעתי שהוא יצליח. הוא שיחק 4 דקות במשחקו הראשון אבל טיילר דבק בדרך והפך ליותר אגרסיבי ומקבל החלטות יותר טוב. הוא הפך בהמשך ל-MVP  ביורוצ’אלנג’ וקרע את הליגה נגד שחקני יורוליג ו-NBA לשעבר ובעתיד.”

“פורוורד היוטה ג’אז רויס אוניל לא שיחק בדרך שבה רצינו בהתחלה אבל רוח הלחימה שלו הראה שהוא השחקן הטוב בליגה. הוא היה צריך להתרגל לשחק אחד על אחד בהגנה ולקפוץ על הכדור מהקולג’ שם שיחקנו בעיקר הגנה אזורית.”

פטירק בן ה-54 דיבר גם על איך שחקניו צריכים לא רק לעבוד קשה כדי למצות את הפוטנציאל שלהם אלא גם על איך בכל גיל אחד יכול להתאים את עצמו לתוך מערכת ולעבוד עבור הקולקטיב.

“שחקנים שדבקו עם זה עשו טוב מאוד וחלק מהשחקנים שהם לא כאלה מוכשרים שעשו את זה היו בעלי קריירות טובות. שחקנים צריכים להתאמן פעמיים ביום ואני לא יודע אם כל אחד רוצה להתמודד עם סגנון כזה. זה עבד עבור פיני גרשון בקבוצות שלו שלחצו כמו משוגעים והסגנון הזה לא מתאים לכל אחד.”

“יש לי שחקנים בני 40 ושחקנים בני 16-17 שמתמודדים נגד שחקני NBA שחושבים שהם או גמורים כבר או שהם בתיכון, הם יכולים להשתפר דרך הסגנון שלי כשאתה הופך את היריב שלך ללחוץ.”

בזמן שפטריק היה על הקווים במשך 20 שנים כמעט, הוא מרוצה מבחינת איפה הוא נמצא כעת ולא הסתכל על הצד השני של הדשא עדיין: “יש לי חמישה ילדים ואני מפוקס לגבי איפה אני נמצא. היה לי עניין בליגה הטובה בעולם וביורוליג יחד עם קבוצות בעלות שם גדול יותר אבל התמקדתי באיפה שאני נמצא. הילדים מתבגרים ואני חושב על מה יכול להיות הצעד הבא אבל עשיתי את שלי.”

בנו של פטריק בן ה-20 ג’והאנס משחק תחת אביו בלודוויגסבורג מה שכמובן מביא את העניין שלהם למשרה שגם ככה מאתגרת: “בקשר לאימון הבן שלי, זה כמו ספר. מצד אחד זה מיוחד אבל באמת קשה כי שחקנים אחרים יאמרו שאני קשה יותר איתם אז אני צריך להיות קפדני, אחרת יאשימו אותי שיש לי פייבוריטים. אני לא יודע כמה אבות זוכים לאמן את הבנים שלהם. כדורסל זה משחק של עשיית טעויות ודחיפת עצמך עד לקצה.”

“אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן יחד בדרכים גם, אני מנסה לא להיות האבא והם מעריכים את זה. המנג’ר של הקבוצה מסתדר עם השחקנים ואני לא חייב להיות בבקרה תמידית אחריהם. הוא דואג לכל מה שהם צריכים. אשתי העוגן בבית והיא שופטת טובה ומנהלת דברים.”

בזמן שכדורסל יכול להיות מקצוע טוב מאוד עבור אנשים, זה לא תמיד מובטח שזה יסתדר גם אם זה מתחיל ברגל ימין ולכן זה תמיד חשוב תמיד להיות עם משהו נוסף בכיס ליתר ביטחון.

“אני אשמח אם כל השחקנים ישתמשו בכדורסל כמשחק וספורט וזה לא חייב להיות עבודה. זה צריך להיות מהנה וזה קל להיבלע ואז יורקים אותך החוצה על ידי המערכת כאדם צעיר ומקריבים דברים אחרים בעקבות כך. אתה חייב להיות עם תוכנית ב’ כי אתה יכול להיות מפוטר או פצוע וזה יכול להיגמר מהר. אני רוצה שלכל אחד מהם תהיה קריירה ארוכה ושהם ייקחו את התפקיד שלהם ברצינות אבל גם ליהנות מהדרך. אם הם מקבלים עבודה אחרת אז זה יגרום לי להיות שמח עבורם באותה מידה.”

לודוויגסבורג היא קבוצה עם תקציב צנוע שמשיגה מעבר למצופה בדרך כלל הודות לסגנון המשחק והרצון של פטריק. על אף האמור לעיל, בזמן שהקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון ושיחקה בעונה שלפניה נגד אלבה ברלין בגמר, כשזה מגיע לזמן של הפלייאוף, הקבוצה נמצאת לרוב במצב של חיסרון נגד הקבוצות הגדולות יותר.

“הרבה מזה קשור למטרות שלך כמאמן ואיפה אתה עומד. הצלחנו לשחק מעבר למצופה ולפעמים אתה מקבל הכרה כי הייתי מאמן העונה מספר פעמים. אנחנו לא קבוצה עם תקציב נמוך ואנחנו איפשהו באמצע בגרמניה. יש לנו יציבות בלודוויגסבורג ומתחרים כשאנחנו יוצאים לשחק נגד חולון, אולם, אולדנבורג שיש להם פי 5-10-15 בתקציב מאיתנו. עובדתית, ישנם שחקנים יחידים שמקבלים שכר גבוה יותר מכל הסגל שלנו יחדיו.”

“זה נהדר להתחרות אבל אנחנו רוצים לנצח. לא היה לנו הרבה הצלחה עם הפורמט של הפלייאוף ואין לנו את הלוקסוס של סגל של 18 שחקנים. זה קשה לשחק עם סגל קצר יותר נגד הקבוצות הגדולות יותר.”

התמודדות נגד קבוצות יורוליג בדמות ברלין ובאיירן מינכן הם קשים לקבוצה כמו לודוויגסבורג, ופטריק יעשה את המיטב כדי לוודא שקבוצתו יכולה להישאר למעלה ולהיות בעלת סיכוי, אבל לפעמים זה קשה ויש הרבה גאווה בלסיים את העונה הכי טוב שאפשר.

“זו הצלחה גדולה להגיע לפלייאוף ואנו צריכים להזכיר לעצמנו שזכינו בעונה הסדירה. אבל עבור הפלייאוף אתה חייב סגל עמוק יותר כשאתה משחק בסגנון שלנו, אם אתה משחק סדרה אז זה יכול להיות כמו מלחמה. אני לא רוצה לקחת שום דבר מקבוצות אחרות אבל אתה יכול להגיע למצב של 5 משחקים בשבעה ימים, אז אתה צריך שחקנים. קבוצות קטנות יותר כמו שלנו עם סגל קצר לא מתמודדים טוב עם סדרה של חמישה משחקים כמעט ללא מנוחה במהלך הפלייאוף. אבל אני גם חושב שאלבה עושה עבודה נהדרת וזכתה ביושר באליפויות בפורמט הנוכחי.”

“החוקים כאן הם שאתה לא יכול לשנות את הסגל כל כך החל מסוף מרץ עד לפלייאוף שמתרחש במאי-יוני. אם הגעת לאפריל אתה מצליח אבל אם השחקנים שלך פצועים אתה מת כי אתה לא יכול להביא רכש. אנו צריכים לחיות עם זה. אבל זה גם קשור לתהליך וניצחנו כמעט ב-80% מהמשחקים שלנו בליגה הגרמנית שמלמעלה עד למטה הליגה שנייה בטיבה באירופה. כשאתה באמת נוחל הצלחה בעונה מסוימת זה מאוד מספק וחלק מהאוהדים מבינים את זה כשחלק לא.”